יכין נדה· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ה
סעיף א
יוצא דופן
ולד שיצא על ידי חתך שבדופן האשה ונתרפאה:
סעיף ב
אין יושבין עליו ימי טומאה
שבעה לזכר וארבעה עשר לנקיבה:
סעיף ג
וימי טהרה
דם טוהר שלשה ושלשים לזכר ששה ושמונים לנקיבה:
סעיף ד
ואין חייבין עליו קרבן
קרבן לידה:
סעיף ה
כל הנשים מטמאות בבית החיצון
משיצא הדם מהמקור. אף שנתעכב מכותלי פרוזדר:
סעיף ו
שנאמר דם יהיה זובה בבשרה
אף שעדיין הדם בבשרה:
סעיף ז
היה אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו אבריו
ונעקר ש"ז מגופו:
סעיף ח
אוחז באמה
כדי שלא יצא הש"ז לחוץ עד שיבלע התרומה. ואף דבאנשים תקצץ כרפ"ב הכא כבר נעקר. ואינו חוזר ומתחמם מיד:
סעיף ט
ומטמאים
זוב וש"ז:
סעיף י
ובפחות מכן
היינו לאדם שיצאו ממנו ולנוגע צריך כעדשה:
סעיף יא
תנוקת בת יום אחד
שראתה דם:
סעיף יב
מיטמאה בנדה
ז"י ראשונים שלה:
סעיף יג
בת עשרה ימים מיטמאה בזיבה
ר"ל בראתה ג"י רצופים אחר ז"י משנולדה. ודוקא בראתה כבר ראיי' ראשונה ביום הראשון שמימי נדה. דאל"כ זיבה בלא נדה תחילה לא משכח"ל. ולרמב"ם מיירי אפי' לא ראתה תחלה. ועיי' פתיחה סי' ע':
סעיף יד
ומיטמא בטמא מת
בנגע במת. נ"ל דנקט במת מדמצוי טפי שיטמא בטומאת אהל עם המת. משא"כ שיטמא במגע או במשא של שאר טומאות אינו מצוי:
סעיף טו
וזוקק ליבום
בנולד קודם מיתת אחיו:
סעיף טז
ופוטר מן היבום
בנולד אחר מיתת אביו ומת ומותרת להנשא. לאפוקי בעודה מעוברת:
סעיף יז
ומאכיל בתרומה
לישראלי' אלמנת כהן. ואף דבל"ז אסורה בתרומה מצד טומאת לידה. תי' א"מ הגזצוק"ל דנ"מ שיאכלו עבדי נ"מ שלה. ולבנו ותלמידו נ' לעניין לפטר' מקרן וחומש. דמצד איסור תרומה מותרת אפי' לכתחילה:
סעיף יח
ופוסל מן התרומה
לא מיירי בכהנת אלמנת ישראל. דא"כ גם משנתעברה נפסלה כבר. רק מיירי בכהן שמת והניח בנים כשרים וחלל אחד. נפסלו העבדים שירשו מחמת חלקו של חלל זה שהוא בן יום א'. משא"כ עובר אין לו זכיי'. גם בל"ז לאחיו יש וודאי זכיי' ועובר ס' נקיבה אין ספק מוציא מידי וודאי. כ"כ ע"ר הגזצוק"ל:
סעיף יט
ונוחל ומנחיל
חדא קתני נוחל מאמו להנחיל לאחין מאב כשמת הולד משא"כ מעוברת שמתה עם עוברה מחמת חולי [ודו"ק] ולד מיית ברישא:
סעיף כ
וההורגו חייב
משא"כ עובר עד שיצא ראשו דאז הו"ל כנולד. [וע"כ רק בכלו לו חדשיו וכדמסיק וזה אינו מצוי. דאע"ג דיש עדים על הביאה מאן יימר שנתעברה מאותה ביאה ולא מאח"כ אין אפוטרופס לעריות]:
סעיף כא
כחתן שלם
שדרך להתאבל עליו ביותר כשמת. כן חייב גם עליו רב"א. ודוקא בוודאי כלו חדשיו. שבעל ופירש ובמסופק. דוקא במת אחר ל' יום חייב [שע"ד ס"ח]:
סעיף כב
בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה
במסרה אביה לכך:
סעיף כג
ואם בא עליה יבם קנאה
להיות כאשתו לכל דבר ולקנות נכסי אחיו:
סעיף כד
וחייבין עליה משום אשת איש
בקבל אביה קדושיה ובא עליה אחר נהרג:
סעיף כה
ומטמאה את בועלה
מי שבועלה נדה טמא ז' לטמא משכב וכו':
סעיף כו
לטמא משכב תחתון כעליון
כעליון של זב דאינו מטמא אדם וכלי' משא"כ בפחותה מבת ג"ש. אינו רק כנוגע כנדה וטמא רק טומאה ערב. ואמ"ט אדם וכלים כלל:
סעיף כז
נשאת לכהן תאכל בתרומה
בהשיאה אביה מותרת אפי' בתרומה דאו'. ובאמה ואחיה מותרת על כל פנים בתרומה דרבנן:
סעיף כח
בא עליה אחד מן הפסולים
לכהונה כעבד נתין ממזר עובד כוכבים חלל וכדומה:
סעיף כט
פסלה מן הכהונה
מלהנשא לכהן ומתרומת אביה אם היא כהנת:
סעיף ל
פחות מכן כנותן אצבע בעין
שבתוליה חוזרים:
סעיף לא
בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו קנאה
כלעיל סי' כ"ג ואף דאין קניין לקטן הכא משמיא אקנוהו:
סעיף לב
ואינו נותן גט עד שיגדיל
דאין כח בגט של קטן להפקיע קדושי אחיו דאורייתא. אם לא בא עליה אחר שהגדיל צריכה גט וחליצה:
סעיף לג
ומטמא בנדה
נטמא טומאה ז' כשבעל נדה משא"כ בפחות מט' שנים אינו רק כנוגע בה:
סעיף לד
ופוסל
אם מפסולי כהונה הוא ובעל אשה נפסלה מתרומת אביה ומלהנשא לכהן:
סעיף לה
ואינו מאכיל בתרומה
אם הוא כהן ובעל יבמתו. וכ"ש בנשא אשה דעלמא דנשואין לית ליה:
סעיף לו
ופוסל את הבהמה מעל גבי המזבח
ברבעה ע"פ ע"א או בעלים:
סעיף לז
ונסקלת על ידו
ביש עדים והא דלא נקט הכי גם בתנוקת. ה"ט מדלא שכיחא. וכוונתי ת"ל לרכ"מ פ"ד מאיסורי מזבח. ורב"א תי' דוקא בתנוק נסקלת:
סעיף לח
בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין
בידעה לשם מי נדרה והקדישה:
סעיף לט
בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין
בהביאה ב' שערות:
סעיף מ
כל שתים עשרה
בבדקוה מקודם ולא ידעה הדר בדקינן. ולא אמרינן בכה"ג יום א' בשנה חשיב שנה. דזה רק בתלוי רק בזמן כפרקן סי' נ"ב. משא"כ הכא דתלוי בחיזוק שכלי. וה"ה בתלוי בחיזוק הגוף כגון יום ל' לולד אדם וח' לבהמה ודו"ק:
סעיף מא
נדרן נדר והקדשן הקדש
ולא אמרינן שוטה היא מדאין בה סי' שוטה [כחגיגה ד"ג]. גם בל"ז הרי אתא לכלל דעת:
סעיף מב
פגה
תאנה שלא נתבשלה ור"ל שאין לה עדיין סי' בדדי' ושערות. דעדיין היא קטנה וכ' רב"א דאשה בבית אביה נמשלת לתאנה. כמ"ש נוצר תאנה יאכל פרי' דפירותיה אין נלקטין כאחת [כריש פאה] ה"נ אביה אוכל שבח נעורים אחת אחת דזוכה במציאתה ובמעשה ידיה. וכשנשאת נמשלה לגפן כמ"ש אשתך כגפן פורי'. דאשה שדמיה מרובים בניה מרובים. וכיון שהיא בירכתי ביתך גלמודה. בניך כשתילי זיתים מרובים. כך נראה לי. וענ"ל דלהכי השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה כיבמות פ' הבא על יבמתו כיין ישמח לבב אדם:
סעיף מג
בוחל
תאנה הקרוב להתבשל. הכי נמי מדיש לה סי' קצת בדדי'. ידוע דכבר סי' התחתון מיהר לבוא. ואז היא נערה:
סעיף מד
וצמל
נוטריקון יצאת מלאה שסי' מובהק שבדדי' מעיד שכבר בגרה:
סעיף מה
פגה עודה תנוקת
דינה כקטנה:
סעיף מו
איזהו סימניה
של צמל:
סעיף מז
ר' יוסי הגלילי אומר משיעלה הקמט תחת הדד
כשיגדיל כ"כ עד שיכפיל על החזה:
סעיף מח
ר' עקיבא אומר משיטו הדדים
גדול יותר מקמט:
סעיף מט
בן עזאי אומר משישחיר הפיטומת
ראש הדד:
סעיף נ
ר' יוסי אומר כדי שיהא נותן ידו על העוקץ
הכפתר שהתינוק יונק בו. ופיטום סביב לו:
סעיף נא
ושוהא לחזור
ובא' מסי' הללו הו"ל גדולה לחומרא ולא לקולא. עד שיהיו בה כל הסימנים הללו:
סעיף נב
בת עשרים שנה
ר"ל בר י"ט שנה ול' יום. דמקמי הכא אפילו הביאו סימני אייילוני' וסריס לאו כלום הוא:
סעיף נג
תביא ראיה שהיא בת עשרים שנה
לפטרה מחליצה וייבום:
סעיף נד
והיא אילונית
ר"ל וצריכה נמי סימני איילונית. והן [דק שק סי'] אין לה דדים. מתקשה בשעת תשמיש. אין לה שפולי מעים כנשים. קולה עב כאשה וסימני סריס שלא נתמלא זקנו. ושערו לקוי [ר"ל קצר ודק] ובשרו מחליק. ואינו עושה כפה במר"ג. ושכבת זרעו דיהה. ומי רגלים שלו אין מחמיצין. ואין בשרו מעלה הבל כשרוחץ ביה"ג וקולו דק כאשה. ובאיילונית צריך כל הסימנים. [וי"א דבחד סגי. מיהו בסריס לא בקיאין בזה"ז דשמא נשרו לו ב' שערות כאה"ע קע"ב] ובאין סימני איילוני' וסריס. הו"ל כקטנה עד שיעברו רוב שנותיה. דהיינו ל"ה שנים ויום א' בלי ב' שערות [כאה"ע קנ"ה נזי"ב]: