אור ברסלב

יכין מקואות· רבי ישראל ליפשיץ

פרק י

פרק ט

סעיף א

שהכניסן שלא כדרכן
כיד הקרדום שהכניסו תוך הברזל בעיקום:

סעיף ב

ולא מרקן
לא גמר הכנסתן:

סעיף ג

או שמרקן ונשברו
שנשבר היד ואין ראוי עוד לתשמיש הראשון:

סעיף ד

כאילו לא טבל
דבפה כלי למטה. לא יכנסו מים לכלי:

סעיף ה

הטבילו כדרכו בלא זבורית
צואר ארוך שלכלי. ומדאינו מעיקר הכלי. נקרא זבורי':

סעיף ו

עד שיטנו על צדו
כדי שיכנסו המים:

סעיף ז

צלוחית שפיה שוקע
ואפי' כשיטה לא יכנסו המים:

סעיף ח

קלמרין
דינטענפאס:

סעיף ט

הדיוטות
פיהן שוקע שלא ישפך הדיו כשיתהפך:

סעיף י

הכר
דעקקע:

סעיף יא

והכסת
קיססען. ותוספות בבבא מציעא כ' בהיפך. ועיי' הוכחתי ריש פרק כ' דכלים:

סעיף יב

הרי אלו צריכין שיבואו בהם המים
לחללן. מדדרך להכניס ולהוציא מה שבתוכן:

סעיף יג

כסת עגולה
קטן:

סעיף יד

והכדור
באלל:

סעיף טו

והאמום
דפוס מנעל:

סעיף טז

והקמיע
עם השבעות כתובות או לעשבי' שבתוכו:

סעיף יז

והתפלה
תפילין מקט"ו ככלים פי"ח מ"ח:

סעיף יח

אינן צריכין שיבואו בהם המים
דאין דרך לפותחן והו"ל ביהס"ת:

סעיף יט

קשרי
מלת קשרי אכולהו קאי:

סעיף כ

העני
שקושר קרע בגדיו:

סעיף כא

והנימין
שבשפת הטלית קשורי' לנוי:

סעיף כב

וחבט
אוזן:

סעיף כג

בזמן שהיא חוצה
שהקשר מהודק ואינו עשוי להתירו:

סעיף כד

בזמן שאינה עולה ויורדת
שהקשר מכוון למדת הזרוע וא"צ למתוח הרצועה כשיניחנה:

סעיף כה

ואזני החמת
נוד:

סעיף כו

ואזני התרמול
כיס הרועה:

סעיף כז

הקשר שבפרקסים שבכתף
כתונת שפי' רחב להכניס הראש וכשלבשו קשרו בכתף לקצר פיו:

סעיף כח

ושפה של סדין
מסך הפתח:

סעיף כט

צריך למתח
למתוח ולפשט הקמטים והשנצי' שבשפתו:

סעיף ל

ושניצן
רצועות:

סעיף לא

ובגדים
מקופלי':

סעיף לב

שהטבילן מכובסין
שרטובי' בשעת טבילה:

סעיף לג

עד שיבעבעו
כשמטבילין בגד במים. המים מבעבעין. והכא מדהבגד לח. סגי בהתחיל לבעבע. מדהודבקו מים שבבגד למי המקוה:

סעיף לד

וינוחו מבעבוען
דזה הסי' שעברו המים בכולו:

סעיף לה

מטבילין עד מקום המדה
הראוי לו. והנותר כקצוץ דמי. ואינו חוצץ מקום החתך. דביהס"ת הוא. ובכלים אפי' ראוי לביאת מים לא בעי':

סעיף לו

שלשלת דלי גדול ארבעה טפחים
מדהוא גדול אינו יכול להגביהו אלא אם כן אוחז השלשלת קרוב לו:

סעיף לז

ושל קטן עשרה
עי' כלים פי"ד מ"ג:

סעיף לח

מטבילן עד מקום המדה
כנזכר בכל א'. והשאר א"צ טבילה:

סעיף לט

ר' טרפון אומר עד שיטביל את כל הטבעת
בכלתה המדה בחצי טבעת:

סעיף מ

בית שמאי אומרים אין מטבילין חמין בצונן
נ"ל דגם אכלים קאי. מדחייס אפקיעה לא טבל שפיר:

סעיף מא

ולא רעים ביפים
לאוכלין ומשקין לא מהני טבילה. רק למים מטעם זריעה. משיקן למי המקוה. מיהו הנך לא מדחייס אתערובתן כ"כ הר"ש. והקשה הרא"ש. רעי' ביפין מאי אכ"ל. ולא הבנתי דעכ"פ חייס אמקוה:

סעיף מב

בית הלל אומרים מטבילין
דמקילי בכל הנ"ל:

סעיף מג

כלי
טמא:

סעיף מד

שהוא מלא משקין
מי פירות:

סעיף מה

רואים אותם כאילו הם מים
דמין מים הם והושקו למקוה:

סעיף מו

מלא מי חטאת
מאפר פרה דחשיבי:

סעיף מז

ער שירבו המים
מי המקוה שיכנסו להכלי:

סעיף מח

על מי חטאת
שיהא רוב הכלי פנוי. אז בטילי ברובא:

סעיף מט

ואין בו אלא רביעית
מי פירות או מי חטאת:

סעיף נ

כל האוכלין
טמאין:

סעיף נא

בכחצי פרס
דבאכל מהן חצי פרס [שהוא ב' ביצים לרש"י וא' וחצי לרמב"ם] אסור לאכל תרומה עד שיטבול:

סעיף נב

ברביעית
בשתה רביעית. טמא לתרומה:

סעיף נג

שעשו בו
בשותה:

סעיף נד

שאר המשקין כמים
דשוין שפוסלין לגויה ברביעית. משא"כ במקוה רק ג' לוגין מים שאובין פוסל. ושאר משקין רק בשנוי מראה פוסלין:

סעיף נה

אכל אוכלים טמאים
ר"ל ואעפ"כ יש גם בשותה חילוק בין מים לשאר משקין. אבל חמורים טפי ממים. אבל במקוה מים חמירי טפי משאר משקין:

סעיף נו

ושתה משקים טמאים טבל והקיאן טמאים
דאין מועיל להן השקה. מיהו האדם אמק"ט מאוכלין ומשקין:

סעיף נז

טהורים
המים:

סעיף נח

הרי היא כמות שהיתה
דבלוע אמק"ט:

סעיף נט

טוכל ואוכל בתרומה
לערב דבלוע אמ"ט:

סעיף ס

בזמן שהוא נראה
כל ששוה לבשר מקרי נראה. משא"כ במשוקע [כ"כ רב"י י"ד סי' קצ"ח]:

סעיף סא

ואם אינו נראה
אף שהחץ טמא:

סעיף סב

טובל ואוכל בתרומתו
לערב:

סוף הספר

תוכן העניינים

יכין מקואות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה