אור ברסלב

יכין כתובות· רבי ישראל ליפשיץ

פרק יב

פרק יא

סעיף א

הנושא את האשה ופסקה עמו
שהתנה כן עמה בשעת נשואין, דאז משתעבד באמירה [כאה"ע נ'], או שנתן לה אחר כך שטר על זה [כח"מ מ']:

סעיף ב

כדי שיזון את בתה
שמאיש אחר:

סעיף ג

חייב לזונה חמש שנים
אף שלא קנו מידו. אי נ"ל דקמ"ל דאין האשה יכולה לחזור ולפטרו, או דקמ"ל דעכ"פ אינו חייב להלביש, כמו שחייבים יורשים לשאר בנות אחר מיתת אביהן:

סעיף ד

נשאת לאחר
שנתגרשה תוך זמן הנ"ל:

סעיף ה

לא יאמר הראשון לכשתבא אצלי אזונה
ולא אתן דמי מזונות:

סעיף ו

ואחד נותן לה דמי מזונות
ותזון אצל מי שתרצה היא, אבל אינה יכולה לכופן שיתנו לה שניהן דמי מזונות [קי"ד ו']:

סעיף ז

והן נותנין לה דמי מזונות
וה"ה בחלתה נותנין לה דמי מזונות בריא:

סעיף ח

מתו
בעלי אמה:

סעיף ט

בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין
אפילו נשתעבד בקנין לזונן, אפ"ה אינן גובות ממשעבדי דמדאוהב בתו וודאי צררה אתפסה, ואפ"ה מבני חורין יגבו:

סעיף י

מפני שהיא כבעלת חוב
כשנשתעבד בשטר [ועי' אה"ע רס"י נ"א]. מיהו לאו בע"ח ממש היא, דכשמתה הבת, פטור מלשלם ליורשיה:

סעיף יא

כל זמן שאת עמי
דמשמע ולא כשיפרידונו מיתה או גירושין. ונ"ל דקרי להו פקחין, מדאין מן הראוי שיזכיר בשעת נשואין מיתה או גרושין, דלא מקדים אינש פורענותא אנפשיה [כגיטין י"ח א'], לכן מזכירין ברמז:

סעיף יב

אלמנה
שנזונות מיורשים [כרפי"א]:

סעיף יג

נותנין לה מדור לפי כבודה
אפילו נפל הבית או שאין לה בית, נותנין לה שכר דירה [צ"ד ה'. ודלא כר"ב]. וה"ה שמשתמשת בכלים לפי כבודה כבחיי בעלה [שם]:

סעיף יד

אין ליך מזונות
רק כפי ברכת הבית דלא דמי לדלעיל במשנה א' שאף על גב שיש לה מזונות מהשני, צריך ליתן לה האחר דמי מזונות משלם ולא כפי ברכת הבית, דהתם קבל עליו לזונה סתם, ולא על שולחנו, משא"כ הכא, סתם מזונות של האשה על שולחן בעלה הוא [ועי' ב"ש קי"ד ס"ק י"ב]. ונ"ל דלהכי נקט הך בבא הכא, ולא בפרקן דלעיל בדיני אלמנה נזונת. דקמ"ל הכא דאין דין אלמנה כדין בת אשתו, דהתם בעלת חוב היא, משא"כ מזון האלמנה רק מתנאי ב"ד:

סעיף טו

והן ילדים
ר"ל בבית אביה ונוח לה טפי לישב אצל הדומין לה. א"נ דאבית בעלה קאי דמדכולן ילדים חוששת שיתגרו בה:

סעיף טז

כל זמן שהיא בבית אביה
ונזונת מיורשים:

סעיף יז

גובה כתובתה לעולם
לכשתרצה:

סעיף יח

שיש בעשרים וחמש שנים שתעשה טובה כנגד כתובתה
שנתנה לפעמים דבר מועט לשכנותיה:

סעיף יט

גובה כתובתה לעולם
ואין שתיקותה מחילה, דרק מדמכבדין אותה בושה לתבע:

סעיף כ

גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים
ואח"כ שתיקותה כמחילה, והכי קיימא לן [ק"א]. מיהו אם שטר כתובה בידה, בכל אופנים גובה לעולם, מדלא החזירה כתובה לא הוה שתיקה מחילה [שם] ורק במחל בפירוש י"א דאף דנקט שטר או משכון בידו אפ"ה הוה מחילה [כח"מ רמ"א ס"ב]:

סעיף כא

עד עשרים וחמש שנים
ואז יש להן מזמן התביעה שוב כ"ה שנים, וכמו כן באלמנה גופה ואפילו רק גלתה דעתה תוך כ"ה שנים שלא מחלה מהני [הר"ן]:

תוכן העניינים

יכין כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה