ילקוט דוד - באוהל דוד· רבי דוד כהן־סקלי
פרשת וירא
א' דף צ"ט ע"ב זוהר. ת"ח אי בר"נ אתמשיך בתר קב"ה ותיאובתא דיליה אבתריה בהאי עלמא. לבתר כד נפיק מיניה איהו אתמשיך אבתריה ויהבין ליה אורח לאסתלקא לעילא בתר ההוא משיכו דאתמשיך ברעותא כל יומא בהאי עלמא וכו' דהא כגוונא דרעותא דב"נ אכוין ביה בהאי עלמא. הכי אמשיך עליה רוח מלעילא כגוונא דההוא רעותא דאתדבק ביה אי רעותיה איכוון במלה עלאה קדישא. איהו אמשיך עליה מההיא מלה מלעילא לתתא לגביה וכו' ע"ש מה שסיים מהני מלי מעלייתא דאמרו אבותינו ורבותינו הנגלה להם כל נסתר כדכתי' סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. וכל הקורא ולומד דבריהם שם הנאמרו שם יתוסף בו רוח יתירא ברבו יתירה. שם דרך אראנו בישע אלהים (ילקוט דוד באהל דוד). דברי דוד האחרונים נאמרו בשנת פטר"ת כל רחם:
ב שם דף ק' ע"א מדרש הנעלם א"ר כרוספידאי האי מאן דמדכר בפומיה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות עניינא דקורבניא ותקרובתא ויכווין בהו: ברית כרותא הוא דאינון מלאכיא דמדכרין חוביה לאבאשא ליה דלא יכלין למעבד ליה אלמלא טיבו וכו' ע"ש:
ג' שם ק"א ע"א ר' אחא אזל לכפר טרשא וכו' אמרו ליה דאית ז' יומין דשארי מותנא במתא בכל יומא אתתקף וכו'. אבל אפרישו מנכון מ' בני נשא מאינון דזכאין יתיר עשרא עשרא לד' חולקין ואנא עמכון עשרא לזיוותא דמתא ועשרא לזיוותא דמתא וכן לד' זוויתא דמתא ואמרו ברעות נפשיכון עניינא דקטורת, בוסמין דקודשא בריך הוא יהיב למשה ועניינא דקרבנא עמיה עבדו כן תלת זמנין ואעברו לכל מתא לד' זיוותא והוו אמרין כן וכו' וכד תסיימו אמרון אלין פסוקייא ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש וכו' ויקח אהרן וכו' ויעמוד בין המתים וכו' וכן עבדו ואתבטל מינייהו וכו' ואחליפו שמא דקרתא וקארון לה מאתא מחסיא וכו' ע"ש:
ד' שם ק"ד ע"ב ת"ח כד ב"נ עביד לויה לחבריה איהו אמשיך לשכינתא לאתחברא בהדיה ולמהך עימיה באורחא לשזבא ליה ובגין כך בעי ליה לב"נ ללוי לאושפיזא בגין דחבר ליה לשכינתא בהדיה וכו' ע"ש (ילקוט דוד באהל דוד):
[משכיל על דבר] הבט נא וראה מן המקום אשר אתה שם. כמה פועלים למעלה מעשיו של אדם. מעשה אלהים המה:
ה' שם ק"ו ע"ב כיון דחמא לוט לון רהט בתרייהו מ"ט וכי כל אינון דהוו אתיין. איהו אעיל להו לון לביתיה ויהיב לון למיכל ולמשתי. ובני מתא היך לא קטלין ליה. דהא לברתיה עבדו דינא ומאי הוא דברתיה דלוט יהבת פתא דנהמא לחד עניא וכו' שפוה דובשא ואותבוה בריש איגרא עד דאכלוה צרעי אלא בגין דהוה בליליא חשיב דלא יסתכלון ביה בני מתא וכו' ר' חזקיה ור' ייסא חד אמר דיוקנא דאברהם חמא עמהון וחד אמר שכינתא אתיא עלייהו וכו' ע"ש דהיינו דחמא זהרא חד דנהיר על רישייהו:
ו' שם קי"א מדרש הנעלם ר' יוסי אומר אותה נפש המתאוה אומרת לאחרת אבינו זקן נרדוף אחריו ונדבק בו כשאר כל הרשעים שבעולם. ואין איש בארץ לבא עלינו. אין איש צדיק בארץ ואין איש שליט על יצרו הרבה רשעים בארץ לית אנן בלחודנא חייבין. נעשה כדרך כל הארץ שהם חייבים שעד היום דרך כל הארץ הוא לכה נשקה את אבינו יין נשמח בעולם הזה נאכל ונשתה ונרוה חמרא ונדבק באבינו ביצה"ר ונשכבה עמו וכו' ע"ש: [משכיל על דבר] הבט נא וראה שרבותינו ז"ל ראו בעין שכלם שכל טוב מה שיהיה לעתיד והרי אנחנו רואים בזמנינו זה שהעולם אומרים כך גדולים וקטנים אנשים ונשים שאומרים מה נשאר היום אין תורה ואין תפלה ואין עבודה ואין שבת ואין איש בארץ שמתהלך בתומו צדיק כל אחד חפשי לנפשו. נפשו אותה ויעש ואין מוחה בידו והגם שיש צדיקים. והם מועטים שאין חוששין לדבריהם כי בעלי זרוע גברו ויראים מהם לקלקל ממה שנשאר כי האמונה נכרתה מפיהם. והגם שיודעים הם שאלו האנשים אינם ראוים לאצטלא זו כי רעות במגורם בקרבם ואינם ראוים כלל כי הנה אלה רשעים בסתר ובגלוי גונבים וחומסים ושוללים ובוזזים ואין משגחים על עבודתם ועל מלאכתם מלאכת הקדש אלא על מה שכונסים בחיקם ואל כליהם הרוג צאן ובקר מות ימותו באבן הדחויה ועיקר התאמרותן שהם עולבים לבעל חי ואינם נעלבים ממנו הגם שקרני ראם קרניו מ"מ זה בא בנצחונו של מקום שאמר וזבחת מבקר צאנך וכו' ומעשיהם כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס אוי להם לשוחטים כאלו שהגזירה עומדת לעומתן להכרית ולכלות אנשי רשע המאכילין נבילות וטריפות לישראל ואינם חשים על עצמם ועל בניהם מה יהיה אחריתם אחרית לרעה השם יכלה קוצים מן הכרם ויאמר האלף לך שלמה וצדיקים יותרו בה שנאמר וצדיק יסוד עולם אמן (באהל דוד):
ז:
שם קי"ז ועברתי בארץ מצרים וכו'. וכי לא היה להקב"ה מלאך או שליח לשגר לעשות נקמה במצרים וכו'. אמר ר' יהודה מכאן למדנו כח גבורתו של הקב"ה ומעלתו שהוא גבוה על הכל. אמר הקב"ה אומה זו של מצרים מזוהמת ומטונפת ואין ראוי לשגר מלאך ולא שרף דבר קדוש בין רשעים ארורים מטונפים. אלא אני עושה מה שאין יכול לעשות מלאך ולא שליח שאני אומר ממקום קדושתי יהי כך ומיד נעשה מה שאין המלאך יכול לעשותו וכו' ולפיכך לא נעשית נקמה זו ע"י מלאך ושליח בשביל קלון המצרים ולראות גדולתו של מקום שלא רצה שיכנסו ביניהם דבר קדוש. ועל דרך זה נאמר אני ולא מלאך. אני יכול לעשותו ולא מלאך וכו' ע"ש. ילקוט דוד. אלא דלפ"ז צריך יישוב מאמר הכתוב ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף: ח:
שם זוהר קי"ז ובשית מאה שנין לאלף הששי יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא ויתקן עלמא לאעלא בשביעאה כבר נש דמתתקן ביומא שתיתאה מכי ערב שמשא לאעלא בשבתא. וכו' ע"ש:
[משכיל על דבר] הנה אנחנו רואים כל מה שכתב הזוהר בעינינו דבזמנינו זה שהוא שנת תרפ"ו כמה חכמות יצאו לאור וכמה יוצאים בכל יום ויום טובו מחדש בכל יום תמיד כמה חכמות מבהילות השומעים אותם ורואות אותם בעיני בשר ודם (מה שכתבתי בפרשת וארא שייך לכאן. ע"ש דף כ"ז) כל אדם חזו בו. אנוש יביט מרחוק. ואין אדם יכול להכחיש במה שלפניו. מראה ולא בחלום ולא בחזיון לילה. כמו שאנו רואים בעינינו. שאדם ידבר עם רעהו בריחוק מקום. מסוף העולם ועד סופו. כאשר ידבר איש את פני רעהו. בתוך ארבע אמותיו. ועולים באויר רקיע השמים. במגדל הפורח באויר ונוסעים בו מעיר לעיר ומכרך לכרך כנשר יעוף בשמים ובכל יום מוסיפים והולכים. ברוך הוא אין חקר לתבונתו. ילקוט דוד באהל דוד):
ט:
הנה באתי לעורר לבות בני אדם. בני מעלי. ישרים בלבותם. הרוצים לטהר רעיונותם ינוחו על משכבותם. וימצאו מנוח לנפשם. יודע צדיק. נפש בהמתו. להצדיקה. ולהקדישה קדושת עולם. בקדושה ובטהרה במאמר קדישין. אמרי נועם. אמרות טהורות. מוסרם מוסר מלכים. שבירתן היא טהרתן. קרוב ה' לנשברי לב. כי הוא יודע תעלומות לב. לב טהור ברא אלהים. לשון חכמים מרפא. רפאות תהא לשורך ושיקווי לעצמותיך. אמירתן לגבוה. ומסירתן להדיוט. כי מסרו ונתנו לפנינו. ושמו הדברים בפינו. כנתינתן מסיני. הן הן הדברים. בפרק אלו הן הנאמרין. אמירה נעימה. כדאיתא בזוהר בפרשה זו דף ק"ט ע"א במדרש הנעלם על פסוק ויעל לוט מצוער אמר ר' אבהו וכו' וכו' ע"ש. דברים עומדים ברומו של עולם. המקדשין ומטהרין את האדם. ומושכין את לבו לאבינו שבשמים. שלא יפנה אל רהבים ושטי כזב בתענוגות הבלי הזמן כי הבל המה. ולא ילך אחר תאוות גופניות. המשחיתים נפשו של אדם. כאחת הנבלות. כי יצא יגעו לריק. כי אין לנו בעולם כי אם להדבק ביוצרינו ולעשות רצונו בלבב שלם כמו שאמר המשורר ומה לי מזמן אם לא רצונך. ואם אינך מנתי מה מנתי. ועל כן צריך להזדרז בזה בעודנו חי קדמה. כל הקודם זכה לאורו. כחום צח עלי אור. ולכן צריך לזכור ולקרות. וללמוד דברים אלו הנזכרים ונעשים במדרש הנעלם. לפחות בכל חדש וחדש פעם אחת ואל יליזו מעיניך ורעיונך. ותמיד יהיו טוטפות בין עיניך. ואל תסיח דעתך מהם כי הם חייך ואורך ימיך. ואל תתרשל ואל תתעצל מלקרות אותם בזמנם כמו שאמרנו כי לוית חן הם לראשך. וענקים לגרגרותיך. עמוד בפרץ בל תהי לשחוק. למה תעמוד מרחוק:
קרב אתה ושמע:
דברי אלהים חיים (באהל דוד) פטר"ת כל רחם:
יוד:
שם קי"ז ע"א זוהר. כד יתער ואו' לגבי הא' כדין אתין עלאין יתערון בעלמא. ובנוי דראובן זמינין דיתערון קרבין בכל עלמא וכנסת ישראל יקום מעפרא:
וידבר לה קב"ה וכו' ע"ש. (ילקוט דוד באהל דוד):
משכיל על דבר]: הנה שבט ראובן עדיין לא נודע לנו היכן הוא: דמשמע מכאן כי הוא לבדו יעשה מלחמות יריע אף יצריח על אויביו ולא יהיה בכלל עשרת השבטים שעדיין ג"כ לא נודעו עקבותיהם והנה בני ראובן ובני גד וחצי שבט מנשה שבחרו חלקם ונחלתם בעבר הירדן גלו תחלה ונתקיים בהם נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך שהרי הם גלו תחלה כדכתיב בדברי הימים א' ה' ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ואת רוח תלגת פלנסר מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה ויביאם לחלח וחבור והרא ונהר גוזן עד היום הזה. שלא שבו מן הגולה בימי עזרה. ועי' מלכים ב' ו' ששם הוסיף הכתוב נהר גוזן וערי מדי ע"ש. ועדיין לא נשמע לנו מקומם איו. ומה נעשה בהם אם עדיין הם שומרי דת משה ודת יהודית. פטר"ת:
י"א. לעיל קי"ג ע"א ב' מדרש הנעלם אמר ר' יוחנן וכו'. הקיצו ורננו שוכני עפר. אלו המתים שבמדבר. דאמר ר' יוחנן למה מת משה בחוצה לארץ להראות לכל באי עולם כשם שעתיד הקב"ה להחיות למשה. כך עתיד להחיות לדורו שהם קבלו התורה ועליהם נאמר זכרתי לך חסד נעוריך וכו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. ע"כ. [משכיל על דבר.] עי' בפרק חלק דף ק"י ע"ב שהביא הש"ס דברים אלו משם ר' יוחנן וסיים הש"ס וז"ל ומה אחרים באים בזכותם הם עצמם לאכ"ש ע"ש:
ודברים אלו אמרם בשיטת ר' אליעזר ולא בשיטת ר' עקיבא דאמר במתניתין שם דף ק"ח ע"א דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא עש"ב:
התרצ"א:
י"ב:
זוהר קט"ז ר' יהודה פתח ואמר עת לעשות לה' הפרו תורתך. עת לעשות לה' מהו. אלא הא אוקמוה. אבל עת לעשות לה' דא כנסת ישראל דאקרי עת כמא דאת אמר ואל יבא בכל עת וכו'. ע"ש:
(ילקוט דוד) חסלת פרשת וירא: