יכין מעשרות· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ה
סעיף א
העוקר שתלים
פפלאנצען של ירקות שראוי לאכלן. דרך הגננים לעקרן ולשתלן במקום אחר כדי שיתעבו יותר:
סעיף ב
מתוך שלו ונטע לתוך שלו פטור
ר"ל מותר לאכול עראי אף שהוקבעו למעשר קודם שחזר ונטען כגון שראו פני החצר שהכניסן לתוכו קודם שזרען. אפ"ה כיון שדעתו היה לזרען בשע' שעקרן ולא לאכלן לא הוקבעו בחצר [ועיין רפ"ג ושם סי' כ"ז]. דהרי גם החצר אינו קובע רק בנגמר מלאכתו והנך כיון שדעתו לחזור ולנטען הרי לא נגמ"ל. ולפיכך אפי' היו אותן שתילין ממיני בצלין שמדאין זרען כלה אם זרע מהן טבל אסורים הגדולים [כתרומות פ"ט מ"ו] אפי' באכיל' עראי הנך לא נקרא עליהן שם טבל מעולם ומותר לאכול עראי מגדולים השניי'. ואע"ג דלא קיי"ל כר"ע [ספ"א דפאה] אלא גם קודם שנתמרח בכרי אסור לזרוע טבל מד"ס. י"ל התם אע"ג שלא נתמרח עדיין עכ"פ כל שאר מלאכתו נגמר ואינו חסר רק מרוח כרי. אבל הכא מדדעתו לחזור ולנטעו לא עשה שום דבר לגמר מלאכתו ובכה"ג גם רבנן מודו [זה כונת הירושלמי]. ואף דשתלים אינן בר עשורי [כקו' רתוי"ט] נ"ל דמיירי בשתילי שחלים וגרגר כפ"ד מ"ה:
סעיף ג
לקח במחובר לקרקע פטור
דאין מקח קובע רק בקנה בתלוש. ור"מ היא דס"ל מקח קובע אפי' בלא נגמר מלאכתו [כפ"ב מ"ה] דאל"כ בל"ז לא הוקבע:
סעיף ד
לשלוח לחברו פטור
דהוה ליה כנותן מתנה במחובר דפטור ואף על גב דמתנה בלח זה פטור ממעשר [כפ"ב סי' ב'] על כל פנים במשלח לביתו המתנה דרך כבוד חייב במעשר [כפ"ד מ"ב] ולהכי קאמר הכא דבלקטו במחובר אדעתא דהכי פטור גם לר"י התם:
סעיף ה
ר' אלעזר בן עזריה אומר אם יש כיוצא בהם נמכרים בשוק הרי אלו חייבין
דהו"ל נגמ"ל:
סעיף ו
העוקר לפת
ריבען:
סעיף ז
וצנונות
רעטטיג:
סעיף ח
מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע
שיתרבה הזרע במקום הנטיעה הב':
סעיף ט
חייב
לעשר קודם שיחזר וינטען:
סעיף י
מפני שהוא גרנן
ר"ל עקירתן הוא גרנן למעשר דהרי הפרי יפסד בנטיעה ב' וזרע גינה שיצמח ג"כ פטור ממעשר:
סעיף יא
בצלים משהשרישו בעליה
לרבותא נקט עלייה אע"ג דשם לאו על קרקע עולם מונחים והכו שרשים בקרקע עלייה. אפ"ה הוי כאילו הכו שרשים בקרקע מחובר:
סעיף יב
טהרו מלטמא
ר"ל אפי' היו טמאים נטהרו אבל למעשר ושביעית כתלושין דמי והתולשן בשבת נמי פטור ודוקא בעפר שבעליי' אבל בהשרישו בכלי אפילו לטומאה הו"ל כתלוש:
סעיף יג
נפלה עליהם מפולת והם מגולים
העלין נשארין מגולין:
סעיף יד
הרי אלו כנטועים בשדה
לכל מילי:
סעיף טו
לא ימכור אדם את פירותיו
אפי' במחובר:
סעיף טז
משבאו לעונת המעשרות
כפ"ב מ"ב:
סעיף יז
ולא בשביעית למי שהוא חשוד על השביעית
דאינו נזהר בדיניו שאסור לסחורה ולמלוגמא וכדומה דרק לאכילה נתנה. וגם אסור לאכלן אחר הביעור והמוכר לחשוד בהנך עבר אלפני עור וגו' ועי' שביעית פ"ד ט':
סעיף יח
ואם בכרו
שיש מהפירות שהגיעו ויש שלא הגיעו לעונת המעשרות:
סעיף יט
לא ימכור אדם את תבנו
אחר הדיש שנשאר שם גרעינין:
סעיף כ
ואת גפתו
פסולת הזיתים אחר שנעצרו:
סעיף כא
ואת זגיו
הילזען של ענבים:
סעיף כב
למי שאינו נאמן על המעשרות להוציא מהן משקין
מגפת וזגין:
סעיף כג
שהתורם בלבו על הקטועים
שבולות קטועין שלא נדושו:
סעיף כד
על הצדדים
צדדי הכרי:
סעיף כה
ועל מה שבתוך התבן
ועל שבגפת ושבזגין ואפי' לא נתכוון לכך תנאי ב"ד הוא. ודוקא בתרומה שנטלת באומד. אבל במעשר שניטל במדה הרי לא עישר במדה על הנבלע באלו מדלא ידע כמה הוא:
סעיף כו
הלוקח שדה ירק בסוריא
זיריען שכבש דהמע"ה והוא בגבול מזרחית צפונית לא"י בקצת דברים דינה כא"י עי' דמאי פ"ו ל"ב והכא מיירי שלקחה מעובד כוכבים:
סעיף כז
ומשבא לעונת המעשרות פטור
דבשעת חיובה היה ברשות עובד כוכבים. והרי בסורי' לכ"ע יש קנין לעובד כוכבים להפקיע ממעשר:
סעיף כח
ולוקט כדרכו והולך
אף שמוסיף אח"כ ברשות ישראל:
סעיף כט
ר' יהודה אומר אף ישכור פועלים וילקט
אף דאוושא מילתא ל"א שיחשדוהו שלקחה קודם שהגיע למעשרות. וי"א לחומרא דצריך לשכור פועלים לעזרו לקצור מיד ולא יתעכב בדבר הרבה ומסתבר כפי' קמא מדקאמר ר"י מלת אף:
סעיף ל
אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים
דבקנה קודם עונת המעשרות חייב:
סעיף לא
אם
ר"ל אפילו אם וכו':
סעיף לב
רבי אומר אף לפי חשבון
האי אף אדברי ת"ק קאי וסבירא ליה אפי' בבאו לעונת מעשרות ביד עובד כוכבים צריך לתרום על הנוסף ברשות ישראל לפי חשבון ומדאין ברירה יתרום על הכל ולמשל בהביא שליש ביד העובד כוכבים ישלם לו כהן שליש תרומתו. ולרב"א ה"פ אף שלא באו לעונת המעשרות א"צ להפריש רק לפי חשבון ולקולא פליג:
סעיף לג
המתמד
נתן מים על שמרי יין טבל לקלוט טעם היין:
סעיף לד
ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו
ל"ד דאפי' שתות יותר נמי דיין במים בטל בששה חלקים [כב"ב דצ"ז]:
סעיף לה
פטור
דטעם שבשמרי' אינו אלא קיוהא בעלמא:
סעיף לו
ר' יהודה מחייב
דוקא במעשר אבל תרומה מדנטלת באומד כבר הורם גם על אלו כסי' כ"ה:
סעיף לז
מצא יותר על כדי מדתו
דיש יין טפי מחלק ששית שלמים דרמא ג' ואשכח ד':
סעיף לח
מוציא עליו ממקום אחר
ר"ל אף ממקום אחר לא הו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ומכ"ש במפריש מיני' ובי'. מיהו בין כך ובין כך אינו חייב רק במעשר ולא בתרומה כלעיל מ"ד והרי הכא שהוא בתערובות הו"ל כ"ש מהתם שהוא בעינא:
סעיף לט
לפי חשבון
של היין המעורב במים. אבל במפריש מיני' וביה חייב להפריש על הכל:
סעיף מ
חורי הנמלים שלנו
לינת לילה א':
סעיף מא
בצד הערימה החייבת
כפ"א מ"ו:
סעיף מב
הרי אלו חייבים
ר"ל התבואה שנמצא בחורין חייבת בתומ"ע:
סעיף מג
שידוע שמדבר הגמור גוררין כל הלילה
רצה לומר מדהי' סמוך לערימה לא דמי להך דפאה [ספ"ד] ואזלינן הכא בתר קרוב ולא בתר רוב מדכך מסתבר [וכביצה דל"ו ע"א]:
סעיף מד
שום בעל בכי
חריף:
סעיף מה
ובצל של רכפא
שם מקום:
סעיף מו
וגריסין
באהנען:
סעיף מז
והעדשים המצריות
ראשן א' חד:
סעיף מח
ר' מאיר אומר אף הקרקס
וואססער באהנען וטובים לשלשל ולאצטומכא:
סעיף מט
ר' יוסי אומר אף הקוטנים
מין עדשים:
סעיף נ
פטורים מן המעשרות
דבהפקר גדלין:
סעיף נא
ונלקחים מכל אדם בשביעית
אפי' מחשוד אשביעית:
סעיף נב
זרע לוף העליון
מין בצל שיש לו זרע למטה ולמעלה. וי"א דר"ל זרע לוף שוטה:
סעיף נג
זרע כרישים
קרעססע:
סעיף נד
ונלקחין מכל אדם בשביעית
הא דפליג להו תנא לב' בבי היינו משום דרישא כולן מיני פירות ופטורים מדגדילין בהפקר. אבל סיפא פטורין מדכולן מיני זרע שאין נאכלין. אבל צ"ע למה לא כלל תנא הכא גם הנך דתני בריש פ"ט דשביעית. וגם התם לא כלל הנך דתני הכא:
סעיף נה
שאע"פ שאביהן תרומה
ר"ל כמ"א שהשתלים שטעני הזרע היו תרומה והן אבי הזרעים האלו. והרי גדולי תרומה תרומה כפ"ט דתרומה מ"ד אפ"ה אלו מותרים לזרים:
סוף הספר