יכין כתובות· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ד
סעיף א
בושתה ופגמה וקנסה של אביה
ה"ה באנוסה, רק קמ"ל דאף במפותה, כשמת האב הן של עצמה, דבשעת בעילה לא היה מחילתה כלום [וזה נכלל בתי' הש"ס עמדה בדין אצטריכא ליה ודו"ק]:
סעיף ב
והצער בתפוסה
ר"ל באנוסה, נמי שייך לאב:
סעיף ג
מת האב
משעמדה בדין בנערותיה:
סעיף ד
הרי הן של עצמה
דכיון דאי מודה מפטר, אינו ממון שיורישו אב לבניו, ובושת ופגם אע"ג דממונא הוא אתקשו אהדדי בקראי עם קנס. וי"א דבושת ופגם באמת לאחין:
סעיף ה
אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה
אף שעמדה בדין:
סעיף ו
מעשה ידיה
שעשתה בחיי אב:
סעיף ז
ומציאתה
מציאתה ממאן גביא. רק ה"ק מעשה ידיה דינה כמציאתה, מה מציאתה, לאחר מיתת אב פשיטא דלעצמה, דהרי גם בחייו אינו זוכה רק בסמוכה על שולחנו, כדי שלא ימנע מלפרנסה, משא"כ אחין הרי מחוייבין לפרנסה מתנאי כתובה [כמ"ד], ה"נ במעשה ידיה לאחר מיתת אב לעצמה [הכי מוקי לה בש"ס. ותמהני למאי דקיי"ל [ח"מ ססי' קל"ח] דבתקפה מידו מוציאין מידה מה מקשי הש"ס הרי אפשר בכה"ג, ותו דגם לאידך דעה י"ל דס"ל דבתקפה א' מהן ואמר אודויי אודי לי נאמן, הכא כשבאו לפני ב"ד אמרינן להו דהכא כיון דהמציאה של אב לא מהני הודאה שלה ומפקינן מהתוקף וא"כ שפיר שייך גם במציאה לשון גבתה וי"ל דכיון דלא מהימן התוקף א"כ כבר זכה בה האב למפרע משבא לידה ומה אע"ג שלא גבתה. תדע דאל"כ בל"ז הוה מצי לאוקמה שגזל א' המציאה מידה, אע"כ כדאמרן]:
סעיף ח
המארס את בתו
נערה או קטנה:
סעיף ט
כתובתה
מב' אירוסין הללו זא"ז:
סעיף י
שלו
ולא נקט נתארמלה ב' פעמים. דלא רצה למנקט דרך פורענות, דבכה"ג הו"ל קטלנית, שמוחזקת שימותו בעליה שאסורה להנשא אח"כ אפילו מתו מאירוסין, ומה"ט לא נקט נמי נתגרשה ב"פ. דמתוך ששינה התנא בלשונו, קמ"ל הך דינא. וי"א משום דגם בנתגרשה ב"פ אסור להנשא. ולא נקט נתארמלה קודם לנתגרשה, דלא רצה לפתוח בפורענות. מיהו בכונס קטלנית לא תצא. ולרא"ש כופין להוציא. וי"א דדוקא במת בחולי וקודם זמנו, אבל במת בדבר או בהרג או שהיה זקן, אינה קטלנית [אה"ע ט']:
סעיף יא
כתובתה שלה
אפילו כתובה הראשונה:
סעיף יב
הראשונה של אב
מדנכתבה בעודה ברשותו:
סעיף יג
אמרו לו משהשיאה אין לאביה רשות בה
אפילו נדוניא שהכניס לה אביה, דהו"א דלמיפק לא יהיב לה, קמ"ל [ונ"ל דהיינו דאיכא בין ת"ק לאמרו לו]:
סעיף יד
הגיורת שנתגיירה בתה עמה
הא דלא נקט גיורת שזנתה. דרצה לאשמעינן דמיירי אפילו בנתגיירה פחותה מבת ג' שנים, שאין דרכה להתגייר רק עם אמה.
סעיף טו
וזנתה
כשהיתה נערה מאורסה:
סעיף טז
הרי זו בחנק
אפילו נתגיירה פחותה מבת ג"ש, שהיא בחזקת בתולה:
סעיף יז
אין לה לא פתח בית האב
להרגה על פתח בית אביה:
סעיף יח
ולא מאה סלע
בהוציא עליה בעלה שם רע ונמצא שקרן:
סעיף יט
יש לה אב ואין לה פתח בית האב
כגון שאין לאביה בית:
סעיף כ
בכסף
שכסף קדושין שלו:
סעיף כא
בשטר
שהוא מקבל שטר קידושין שלה, וזוכה בו לצור ע"פ צלוחיתו:
סעיף כב
ובביאה
שמוסרה לביאה למי שירצה, וטובת הנאה שלו. מיהו במקדש בביאה צריכה שתהיה בת ג' שנים ויום א':
סעיף כג
וזכאי במציאתה
משום איבה, שלא ימנע מלפרנסה:
סעיף כד
ובהפרת נדריה
הנך תרתי זכי להו מן התורה:
סעיף כה
ומקבל את גיטה
כשנתגרשה נערה מאורסה:
סעיף כו
ואינו אוכל פירות בחייה
בירשה קרקע מאבי אמה:
סעיף כז
נשאת יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה
כדי שיפדנה כשנשבית. משא"כ אב בלא"ה יפדנה:
סעיף כח
וחייב במזונותיה
והא דלא נקט נמי עונתה, היינו משום דעונה לא שייך לגבי אב, ומדשייר עונה שייר נמי כסות, ואפשר עוד דכסות ומדור בכלל מזונות [וכלקמן מי"א] דקאמר מתזנן, וכסות בכלל:
סעיף כט
בפרקונה
כשנשבית:
סעיף ל
לא יפחות משני חלילים ומקוננת
כשדרך משפחתו כן, אף שמשפחתה אינן חשובין כך. ולת"ק דוקא בחייו עולה עמו ואינה יורדת עמו, משא"כ לאחר מיתה:
סעיף לא
לעולם
אפילו הגיע זמן הנישואין ולא נשאת:
סעיף לב
היא ברשות האב
לכל זכיות הנ"ל ושלא תאכל תרומה אם בת ישראל לכהן היא:
סעיף לג
מסר האב לשלוחי הבעל
מסרה להם להוליכה לבעל, וכ"ש במסרה לבעל עצמו:
סעיף לד
הרי היא ברשות האב
מיהו בהלך האב עם הבעל עצמו כשמסרה לו, י"ל דהיא ברשות הבעל:
סעיף לה
מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל
אף שפגעו שלוחי אב בשלוחי בעל ומסרוה להן, סד"א לא שויינהו אב שליח רק למסרה לבעל עצמו, קמ"ל דשליח של אדם כמותו:
סעיף לו
האב אינו חייב במזונות בתו
ולא להלבישה ולתת צרכי חייה, וכ"כ אינו חייב בקבורתה כשלא יירש ממנה כלום. וה"ה לבנו, והא דנקט בתו לדיוקא, דבתו בחייו אינה נזונת מנכסיו, רק לאחר מיתתו אפילו יתירה מבת שש, דכך תנאי כתובה [כמשנה י"ח], אבל בנים לאחר מיתתו, אפילו פחותין מבני שש חולקין בשוה עם שאר אחין, מיהו כשהאב חי, עד שש מוציאין ממנו צרכי בניו ובנותיו [אבל לא כדי עשרו], אפילו יש להם נכסים מאבי אמן, ומתניתין לאחר שש מיירי, דאז אין מוציאין ממנו בע"כ, ואפ"ה כשאין להם נכסים גוערין ומכלימין אותו עד שיפרנסן עד שיגדלו. וכשהאב עשיר אפילו יתרין מבני שש מוציאין ממנו בע"כ בתורת צדקה. ולאחר שהגדילו אפילו האב עשיר אינו חייב לפרנסן, כשיש כח בידם להתפרנס ממעשה ידיהן כדי חיותן [אה"ע ע"א וע"ג]:
סעיף לז
זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה
הבית המדרש שם נקרא כרם, מדהיו יושבים שם חכמי ישראל בקביעות, כגפנים נטועין שורות שורות, ומביניהן יוצא יין התורה משמח הלב:
סעיף לח
והבנות יזונו
כך כתב בכתובה, כלקמן משנה י' וי"א, ודרש ראב"ע, מה וכו':
סעיף לט
חייב
ר"ל אפ"ה הכל משועבד:
סעיף מ
ובכהנת
שאסורה לו כשנשבית:
סעיף מא
אינו רשאי
כלומר מחזירה לו לאשה כמו שהיתה, וכשירצה יגרשנה אח"כ. ואף דבדעתו לגרשה אסור לבא אליה [כיבמות ל"ז ב']. נ"ל דהכא שאסור לגרשה מקודם מותר:
סעיף מב
רשאי
דרפואה היא בכלל מזונות שחייב לה, ומזונות הוא תחת מעשה ידיה של עכשיו, משא"כ פרקונה הוא תחת פירות שקבל עד עכשיו, שלא נתן לה עדיין תמורתן שום דבר. מיהו קיי"ל דאפילו ברפואה אינו מן הראוי לגרשה [ע"ח]. ולדידן דאיכא חדר"ג, אפילו בחולי ארוך אינו יכול לגרשה [ב"ש שם]:
סעיף מג
יתר על חולקיהון דעם אחוהון
דכך היתה התקנה, שאם תמות בחייו, ויבואו לאחר מותו בני אשה תחת לחלק נכסי אביהן עם בני אשה אחרת, יקדימו כל בני אם אחת ליקח קודם חלוקת הירושה, כתובה ותוספת של אמן, ואח"כ יחלקו הנשאר לפי הנפשות:
סעיף מד
שהוא תנאי בית דין
והאידנא אין נוהגין בכתובת בנין דכרין, מדעיקר התקנה היה רק כדי שירבו לתת נדוניא לבנות, ועכשיו כבר נותנין יותר ויותר מהראוי [קי"א ט"ז]:
סעיף מה
בנן
לא כתב לה בנן וכו':
סעיף מו
יהויין יתבן בביתי
לאחר מותו:
סעיף מז
ומיתזנן
ה"ה כל צרכן:
סעיף מח
עד דתנסבן
שיתארסו:
סעיף מט
לגוברין
אפילו בקטנות. וי"א דוקא כשנתארסו בנערותה, אבל כשבגרה אפילו לא נתארסה, לכ"ע לית לה מזונות:
סעיף נ
שהוא תנאי בית דין
ובזה"ז נגבית אף ממטלטלין [קי"א]:
סעיף נא
תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגד
י"ג מיגד, ור"ל משך, וי"ג מיגר ור"ל לשון מגור ומדור:
סעיף נב
ופוטרין אותה
ולדידן תליא במנהג, ואפ"ה ג' חדשים ראשונים שאסורה להנשא מחמת הבעל, חייבים לזונה מכל מקום. וכל מקום שחייבים לזונה, מעשה ידיה של יורשין, משא"כ בת הנזונת מעשה ידיה שלה [שם צ"ג וקי"א]: