ילקוט דוד - באוהל דוד· רבי דוד כהן־סקלי
פרשת דברים ואתחנן
א' דף רס ע"ב ת"ח מאן דקאים בצלותה בעי לכוונה רגלוי ואוקמוה ובעי לחפיא רישיה כמאן דקאים קמי מלכא ובעיה למכסייה (לאסתמא) עינוי בגין דלא יסתכל בשכינתא ובספרא דרב המנונא סבא אמר מאן דפקח עינוי בשעתא דצלותא או דלא מאיך בארעא אקדים עליה מלאך המות וכד תיפוק נפשיה לא יסתכל בנהירו דשכינתא ולא ימות בנשיקה וכו' והיאך יכיל לאסתכלא בשכינתא אלא לינדע דודאי שכינתא קיימא קמיה וכו' (ילקוט דוד באהל דוד):
משכיל דבר עי' בהגהות מהרחי' על הגליון שכתבו וזל' לחפיא רישיה לכסות ראשו ועיניו בטלית מלבד שסוגר עיניו עכ' עש' ובנצוצי אורות כתב וז"ל כתוב בשם מהרח"ו זל' דדוקא לכסות העינים בהורדת הטלית עליהם ולא לסתום העינים ע"כ נ"ל דזה מכוון כגרסתינו בזוהר למכסייא לאסתמא עינוי וכו' ולא אמר ולאסתמא עינוי בואו העטוף דיהי משמע דשני דברים מזהיר עליהם וכיון דכתב בלא ואו' דסתימת העינים היא בכיסוי הטלית וסיים הרב נצוצי אורות וזל' ונראה דזה בתפילת שחרית אבל לא במנחה וערבית דאז רחל היא בסוד עולימתא דלית לה עיינין עכ"ל ע"ש תרפ"ט:
ב' שם רסא' עא' אמר ר' יוסי מאי ולא תתאוה כיון דכתיב לא תחמוד דהא בהאי סגיא אמר ליה זכאין אינון מארי קשוט חמידא חד דרגא תאוה דרגא אחרא חמידה דאי יכיל אזיל למיסב דיליה בגין ההיא חמידה דנקט אזיל למיעבד עובדא תאוה לאו הכי דהא אפילו דלא ינקוט אורחא למיהך אבתריה והא אוקמוה חברייא וכו' עש' (ילקוט דוד באהל דוד):
משכיל דבר ולפי זה הכתוב לא זו אף זו קאמר תרפ"ט:
ג' שם עב' מכאן אוליפנא כל מאן דעביד מלה ולביה ורעותיה לא שוי לסטרא בישא דאעג' דאיהו ביש הואיל ולא עביד ברעותא עונש אלא שריא עליה ולא כבר נש אחרא וקב"ה לא דאין ליה לביש ע"כ (ילקוט דוד באהל דוד):
משכיל דבר מכאן שצריך האדם לשקול את הדברים ולא יהיה נחפז לעשות דבר עד שישקול את דבריו לראות מה יקרה לו ומצדד אצדודי שלא יהיה נצוד במצודת היצר אשר הוא בונה עליו תמיד אולי יהיה נאחז במצודתו אשר בנה עליו ויקף ראש ותלאה אולי יפותה ונוכלה לו והוא שומר על פתח המלך הזקן הכסיל כי מועצותיו כדת נתונות חשך וחלקלקות אך בחלקות ישית למו הפלהם למשואות ארץ שואה ומשואה ולא ימצא בית מנוס מוקף מארבעה רוחותיו רוח עועים לכן צריך האדם לשמור את עצמו ממני ולא יתן לא יד כלל ובזה השם עוזרו כדכתיב צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיעינו בהשכטו כמו שאמרו רז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא קב"ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר צופה רשע לצדיק וכו' (באהל דוד):
ד' שם רס"ג ע"ב בספרא דשלמה סמיך לפתחה לקבל תרין דרגין אזדמן חד שידא ואית לה רשו לחבלא ואיהו קאים לסטרא שמאלא זקיף בר"נ עינוי חמי ליה לרזא דשמא דמאריה ואדכר עליה ולא יכיל לאבאשא ליה ואי תימא אי הכי כי נפיק ב"נ מתרעיה לבר הא ההוא שידא קאים לימיניה ומזוזה לשמאליה והיאך אתנטיר בר"נ אי איהו שארי לשמאליה (ר"ל לשמאליה דתרעא) ונ"ל דרוצה לומר דבשלמא כשנכנס לביתו כד זקיף עיניו מיד לנגדו שמא דמאריה משים דכל פניות שאדם פונה אינו אלא לצד ימין והרי צד ימין אית שמא דמאריה ואדכר עליה וכו' אבל כד נפיק פונה לצד ימינו ושמא דמאריה מצד שמאלו ולא חמי לית משום דפנייתו לצד ימינו לא כל מה דעבד קב"ה כל מלה ומלה אתמשך בתר זיניה בבנ' קיימין תרין דרגין חד מימינא וחד משמאלא ההוא דימינא יצה"ט וההוא דשמאלא אקרי יצה"ר כיון דנפק בר"נ מתרעא דביתיה ההוא שידא זקיף עינוי וחמי ליצר הרע דשארי לשמאלא אתמשך לההוא סטרא ואתעדי מימינא ובההוא סטרא קאים שמא דמאריה ולא יכיל לקרבא ליה ולאבאשא ליה ונפיק בר"נ ואשתזיב מניה כד עייל הא שמא קדישא לימינא קאים ולא יכיל לקטרגא בהדיה וע"ד אצטריך דלא יעביד טנופא ולכלוכא בתרעא דביתיה ולא יושיד מים עכורים וברי"ך אזדהר בלא ימנע דתרעא דביתיה שמא דמאריה וכד עביד שמא דמאריה בתרעא דביתא ההוא יצה"ר וההוא שידא בעל כרחייהו נטרי ליה וכד לא קאים מזוזה בפתחא יצהר' וההוא שידא שוו ידייהו על רישיה בזמנא דעייל לביתיה ווי לפלניא דהא נפק מרשותא דמאריה קאים בלא נטירו רחמנא לישזבן ע"ש. אי נמי נימא הכי שדוקא אם הימין מצד המזוזה שהימין צד החסד והרחמים הוא משום הכי השם הקדוש מוסיף לו כח וקדושה יתירא כשמסתכל בו ואז נצח הוא אבל אם השמאל שהוא מצד הדין הוא סמוך למזוזה די לו שיתמתק מדינו בכח השם אבל לא נצח דינא ודוק' אלא דקשה לי דהכא קאמר חמי ליה לרזא דשמא דמאריה וכו' דמשמע הגם שקבע בפתחו המזוזה עדיין השד שכיח שם משמאל הפתח ולקמן רס"ה ע"ב קאמר הזוהר מהאי מזוזה ערקין מארי נימוסין מארי דדינין קמיה לא משתכחין תמן ויל' ודוק' פטר"ת: ה' בזוהר דף רסד' עב' רמ' וחסידיך יברכוכה רזא דשלימו דכל משכנא ותקונא דיליה כה' לקבל כב' אתוון ותורה ונביאים וכתובים דאינון כללא חדא רזא חדא בשעתא דישראל קא מייחדי יחודא בהאי קרא ברזא דכה' אתוון דאינון שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ובשכמל"ו כד' אתוון ויכווין כל חד בהו כלהו אתוון מתחברן כחדא וסלקין לחבורא חד תשע וארבעים תרעין ברזא דיובלא וכדין אצטריך לסלקא ועד לא יתיר וכדין אתפתחו תרעין וחשיב קב"ה לההוא בר נש כאלו קיים אורייתא כולה דאיהי אתיא במט' פנים בכלא ועד' אצטריך לכוונה רעותא בכה' ובארבע ועשרין לסלקא לון ברעותא דלבא בחשע וארבעים תרעין דקאמרן כיון דאתכוון בהאי יתכוון בההוא יחודא דאמר מר שמע ישראל וכו' בשכמל"ו כללא דכל אורייתא כולה זכאה חולקיה מאן דיתכוון בהו ודאי כללא איהו דכל אורייתא דעילא ותתא ודא איהו רזא דאדם שלימו דדכר ונוקבא ורזא דכל מהימנותא ע"כ ע"ש: משכיל דבר מי הוא האדם אשר בעיניו יחזה הדברים האלו בקדושתן הן עומדין ולא יאזור חיל וישנס מותניו לעשות כוונים הנז' ויתקע עצמו לכל האמור שלא יסיח דעתו מכל האמור בפרשה שעושה בזה רצון קונו ויש זוכה בשעה אחת כאילו קיים כל התורה כולה לכן צריך להזדרז בזה וישמור עצמו מסח שלא יסיח דעתו אם בעל נפש אתה תרפ"ה:
ו' שם רסה' עא' ואר"ש תנינן קללות שבת"כ משה מפי הגבורה אמרן ושבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן מאי מפי עצמו וכי ס"ד דאפי' את זעירא באוריי' משה אמר ליה מגרמיה אלא שפיר הוא והא אתערנא מעצמו לא תנינן אלא מפי עצמו ומאי איהו ההוא קול דאחיד ביה ועד' הללו מפי הגבורה והללו מפי עצמו מפי ההוא דרגא דאתקשר ביה על שאר נביאי מהימני וכו' עש' ורוצה לומר דהללו מפי הגבורה דבר השם אל משה כאשר ידבר איש אל רעהו ומשה היה שומע את דברי השם וידבר ה' אל משה לאמר והללו מפי עצמו שפיו היד מדבר מעצמו משה היה מכין עצמו לדברים היוצאין מפיו שהשכינה היתה מדברת בגרונו של משה כמש' פה אל פה אדבר בו דבור השם היה בו במשה בכליו של משה שהם חמשה מוצאות הפה כאילו השאילם משה לשם לדבר דבריו בהם והיינו דכתיב אדבר בו ולא אדבר לו וא"כ דבורו של משה הוא דבור השם ולא מעצמו ועי' מש"כ בפרשת בהעלותך על פסוק ויאמרו הרק אך במשה דבר ה'. אלא דקשה דאכ' דמשנה תורה עדיפי מהנך וצע'. ועי' בספרי הקטן לך דוד ע"ש תרפ"ה:
ז' תסוך שתין ושתא דף צ"ח כגוונא דבר נש דמתייחד באתתיה ואתפשט מלבושוי למהוי עמה חד ההד' והיו לבשר אחד הכי צריך לאפשטא מניה כל מחשבתין אחרנין בזמנא דמייחד לקב"ה בכל יומא תרין זמנין שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד עכ' (ילקוט דוד באהל דוד):
ח' שם דף רסו' ע"א וזל' וקב"ה עביד להו לישראל כאבא דבעי לנטרא לבריה מן כלא אמר קב"ה לישראל כמה מקטרגין זמינין לקבלייהו אשתדלו בפולחני ואנא אהא נטיר לכו לבר ואתון תהוון זמינין בבתיכון מלגו וניימי בערסיכון ואנא אהא נטיר לכו לבר וסחרני ערסייכו ות"ח בשעתא דאינון זינין בישין קריבין לפתחא דבר"נ זקפן רישא ומסתכלן בשמא קדישא דאתחזי לבר דאיהו שדי דמתעטר בעטרוי שמא דא שליט על כלהו מניה דחלין וערקין ולא קרבין לפתחא דבר נש וכו' דהא שמא דא לא אתעטר אלא באינון אתוון כלהו רשימין ברשימא דמלכא וכד אכתב כל פרשתא כדין שמא דא מתעטר בעטרוי ונפיק מלכא בכל חילוי כלהו רשימין ברשימא דמלכא כדין דחלין מניה וערקין מקמיה ת"ח והיה שמא קדישא מתתא לעילא וע"ד שדי' אתרשים מלבר לקבלי שמא דא והיה' מלגו. שדי' מלבר למהוי נטיר בר"נ מכל סטרין מלגו ומלבר אמר ר' אבא כמה חיילין קדישין זמינין בהאי שעתא דאנח בר"נ מזוזה לתרעיה מכרזי ואמרי זה השער לה' וכו' זכאה חולקיהון דישראל כדין אשתמודען ישראל דאינון בני מלכא קדישא דהא כלהו אתרשימו מניה. אתרשימו בגופייהו ברשימא קדישא אתרשימו בלבושייהו בעטופייהו בעטופא דמצוה אתרשימו בבתי דתפילי בשמא דמאריהון אתרשימו בדייהו ברצועי דקדושה אתרשימו במסנייהו אתרשימו בזריעה בחצרא אתרשימו בבתיהון במזוזה דפתחא בכלא רשימין דאינון בני מלכא עלאה זכאה חולקיהון וכו' ע"ש ובסוף ע"ב כתוב לאמר אלא האי בר"נ דשוי רשימא קדישא לביתיה וכו' כד נפיק ההוא דמדוריה לתרעא דביתיה זקיף וחמי רשימא קדישא ועיין בפתחיה כד נפיק בר"נ הוא אוזיף ליה ונטיר ליה כד עייל לביתיה הוא אכריז קמיה אזדהרו ביקרא דיוקנא דמלכא קדישא וכל דא בגין ההוא רשימא דרשים בתרעיה ולא די ליה לבר"נ דאתנטר בביתיה אלא קב"ה נטיר ליה כד עייל וכד נפיק דכתיב דכתיב ה' ישמור צאתך ובואך וכו' ע"ש במה שסיים הזק ועונש למי שאינו מניח מזוזה ע"ש זכאה חולקיהון דישראל עלייהו כתיב ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ וכו' ע"ש תרפ"ה:
ט' שם רס"ח ע"ב פתח ר' אלעזר ואמר כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון כבוד חכמים ינחלו זכאין אינון דמתעסקי באורייתא וכו' דכל מאן דאשתדל באורייתא זכי למירת ירותא דאחסנא דלעילא ביקרא דמלכא עילאה קדישא וזכי למירת ירותא דאחסנא בהאי עלמא ומאי איהו ההוא דאקרי כבוד ה' דלא פסק מנייהו לעלמין הה"ד כבוד חכמים ינחלו ההוא דאקרי כבוד ה'. וכסילים מרים קלון מאי הוא ת"ח כד בר"נ אזל באורח מיישר קמי קב"ה ואשתדל באורייתא הא ההוא כבוד ירית לגרמיה וכמה אפוטלופוסין סניגורין אשתכחו לעילא עליה דב"נ וכלהו אולפין עליה זכו קמי מלכא קדישא ואי בר"נ לא אשתדל באורייתא ולא אזיל באורחא דמאריה הוא עביד קטיגורא עליה וההוא קטרוגא שט באוירא ולא סליק לעילא דילמא יתוב אדם מחובוי כיון דחמי דבר נש לא תב ולא בעי לאשתדלא באורייתא כדין הוא סליק לעילא ואוליף עליה חובא הה"ד וכסילים מרים קלון וכו' וכד ישראל הוו עסקין באוריי' הוה אתשקייא כדקא יאות וכו' ע"ש תרפ"ה: