אור ברסלב
ילקוט דוד - באוהל דוד פרשת אחרי מות

ילקוט דוד - באוהל דוד· רבי דוד כהן־סקלי

פרשת אחרי מות

פרשת מצורע

א' זוהר דפ נ"ה עב' אמר ר' אבא זמנין אית קמיה קב"ה לאשתכחא רעוון ולאשתכתא ברכאן ולמתבע בעותיה וזמנין לא אשתכחן וברכאן וכו' ת"ח זמנין אית בשתא דרעוה אשתכח ופירש מהרחו וז"ל אדר ניסן אייר סיון] וזמנין אית בשתא דדינא אשתכח תמוז. אב. טבת. שבט.] וזמנין אית בשתא דדינא אשתכח ותליא [אלול. תשרי. חשון כסלו) עשב' ונל' שהם כנגד האבות אברהם איש החסד כנגדו ד' חדשים דאשתכח בהו רעוה ורצון וברכות. יצחק שהוא גבורה ודין כנגד ד' חדשים דדינא אשתכח בהו. יעקב כליל מחסד ורחמים כנגד ד' חדשים דדינא תליא בהו דע כי רת' של חדשי הרצון יבק' גימט' הויה. אהיה. אדני. משכיל על דבר] באהל דוד):

ב' לעיל נד' זל' מה התפוח אסוותא לכלא אופ קב"ה אסוותא לכלא מה תפוח אשתכח בגיונוי עש' משמע מכאן שהתפוח הוא המעולה מכל פירות שבעולם שהוא טוב לגופ ולנפש דריחיה דקיק מן הכל ומיישב הדעת [משכיל על דבר] תרפה:

ג' שם סח' עא' ויהי שלום בין חירם ובין שלמה ותנינן אמר ר' יצחק אמר ר' יהודה דשדר ליה חד שידא ונחית ליה לשבעה מדורי גיהנם וסלקיה וסדר ליה פתקי בכל יומא ויומא בידיה עד דאהדר ואודי ליה לשלמה וכו' עש': משכיל דבר משמע מדברי הזוהר דבסופ חזר בתשובה שהיה אומר מושב אלהים ישבתי ועשה עצמו אלוה וחזר בתשובה עי' שלמה המלך [באהל דוד] תרפ"ו: ד' שם עג' רא' שאיל לרש' אבוהי אל' הא תנינן אסור ללמד תורה לעכום' ושפיר אתערו חברייא דבכל דכתיב לא עשה כן לכל גוי וכו' אלא כל מאן דאתגזר ואתרשים בשמא קדישא יהבין ליה באינון מלין דאתגליין באורייתא כלומר מודיעין ליה ברישי אתוון ברישי פרקין יהבין חומרא דפקודי אורייתא ולא יתיר עד דיסתלק בדרגא אחרא ההד' מגיד דבריו ליעקב אבל חקיו ומשפטיו לישראל דאיהו בדרגא עלאה יתיר וכו' ומה לישראל האי לעמין עכו"ם עאכו' וכו' וכל מאן דלא אתגזר ויהבין ליה אפילו את זעירא דאורייתא כאלו חריב עלמא ומשקר בשמא דקב"ה דכלא בהאי תליא ודא בדא אתקשר וכו' ינוחון אבהן דעלמא אינון הלל ושמאי וכו' כתב הרב בעל נצוצי אורות וזל' אעג' שאין קורין אבות אלא לג' יש לחלק בין אבות סתם לאבות העולם וכתב שזה דוחק ע"ש ואנכי הדך נל' לחלק בין ענין יחוס לענין נימוס דלענין יחוס הוא דאמרינן שאין קורין אבות אלא לג' שכן הוא באמת ששלשה אבות הם אבות לכל ישראל ואין שם אחר זולתם אבל לענין נימוס ודת הלל ושמאי הם אבוהון דכלהו ישראל שלמדו להם תורה וכן כל הזוגות יקראו אבות ודוק. ינוחון אבהן דעלמה אינון הלל ושמאי דהכי אמרו ליה לאונקלוס ולא אודעו ליה מלה דאורייתא עד דאתגזר ותח' מלה קדמאה דאוריי' דיהבין לינוקי אלפ בית דא מלה דלא יכלין בני עלמא לאתדבקא בסוכלתנו וסלקא ברעותא וכש' למללא בפומיהון וכו' ובגין כך תתן אמת ליעקב ולא לאחרא תורת אמת לזרע אמת וכו' ותנינן אעג' דאתגזר ולא עביד פקודי אורייתא הרי הוא כעכוכ' ואסור למילפ ליה אורייתא וכו' מלה אחרא לא יהבינן להו כש' רזי אוריי' ונמוסין דאורייתא וכו' אשרי' העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו עש':

משביר דבר עי' בספרי הקטן קרית חנה דוד חב' סי' בן' שעמדתי על הלכה זו כיד ה' הטובה עלי עש' וינוח לך (באהל דוד עי' בזוהר לקמן פרשת אמור דפ צא' עב':

ה' שם שט' עב' דתאנא ברזי דטופרי דמסאבותא זוהמא דטופרין יתער זו המה אחרא ובגין כך בעיין גניזא ומאן דאעבר לון לגמרי כאלי אתער חסר בעלמא וכו' דתניא מאן דדריך ברגליה או במסאניה עלייהו יכיל לאתזקא ומה בהאי שיורי דשיורי זוהמה דלעילא כך:

ו' לעיל נח' עב' זמנין אית בשבועי דרעוון משתכחן וזמנין אית בשבועי דדינין משתכחן וכו' עש' (ילקוט דוד) באהל דוד:

משכיל דבר ע' הגהות מהרחו שימי רצון בחול הם אגד"ו וימי הדין הם שני וחמישי עש' ונל' דמשום שהם ימי הדין לכן תקנו לנו נביאים ראשונים להוציא בהם ספר תורה לקרות בתירה בימים האלו להמתיק הדינים עד' בראתי לו תורה תבלין וע"ד שם שם לו חק ומשפט להמתיק הדינים במי מרה ונתרפאו הדינין על ידי התורה ונמתקו הימים ובזה יתורץ קושית התוס' בקמא פב' דה' כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה ע"ש פטרת:

ז' שם סז' עא' תלת שורין סחרין ליה כהני אחוי וליואי ומכל עמא כלהו וזקפין עליה ידין בצלותא וקטרא דדהבא זקפא ברגלוי ופי' דרך אמת חבל של זהב היה קשור ברגל כהן גדול ארוך שאם ימות ח"ז בהיכל אזי ימשכוהו חוצה עכ' [ילקוט דוד) באהל דוד]:

משכיל דבר עי' לקמן בפרשה אמור דפ קב' ועי' מה שכתבתי שם אות ב' פטרת,:

ח' שם ע' עב' תח' ג' דרגין אינון ואתדבקו כחד נפש רות ונשמה ועלאה מנייהו נשמה דאמר רי' בכלהו בנ' אית נפש ואית נפש עלאה מנפש זכה בר נש בהאי נפש מריקין עליה עטרא חד דאקרי רוח ההד' עד יערה עלינו רוח ממרום כדין אתער בר נש באתערותא אחרא עלאה לאסתכלא בנימוסי מלכא קדישא זכה בר נש בההוא רוחא מעטרין ליה בכתרא קדישא עלאה דכליל כלא דאקרי נשמה דאתקרי נשמת אלוה וכ' עש, [ילקוט דוד [באהל דוד]: משכיל דבר הנה לפי אמרת ה' צרופה הנז' משמע דלא כל אדם זיכה לנר"ן אלא הכל לפי מעשיו של אדם יש זוכה באחת ויש בשתים ויש בשלש והנפש היא השוה בכל אדם ונל' דע"פ זה יש לתת עוד טעם שאנחנו מזכירין בהשכבה את הנפש ולא ר"ן וחכמים השוו מדותיהם בכל אדם דמשפט אחד כתיב ועוד כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב והוא יודע מחשבות אדם והוא היודע ועד מי הוא הגדול ומי הקטן ויש זוכה בשעה אחת ויש שמאבד עולמו בשעה אחת ולכן הנסתרות לה' אלהינו ואנחנו אין לגרוע ולהוסיפ מדעתינו מפני המחלוקת כמש' רזל' בכל מקום ואמרו שאל ישנה אדם מפני המחלוקת כי גדול השלום. כז' לניסן. פטר"ת:

ט' שם עב' תלת מדורין עבד קב"ה לצדיקייא חד לנפשאן דאינון צדיקייא דלא אסתלקו מהאי עלמא ושכיחין בהאי עלמא וכד אצטריך עלמא רחמין ואינון יתבין בצטרא אינון מצלו צלותין עלייהו ואזלין ומודעין מלה לאינון דמיכין דחברא ומתערין ועאלין לגן עדן דארעא דתמן רוחיהון דצדיקייא מתלבשן בעטרין דנהורא ואתייעטו בהו וגזרין גזירה וקב"ה עביד רעותא דלהון וחס על עלמא ואינון נפשאן דצדיקייא משתכחין בהאי עלמא לאגנא על חייא והאי אקרי נפש ודא לא אסתלקא מהאי עלמא ושכיחא בהאי עלמא לאסתכלא ולמנדע ולאגנא על דרא והאי הוא דאמרו חברייא דמתי ידעי בצערא דעלמא ועונשא דחייבין די בארעא בהאי הוא דכתיב ונכרתה הנפש ההיא מעמיה [רל' שאינה זוכה לזה] ומדורא תניינא הוא גע' די בארעא ביה עבד קב"ה מדורין עלאין יקירין כגוונא דהאי עלמא וכגוונא דעלמא עלאה והיכלין בתרין גוונין דלית לון חושבנא ואלנין ועשבין וריחין דסלקין כל יומא ובהאי אתר שארי ההוא דאקרי רוח דאינון צדיקייא ומדורא דההוא רוחא שארי ביה וכל רוח מתלבשא בלבוש יקירא כגוונא דהאי עלמה וכגוונא דעלמא עלאה הנה מדברי הזוהר הנז' נר' דגן עדן' שבארץ הוא אמצעי לא גשמי לגמרי ולא רוחני לגמרי אלא ערוב פרשיות שנו כאן ונפש ורוח של אדם שזכה גכ' מתלבש בגופ רוחני ממולח טהור קדש כי שיוכל ליהנות מגן עדן שהוא גכ' אמצעי שלם וע"י מה שכת' בספרי הקטן לך דוד על התורה בפרשת בראשית עש' וינוח לך) מדורא שיתאה ההוא מדורא עלאה קדישא דאתקרי צרורא דחיי דתמן מתעדינא ההוא דרגא עלאה קדישא דאקרי נשמה והאי אתדבק לאתעננא בעדונא עלאה עליה כתיב אז תתענג על ה' וכו' תש' [ילקוט דוד] באהל דוד]:

משכיל דבר הנה רבותינו ז"ל בזוהר הנז' הודיעונו במה דלא אתידע לשום אדם ויבא ויגידיה לנו והמה ראו ברוח בינתם כל אשר נעשה תחת השמים ולא נפקד מהם שום דבר אשר לא ראו ולא ידעו כי נהירו להו שבילי דשמיא כשבילי דארעא וה' עליהם יראה סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם וכמש' עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי וכתיב כי לא יעשה ה' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו וכו' אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. פטרת': יוד' שם דזמנא חדא הוה' יתיב עלמא בצערא ואתו חייא הכא לאתערא לון בספר תורה ואנא וחבראי אקדימנא לגבי דמיכי דחברון וכד אתחברו בגע' ברוחיהון דצדיקייא אשתכח קמייהו דההוא שת' דאייתו לקמן חייא הוא פסול ומשקר בשמא דמלכא על דאשתכח ואו' יתיר בההוא קרא דושסעת שסע שתי פרסות וכו' ודחו לי ולחבראי בההיא שעתא מבי מתיבתא וכו' עש' ילקוט דוד] באהל דוד):

משכיל דוד הנה משמע מדברי הזוהר דהטעות דס"ת היה משום שנמצא ואו' יתירא במלת ושסעת שסע שהדין הוא שחסירה ואו' בין שין לסמך והיה כתיב ושוסעת מלא וא"ו ואכ' הגם של לא נשתנית המבטא בקרין תה שהואו' היא במקום חולם אפילו הכי נפסל הס"ת ועי' במורם באח' סי' קמד סד' ובבאה"ט שם סקט' משכ' בשם' שלה' ועטרת זקנים פטרת:

יא' שם עה' א' תאנא אל תלת מלין מתעכבין ישראל בגלותא על דעברן קלנא בשכינתא בגלותא פי' ומהרהרין ומדברין כל מה שעולה על רוחן ואינן משגיחין במה שלפניהם דהא לכל מקום שגלו שכינה מהן ומהדרי אנפייהו מן שכינתא (פי' גם בשעה שהם מברכים ומשבחים או מתפללים לפניו ודופקים עלי ודורשים אותו ושואלין ומבקשים ממנו וקב"ה נדרש להם ואזניו אל שועתם ואל מה שידרשו מאתו יתברך באותו רגע ובאותו מצב אם יעלה על לבם דבר מה מהבלי העולם או ממה שראו עיניהם כבר זוכרים אותו דבר ומחשבתם משוטטת מדבר לדבר ומענין לענין משוט בארץ ומהתהלך בה וכש' אם ישמעו דבר מה ותקח אזנם שמץ מנהו יניחו מה שלפניהם ושומעים חרפתם ואינם משיבים אל לבם. לפני מי הם עומדים ועל זה ידוו הדוויים שמכה זו מהלכה בכל הארץ כי הסיח הדעת החריב העולם והעולם שידד ממנו אמלאה החורבה כי חרבן עשה בעולם ואין לך חונק עצמו גדול מזה על לא דבר באין תועלת ואין דבר טוב יוצא מזה ואין כאן אלא הבל ורעות רוח הבל הבלים אמר קהלת כי הכל הבל ונל' דעל זה הזהיר הכתוב וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם ואח"ך הזהיר הכתוב כי בעשית המצוה לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים רל' פונים אחר מחשבת הלב בשעת עשית המצוה ופונים אחרי מה שראיתם בעיניכם כבר ולהוטים בהרהורים אחרים ותפגלו המצוה ע"י מחשבת פגול אל לא ירצה ומשום הכי ציוונו ה' אלהינו על מצות ציצית ואמר והיה לכם לציצית רל' להציץ בו תמיד למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי רל' ל' כלה בשלימות במחשבה ודבור ומעשה ככלה בכללותה ובזה תהיו קדושים לאלהיכם ולא יעבור זר בתוכם ובזה תהיו דבוקים וקשורים בו יתברך כקשור שלהבת בגחלת כמים הפנים לפנים באין מסך המבדיל ובזה ישמע ויקשב לבקשתכם ולשאלתכם עוד הוסיפ בזוהר ואמר על דמסאבי גרמייהו קמי שכינתא [רל' שהיא גלתה עמהם כדי לשמור אותם והם מסאבין גרמייהו קמה] תרפט:

יב שם עט' ותאנא כד בעת אתתא לאתדכאה בעייא לספרא ההוא שערא דרבי ביומא. דאיהי מסאבא ולספרא טופרהא וכל ההוא זוהמא די בהון דתאנא ברזי דמסאבותא זוהמא דטפרין יתער זוהמא אחרא וכו' עש' (ילקוט דוד] באהל דוד]:

משכיל דבר הנה משמע מדברי הזוהר דאשה בליל טבילתה צריכה לספר שערה ומשמע דכל שער במשמע בכ"מ שיהיה כיון שנתגדל ביומי נדתה וגם שער ראשה ולא סגי בסרקה במסרק דלאו. משום חציצה נגעו בה אלא צריכה להסירה לגמרי במשמע וזה היפך ממה שפסק מר"ן בשע' יוד' סי' קצט' סא' וזל' ולסרוק שער ראשה והיא מעשרה תקנות דתקן עזרה עי' בבבא קמא דף פב' עא' ועי' שם בש' ועי' בספרי ספר התולדות עש' מה שכתבתי שם דפ כ' עב' תרפט:

תוכן העניינים

ילקוט דוד - באוהל דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה