יכין נדה· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ח
סעיף א
כנגד בית התורפה
ערוה. ולשון בזיון הוא:
סעיף ב
על עקבה
אפילו מה שנוגע מכף בקרקע. דכשישיבתה כישמעאלים. אפשר לדם לנטף שם [כפרישה י"ד ק"צ]:
סעיף ג
ועל ראש גודלה
דבהלוכה מתרמי נגד ערוה. ודם נוטף לשם. וכ"ש שאר פיסת הרגל:
סעיף ד
על שוקה ועל פרסותיה מבפנים
כל שאפשר להדביקם יחד נקרא מבפנים:
סעיף ה
ועל הצדדין מכאן ומכאן
ר"ל אחורי שוק ולפניו:
סעיף ו
מן החגור ולמטה
אפי' דצדדים. דכתונת שאני דמתהפך:
סעיף ז
ואם לאו
דנמצא סמוך לכתף:
סעיף ח
וכן כפליום
מטפחת שכסתה בו ראשה, ודוקא בלא קשרתו. דאפשר שיתגלגל נגד הערוה:
סעיף ט
ותולה
הכתם:
סעיף י
הרגה מאכולת
כינה:
סעיף יא
עד כמה היא תולה
בכינה:
סעיף יב
ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר עד כגריס של פול
שיעורו רפ"ו דנגעים:
סעיף יג
ואף ע"פ שלא הרגה
פליג בהא את"ק והלכה כמותו:
סעיף יד
ותולה בבנה או בבעלה
בשכבו אצלה ויש בהן מכה:
סעיף טו
אם יש בה מכה והיא יכולה להגלע
ר"ל שאפשר שסר הקרום מהמכה:
סעיף טז
אמרה לו הן וחייתה
נתרפא קצת:
סעיף יז
דם ולא כתם
ורק מד"ס הוא ותלינן להקל:
סעיף יח
עד
מטלית בדוק שבדקה בו בלילה אחר תשמיש:
סעיף יט
עגול טהור
עד כגריס תלינן במאכולת:
סעיף כ
משוך טמא
אפילו פחות מכגריס ועוד. מדבדקה בו ודאי. ושאר כתם שמצאה. אפי' משוך צריך כגריס ועוד. והלכה כראב"צ [י"ד ק"צ סל"ד]: