יכין נדה· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ו
סעיף א
בא סימן התחתון
ב' שערות:
סעיף ב
עד שלא בא העליון
סי' בוחל שבדדים פ"ה מ"ז:
סעיף ג
בא העליון עד שלא בא התחתון אף על פי שאי אפשר
לרבנן דפליגי אר"מ:
סעיף ד
ר' מאיר אומר לא חולצת ולא מתיבמת
ס"ל אף דמסתמא סמכינן דכבר בא התחתון עכ"פ היכא דהובדקה ולא נמצא התחתון. עדיין קטנה היא. ור"מ חייש למיעוט קטנים שהן סריסים:
סעיף ה
וחכמים אומרים או חולצת
דתלינן שנשרו השערות:
סעיף ו
או מתיבמת
דיבום יש אפי' בוודאי קטנה. דלא חיישי' למיעוט איילונית:
סעיף ז
אפשר לתחתון לבא עד שלא בא העליון
אילה"ק מה אפשר הרי ודאי כך הוא י"ל דאפשר נמי שיבואו כאחת:
סעיף ח
ואינו מכניס
דקיי"ל כ"ח שלם שניקב נקב גדול. שכשמניחו על המים. המים נכנסים בו. פסול למי חטאת. ובהי' מיוחד למשקין אמק"ט כרפ"ג דכלים. משא"כ בניקב רק בכמוציא משקה עדיין שם כלי עליו. דמשתמש בו ע"י גיסטרא שמעמיד תחת הנקב לקבל מה שיזוב מהנקב. משא"כ גיסטרא ור"ל שבר כ"ח שיש לו תוך אף דמק"ט. עכ"פ בניקב אפי' רק במוציא משקה. נתבטל מתורת כלי. דאין אומרים הבא גיסטרא להעמידה תחת גיסטרא. וה"פ דמתני' כל כ"ח שניקב בכונס משקה כ"ש שמוציא משקה. ופסול נמי כשנעשה גיסטרא. אבל בניקב רק במוציא משקה. אינו מכניס משקה. ולא נתבטל מתור' כלי רק כשנעשה גיסטרא ולא בעודו שלם:
סעיף ט
יש בו עצם
ומחשב אבר לטמא באהל אפילו אין בו כזי' בשר:
סעיף י
ואין בו צפורן
ואין מטמ' באהל באין בו כזי' בשר ודוקא כשהוא יתרת אצבע. דאל"כ אפי' באין בו צפורן ולא כזית בשר מטמ' באהל כשיש בו בשר גיד ועצם:
סעיף יא
כל המיטמא מדרס
כל שראוי לק"ט ממדרס הזב שאין א"ל לזב עמוד ונעשה מלאכתנו כפתיחה סי' כ"ג:
סעיף יב
מיטמא טמא מת
נעשה ג"כ אה"ט בנגע בטמא מת:
סעיף יג
ואינו מיטמא מדרס
באינו מיוחד למשכב ומושב שא"ל לזב עמוד ונמ"ל. לפיכך בנעשה מדרס הזב אינו רק ראשון לטומאה:
סעיף יד
ואינו ראוי לדון דיני נפשות
כגון ממזר:
סעיף טו
ואינו כשר לדון
כגון סומא בא' מעיניו ור"מ היא דס"ל דמקשינן ריבים לנגעים. דפסול משום לכל מראה עיני הכהן. ולרבנן לא מקשינן מדכשר גמר דין בלילה. משא"כ בנגעים:
סעיף טז
ואינו חייב במעשרות
כגון כל אוכל שאינו גדולי קרקע ואף דחייב במעשר בהמה אין בו טבל כהר"ב פ"ג דשקלים מ"א. ובכורות פ"ט מ"ה ומ"ו:
סעיף יז
כל שחייב בפאה
כל שהוא אוכל. ונשמר שאינו הפקר וגדולו מהארץ למעוטי כמהין ופטריות. ולקיטתו כאחת למעוטי תאנים. ומכניסו לקיום למעוטי ירק:
סעיף יח
ואינו חייב בפאה
דבמעשר לא בעי תרתי בתרייתא:
סעיף יט
כל שחייב בראשית הגז
כבשים ואילים:
סעיף כ
חייב במתנות
זרוע לחיים וקיבה:
סעיף כא
ואינו חייב בראשית הגז
כבקר ועזים:
סעיף כב
כל שיש לו ביעור
שחייב לבערו מהבית מפירות שביעית. כשכלה לחיה מהשדה:
סעיף כג
יש לו שביעית
נוהג בו גם קודם זמן ביעור קדושת שביעית. שחייב להפקירו בעודו במחובר ואסור לסחורה ולמלוגמה ולאפיקטויזין:
סעיף כד
ואין לו ביעור
כגון מין שאינו כלה לחיה בשדה:
סעיף כה
כל שיש לו קשקשת
שופפען:
סעיף כו
יש לו סנפיר
פלאסספעדערן. ואין צריך לבדוק אחריהן:
סעיף כז
ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת
ככל דג טמא:
סעיף כח
יש לו טלפים
פרסותיו סדוקות. וטהור בלי בדיקה:
סעיף כט
ואין לו קרנים
חזיר:
סעיף ל
ואין טעון ברכה לאחריו
ככל ברכת מצות. דמברך עובר לעשייתן:
סעיף לא
תנוקת שהביאה שתי שערות
אחר שנים עשר שנה ויום אחד. דמקמי הכי שומא הוא:
סעיף לב
וכן תנוק שהביא שתי שערות
לאחר י"ג שנה ויום א':
סעיף לג
וראוי להיות בן סורר ומורה משיביא שתי שערות
דמקמי הכי קטן הוא:
סעיף לד
עד שיקיף זקן התחתון
דבתר הכי הו"ל איש ולא בן. וכתיב בן סורר:
סעיף לה
ולא העליון אלא שדברו חכמים בלשון נקייה
ומש"ה אמרו זקן סתם:
סעיף לו
אינה יכולה למאן
אפי' לא בא עליה אחר שהגדילה:
סעיף לז
רבי יהודה אומר עד שירבה השחור
ברבוי שערות ובבא עליה אחר שהביאה ב' שערות אפי' ר"י מודה דאינה ממאנת:
סעיף לח
שתי שערות
שחורות
סעיף לט
האמורות בפרה ובנגעים
ב' שערות לבנות, הוא סי' טומאה בנגע:
סעיף מ
והאמורות בכל מקום
לסי' גדנות בבן ובת:
סעיף מא
ר"א אומר כדי לקרוץ
לאחוז:
סעיף מב
בציפורן
הוא שיעור הפחות:
סעיף מג
ר"ע אומר כדי שיהו ניטלות בזוג
הוא שיעור רבה. וי"א איפכא:
סעיף מד
הרואה כתם
שמצאה כתם אדום בחלוקה:
סעיף מה
הרי זו מקולקלת
דלא ידעה מתי ראתה ומאימתי יתחילו י"א ימי זיבה:
סעיף מו
וחוששת משום זוב
דבעברו עליה ג"י זיבה משלבשתו, והכתם הוא כשיעור ג' גריסין ועוד. אמרינן ג' ראיות היו בג' ימים, כ"א כגריס ועוד, והו"ל זבה גדולה וצריכה ז"נ:
סעיף מז
וחכ"א אין בכתמים משום זוב
אפילו במצאה ג' כתמים. ודוקא בחלוק א', אבל בלבשה ג' חלוקים בג' ימים ומצאה כתם בכ"א. ומכ"ש בראתה דם ב' ימים, ובג' מצאה כתם. מודו דחוששת:
סעיף מח
הרואה יום אחד עשר
שהוא סוף ימי זיבה ולמחר התחלת ימי נדה:
סעיף מט
בין השמשות
דהו"ל ספק יום ספק לילה:
סעיף נ
תחלת נדה וסוף נדה
ה"ק בין השמשות זה הוא בין סוף זיבה לתחלת נדה. או שראתה בבין השמשות שבין סוף ז' ימי נדה לתחלת י"א זיבה. ומדראתה בבי"הש הו"ל ס' נדה ס' זיבה, ובכ"א חומר וקולא, דנדה שראתה יום א', טמאה עוד ששה ימים. ואפי' הם נקיים. וטבילתה אינה קודם ליל ששייך לח'. משא"כ בראתה א' מי"א ימי זיבה. א"צ רק שמירת יום א' טהור. וטבילתה ביום שתספר. משתנץ החמה. וקולא דבראתה ג"י רצופים בימי נדה סגי בספירת עוד ד' ימים ואפי' כולן אינן נקיים. בפסקה לראות קודם ליל ח' טובלת בלילה, משא"כ בזיבה בכה"ג צריכה ז"נ ועיין פתיחה סי' ע'. והכא נמי אם ראתה ב' ימים רצופים קודם אותה ראייה שביה"ש. או ב' ימים אחר אותה ראייה. לא ידעינן לאיזה מהן נצרף אותה ראייה אם לזיבה והו"ל זבה גדולה. או לנדה:
סעיף נא
יום ארבעים לזכר
ר"ל דראתה אז בבי"הש. דהו"ל ס' דם טוהר ספק דם טמא:
סעיף נב
הרי אלו טועות
וכל מקום שהיא ס' זבה גדולה. מביאה קרבן ואינו נאכל. ומפורש יותר בפ"ב דערכין:
סעיף נג
אמר רבי יהושע עד שאתם מתקנים את השוטות
ר"ל הטועות:
סעיף נד
תקנו את הפקחות
ר"ל דברואה כל ימיה. יום א' טהור וא' טמא, ותמיד ראייתה ביום. הו"ל בראייה ראשונה נדה וטמא' ז"י. ובליל ח' טובלת ומותרת עד יום ט' שהוא יום ב' מי"א ימי זיבה. וכשתראה בו, תמנה יום י' כנגדו. ומשמשת לערב. ושוב תראה בי"א ותמנה י"ב כנגדו וכו'. נמצא שבכלות י"ח יום. שהוא יום י"א שמימי זיבה. שמשה ד' לילות בסירוגין. אחר שהתחילה לראות זיבה, ואח"כ חוזרת לימי נדות. וחוזרת חלילה: