אור ברסלב

יכין תרומות· רבי ישראל ליפשיץ

פרק י

פרק ט

סעיף א

בצל שנתנו בתוך עדשים
בצל תרומה. בעדשי' חולין והעדשי' כבר נתבשלו. וכשהיו חמים ויבשים נתן לתוכו הבצל:

סעיף ב

אם שלם מותר
העדשי' ואף דבכל חם בחם בלא רוטב צריך כדי נטילה [כסוף פרק יא דזבחים] הכא עדשים מבושלין טבען לצפד ולצמצם את הבצל ואינו בולע ופולט [ותמהני אר"ש דמוקי למתני' בעדשים צוננות. והרי בירושלמי מוקי לה ביבש ותו אם כן קשה לי בצונן יבש אפי' בשאר תבשיל מהכ"ת שיאסר]:

סעיף ג

ואם חתכו בנותן טעם
דטועם הכהן להחולין דביש בהם טעם התרומה אסור:

סעיף ד

ושאר כל התבשיל
שנתן לתוכן בצל וא' מהן תרומה:

סעיף ה

בין שלם בין מחותך כנותן טעם
ר"ל בלח בששים ובחם בחם בלא רוטב סגי בכדי נטילה. או בזה ובזה יטעמנו הכהן אם יש בו טעם הבצל:

סעיף ו

רבי יהודה מתיר בצחנה
דגי' כבושין בציר שנתן לתוכן בצל תרומה נוטל הבצל והצחנה מותר:

סעיף ז

שאינו אלא ליטול את הזוהמא
שהבצל שואב פסולת הצחנה ואינו נ"ט לתוכה כשהוא שלם:

סעיף ח

תפוח
תרומה:

סעיף ט

שרסקו
צערריעבען:

סעיף י

ונתנו לתוך עיסה
של חולין:

סעיף יא

אף על פי שהבאישו מימיו
ע"י השעורים:

סעיף יב

מותרין
דנטל"פ מותר. אף דבכה"ג משביח ולבסוף פוגם כמבואר בירושל'. ולא קיי"ל כן [י"ד קיג]:

סעיף יג

הרודה
הוציא מהתנור:

סעיף יד

ורבי יהודה מתיר
פליגי אי ריחא מלתא היא:

סעיף טו

מפני שהשעורים שואבות
ממשות היין וקיי"ל דבפת חטין דוקא בב' לריעות' נאסר דהיינו בפת חמה וחבית פתוחה והפת מונח נגד פתח המגופה. אבל בשעורין אפי' בחדא לריעותא נאסר [י"ד ק"ח ס"ד]:

סעיף טז

תנור שהסיקו בכמון
קיממעל:

סעיף יז

שאין טעם כמון אלא ריח כמון
דריחא לאו מלתא בדיעבד [י"ד ק"ח] ואף דהכא שהסיקו בתרומה וכל הנאה של כלוי אסור בתרומה לזר [כתו' פסחים דל"ד א'] היינו לכתחלה אבל בדיעבד מותר:

סעיף יח

תלתן
פענכעל:

סעיף יט

במעשר שני
אם היה תלתן תרומה ומע"ש משערין אם וכו':

סעיף כ

אם יש בזרע כדי ליתן טעם אבל לא בעץ
אף שגם העץ נ"ט אינו מצטרף לאסור היין דעץ אינו קדוש בתרומה ואף דבהקדישו בפירוש הו"ל תרומה חומרא בעלמא הוא:

סעיף כא

והקדש
אם הי' התלתן א' מג' אלו:

סעיף כב

כדי ליתן טעם
דגם עצן אסור ואף דבשביעית אין קדושה בעצים דהסקה הכא שאני דטעם עצו ופריו שוה:

סעיף כג

מי שהיו לו חבילי תלתן בכלאי הכרם ידלקו
שאף העץ אסור בהנאה וטעון שריפה:

סעיף כד

כותש
אבשטאסען. ור"ל דרשאי לכתוש הזרע מהשרביטין כדי להפריש מהזרע לבד:

סעיף כה

ומחשב כמה זרע יש בהם
דת"ג נתנה באומד:

סעיף כו

אם הפריש
קודם כתישה:

סעיף כז

אלא נותן העץ עם הזרע
מדקרא עליו שם תרומה וטעם עצו ופריו שוה. ומ"מ אינו קדוש בתרומה כלעיל סי' כ':

סעיף כח

זיתי חולין שכבשן
במי מלח:

סעיף כט

פצועי
כתושי' ור"ל בין שהיו הזיתים פצועי וכו':

סעיף ל

או במי תרומה
משקין מפירות תרומה. שכבש בהן זיתי חולין פצועים:

סעיף לא

אבל שלימי חולין עם פצועי תרומה מותר
דשלמים אינן בולעין אבל פולטין:

סעיף לב

כל גרב
חבית:

סעיף לג

שהוא מחזיק סאתים אם יש בו
ר"ל אם נתערב בהחבית:

סעיף לד

משקל עשרה זוז ביהודה שהן חמש סלעים בגליל
דמשקל יהודה הוא כפל מגליל נמצא שהן כ' של גליל וזוז הוא דינר וד' דינרין הוא סלע. נמצא הן ה' סלעים גליל:

סעיף לה

דג טמא
והשאר ציר דג טהור דהו"ל א' מתתק"ס דסאה כ"ד לוגין ולוג ב' ליטרות[ודלא כרש"י עירובין דכ"ט א' דלוג הוא ליטרא] וליט' ק' זוז נמצא סאתים צ"ו מאות זוז וי' זוז הוא חלק תתק"ס בצ"ו מאות:

סעיף לו

צירו אסור
דאף דכל האיסורים בטלין בס' בציר שהוא חריף ונרגש מאד אחמרו בה רבנן [כרל"מ פט"ו ממ"א]:

סעיף לז

ר' יהודה אומר רביעית
רביעית הלוג:

סעיף לח

בסאתים
הוא אחד מקצ"ב. ואף דלר"י מין במינו לא בטיל ציר שהוא מד"ס קילא. ואנן קיי"ל דבטל בס' [כי"ד פ"ג]:

סעיף לט

חגבים טמאי' שנכבשו עם חגבים טהורי' לא פסלו את צירם
דאינו רק לחלוחית בעלמא:

סעיף מ

העיד רבי צדוק על ציד חגבים טמאים שהוא טהור
פי' בלי תערובות מותר והכי קיי"ל [רמב"ם פ"ג ממ"א]:

סעיף מא

כל הנכבשים זה עם זה
ירק תרומה עם חולין:

סעיף מב

מותרים
אף דקיי"ל כבוש כמבושל [כי"ד ק"ה] וכ"כ תנינן ספ"ז דשביעית וורד חדש שכבשו ביין ישן וכו' נאסר בכבישה וכ"כ תנינן שם פ"ט מ"ה הכובש ג' כבשים וכו' כבישה אוסרת וכ"כ תנינן בפרקן מ"ז דבכבש פצועי חולין עם תרומה נאסרו הכא שאני דהו"ל תרי דרבנן דתרומת ירק דרבנן ודמוע נמי דרבנן מדאיכא רוב וקילא הך תרי דרבנן דלית בה דררא דאיסור דאוריית' כלל כך נ"ל [ולאאמ"ו הגזצוק"ל דוקא במב"מ מקילינן הכא בכבש תדע מדאסרו טעם כמון בפת במ"ד]. וי"א דהכא בכל אסורים מיירי רק שלא כבשו שיעור כבישה דבמשקה חריף צריך כדי שיתננו על האור וירתיח [והוא י"ח מינוטען] ובאינו חריף צריך מעל"ע [כי"ד ק"ה] ולר"ת באינו חריף צריך ג"י מעל"ע ולא קיי"ל כיותי':

סעיף מג

אלא עם החסית
מיני בצלים דחריפי וכדמפרש ואזיל:

סעיף מד

רבי יוסי אומר כל הנשלקים
הוא יותר מבישול [כתוי"ט מ"י] וכן מוכח לע"ד ממשנה עוקצין [פ"ב מ"ו]:

סעיף מה

עם התרדים
ווייסקאהל:

סעיף מו

אסורים
ופליג את"ק וס"ל דאפי' שלוק אינו אוסר בשאר ירקות רק בתרדין תרומה:

סעיף מז

רבי שמעון אומר כרוב של שקיא
ר"ל קאהל הגדל בארץ יבישה שצריך להשקותה והוא חולין:

סעיף מח

עם כרוב של בעל
ששלקו עם כרוב הגדל בארץ לחה שדי לה בגשמים [דהמטר נקרא בעל של הארץ שעל ידו יולדת גדולי קרקע]:

סעיף מט

מפני שהוא בולע
ר"ל של שקיא נוח לבלוע:

סעיף נ

רבי יהודה אומר כל המתבשלין זה עם זה
כל גידולי איסור והיתר שנתבשלו זע"ז:

סעיף נא

מותרים
דאינן בולעין זמ"ז:

סעיף נב

אלא עם הבשר
שבטבעו לפלוט ולבלוע. ולא קיי"ל כחד מהנך תנאי:

סעיף נג

ר' יוחנן בן נורי אומר הכבד אוסרת ואינה נאסרת
כבד טריפה שבשלה עם היתר אוסרתו. ואם בישל כבד כשירה עם איסור אינה נאסרת:

סעיף נד

מפני שהיא פולטת ואינה בולעת
דמטרוד' לפלוט דם לא בלעה והכי קיי"ל. ואנן נוהגין להחמיר אפי' כשירה שבשלה לבדה אם לא צלא' תחילה [י"ד סע"ג] דהרי אף שבבישול אינה נאסרת. עכ"פ בשליקה נאסרת ולא בקיאינן בין שליקה לבישול. מיהו לפ"ז בנכבשה במים מעל"ע ויש במים ס' נגדה מותרת כשיצלאנה דהרי כבוש גרע טפי אפי' מבישול וגם הכלי שנכבשו בתוכו מותר. דהרי יש ס' נגדה [פ"מ שם ובצ"צ ובמ"י ובתו"י סי' כ"ז מחמרי]:

סעיף נה

ביצה שנתבשלה בתבלין אסורין
כתרומה וערלה וכ"כ:

סעיף נו

אפילו חלמון
דאטטער וכ"ש החלבון שהוא בחוץ:

סעיף נז

ומי כבשים
מים שכבשו או שלקו בהן ירקות תרומה:

תוכן העניינים

יכין תרומות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה