יכין שבת· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ח
סעיף א
המוציא יין כדי מזיגת הכוס
ר"ל שיוציא רביעית הכוס. שכשימזגנו בג' חלקים מים. יהיה רביעית הלוג. והוא ביצה ומחצה. שהוא שיעור כוס בהמ"ז וקידוש והבדלה. וא"כ שיעור הוצאת יין 3/8ביצה:
סעיף ב
חלב כדי גמיעה
כפי בליעת אדם בבת אחת. והוא יותר מכגרוגרת [תוס'. והקשה בני הרב המאה"ג מהו' ברוך יצחק שליט"א הגאבדק"ק לאנדסבערי לפי מ"ד כריתות (די"ד א') דבית הבליעה אינו מחזיק יותר מב' זיתים. ולרמג"א (תפ"ו) ר"ל שאינו מחזיק ג' זיתים. אבל באמת מחזיק יותר מב' זיתים. והוא כשיעור ביצה. וא"כ איך שיערו כאן כדי גמיעה בגרוגרת שהוא רק שליש ביצה או 4/9 ביצה ותרצתי לו דאע"ג דבית הבליעה מחזיק כביצה. עכ"פ אין דרך לגמוע יותר משיעור גרוגרת]:
סעיף ג
דבש כדי ליתן על הכתית
מכה שבגב הבהמות. ואע"ג דחזי לאכילת אדם. אזלינן לחומרא דסגי בשיעור מועט:
סעיף ד
שמן כדי לסוך אבר קטן
ר"ל אצבע קטנה שברגל של ילד בן יומו. ולרש"י א' מפרקי אצבע ילד בן יומו:
סעיף ה
מים כדי לשוף
לשפשף:
סעיף ו
בהם את הקילור
מטלית שנותנין על העין לקרר חמימותו [אב"י ול"מ נ"ל שהיא מלה יוונית קאלליראן. והוא תחבושת העין. ונקרא כך על שתואר הרטיה כעין עוגה שנקרא ג"כ קילורין]:
סעיף ז
וכל השופכין
מים דלא חזו לשתיה רק לגבל הטיט:
סעיף ח
רבי שמעון אומר כולן ברביעית
כל המינין שנזכרו במשנה:
סעיף ט
ולא אמרו כל השיעורין הללו
לעיל במשנה. שכולן פחות מרביעית:
סעיף י
אלא למצניעיהן
אסוקי מלתא דר"ש היא. וס"ל דלמצניע עצמו מדהחשיבן להך מילתא סגי ליה בשיעור זוטא. משא"כ לסתם בנ"א צריך רביעית:
סעיף יא
המוציא חבל כדי לעשות אזן לקופה
(פאסס). לאוחזה בו. דמתוך שהחבל קשה מקלקל לנפה וכברה. ואינו ראוי רק לקופה:
סעיף יב
גמי
(באסט):
סעיף יג
כדי לעשות תלאי לנפה
(זיעב) לקמח:
סעיף יד
ולכברה
(זיעב) לנקות התבואה וכן מוכח לענ"ד מאהלות (פי"ח מ"ב) (וי"מ איפכא). לתלותן בו. ובציר שיעורן מאוזן הקופה:
סעיף טו
רבי יהודה אומר כדי ליטול ממנו מדת מנעל לקטן
להראות לסנדלר מדה שצריך למנעל של קטן בן יומו. ושיעורו בציר מתלאי:
סעיף טז
נייר
(פאפיר) העשוי מעשבים. ומדעשוי מחוטי עשבים נקרא נייר. כי נייראן בל"י חוטין דקים:
סעיף יז
כדי לכתוב עליו קשר מוכסין
(מארקע). שנותן המוכס להסוחר לראיה שכבר שלם לו המכס. ורגיל לכתוב ב' אותיות גדולות מכתב המורגל:
סעיף יח
והמוציא קשר מוכסין חייב
קמ"ל אף שכתוב על קלף חייב:
סעיף יט
נייר מחוק
שאינו ראוי לכתוב עליו:
סעיף כ
כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטון
(באלזאם פלעשכען) [אב"י היא מלה רומית פאליאטום והוא בושם לח הנעשה מעלי וורדים ובשמים. והכלי שישימוהו בו נקרא על שמו]:
סעיף כא
עור
דמליח ולא עפיץ:
סעיף כב
כדי לעשות קמיע
ר"ל לכסות בו קמיע:
סעיף כג
קלף
(פערגאמענט). דמדחשוב לא עביד מניה קשר מוכסין:
סעיף כד
כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפלין
ולא קאמר שבמזוזה. דשם אין כתוב פ' שמע על קלף בפ"ע:
סעיף כה
שהיא שמע ישראל
תמוה וכי לא ידעינן שהיא שמע ישראל. ונ"ל לפמ"ש רתוי"ט דאצטריך תנא למנקט תפילין. דקמ"ל דמה"ט משערינן בה. מדנצרכה לכל אדם. ע"כ. והרי לפמ"ש רב"י (א"ח ל"ב י"ד) יש לעשות פרשת שמע מקלף עב ביותר. א"כ סד"א דלהכי נקט פרשה קטנה שבתפילין. דבעי נמי שיעור בעובי הקלף כעובי פ' שמע שבתפילין. להכי סיים. כדי לכתוב וכו'. ר"ל דהשיעור רק בהמשך הקלף ולא בעביו:
סעיף כו
דיו כדי לכתוב שתי אותיות כחול
(שמינקע):
סעיף כז
כדי לכחול עין אחת
שכן הצנועות עוטפות ואין מגלות רק עין א' וכוחלות אותה:
סעיף כח
דבק
(ליים):
סעיף כט
כדי ליתן בראש השבשבת
(ליים רוטהע). שנותנין הדבק על נסר שבראש הקנה. שכשהצפור יושב עליו. נדבק וניצד בו:
סעיף ל
זפת
(פעך):
סעיף לא
וגפרית
(שוועפעל):
סעיף לב
כדי לעשות נקב
צלוחית שמשים בו כסף חי. סותם פיו בזפת או גפרית. וחוזר ועושה נקב דק בהסתימה:
סעיף לג
שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן
על נקב שבמגופת פה צלוחית של יין. שהיין דק משמן:
סעיף לד
חרסית
לבינה כתושה:
סעיף לה
כדי לעשות פי כור
לטוח במקום שהמפוח נכנס בכור:
סעיף לו
ר' יהודה אומר כדי לעשות פטפוט
לטוח מושב הכור (כך מסקנת הגמ' ודלא כר"ב ורמב"ם בפירושו):
סעיף לז
סובין
(קלייע):
סעיף לח
כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב
לשמור החמימות:
סעיף לט
סיד כדי לסוד קטנה שבבנות
ר"ל אצבע קטנה של בת. דכך רגילין לעשות לילדה שצמחו בה רבוי שערות. והיא עדיין רכה בשנים. מושחין גופה אבר אבר בסיד. ועי"ז השער נושר והגוף מתעדן:
סעיף מ
רבי יהודה אומר כדי לעשות כלכול
ר"ל להשיר השער שֶׁבְּרַקָה (שלעפפע) בל"א:
סעיף מא
רבי נחמיה אומר כדי לעשות אנדיפי
מצח שסדה אותו להאדימו (ודלא כר"ב): [אב"י ומורכב מב' מלות בלשון יון אנטי אפס ר"ל "נגד ההבטה" שהמצח של אדם מובט תיכף בהאדם. לכן ייפוהו]:
סעיף מב
אדמה
טיט אדום:
סעיף מג
כחותם המרצופים
לשון רומי מַרזוּפיוּם. ור"ל שק לצרור בו סחורה. שיניחו עליו חותם:
סעיף מד
וחכ"א כחותם האיגרות
והוא פחות מחותם מרצופין:
סעיף מה
וחכמים אומרים כדי לזבל כרישא
זוטר שיעוריה מכרוב:
סעיף מו
חול הגס כדי ליתן
כדי לערבו:
סעיף מז
על מלא כף סיד
(שבמוירער קעללע):
סעיף מח
קנה כדי לעשות קולמוס
המגיע עד קשר אמצעי שבאצבע:
סעיף מט
ואם היה עב
שאינו ראוי לכתיבה:
סעיף נ
או מרוסס
משוברת:
סעיף נא
כדי לבשל בו ביצה קלה שבביצים
ביצת תרנגולת שקלה ביותר להתבשל. והשיעור כדי שיתבשל כגרוגרת ממנה:
סעיף נב
טרופה
(צערשלאגען) ומעורבת בשמן. שממהרת להתבשל עי"ז:
סעיף נג
ונתונה באילפס
(טיגעל). ומחמם האילפס בקנה הנ"ל:
סעיף נד
עצם כדי לעשות תרווד
(לעפפעל):
סעיף נה
רבי יהודה אומר כדי לעשות ממנו חף
(שליססעל צאהן):
סעיף נו
זכוכית כדי לגרור בו ראש הכרכר
הוא כמו מחט חד שהאורג שובט בו חוטי השתי המתוחין שלא יתקפל חוט על חבירו. וכשנקטם ראשו מחדדו בזכוכית:
סעיף נז
רבי אליעזר בר יעקב אומר כדי לזרוק בבהמה
שיעורי' משקל י' מעה. שהן יחד כמשקל קט"ז שעורות בינונית והוא מעט יותר מקווינט (ועי' מ"ש בס"ד פ"ו דשבועות ב') וס"ל דלא טרח אינש לגרש עוף ע"י זריקת צרור. דבהרמת קול מתגרש:
סעיף נח
חרס כדי ליתן בין פצים לחבירו
קרשים שמונחים זע"ז. נותנין חרס בין קרש לחבירו. כדי שלא יתעקמו:
סעיף נט
דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר כדי לחתות בו את האור
ליקח בו גחלת בוערת:
סעיף ס
ולחשו
לשאוב:
סעיף סא
מים מגבא
גומא קטנה. ור' יוסי מחמיר. דלחתות אש צריך שיעור גדול טפי שלא יכווה. וקרא לא זו אף זו קאמר. ולהכי אזלינן לחומרא (מיהו לכאורה ר' יוסי נמי מיקל דפוטר באין לו ב"ק):