יכין נדה· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ג
סעיף א
אם יש עמה דם טמאה
נדה:
סעיף ב
טהורה
ואפי' דם בחתיכה. דם חתיכה הוא ולא ממקור:
סעיף ג
טמאה
ס"ל א"א לפתיחת קבר בלא דם מעט ונאבד:
סעיף ד
כמין שערה
שער:
סעיף ה
כמין יבחושים
יתושים:
סעיף ו
תטיל למים
וישהו כ"ד שעות בפושרין:
סעיף ז
טהורה
דמדמעוטין נינהו אפי' ר"י מודה דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם:
סעיף ח
שקצים ורמשים
שקצים היינו מה שפרה ורבה. ורמש אינו פרה ורבה. רב"א:
סעיף ט
ואם אין ידוע תשב לזכר ולנקבה
ר"ל שניהן לחומרא. דיולדת זכר יש לה ז' ימי טומ' ול"ג ימי טוהר. ולנקיבה י"ד ימי טומאה וס"ו ימי טוהר וזו מספק יש לה י"ד ימי טומאה ורק ל"ג ימי טוהר:
סעיף י
אינו ולד
צורת פנים כשל אדם כ"ע לא פליגי דבעינן. כי פליגי בשעורא. לר"מ כולה פנים בעינן לכל הפחות. ולרבנן בעין א' כאדם סגי:
סעיף יא
המפלת שפיר
חתיכה וי"א שפופרת של ביצה:
סעיף יב
מלא גנונים
כתולעים:
סעיף יג
אינה חוששת לולד
דבאין דם טהורה לגמרי:
סעיף יד
ואם היה מרוקם
כצורת ולד גופו כעדש' ב' עיניו כב' טיפי זבוב מרוחקות זמ"ז. ב' נחיריו כב' טיפי זבוב מקורבי'. ופיו כשערה. וידים ורגלים אין לו:
סעיף טו
המפלת סנדל
חתיכה כסנדל. והוא ולד שנתקלקל:
סעיף טז
או שליא
קרום שהולד מונח בו:
סעיף יז
רבי שמעון אומר נימוק הולד עד שלא יצא
ובטל ברוב בדם לידה:
סעיף יח
תשב לנקבה בלבד
כיון דנקיבה וודאי הכא. הרי ימי טהרה וטומאה דזכר מובלעים בהנך דנקיבה:
סעיף יט
יצא
ולד דעלמא:
סעיף כ
מחותך או מסורס
שיצא שלם אבל דרך רגליו:
סעיף כא
עד שיצא רוב ראשו
דאז ראשו כרובו ואפי' מחותך:
סעיף כב
משיצא פדחתו
מצח:
סעיף כג
המפלת ואין ידוע מה הוא
אם זכר או נקיבה:
סעיף כד
ולנדה
דאין לה ימי טוהר כנדה וטמאה י"ד יום אפי' נקיים ואסורה למקדש ולקודש עד סוף פ' כיולדת נקיבה. וצריכה טבילה לסוף מ' כזכר ולסוף פ' כנקיבה. למ"ד טבילה בזמנה מצוה. ודוקא בלא הוחזקה מעוברת דאל"כ רוב נשים ולד מעליא ילדן:
סעיף כה
המפלת ליום ארבעים
לטבילתה:
סעיף כו
תשב לזכר
שבעה ימי טומאה אפי' היא לידה יבשתא:
סעיף כז
ולנדה
דאין לה ימי טוהר:
סעיף כח
זה וזה לארבעים ואחד
חכמים כת"ק. רק תנא קמשמע לן אף על גב דמסתברא כר"י מדימי טהרה וטומאה כפול בנקיבה. הכי נמי יצירתו כפול. אפילו הכי קיימא לן כת"ק. להכי חזר ושנאה בלשון רבים: