יכין נזיר· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ז
סעיף א
אינן מיטמאין בקרוביהן
אב ואם, אח ואחות, בן ובת, ואשתו:
סעיף ב
אבל מיטמאין למת מצוה
שאין לו קוברין:
סעיף ג
היו מהלכין בדרך
הוא הדין נזיר עם כהן הדיוט פליגי בהו. אלא דנקט כה"ג לרבותא דר"א:
סעיף ד
שהוא מביא קרבן על טומאתו
דמדצריך קרבן לכפרה, שמע מינה קדושתו שחללה עדיפא:
סעיף ה
אמרו לו יטמא נזיר שאין קדושתו קדושת עולם
דסתם נזירות ל"י. ואפילו נזיר עולם, לא היתה קדושתו משנולד. ואפילו הזירו אביו אז, אף על גב שהנזירות חלה אז עליו גם קודם שהגיע לעונת נדרים [כרמב"ם פ"ב מנזירוח הי"ג], על כל פנים לא חלה עליו קודם שהגיע לחנוך, מה שאין כן בכהן מוזהרים הגדולים על הקטנים. [ולפענ"ד בלא זה יש לומר דקדושת עולם היינו שאין אדם יכול להפסיקו. אבל בהדירו אביו הרי הבן וקרוביו יכולים למחות [כפ"ד מ"ו]. ובל"ז כל נזירות יכול להתבטל בהתרת חכם]:
סעיף ו
על המת
ר"ל רוב מניין עצמותיו, דהיינו קכ"ה אברים, או רוב בניין הגוף, שהוא ב' שוקים וירך א' [כבכורות דמ"ה א']:
סעיף ז
ועל כזית
בשר:
סעיף ח
ועל כזית נצל
בשר מת שנמוח לליחה:
סעיף ט
ועל מלא תרווד
כף מחזיק מלא חפניים:
סעיף י
רקב
עפר רקוב ממת שנקבר ערום, והוא שלם בלי חסרון אבר, ובארון של שיש או זכוכית שא"א שהתערב שם דבר אחר [רמב"ם פ"ז מנזירות ופ' ג' מטו"מ]:
סעיף יא
ועל הגולגולת
או שדרה או גולגולת, ושניהם בלי בשר:
סעיף יב
ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי
אאבר מת נמי קאי. ושיעורו מעט פחות מכזית, דאז על ידי אותו בשר יכול להתרפאות ולהתכסה כולו בבשר בעודו מחובר בחי:
סעיף יג
ועל חצי קב עצמות
מב' עצמות או יותר [כרמב"ם פרק ב' מטו"מ ה"י]. ואף על גב דרובע קב מטמא באהל מדאורייתא, בנזיר הלממ"ס דצריך חצי קב דלסתור נזירותו:
סעיף יד
ועל חצי לוג דם
רביעית מטמא באהל מדאורייתא, ומיהו הלממ"ס דבנזיר אינו סותר נזירותו בפחות מב' רביעיות:
סעיף טו
על מגען
מיהו רקב אמ"ט במגע, מדא"א ליגע בכולן כאחד, מדאינן גוף א'. ואפילו גבלן יחד במים אינו חבור [רמב"ם שם]:
סעיף טז
ועל משאו
אבל באהל אמ"ט עצם כשעורה:
סעיף יז
אבל הסככות
כזית ממת מונח תחת א' מענפי האילן, ואינו יודע תחת איזהו מהן
סעיף יח
והפרעות
כזית ממת מונח תחת א' מהאבנים או תחת א' מהקורות, שבולטת מכותל, ואינו יודע תחת איזהו מהן עבר, דאף על גב דהו"ל ספק בקבוע, על כל פנים כיון שאינו ניכר טומאה במקומה הו"ל רק קבוע דרבנן:
סעיף יט
ובית הפרס
שדה שנחרש שם קבר, מטמא ק' אמה מהקבר לכל רוח שחורש. והוא מטמא במגע ומשא מד"ס שמא התגלגל על ידי החרישה עצם כשעורה, מהקבר לשם:
סעיף כ
וארץ העמים
גוש מח"ל מטמא מד"ס במגע ומשא:
סעיף כא
והגולל
כסוי ארון:
סעיף כב
והדופק
דופני הארון:
סעיף כג
ורביעית דם
ר"ל שאינו חצי לוג, ואפילו נטמא בו במגע ומשא:
סעיף כד
ואהל
בנגע הנזיר באהל המת של פשתן [עי' פתיחה שלי לטהרות סי' ח']:
סעיף כה
ורובע עצמות
שהאהיל על רובע עצמות. אבל מגע ומשא בהן אפילו דקין כקמח סותרין. [ותמהני [*) עי' מ"ש בקול הרמ"ז.] אם כן למה לא תני לה תנא לעיל בהדי עצם כשעורה. ודוחק לומר דתני ושייר וצ"ע]:
סעיף כו
וכלים הנוגעים במת
שנגע בכלים אפילו בעודן נוגעין במת [ולתוספות בנגע בכלי מתכות, חרב הרי הוא כחלל, וסותר]:
סעיף כז
וימי ספרו
מצורע לאחר שנטהר מצרעתו, סופר ז"י:
סעיף כח
וימי גמרו
ימי חלוטו של מצורע. והא דנקט ימי חלוטו כלל, דפשיטא אם ימי חלוטו סותר, מה מהני דימי ספירו אינו סותר. תירץ אאמ"ו רבינו הגאון זצוק"ל, דנקט חלוטו לרבותא דאינו עולה לו:
סעיף כט
ומזה בשלישי ובשביעי
בנטמא טומאה מת [ולרמב"ם פ"ז מנזירות ה"ט גם אהל וכלים כשנטמא בהן, אם הוא נזיר א"צ הזאה בגו"ז]:
סעיף ל
ואינו סותר את הקודמים
ולעיל פ"ג סי' כ', דאמרינן דנזיר בתחילה. ה"ט לפי שמנה ימיו בח"ל, ואין עולין לו. אבל אם מנה ויצא אינו סותר מנויו שבתחלה:
סעיף לא
ומתחיל ומונה מיד
להשלים לימים שמנה קודם שנטמא במת וקודם שנצטרע. אבל ימי טומאה אין עולין לו:
סעיף לב
באמת אמרו ימי הזב והזבה
ימי טומאתן וז"נ שלהן:
סעיף לג
הרי אלו עולין לו
וכ"ש שאין סותרין, וזה הלממ"ס הוא:
סעיף לד
חייבין עליה על ביאת מקדש
בנטמא בהן, ונכנס למקדש או אכל קודש במזיד קודם שנטהר, חייב כרת, ואם בשוגג, חייב קרבן עולה ויורד:
סעיף לה
לא תהא זו קלה מן השרץ
שאין הנזיר מפסיק נזירותו על ידו, ואפ"ה חייבין עליו על ביאת מקדש, מכל שכן גולל ודופק ורובע עצמות ודכוותייהו. שאעפ"י שאין הנזיר מגלח עליהן, על כל פנים מפסיק נזירותו על ידן, מכ"ש דחייבין עליהן על ביאת מקדש. ולא קיי"ל כן, דדבר זה שיהיה נזיר וטומאת מקדש שוין, הלממ"ס הוא [כרמב"ם פ"ג מביאת מקדש הט"ו], ואין דנין קל וחומר לעקור הלכה:
סעיף לו
אמר לי מה זה עקיבא אין דנין כאן מקל וחומר
ולא אמר לי טעם למה לא נדון כאן קל וחומר מדכך קבל מרבותיו בלשון זה בלי טעם ורבי אליעזר לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו כסוכה [כ"ד ב']:
סעיף לז
אלא כן אמרו הלכה
עצם כשעורה הלכה למשה מסיני הוא, ואין דנין מנה קל וחומר: