יכין נדה· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ד
סעיף א
נדות מעריסתן
ר"ל מקטנותן. דכותיס לא דרשי וי"ו דואשה לרבות קטנה שראתה דם שתטמא ומתני' ר"מ היא דחייש למיעוט קטנות הרואות:
סעיף ב
והכותים מטמאים משכב תחתון כעליון
ר"ל משכבן טמא כעליונו של זב דאמ"ט אדם וכלים דדינו ככל בועל נדה:
סעיף ג
מפני שהן בועלי נדות
דאף דגדולות שלהן נזהרות בדיני נדה. עכ"פ מדמונין יום שפוסקות בו זיבה לז"נ נמצא יבעלה נדה. רב"א:
סעיף ד
והן
ר"ל ועוד שהן וכו':
סעיף ה
יושבות על כל דם ודם
אפי' על דם ירוק דטהור לדידן מטמאין אותו וזה קלקולם. שעי"ז לא תחוש למנות ז' ימי נדה. מראיית דם אדום שתראה תוך ז"י מראיית הירוק. וכשתטבול תוך ז"י מראיית האדום יבעל נדה:
סעיף ו
ואין חייבין עליה על ביאת מקדש
בגמרא מוכח דאמשכבות דלעיל קאי. דבהכניסן למקדש פטור:
סעיף ז
ואין שורפין עליהם את התרומה
דבנגע המשכב בתרומה תולין. ואילה"ק הרי כותי כע"ה דבגדיו אה"ט שמא ישבה עליהן אשתו נדה. ואת"ל דמיירי דהמשכב הי' של חבר. עכ"פ הרי הכותי שדרס עליו. הי' לבוש בגדיו. והו"ל כנושא מדרס דמטמא למשכב במגע בעודו בחבורין למדרס. והו"ל לשרוף לתרומה שנגעה במשכב כפ"ד דטהרות מ"ה. י"ל דמיירי כשטבל הכותי הוא ובגדיו. ודרס אח"כ אמשככ של חבר. או שדרס עליו ערום אחר שטבל דאזלי מני' טומאת נושא בגדי ע"ה דהרי טבל. וליכא רק חשש שמא תוך ז"י קודם טבילה. בעל נדה. ולא הועילה לו טבילה. ועכ"פ הו"ל ס"ס ס' לא בעל תוך ז"י. וס' לא צירף דם ירוק. ולהכי אין שורפין לתרומה שנגעה במשכב:
סעיף ח
בזמן שנהגו ללכת בדרכי אבותיהן
ה"ה בסתמא:
סעיף ט
עד שיפרשו ללכת בדרכי אבותיהן
ובסתמא כישראלית:
סעיף י
דם עובדת כוכבים
דמה כדם בהמה. רק מעיינותיה טמאים מד"ס. דכזבים הם. רק דם שאינו מעין. דאינו מתעגל ומתאסף תחלה קודם שיצא כרוק ומי רגלים. רק נוטף ויוצא ראשון ראשון. להכי לב"ש טהור לגמרי דעבדו בה רבנן היכר' דמד"ס הוא. ולא נשרוף על שאר מעיינותיה תרומה וקדשים:
סעיף יא
ודם טהרה
דם טוהר דמצ"ע טהור הוא:
סעיף יב
של מצורעת
אע"ג דמעינותיה טמאין. דם לאו מעין הוא:
סעיף יג
וכמימי רגליה
דטמאים ואפ"ה יש היכר בדם עובדת כוכבים דמד"ס הוא. מדמטמא לח ולא יבש. דלא כשאר דם נדה דמטמא לח ויבש. ודם טוהר דמצורע' ס"ל טמא מדאירייתא דרבי' קרא דלהוי כשאר מעין לטמא לח ולא יבש:
סעיף יד
דם יולדת שלא טבלה
אחר שעברו ימי טומאת לידה ז' לזכר וי"ד לנקיבה:
סעיף טו
וכמימי רגליה
אף דמשום דם טומאת לידה א"א לטמאו דהדי דם טוהר הוא. דביומי תלא רחמנא. וגם משום דלא טבלה עדיין אי אפשר לטמאו כשאר מעיינותיה. דדם לאו מעין הוא. אפילו הכי טמא מדברי סופרים. גזירה אטו קודם ז'. ולהיכר דמדברי סופרים הוא טמאוהו כרוק לח ולא יבש:
סעיף טז
ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש
ס"ל דביומי וטבילה תלי רחמנא. וכל זמן שלא טבל' טמא מצ"ע כדם טומאת לידה:
סעיף יז
ומודים ביולדת בזוב
שהיתה זבה כשילדה דאז צריכה אחר טומאת לידה ז"נ:
סעיף יח
שהיא מטמאה לח ויבש
אף אחר עבור ימי טומאת לידה. בלא ספרה ז"נ. הו"ל כדם זבה דטמא מצ"ע מדאו'. ובספרה ולא טבלה פליגי כלעיל:
סעיף יט
המקשה נדה
ה"ק המקשה לילד בימי נדה נדה. ור"ל אף דדם קושי דלידה תוך י"א ימי זיבה טהו'. על כל פנים בראתה ע"י קושי תוך ז"י נדה טמאה:
סעיף כ
קשתה שלשה ימים
ר"ל שראתה ג"י רצופים מחמת קשוי לידה:
סעיף כא
בתוך אחד עשר יום
של זיבה:
סעיף כב
ושפתה מעת לעת
ר"ל ונחה מעת לעת מחבלי לידה:
סעיף כג
הרי זו יולדת בזוב
דמדשפתה בין ראיי' ללידה אתגלאי דלאו דם קושי הוה:
סעיף כד
ר' יהושע אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו
ר"ל אף דשפתה מעת לעת טהורה עד שתשפות לילה שלימה ואח"כ יום שלם כשבת:
סעיף כה
ולא מן הדם
ר"ל ושפתה שאמרנו אף ששפתה רק מצער. ג"כ טמאה:
סעיף כו
כמה הוא קשויה
שלא תטמא ע"י כל דם שתראה בימי זיבה:
סעיף כז
ר' מאיר אומר אפילו ארבעים
לבריאה:
סעיף כח
וחמשים
לחולה:
סעיף כט
ר' יהודה אומר דיה חדשה
רק בחודש ט'. טהור דם קושי בימי זיבה:
סעיף ל
ר' יוסי ור' שמעון אומרים אין קישוי יותר משתי שבתות
שסמוך ללידה. ובראתה ג"י קודם לכן בי"א ימי זיבה. אפי' מקשה והולכת עד לידה. הו"ל יולדת בזוב:
סעיף לא
המקשה בתוך שמונים של נקבה
שנתעברה אחר י"ד ימי טומאה והפילה:
סעיף לב
כל דמים שהיא רואה טהורים
דכל דם שתוך ימי טוהר דם טוהר הוא:
סעיף לג
עד שיצא הולד
דאז טמאה לידה אפי' בלא ראיית דם:
סעיף לד
ור' אליעזר מטמא
בראתה תוך מלאת בימי נדה טמאה דמדבא בקושי. לאו דם טוהר הוא:
סעיף לה
אמרו לו לר' אליעזר ומה במקום שהחמיר בדם השופי
ר"ל בשאר יולדת דבראתה ג"י בימי זוב בלי קשוי דטמאה זיבה:
סעיף לו
הקל בדם הקושי
בראתה ג"י בקשוי טהורה:
סעיף לז
מקום שהקל בדם השופי
כימי טוהר דבראתה בהן. אפי' בימי נדה בלי קשוי טהורה:
סעיף לח
אינו דין שנקל בדם הקושי
אף בילדה בנדה:
סעיף לט
אמר להן דיו לבא מן הדין
דהיינו קושי דתוך מלאת:
סעיף מ
להיות כנדון
ר"ל כקושי דעלמא:
סעיף מא
כל אחד עשר יום
שאחר ז"י נדה:
סעיף מב
בחזקת טהרה
וא"צ לבדוק:
סעיף מג
ישבה לה ולא בדקה
אף בימי נדה שצריכה לבדוק בהן:
סעיף מד
הגיע שעת וסתה ולא בדקה
אף שבדקה אח"כ:
סעיף מה
הרי זו טמאה
דחזקה אורח בזמנו בא ובבדקה תוך שיעור וסת אח"כ טהורה [ש"ך קפ"ד סקכ"ג]:
סעיף מו
אבל ימי הזב
שצריך ז"נ:
סעיף מז
ושומרת יום כנגד יום
בראתה יום א' או ב' בי"א ימי זיבה שומרת יום מחרתו בטהרה. ואף שמותרת לטבול משתנץ החמה טמאה לבעלה כל היום. שמא תראה ותסתר:
סעיף מח
הרי אלו בחזקת טומאה
בלא בדקה שחרית וערבית מדהוחזקה לראות: