יכין כתובות· רבי ישראל ליפשיץ
פרק יא
סעיף א
אלמנה נזונת מנכסי יתומים
לדידן אפילו ממטלטלי, דתנאי כתובה דינה ככתובה עצמה. ונזונת כל זמן שלא תתבע הכתובה, מיהו מנהגינו שיכולים יורשים לסלקה אחר צ' יום [צ"ג ג']:
סעיף ב
מעשה ידיה שלהן ואין חייבין בקבורתה
קמ"ל אף בלא קבלה כתובתה, כגון שהניח רק מטלטלין, דלא משתעבדי לה, וא"כ הו"ל כיורשי כתובתה אפ"ה פטירי:
סעיף ג
יורשיה יורשי כתובתה
נקט יורשיה יורשי וכו', ש"מ דאיירי באשה שיש לה ב' מיני יורשין, והיינו יורשי שומרת יבם [פ"ח מ"ו] אין חייבים בקבורתה רק אותן שיורשין כתובתה:
סעיף ד
חייבין בקבורתה
ובמתה ולא נשבעה, כולן פטורין מלקברה, ונקברה מהצדקה [אה"ע פ"ט]:
סעיף ה
אלמנה בין מן הארוסין
שאינה נזונת, ומוכרת רק לכתובתה:
סעיף ו
בין מן הנשואין
שמוכרת למזונות:
סעיף ז
מוכרת שלא בבית דין
מומחין, אבל צריכין ג' בקיאין בשומת קרקע:
סעיף ח
מוכרת שלא בבית דין
שלא תרעב:
סעיף ט
מכרה כתובתה
ק' ור':
סעיף י
נתנה כתובתה לאחר
ה"ה מחלה ליתומים, דבכל הנהו גוונא בעשתה כן אפילו בחיי בעל, אין לה מזונות מיורשים [צ"ג ח']:
סעיף יא
לא תמכור את השאר
רצונו לומר לא תמכר בנכסי בעלה לגבות השאר, דהיינו לגבות התוספת:
סעיף יב
אלא בבית דין
מדאין לה מזונות. ור"ש היא דס"ל דלכתובה לא תמכר:
סעיף יג
וחכמים אומרים מוכרת היא אפילו ארבעה וחמשה פעמים
ר"ל פסקי פסקי, ואעפ"כ מוכרת וכו':
סעיף יד
ומוכרת למזונות שלא בבית דין
דס"ל אף שגבתה קצת כתובתה, אפ"ה נזונת:
סעיף טו
וכותבת
בשטר מכירה באותן שתמכר למזונות:
סעיף טז
למזונות מכרתי
שלא יאמרו שהיא רעבתנית, שמכרה כולן למזונות ובאותן שתמכר לכתובה תכתוב לכתובה מכרתי, רק התנא קיצר בלשון:
סעיף יז
נתקבלה כתובתה
ואין המכר בטל, דאין אונאה לקרקעות כלל. וי"א דביתר מפלגא יש אונאה לקרקעות [ח"מ רכ"ז]:
סעיף יח
אפילו היא אומרת אחזיר דינר ליורשין מכרה בטל
אבל במכרה בשויה. מכרה קיים ותחזיר המותר [אה"ע ק"ג ז']:
סעיף יט
בשדה בת תשעה קבים
ר"ל שמקצת שדה שמכרה שלא כדין, או מה שנשאר מהשדה ביד יתומים, או ששניהן יחד, היה כדי בית ט' קבין והוא ע"ה אמה אורך על רוחב נ' אמה, וזהו שיעור שדה:
סעיף כ
ובגינה בת חצי קב
זהו שיעור גנה והוא נ' אמה אורך על רוחב ד' אמות וטפח:
סעיף כא
שום הדיינין
ששמו ומכרו לשלם לאלמנה כתובתה:
סעיף כב
מכרן בטל
אפילו בקרקעות. אבל בפחות משתות מכרן קיים:
סעיף כג
אבל אם עשו אגרת בקורת
שכתבו לאלמנה שיכריזו לה שלוחי ב"ד שיבקרו בנ"א לקנות השדה:
סעיף כד
או שוה מאתים במנה מכרן קיים
בהא מודה ת"ק, ודוקא עד פלגא, והכי קיי"ל [שם]:
סעיף כה
השניה
שניות לעריות [כפ"ב דיבמות מ"ד] אפילו הכיר בה:
סעיף כו
והאילונית
שלא הכיר בה:
סעיף כז
אין להם כתובה
ק' ור', ממאנת מדיצאה מעצמה, שנייה, קנסוה רבנן מדמרגילתו שישאנה דאשה רוצה בנשואין יותר מאיש, וזאת אינה מפסדת מהנשואין, דהיא וולדה כשרים, ואילונית מדמקח טעות. מיהו תוס' יש להן:
סעיף כח
ולא פירות
בלקטן הבעל. וי"א אפילו הן בעין [ועפ"ט דיבמות מ"ג ואה"ע קט"ז]:
סעיף כט
ולא מזונות
אפילו לאחר מותו [אה"ע קט"ז]:
סעיף ל
ולא בלאות
כל חד כדאית ליה, ממאנת, לרי"ף בין נכמ"ל או נצ"ב שבלו לגמרי ע"י תשמישו פטור הבעל לשלם, אבל מה שמכר מנמ"ל חייב לשלם, ולרש"י גם במכרן הבעל פטור מלשלמן. ובשנייה, לרי"ף נכ"מ שבלה אותן הבעל ע"י תשמישו פטור, ולרש"י ותוס' ורא"ש אפילו מכרן פטור מלשלמן, וכ"ש מה שנגנב או נאבד מהן דפטור, אבל מה שבלה מנצ"ב או שנאבד מהן חייב לשלם לכולי עלמא בשנייה. ובאיילונית כשלא הכיר בה, דינה כחייבי לאוין דאבלאות של נצ"ב פטור ואבלאות של נ"מ חייב. מיהו בכולן מה שהוא בעין מנכ"מ ונצ"ב נוטלת [שם]:
סעיף לא
ואם מתחלה נשאה לשם אילונית יש לה כתובה
וכל תנאיה:
סעיף לב
יש לה כתובה
וכל תנאיה. ודוקא בהכיר בה, ואפ"ה אין לה מזונות בחייו [שם]: