אור ברסלב

יכין נזיר· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ו

פרק ה

סעיף א

הטומאה
טומאת מת:

סעיף ב

והיוצא מן הגפן
ענבים ויין חרצנים וזגים:

סעיף ג

מצטרפין זה עם זה
ללקות בכזית מכולן יחד:

סעיף ד

ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית
וה"ה חרצנים וזגין שהן ממשות הענבים שיעורן בכזית:

סעיף ה

משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין
דס"ל דשתייה שיעורו ברביעית הלוג מיהו בחרצנים וזגין מדהן בני אכילה בכזית:

סעיף ו

ויש בה כדי לצרף
מפת ויין:

סעיף ז

כזית חייב
פליג בתרתי, ס"ל דשיעור יין נמי בכזית, וס"ל נמי דהיתר מצטרף לאיסור:

סעיף ח

ועל הזגים בפני עצמן
ר"ל א"צ לאכל כל המינין, דאפילו באכל רק מין א' חייב:

סעיף ט

אין חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגן
מיקל בצד א', דבאכל חרצנים בלי זג, אף שהוא כזית פטור. ומחמיר בצד א', דבאכל חרצנים עם זגים שלהן אף שאינן כזית, לוקה:

סעיף י

החרצנים אלו החיצונים
הילזען של הענבים:

סעיף יא

הזגים אלו הפנימים
הגרעינין:

סעיף יב

והפנימי עינבל
ונ"ל דנ"מ באכל חיצון והתרו בו אל תאכל זג לר"י פטור, ולר' יוסי חייב. ובחרצן הדין להיפוך. מיהו ר' יוסי לא יהיב סימנא רק על החיצון, ופנימי ממילא משתמע, א"נ נראה לי דנפקא מינה בפלוגתייהו אליבא דראב"ע דסבירא ליה שחייב ב' חרצנים וזג א' ודו"ק:

סעיף יג

סתם נזירות שלשים יום
כבר תני ליה [פ"א מ"ג], רק משום סיפא נקטה הכא:

סעיף יד

גלח או שגלחוהו לסטים סותר שלשים יום
אפילו בנדר נזירות מרובה, וגלחוהו לסטין ביום מלאת [תוס'], כל דקדוקי נזירות עליו ל' יום:

סעיף טו

נזיר שגלח בין בזוג
[שעהרע]:

סעיף טז

בין בתער
[שאאר מעססער]:

סעיף יז

או שסיפסף כל שהוא
שתלש בשער והשיר אפילו רק שער א' במזיד:

סעיף יח

חייב
אבל אינו סותר עד שגילח רוב שערותיו מעיקרן, כעין תער:

סעיף יט

נזיר חופף
מתחכך:

סעיף כ

ומפספס
מותר גם כן להתחכך בצפרניו או בכלי, ולא יתכוון להשיר שער:

סעיף כא

אבל לא סורק
[קעממען], דהו"ל פסיק רישא דניחא ליה, להקל שערות ראשו:

סעיף כב

ר' ישמעאל אומר לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער
דהו"ל נמי פסיק רישא:

סעיף כג

נזיר שהיה שותה יין כל היום
ולא התרו בו רק פ"א:

סעיף כד

אינו חייב אלא אחר
אבל בדיני שמים חייב על כל א' וא':

סעיף כה

אמרו לו
בין שתייה לשתייה:

סעיף כו

שלשה מינין אסורין בנזיר
כמו אמר מר הוא. ונראה לי דלהכי נקט משנה ה' סמוך אחר משנה ד' כדי לאשמעינן טעמא דמשנה ד', דלהכי אצטריך למנקט במשנה ד' בכל אחד מחיובי נזיר שיש חילוק בין שהתרו בו בינתיים או לא. ה"ט משום שיש חומר בכל א' מבחבירו כמפורש במשנה ה', ודו"ק. ולהכי לא הוה שמעינן בחד מחבריה:

סעיף כז

שהיוצא מן הגפן לא הותר מכללו
אפילו נשבע לשתות יין:

סעיף כח

בתגלחת מצוה
בנזיר מצורע שחייב לגלח כשנטהר מצרעתו, וה"ט משום דעשה דמצורע דחי ל"ת ועשה דנזיר, משום דישנן בשאלה [ותו דעשה דמצורע אלים שמתירו לאשתו וגדול השלום [כתוס' ב"מ ד"ל]:

סעיף כט

ובמת מצוה
שאין לו קוברין מיהו אף שמותרין זה להטמא וזה לגלח, על כל פנים סותרין הן, מה שמנו כל חד כדיניה:

סעיף ל

ומביא קרבנותיו בשמיני
ב' תורים או ב' בני יונה, א' לעולה וא' לחטאת, וכבש בן שנה לאשם ולא פירשן תנא, מדמפורש בתורה. אבל פירשן בתגלחת טהרה במשנה ז' משום דפליגי התם על איזה מהן יגלח:

סעיף לא

ואם גילח בשמיני
אחר שכבר טבל בז':

סעיף לב

אמר לו ר' טרפון מה בין זה למצורע
דקי"ל בגלח בח' מביא קרבנותיו בט':

סעיף לג

אמר לו זה
נזיר שנטמא:

סעיף לד

טהרתו תלויה בימיו
ר"ל נזיר טבילתו תלוי בז' ימים שספר, ולפיכך אם רק כבר העריב שמשו, מביא קרבנותיו אפילו ביום גלוחו:

סעיף לה

ומצורע טהרתו
ר"ל טבילתו:

סעיף לו

תלויה בתגלחתו
שאינו טובל עד אחר גלוח. והרי אינו יכול להביא קרבנותיו וכו':

סעיף לז

אלא אם כן היה מעורב שמש
אחר שטבל:

סעיף לח

חטאת
כבשה בת שנתה:

סעיף לט

עולה
כבש בן שנה:

סעיף מ

ושלמים
איל בן ב' שנים:

סעיף מא

ומגלח עליהם
ר"ל אחר שנשחטו, מגלח. והא דנקט עליהן ל"ר והרי רק בהמה א' הקריב שלמים, ה"ט מדצריך לשחטו כסדר חטאת עולה שלמים ולהכי קאמר שפיר עליהן דהיינו אחר ששחט כולן:

סעיף מב

ואם גילח על אחד משלשתן יצא
לכ"ע:

סעיף מג

תקרב שלמים
אף שכל הקרבנות מתפרשות רק על ידי בעלים, הכא כמפורשות דמי:

סעיף מד

ומשלח תחת הדוד
היורה שמבשל בו השלמים, ואם השליכם תחת קדירת החטאת יצא:

סעיף מה

ואם גילח במדינה
ר"ל בירושלים. דאע"ג דכתיב וגילח פתח אוהל מועד. ה"פ וגילח ביום, שאז אוהל מועד פתוח:

סעיף מו

במה דברים אמורים
דבמגלח בעזרת נשים [*) גירסתו כגי' הרע"ב לא הי' משלח.] משלח תחת הדוד:

סעיף מז

הכל משלחין תחת הדוד
טהור שגלח במקדש או במדינה. או טמא שגלח במקדש:

סעיף מח

חוץ מן הטמא שבמדינה בלבד
ששערו נקבר:

סעיף מט

היה מבשל את השלמים או שלקן
בשול מרובה, וקמ"ל דהוא נמי בכלל בישול. מהכא מוכח דשליקה בישול מרובה הוא, דאי בישול מועט, היאך יצא הרי תורה זרוע בשילה קאמר, דודאי בישול גמור קאמרה:

סעיף נ

הכהן נוטל את הזרוע בשלה
מסוף הארכובה [קניא] עד רוחב הכתף, שהם ב' פרקים עליונים של יד ימין שנתבשל עם האיל:

סעיף נא

מן האיל
מלבד חזה ושוק כבשאר שלמים, שנותן קודם בישול:

סעיף נב

ורקיק מצה אחת
שהנזיר מביא כ' לחמים, כל א' משליש עשרון, י' מהן היו חלות עבים, וי' מהן רקיקין דקים, ומושח כולן עם רביעית שמן. וכל הכ' היו מצה [כמנחות דע"ח].

סעיף נג

ונותן על כפי הנזיר ומניפן
מוליך ומביא מעלה ומוריד [מנחות דס"ב]:

סעיף נד

כיון שנזרק עליו
ר"ל עבורו:

סעיף נה

ולהטמא למתים
וכן הלכה:

סעיף נו

ונמצא פסול
שנשפך דמו או יצא דמו או נטמא:

סעיף נז

וזבחיו לא עלו לו
גם שאר זבחיו שהקריב אחר תגלחותו זה פסולין, דהו"ל כהקריבן קודם זמן גלוח, כיון שהגלוח נפסל וצריך להמתין מלגלח עוד ל' יום [כמ"ג]:

סעיף נח

גלח על החטאת שלא לשמה
דרק חטאת שנשחטה שלא לשמה פסולה:

סעיף נט

גלח על העולה
או [*) גירסתו ועל השלמים ועי' ש"נ.] על וכו':

סעיף ס

או על השלמים שלא לשמן
שהן כשרין כשהוקרבו שלא לשמן, רק שלא עלו לבעלים לשם חובה:

סעיף סא

אבל שאר זבחים עלו לו
דס"ל כיון שכשרין הן, הוה ליה כאילו גילח על עולת או שלמי נדבה, דסבירא ליה שיצא. ורבנן ס"ל דלא יצא:

סעיף סב

ואם גלח על שלשתן
ר"ל שלא גלח רק אחר שחיטת שלשתן:

סעיף סג

סותר את הכל
לא כל הימים, דהרי אחר מלאת לרבי אליעזר רק ז' סותר. אלא רצונו לומר סותר כל הקרבנות, מדס"ל דאסור לשתות יין קודם הבאת כל קרבנותיו אם כן הוה ליה כמביא קרבנותיו תוך מלאות:

סעיף סד

יביא שאר קרבנותיו ויטהר
רצונו לומר לכשיטהר:

סעיף סה

והלכה ומצאה שמתה
ונטמאת בה:

תוכן העניינים

יכין נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה