אור ברסלב
יכין נדה פרק ט

יכין נדה· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ט

פרק ח

סעיף א

האשה שהיא עושה צרכיה
השתינה בספל וכן באו"א כו':

סעיף ב

וראתה דם
בספל:

סעיף ג

רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה
דבעומדת א"א לה להטיל מים בכח. ועי"ז המי רגלים נדחקים למקור, ואפשר דהדר אייתי דם בהדייהו, משא"כ ביושבת טהורה, דמיירי דמטלת מים בכח, דאין המי רגלים נדחקים למקור. ואיל"הק אף דבשעת הטלת מי רגלי' א"א שירד דם ממקור. דכיון דמטלת בכח. נסתם אז מעין הדם. עכ"פ דלמא אחר הטלת מי רגלים ירד הדם לספל. י"ל דמיירי ביושבת על שפת הספל ופי המקור אחורי ספל, וכיון דדם אינו מקלח בחוזק כמ"רג. אחורי ספל אבעיי לה לאשכוחי לדם. ומדמצאתו בספל. ש"מ עם מ"רג בא הדם, וממכה שבכיס השתן. והכי קיי"ל [י"ד קנ"ב]:

סעיף ד

ר' יוסי מטהר
אף דהכא כ"ש מרישא מדאיכא הכא ס"ס. קמ"ל דאפילו לכתחילה מטהר ר"י שתתעסק בטהרות. והכי קיי"ל [שם]:

סעיף ה

השאילה חלוקה לנכרית
גדולה. שראוייה לראות:

סעיף ו

או לנדה
ואח"כ לבשתו זאת ולא בדקה החלוק מקודם:

סעיף ז

הרי זה תולה בה
דנדה או עכו"ם לא תתקלקל ע"י שתתלה בה:

סעיף ח

או שישבו על ספסל אחד
זו אחר זו:

סעיף ט

כולן טמאות
דהי מנייהו נקלקל. ק' נימא כאן נמצא כאן היה ?:

סעיף י

ישבו על ספסל של אבן
דאמק"ט וה"ה כ"ח מגבו ומטלית שאין בו גע"ג אצבעות. וקיי"ל כוותי' [י"ד ק"צ ס"י]:

סעיף יא

שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת
דבוקות יחד ורגליהן משולבות:

סעיף יב

ושתיהן טהורות
ודוקא בלא שהתה בין מציאת הכתם לבדיקתה כשיעור בדיקה לחורין וסדקים. וה"ה בבדקה בכה"ג ומצאה טהורה היא טהורה וכולן טמאות [שם ס"נ ונ"א]:

סעיף יג

ותולות זו בזו
בהיתה א' מהן. מד' נשים שמסולקות דם, תולה בחברותיה. אפילו מצאו א"ע כולן טהורות. ומכ"ש בלא בדקו כלל:

סעיף יד

ואם לא היו ראויות לראות
שכולן מסולקות דם:

סעיף טו

רואין אותן כאילו הן ראויות
וכולן טמאות [שם סנ"ב]:

סעיף טז

שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת
ואינן משולבות. יחד:

סעיף יז

תחת הפנימית
ר"ל אותה ששכבה סמוך לקיר:

סעיף יח

א"ר יהודה אימתי
רק ב' החיצונות טמאות:

סעיף יט

בזמן שעברו דרך מרגלות המטה
ולא עברה פנימית על מקום הדם:

סעיף כ

אבל אם עברו שלשתן דרך עליה
שכולן עברו על מקום הדם שתחת החצונה:

סעיף כא

כולן טמאות
וקיי"ל כר"י [שם ס"נ] מיהו בנמצא בסדין שמתכסי' בו. בין כך וכך כולן טמאות מיהו תולות ז"בז כסי' י"ג:

סעיף כב

כולן טמאות
ולא מחלקינן בין באו לשאול בב"א או בזה אחר זה כטהרות פ"ה מ"ה? עי' ש"ך י"ד קי"א ס"ק טו וע' מ"שכ י"ד ש"ך ק"צ סקנ"ח:

סעיף כג

לגל טמא
שיש שם כזית ממת:

סעיף כד

או לבתולה
קרקע שניכר שלא חפרוה עדיין ובלא מצא תלינן בעורב שנטלו, משא"כ בג' נשים מודו דטמאות, דהאי דם מהיכא:

סעיף כה

שבעה סמנין מעבירין על הכתם
להכיר אם דם נדה הוא, ודוקא ע"י כולן. מיהו ע"י כבוס טוב נמי. בעמד בעינו. צבע הוא ומותרת לבעלה ולטהרות:

סעיף כו

ונתר
מין קרקע:

סעיף כז

ובורית
בורית קמוניא ואשלג כולן מין עשב:

סעיף כח

הטבילו
להבגד שיש בו הכתם קודם שהעביר הסמני' עליו:

סעיף כט

עבר או שדיהה
שחסר מאדמימותו:

סעיף ל

וצריך להטביל
להבגד. דטבילה א' לא הועילה שהרי הקפיד עליו וחוצץ:

סעיף לא

כל שלא טעם כלום
שלא אכל כל הלילה. וישן כל חצי ליל אחרון. ולא דיבר כלום משקם. ורק עד ג' שעות בבקר. וסי' אגיד:

סעיף לב

לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש
שנחלק האוכל מהקליפה שע"ג מנפשה. ר"ל מעצמה. ולא בידי אדם. ולועסו ומעבירו. רב"א:

סעיף לג

מי רגלים שהחמיצו
ששהו ג' ימים והסריחו:

סעיף לד

וצריך לכסכס
לשפשף הבגד עם הסם. בין ידיו. כדרך כבוס:

סעיף לה

העבירן שלא כסדרן
שלא כסדר שנמנו במ"ו:

סעיף לו

לא עשה ולא כלום
לא לבדיקה כנ"ל ולא לבטלו קודם טבילה היכא דודאי דם נדה הוא דלא יעבור עי"ז:

סעיף לז

כל אשה שיש לה וסת
ברפ"ק מיירי בוסת שתלוי בזמן. והכא בוסת הגוף:

סעיף לח

מפהקת
געהנען וי"א רענגען:

סעיף לט

ומעטשת
למעלה או למטה [ש"ך סי' קפ"ט סקנ"ג]:

סעיף מ

וחוששת בפי כריסה
שכואב נגד טבורה:

סעיף מא

ובשפולי מעיה
נגד פי רחם:

סעיף מב

ושופעת
ששופעת ליחה מאותו מקום, קודם ראיית דם:

סעיף מג

וכמין צמרמורת
שוידער:

סעיף מד

וכן כיוצא בהן
שראשה כבד או אוחזת רתת או כאב לב:

סעיף מה

היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות
בתחלת העטושין:

סעיף מו

טמאות
כשראתה דם אח"כ. דמדהוחזקה אמרינן כותלי בית הרחם העמידוהו:

סעיף מז

וסתות
דברגילה לראות בשעה ידוע ביום. מותרת לשמש באותו יום עד אותה שעה. ובעברה השעה ולא ראתה מותרת מיד. כיצד ? היתה וכו':

סעיף מח

ר' יהודה אומר כל היום שלה
דאחר נץ החמה מותרת ולא ליל שמקודם. ואנן קיי"ל דבוסת הגוף שאינו תלוי בזמן. אינה אסורה רק בשעת הוסת, ובוסת הגוף שקבוע ליום. לפניו מותר. ולאחריו אסורה עונה. דהיינו או יום או לילה [י"ד קפ"ט סקל"ט]. ובוסת הקבוע ליום לחודא. אסורה כל אותו יום או לילה שרגילה לראות אז [שם קפ"ב ס"ב]:

סעיף מט

ואינה מטהרת הוסת
שקבעתה ג"פ:

סעיף נ

עד שתעקר ממנה ג"פ
אבל וסת שקבעה רק פ"א נעקר בפ"א:

סעיף נא

נשים בבתוליהם
לענין טענת בתולים:

סעיף נב

ושאין בה יין הרי זה דורקטי
דור קטוע מלהוליד:

תוכן העניינים

יכין נדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה