אור ברסלב

יכין מכשירין· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ו

פרק ה

סעיף א

מפני הכנימה
ר"ל שלא יתליעו:

סעיף ב

אם נתכוין לכך
שירד עליהן הטל. וה"ה בשמח כשידע:

סעיף ג

שיש להן מעשה
בנתנו טל ומים להדיא בכוונה:

סעיף ד

המעלה את האגודות
של ירק:

סעיף ה

ואת הקציעות
תאנים כתושים יחד כככר:

סעיף ו

בשביל שימתינו
שיתלחלחו מאליהן באויר:

סעיף ז

אינן בכי יותן
בירד עליהן טל:

סעיף ח

טמאין
דהמוכרים ילחלחום כדי שיראו רטובים והוכשרו. והכל ממשמשים בהן ונטמאו:

סעיף ט

ר' יהודה מטהר בלחים
שאז א"צ להרטיבה מדנקטף מאילן בקרוב. ולא הוכשרו:

סעיף י

אמר רבי מאיר וכי מפני מה טימאו אלא מפני משקה הפה
ולא מחשש זילוף ומשמוש. רק מדרגיל להתיר אגודן בפיו. ונטמאו מהרוק. ולהכי אפילו נקטף מקרוב טמא. כירושלמי. רב"א:

סעיף יא

כל הקמחין והסלתות של בית השוקים טמאים
שנלתתו החטים והוכשרו. ונטמאו ע"י משמוש שאח"כ:

סעיף יב

החילקה
מיני גרויפען. כל גרעין נחלק לב':

סעיף יג

הטרגיס
א' לג':

סעיף יד

והטסגי
א' לד':

סעיף טו

טמאים בכל מקום
אף שלא של שווקים. מדהכל לותתין:

סעיף טז

כל הביצים בחזק' טהרה חוץ משל מוכרי משקה
שנתלחלחו ממשקה טופח שבידים והוכשרו. ונטמאו אח"כ ממשמוש:

סעיף יז

ואם היו מוכרין עמהן פירות יבשים טהורות
שמנגבים ידיהם כל פעם שיגעו במשקה. שלא יטנפו הפירות:

סעיף יח

כל הדגים בחזקת טומאה
מדמנער עליהן הרשתות עם מים. וכשמתו הוכשרו. ונטמאו ממשמוש. רב"א:

סעיף יט

רבי יהודה אומר חתיכת
של דג:

סעיף כ

אלתות
שם מקום:

סעיף כא

הרי אלו בחזקת טהרה
שאין נותנין עליהן מים שלא יפסידום:

סעיף כב

כל הציר
זיעת הדגים שע"י מליחה. דאף דהוא אמק"ט. עכ"פ מדרבו מים שנותנין בו על הציר. מק"ט:

סעיף כג

בחזקת טומאה
מידים שמשמשו:

סעיף כד

ועל כולם עם הארץ נאמן לומר טהורים הן
ר"ל שלא הוכשרו. ונ"ל משום דאיכא חזקת טהרה למאכלין. ואיכא נמי ס"ס. ספק לא נפל עליהן מים כלל. או נפל ולא הוה ניחא ליה. וראייתי מפ"ג דתוספתא. דגם מעכו"ם נקחין. והא דנקט במתני' נאמנים. היינו אפילו הורע החזקה במקצת. דוגמת מה דאמרינן כתובות דכ"ח דנאמן לומר בתולה היא מדרוב נשים בתולות נשאות ועמ"ש אהלות פ"ה סימן כ"ב:

סעיף כה

מפני שהן מפקידין אותה אצל עם הארץ
ואי לאו דנאמן היכי מפקידין. ולרב"א טעמא דעל דגה אינו נאמן קא' מפני וכו'. ור"ל שמא נפל עליו רוב מים אצל הע"ה האחר והוא לא ידע:

סעיף כו

ר"א בן יעקב אומר ציר טהור
כגון ציר של ע"ה שהוא בחזקת טומאה כנ"ל. והושק למים. דנטהר ממ"נ אי רוב מים הוה הרי הועיל לו השקה. ואי רוב ציר לא כטמא כלל. דציר אמק"ט:

סעיף כז

שנפל לתוכו מים כל שהן טמא
ר"ל מק"ט. דסד"א דוקא קודם השקה. הוה מחזקינן ליה בטומאה. מדלא הוה חזקת טהרה לציר זה. משא"כ השתא דוודאי טהור היה. אמק"ט מס' רוב מים. קמ"ל כיון דוודאי אוסיף מים כל שהוא. מחזקינן בע"ה דעביד לציר פלגא ופלגא. והשתא הו"ל רובא מים ומק"ט. כך נ"ל. [ודברי רב"א תמוהים דפי' מתני' דלא כמסקנא [בכורות דכ"ג ע"ב]. גם דברי רש"י שם תמוהים לפע"ד. שכתב דבהוסיף מים מעט. חוזר לטומאה ישנה. למ"ד טומאה שנתבטל חוזר וניער. ותמוה וכי הכא נתבטל מעיקרא. והרי השקה כזריעה ונטהר. ואילו הוה נמי מעיקרא. הנהו פורתא דמים דאוסיף. היה נטהר בהשקה. והשתא טומאה זו מהיכן בא. ואי"ל דכיון דמחזקינן ליה מעיקרא בפלגא ופלגא. לא הועיל לו השקה ואפ"ה בר קבולי טומאה היה. ליתא. דא"כ מה"ט לא נטהרהו מעיקרא בהשקה. אע"כ דבפלגא ופלגא ל"ג רבנן וכדמסיק. וי"ל דבפלגא ל"ג רבנן היכא דלא אוסיף]:

סעיף כח

שבעה משקין הן
להכשיר. ולרמב"ם פ"ד מאוכלים. אמקט"ו רק אלו:

סעיף כט

ודבש דבורים
דקרא מצריך משקה. ורק אלו נקראים בתורה בשם משקה:

סעיף ל

דבש צרעים
ארבה:

סעיף לא

טהור
דלא נקרא משקה בתנ"ך:

סעיף לב

ומותר באכילה
אף דיש לו שם לווי. ואינו כיוצא מטמא טמא. דמבחוץ מייתי ליה:

סעיף לג

מי רגלים
דוקא דאדם:

סעיף לד

בין גדולים בין קטנים
בין של אדם גדול או קטן. רב"א. ור"ל דאף דשל אדם גדול מסריח טפי. אפ"ה לא דמי למי טבריה במ"ז. כך נ"ל:

סעיף לה

לדעתו ושלא לדעתו
ר"ל אפילו הטיל מים שלא לדעתו:

סעיף לו

ודם הקזה לשתיה
שנתכוון להשקותו לאדם ולבהמה. לאפוקי בהקיזה לרפואתה ולשפכו אח"כ:

סעיף לז

מי חלב
מאלקען בל"א:

סעיף לח

והמוחל
מים שחורים היוצא מזיתים. והו"ל מי פירות דאינו מכשיר לר"ש:

סעיף לט

שאין המוחל יוצא מידי שמן
ר"ל שמן מעורב בו. ואי"ל דלתבטל במעוטו כפ"ד מ"י. נ"ל דבנולדו שניהן יחד לא שייך בטול. ותו דדרך לחצוחי שמן לצוף למעלה ומדנראה האיסור לעינים. א"א שיתבטל:

סעיף מ

דם השרץ כבשרו
ומצטרף לבשר בכעדשה. אבל אינו מטמא בפ"ע:

סעיף מא

מטמא ואינו מכשיר
דאפקיה קרא מהכשר:

סעיף מב

ואין לנו כיוצא בו
שיהיה מטמא דם כבשר ובשעורו. רב"א:

סעיף מג

אלו מטמאין ומכשירין
בבת א':

סעיף מד

ורביעית
דם:

סעיף מה

ודם הנדה
ה"ה זבה ויולדת. ה"ה דם פצעה וחלבה של כולהו:

סעיף מו

ואם נפל על הדלעת גורדה
דדם אדם אסור מד"ס:

סעיף מז

אלו לא מטמאין
אפילו ביוצא מטמא:

סעיף מח

והליחה סרוחה
שממכה או רוק סרוח:

סעיף מט

והראי
צואה. ול"ד לפ"ה סוף מ"ו. נ"ל התם צואת בהמה אינו מאוס כברכות דכ"ה ויחזקאל ד' ט"ו:

סעיף נ

ומשקה בן שמונה
דם ורוק ומי רגלים מתינוק הנולד לח' חדשים. דאף שחי. הוא כאבן:

סעיף נא

אע"פ שיוצאין נקיים
ע"י שלשול שגורמין. אפ"ה אמ"ט ואינו מכשיר וכ"כ דם וכו':

סעיף נב

ר"א מטמא באלו
ר"ל דמכשיר ומק"ט:

סעיף נג

חלב האשה מטמא לרצון
ר"ל בחולב בכוונה:

סעיף נד

ושלא לרצון
בנטף מדדיה:

סעיף נה

שדם מגפתה
פצעה. דהו"ל משקה כדם חללים. דמה לי קטלה כולה או פלגא:

סעיף נו

טמא
וראוי להשוות משקין היוצאים ממנה:

סעיף נז

יטמא חלב הבהמה שלא לרצון שדם מגפתה טהור
דאינו דם חללים:

סעיף נח

אמר להם מחמיר אני בחלב מבדם
ואין ללמוד קולא בחלב מדם מגפתה של בהמה:

סעיף נט

שהמשקים היוצאין מהן
מענבים וזיתים שבהן:

סעיף ס

לרצון
אפילו רק לרפואה:

סעיף סא

ושלא
ואפ"ה שלא לרצון וכו':

סעיף סב

טהורים
כספ"ה וכ"כ בחלב בהמה הול"ל אף דלרפואה טמא. שלא לרצון טהור:

סוף הספר

תוכן העניינים

יכין מכשירין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה