אור ברסלב

יכין תרומות· רבי ישראל ליפשיץ

פרק יא

פרק י

סעיף א

אין נותנים דבילה וגרוגרות
של תרומה:

סעיף ב

לתוך המורייס
שומן דגים:

סעיף ג

מפני שהוא מאבדן
כשסחטן למורייס ומשליכן משא"כ כשאכלן שרי:

סעיף ד

למורייס
דלא לעבורי זוהמא לבד עביד כ"א גם לטעמ':

סעיף ה

ואין מפטמין
ווירצען:

סעיף ו

את השמן
של תרומה בבשמים חולין דבלעי לשמן ולבסוף ישליכם. א"נ דשמן מפוטם לא חזי לאכילה כ"א לסיכה ונמצא מאבד לתרומה:

סעיף ז

יינומלים
האניג וויין שמשים בו דבש ופלפלין ושותה הכל ביחד:

סעיף ח

אין מבשלים יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו
מתחסר בבשולו א"נ שאין רוב בנ"א רגילין לשתותו מבושל:

סעיף ט

מפני שהוא משביחו
ר"ל מתקיים טפי. אף דחי עדיף טפי כספ"ב מ"ד ה' ו' ודו"ק:

סעיף י

דבש תמרים
בעבר ועשה מהן דבש:

סעיף יא

וחומץ סתוניות
ווינטער טרויבען. שאין מתבשלים עד החורף ולכן עושים מהן חומץ:

סעיף יב

ושאר כל מי פירות של תרומה
חוץ מיין ושמן:

סעיף יג

רבי אליעזר מחייב קרן וחומש
לזר האוכלן דחשוב משקה:

סעיף יד

ורבי יהושע פוטר
מחומש אבל קרן משלם ולכתחילה מודה דאסור. וטעמי דפוטר משום דלא חשיב משקה רק זיעה בעלמא הוא. מיהו באכל הפירות בעצמן. אע"ג שתרומתן מדרבנן לכ"ע חייב בקרן וחומש דכל דתיקון רבנן כעין דאו' תיקון [יומא דל"א א']:

סעיף טו

ורבי אליעזר מטמא
לאלו:

סעיף טז

משום משקה
דמכשרי ומק"ט ומטמאי לאחרים ככל ז' משקין:

סעיף יז

אמר רבי יהושע לא מנו חכמים שבעה משקים כמוני פטמים
געווירץ קראֵמער. שמונה בשמים שלו שלא בדקדוק:

סעיף יח

אלא אמרו שבעה משקין טמאים
מכשירי ומק"ט ומטמאין:

סעיף יט

ושאר כל המשקין טהורין
אמקט"ו כלל [ועי' רמב"ם וראב"ד פ"א מאוכלין ה"ד]:

סעיף כ


וכ"כ שאר וכו':

סעיף כא

אין סופגין ארבעים משום ערלה
בסחט לפרי ושתה מה שסחט:

סעיף כב

אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים
ומה שהקשו בתו' [פסחים דכ"ד ב' ד"ה אלא] הרי טעם כעיקר דאו' והניחו בתימה נ"ל דהיינו רק לאסור אבל לא לחייבו מלקות:

סעיף כג

ואינו מטמא משום משקה
שיצא מפרי:

סעיף כד

עוקצי
שטיעל:

סעיף כה

תאנים וגרוגרות והכליסים
ציסער ערבזען. וי"א מין תאנה:

סעיף כו

והחרובין
באקסהאָרן:

סעיף כז

גרעיני תרומה
קערן. שבתוך הפרי שראויין לאכילה:

סעיף כח

בזמן שהוא מכנסן
שלא הפקירן הכהן:

סעיף כט

וכן עצמות הקדשים
הראויין לאכילה:

סעיף ל

המורסן
גראָבע קלייע של תרומה:

סעיף לא

מותר
לזרים:

סעיף לב

סובין
פיינע קלייע:

סעיף לג

של חדשות
בנטחן תוך ל' יום משנקצר הו"ל חדשות:

סעיף לד

אסורות
דנשאר הרבה קמח דבוק בסובין:

סעיף לה

ונוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין
דלא הו"ל כמאבד תרומה כשמשליך מה שאינו ראוי לאכילה:

סעיף לו

המסלת
שלוקט הסולת הנקי מהקמח:

סעיף לז

אלא יניחנו במקום המוצנע
מדראוי קצת לאכילה:

סעיף לח

מגורה
שפייכער:

סעיף לט

אלא מכבד כדרכו
כמו שרגיל בחולין:

סעיף מ

ונותן לתובה חולין
דמדלא חשיבי אין מתכוון לבטלן:

סעיף מא

שנשפכה אין מחייבין אותו להיות יושב ומטפח
עם טפח שלו. אויפווישען. ובירושלמי אמרי' מדס"ל תרומה בזה"ז דרבנן לכן הקילו בכל הנך דמשנה ו' ז' ח':

סעיף מב

המערה
מריק משקה תרומה:

סעיף מג

מכד לכד ונוטף שלש טפים
טפה אחר טפה כדרך הכלי כשהורק:

סעיף מד

נותן לתוכה חולין
וא"צ לקנחה:

סעיף מה

הרכינה
ר"ל ואם הטה החבית אח"כ:

סעיף מו

ומיצה
ומיצה וכינס מה שנשאר בו אחר הטפת ג' טפים הנ"ל:

סעיף מז

וכמה תהא בתרומת מעשר של דמאי
שהפרשתה בספק וטמאה מטומא' ע"ה:

סעיף מח

ויוליכנה לכהן
אפי' תרומה דאוריי' והיא טהורה א"צ להטריח א"ע להביאה להכהן אלא הכהן יבוא ויטלנה. אלא ר"ל שיסבב שתבוא ליד כהן ולא תאבד:

סעיף מט

אחד משמנה לשמינית
הוא ס"ד שבלוג או שפ"ד שבביצה [והוא קורטוב שנזכר בכ"מ] אז אינו רשאי להפקירו רק שא"צ להטריח ולהביאו הוא לכהן. אבל בפחות מזה מאבדו בידים מיהו בטהור או בוודאי טבול לתמ"ע אפי' טמא. אז אפי' הוא מעט אינו רשאי לאבדו. וזכר זה כאן מדאיירי נמי לעיל בשאר דברים שא"צ לחוש לפסידו דכהן במעוטן:

סעיף נ

כרשיני
וויקקען. דחייבים בתרומה מדחזו עכ"פ ע"י הדחק למאכל אדם דאל"כ פטור מתרומה:

סעיף נא

ולתרנגולים
אבל מאכל תרומה שעיקרו לאדם אסור לבהמה:

סעיף נב

ישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה
אף דמזונותי' על ישראל אנן סהדי מדיכול הישראל ליתן הכרשיני' לכהן אחר ניחא לי' לבעל הפרה שיהי' כאילו כבר זכה בתרומה ושיאכילנה מאלו כדי שיאכילנה ברווח:

סעיף נג

לא יאכילנה כרשיני תרומה
דאין אומרים שכירות ליומא ממכר הוא רק גבי אונאה בשכירות מדכתיב גבי' ממכר יתירה [כתו' ב"מ דנ"ו ב' וע"ז דט"ו א']:

סעיף נד

ישראל ששם פרה מכהן
ששמה כמה שוה עתה בכחישותה ומפטמ' ישראל וחולקין אח"כ השבח:

סעיף נה

לא יאכילנה כרשיני תרומה
דהו"ל כבהמת ישראל:

סעיף נו

וכהן ששם פרה מישראל מאכילה כרשיני תרומה
דמדשמה נעשת כשלו:

סעיף נז

מדליקין שמן שרפה
תרומה טמאה שעומד לשריפה:

סעיף נח

בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות
גאססען:

סעיף נט

ועל גבי החולין ברשות כהן
כשהכהן שם והתרצה. ואחולין לחוד קאי אבל קמייתא אפי' שלא ברשות כהן:

סעיף ס

בת ישראל שנשאת לכהן והיא למודה
רגילה:

סעיף סא

מדליקין בבית המשתה
של ישראל שכהנים אוכלים שם:

סעיף סב

אבל לא בבית המשתה
לת"ק במשתה שלובשין בנקיות לא חיישי' שיטלטלו הנר למקום שאין שם כהן מיראתם שיתלכלכו. מה שאין כן בבית אבל. ולר' יוסי אדרבה בבית אבל רגילים לישב בדד דומם ולא יוציאו הנר. משא"כ בשמחה רגילים להוציא הנרות ולטלטלן:

סעיף סג

רבי מאיר אוסר כאן וכאן
ס"ל כחומרות שתיהן:

סעיף סד

רבי שמעון מתיר כאן וכאן
ס"ל כקולות שתיהן. והכי קיי"ל דמדהוא מדרבנן אזלינן לקולא [רכ"מ פי"א מתרומות]:

סוף הספר

תוכן העניינים

יכין תרומות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה