אור ברסלב

יכין נדרים· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ז

פרק ו

סעיף א

ורבי עקיבא אוסר
ודוקא באמר ירק המתבשל עלי, דאל"כ ירק משמע חי, ודלועין אין נאכלין חי:

סעיף ב

אמר להם כן הדבר
ומשם ראיותי:

סעיף ג

אלא שהדלועין בכלל ירק
והא דלא זבניה שליח, ה"ט מדלא ידע אם רוצה ירק המתבשל:

סעיף ד

ואסור בפול המצרי לח
דאז עדיין נקראים ירק:

סעיף ה

הנודר מן הדגן
[געטריידע]:

סעיף ו

וחכמים אומרים אינו אסור אלא בחמשת המינין
חטין שעורין כוסמין שבולת שועל שיפון, ואף דבתורה לא נזכר רק חטין ושעורין. ה"ט משום דכוסמין מין חטין, ושבולת שועל ושיפון מין שעורין:

סעיף ז

אסור בכל
והא דנקט ברישא רק פול, לרבותא נקטיה, דאע"ג דבנדר מירק נמי נכלל פול לח על כל פנים כלעיל מ"א:

סעיף ח

הנודר מן הכסות
מללבוש בגדים:

סעיף ט

מותר בשק
ארוג משער:

סעיף י

ביריעה
בגד גס ועב שאינו תפור:

סעיף יא

ובחמילה
גם זה מסך עב מאד להגן ממטר, וכולן אינן ראויים לבגד:

סעיף יב

מותר להתכסות בגיזי צמר
שלא התכוון רק למלבושים:

סעיף יג

מותר להתכסות באניצי פשתן
[פלאכס שטענגעל], והן גבעולין של פשתן דדייקי ולא מפיץ, ומותרים דלא התכוון רק לבגדים:

סעיף יד

טען
משא צמר או פשתן:

סעיף טו

מותר להתכסות
הכא אין פרושו כלעיל שפירושו להתכסות, והכא ר"ל לעשות לו מהן מלבוש וכסות מיהו בנודר סתם לא פליג ר"י [וי"ח]:

סעיף טז

ואסור להפשיל לאחוריו
וכ"ש לנשאו לפניו שריחו קשה ליה טפי:

סעיף יז

הנודר מן הבית
מלכנס בו:

סעיף יח

מותר בעלייה
לכנוס בה:

סעיף יט

עלייה בכלל הבית
אבל לחדר שבבית מותר לכ"ע [י"ד רי"ז כ"ח] שאינו בכלל בית [כח"מ רי"ד]:

סעיף כ

הנודר מן המטה מותר בדרגש
מטה קטנה לקשט הבית:

סעיף כא

מותר ליכנס לתחומה של עיר
בבתים שבאלפים אמה לכל רוח סביב:

סעיף כב

ואסור ליכנס לעיבורה
בבתים שבתוך ע' אמות וד' טפחים סביב לכל רוח:

סעיף כג

אסור מן האגף
מקום נקישת הדלת במפתן, אבל מנקישה ולחוץ אפילו על המפתן מותר, אף דדומה לעיבור הבית, כעיבור העיר הנ"ל:

סעיף כד

קונם פירות האלו עלי
בהנאה, ואפילו לא אמר "אלו" או "הן" נמי אסור בחילופיהן, אלא רבותא קמ"ל דאפילו אמר אלו או הן, אפילו הכי אסור בגידולין, דבלא אמר אלו או הן פשיטא דאסור בגידולין דהרי נאסר בכל הפירות. ולר"ן מיירי דוקא באמר אלו או הן שייחד הפירות:

סעיף כה

קונם הן על פי
באכילה:

סעיף כו

קונם הן לפי
נ"ל דכולהו לא זו אף זו קתני, לא מבעי קונם פירות עלי, הא אסור ההנאה, שבאה ע"י הפירות עליו, אלא אפילו אמר על פי נמי אסור, ותו סד"א דוקא באמר על פי, דנמי לא משמע אכילה, רק משמע לצרכי, כמו על פי אבא [פי"א מי"א] אבל לפי דוודאי משמע אכילה, סד"א דשרי בחילופין וגדולין, [דאף דכל הנודר ממאכל חבירו אסור מכליו שעושין בהן אוכל נפש [כמגילה ד"א א'], וחלופיהן וגדולין לא גרעו מכלים שעושין בהן אוכל נפש, עכ"פ הד"א התם בשעה שנעשה בהן האוכל נפש, אכתי כלי האיסור קיים, מה שאין כן הכא בשעה שגדל כבר כלה הזרע] קמ"ל דעכ"פ כיון שפרט הדברים הנאסרים עליו, הוה ליה כהקדש [כר"ן], והו"ל כאלו אסיר גם גדולין וחילופיהן בפירוש:

סעיף כז

אסור בחלופיהן ובגדוליהן
אף דשניהן לא היו בעולם בשעה שנדר. ודוקא בהחליפן הנודר קנסוהו, אבל בהחליפן אחר מותר, דאין שום איסר הנאה תופס דמיו, רק יי"נ, שביעית, ע"ז, הקדש [י'ש'ע'ה' סי']:

סעיף כח

מותר בחלופיהן ובגדוליהן
דלא אסר על עצמו רק הן עצמן:

סעיף כט

בדבר שזרעו כלה
ר"ל רישא וסיפא מיירי בדבר שזרעו כלה, כקטנית וכדומה, להכי מותרים גדולי הגדולין:

סעיף ל

אבל בדבר שאין זרעו כלה
כבצלים וכדומה:

סעיף לא

אפי' גדולי גדולין אסורין
ברישא וסיפא, דמדאין זרען כלה הרי האיסור הראשון מעורב בהן [ולא הו"ל זוז"ג, כמש"ל] וכיון שכן א"א שיתבטל מדהוה ליה דשיל"מ. וגם בלא זה י"ל דדוקא כשקדם ההיתר לאיסור שייך ביטול, אבל שתילי איסור שנטען הרי קדם האיסור להיתר, להכי אפילו הוסיף אלף לא בטל. וחילי מבצל שנטע בכרם ונעקר דלא אמרינן שיתבטל בר' [כנדרים נ"ז ב'] [ועי' י"ד רצ"ו סט"ז י"ז וי"ח]. ולכאורה היה נ"ל דה"ט דכל שקדם האיסור אמרינן קמא קמא דמטא לתוכו מההיתר בטל [כע"ז ע"ג א'], אבל א"א לומר כן, דאם כן גם בקדם ההיתר למה בהוסיף ר' אסור. אע"כ צ"ל כתוס' ב"ק [ק"א ב'] דבמערה בלי הפסק לא אמרינן קמא קמא וכו', ונ"ל ראיה לדבריהם מאהלות [פ"ג מ"ה] דדם מת שנטף לתוך דם חי טהור, דקמא קמא וכו', אבל בשתת לתוכו טמא, ול"א קמא קמא וכו', וא"כ הכא בשתילים דמתגדלים כל שעה ורגע, הו"ל שפיר כלא נפסק הקלוח, ולא אמרינן בכה"ג קמא קמא וכו'. אלא נ"ל דה"ט דכל שקדם האיסור, הוא עיקרו של הגידול, ואין על הצומח מעיקר האיסור השם של היתר וטפי הו"ל האיסור כמעמיד ולא בטל [ועי' ברמ"ל פי"א מתרומות]:

סעיף לב

אסור בחילופיהן ובגידוליהן
בנטעה אילן:

סעיף לג

שאת עושה איני אוכל עד הפסח
הכי משמע מה שאת עושה קודם הפסח אינו אוכל עד הפסח:

סעיף לד

עשתה לפני הפסח מותר לאכול ולהתכסות אחר הפסח
ולא אמרינן דמה שאמר עד הפסח, אלפני פניו קאי, ר"ל על שאת עושה, דאין כן לשון בנ"א:

סעיף לה

ולהתכסות אחר הפסח
ולא אמרינן דעד הפסח אלאחריו קאי, ר"ל על איני אוכל:

סעיף לו

שאת נהנית לי
ר"ל משלי:

סעיף לז

אסורה בהנאתו עד הפסח
ובנהנת, לוקה מדאו' [ולכ"מ לרמב"ם, גם הוא לוקה, וללח"מ לרמב"ם רק הוא לוקה] אבל בלא הלכה מותר לה ליהנות קודם פסח ולא חיישינן שמא תלך אחר פסח:

סעיף לח

אחר הפסח
אם הלכה אחר פסח:

סעיף לט

בלא יחל דברו
ולוקה היא מדרבנן אם נהנת קודם הפסח אבל מדאורייתא לא מדלא הלכה באיסור. מיהו לכתחילה בכל תנאי שבזמן, כזה או כקונם דבר זה היום אם אעשה דבר פלוני למחר, אסור בדבר זה היום שמא יעשה דבר פלוני למחר דבתנאי לא מזדהר אינש [ססר"כ]:

סעיף מ

ומותרת לילך אחר הפסח
ולא אמרינן שתאסר לילך אז כדי שתזכיר א"ע אם הלכה קודם פסח [ר"ן], וכאן לא אמרינן שאסורה לילך לפני פסח, שמא תהנה אחר הפסח, דבנדר מזהר זהיר [שם]:

תוכן העניינים

יכין נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה