אור ברסלב

יכין נדרים· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ו

פרק ה

סעיף א

מותר בצלי
קמ"ל אף דבלשון תורה צלי נקרא נמי. מבושל, כדכתיב ויבשלו הפסח, בנדרים הלך אחר לשון בנ"א:

סעיף ב

ובשלוק
שאינו מבושל כראוי, אבל במבושל יותר מדאי אסור [רי"ז]:

סעיף ג

אסור במעשה קדירה רך
[זופפע]:

סעיף ד

ומותר בביצת טרמיטא
ביצה שמחממין אותה באופן שלא תקפה בבישול:

סעיף ה

ובדלעת הרמוצה
שנטמנה באפר חם שתתמתק:

סעיף ו

הנודר ממעשה קדירה אין אסור אלא ממעשה רתחתה
[זופפע] ממאכלים שצריך לרתחן הרבה:

סעיף ז

בין גדולים בין קטנים
דדג משמע גדול, ודגים משמע קטנים:

סעיף ח

בין טפלין
ר"ל אינן מלוחין:

סעיף ט

בין חיין בין מבושלין
ה"ה באסר ע"ע דג משמע בין חי ובין מבושל:

סעיף י

ומותר בטרית טרופה
מין דג טרוף ומעוך כדייסא:

סעיף יא

ובציר
מי דגים מלוחים, [לויגע]. ודוקא ביצא מהן קודם שנדר, אבל לאחר שנדר אסור, וכן קום ודבש לקמן [רי"ז ורט"ז סקט"ז]:

סעיף יב

הנודר מן הצחנה
תערובות דגים ממועכים:

סעיף יג

ובמורייס
שומן דגים:

סעיף יד

מותר בקום
[מאלקען]:

סעיף טו

בין טפילה
דלא תימא דבאינה מלוחה אינה נקראת גבינה רק חלב קפוי:

סעיף טז

ובקיפה
דק דק שבשולי קדירה:

סעיף יז

ור' יהודה אוסר
נ"ל דר' יוסי ור' יהודה פליגי, דלר' יהודא דוקא רוטב אסור, מפני שהוא טעם גוף הבשר שאסר עליו, אבל קום שהוא רק בעינו מעורב בחלב, לא אסרו עליו מעולם, ולר' יוסי אדרבא, קום כבר היה בו ממש בהתערובות שאסר עליו, ובעודו שם נקרא חלב, משא"כ רוטב לא היה בעין בשעת הנדר ולא אסרו עליו מעולם, ולר"ן דגרס ר' יוסי בתרווייהו, צריך מה"ט רישא וסיפא לאשמעינן דבתרוויהו מחמיר ר' יוסי:

סעיף יח

אם יש בו בנותן טעם
שאין ס' כנגדו:

סעיף יט

אסור
ובמין במינו אינו בטל, ככל דשיל"מ, אבל לא באסר עליו רק בשר סתם כפלוגתתך עלינו. וקיי"ל כחכמים [רט"ו י']:

סעיף כ

מותר בתבשיל שיש בו טעם יין
נ"ל דרישא קמ"ל, אף דעדיף מרוטב, דהכא יש ממשות היין שאסרו ע"ע שם אפ"ה דוקא באסר ע"ע גוף ידוע, אז אפילו רק טעמו אסור, אבל באסר ע"ע מין ידוע, אפילו מעורב ממשתו מותר, וסיפא בנודר מענבים וזיתים דמותר ביין ושמן, קמ"ל אף דגרע מקום וחלב, דמשקין מפקד פקידי, ואין בהענבים והזיתים דבר הראוי למאכל רק היין והשמן, להכי סד"א דכשאסר הגרגרין הו"ל כאילו אסר בפירוש המשרין עליו, קמ"ל:

סעיף כא

וביוצא מהן
וכל שכן במעורב ממשותו מדקאמר זה או אלו:

סעיף כב

מסתוניות
ענבים שאינן נגמריה עד הסתיו, ואין עושין מהן יין רק חומץ:

סעיף כג

כל ששם תולדתו קרויה עליו
כדבש תמרים, חומץ סתווניות:

סעיף כד

ונודר הימנו
מהמין עצמו:

סעיף כה

וחכמים מתירין
(אף) בסתווניות עצמן דמדאינן ראויין לאכילה, מסתמא כוונתו לחומץ, וקיי"ל כת"ק [שם]:

סעיף כו

מן השמן
סתמו שמן זית:

סעיף כז

מותר בשמן שומשמין
[ליינזאאמען]:

סעיף כח

מן הדבש
סתמו דבש דבורים בלשון בנ"א, משא"כ בתורה סתמו דבש תמרים:

סעיף כט

מן החומץ
סתמו מיין:

סעיף ל

מן הכרישין
[קרעססע]

סעיף לא

מותר בקפלוטות
מין כרישין שאין נכללים בשם כרישין סתם:

סעיף לב

מותר בירקות השדה
שגדלים בלי זריעה:

סעיף לג

מפני שהוא שם לווי
ואינן נכללים בשם ירקות סתם:

סעיף לד

מן הכרוב
[קרויט]:

סעיף לה

אסור באיספרגוס
כשפארגעל בל"א [כך כתוב באור אסתר, שהיה בקי בלשונות המזרחיות וכן כתב רש"י הכא שהוא מין כרוב, וכן כתב הערוך בשם רבינו האי גאון שהוא ממיני הכרוב, ששורין אותו ביין, ולפ"ז הא דקאמרינן (ברכות נ"א א') ו' דברים נאמרו באספרגוס, אין שותין אותו וכו', דמשמע שהוא משקה. י"ל דהיין ששורין בו אותו מין כרוב, ג"כ נקרא על שמו, מיהו הכא שפיר מצינן לומר דמיירי בהעשב הזה בעצמו ואזלא ליה תמיהת רתוי"ט, אלא דמיירי בב' מינין דומין ככרישין וקפלוטות לעיל] ומין זה הוא שנכלל בשם כרוב:

סעיף לו

מן הגריסים
[ערבסען] או [באהנען] טחונין:

סעיף לז

אסור מן המקפה
מרק קפוי שלהן:

סעיף לח

אסור בשום
[קנאבעל] רגילין לתת במקפה:

סעיף לט

אסור באשישין
פסולת עדשים:

סעיף מ

או חטה שאיני טועם מותר לכוס חיים
כל אכילה חי נקרא כוסס ולא פליג את"ק, והלכה כת"ק [שם]. מיהו בכל פרקן, אם אין המנהג לקרותן כך, הולכין אחר לשון בנ"א, ואם קצת קורין כך וקצת כך, ספק נדרים להחמיר, אפילו נגד רוב שקורין באופן אחר אם לא שאמר שנתכוון כמו הרוב [רי"ז ס"א]:

תוכן העניינים

יכין נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה