יכין כתובות· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ג
סעיף א
אלו נערות
אף שהן פסולות:
סעיף ב
שיש להן קנס
דבאנס נערה בתולה נותן לאביה נ' כסף:
סעיף ג
ועל הנתינה
עי' יבמות [פ"ח מ"ג סי' ט"ו]:
סעיף ד
ועל הכותית
כשהחריב סנחריב שומרון הביא עכו"ם מעיר כותה ומספרוים ומבבל וכדומה והושיבם שם [כמלכים ב' י"ז פכ"ד]. וכשטרפום אריות היער, נתגיירו מיראה [ומפני שהרוב היו מכותה, נקראו כולם כותיים]. וקמ"ל דאפ"ה גרי אמת הן:
סעיף ה
ושנשתחררו
עפ"ק מ"ב:
סעיף ו
פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד
דאפילו נבעלו אז בתוליהן חוזרים:
סעיף ז
ועל אשת אחיו
מאמו, שנתקדשה ונתגרשה או נתאלמנה, או באשת אחיו מאביו שנתקדשה ונתגרשה, או בנתאלמנה והניח בנים מאחרת, דאילו עדיין אשתו הרי הוא בחנק וקלב"ם:
סעיף ח
ועל אשת אחי אביו
שנתקדשה לו ונתגרשה או נתאלמנה:
סעיף ט
אין בהן מיתת בית דין
דחיוב כרת אינו פוטר מתשלומין. מיהו בהתרו בו, דאז חייב מלקות, אז פוטר מתשלומין:
סעיף י
יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד
דודאי נבעלה. ואף דשבוייה רק מדרבנן בחזקת בעולה, אפ"ה מדרבנן אין לה קנס, גזירה שמא תנשא שבוייה לכהן:
סעיף יא
אף על פי שגדולה
אע"ג דאסורה לכהן, אפ"ה לענין ממונא לא מצי בועל פטר נפשיה ולא קיי"ל כן:
סעיף יב
הבא על בתו
מיירי בנתארסה ונתגרשה דאז קנסה לעצמה [כר"ע במ"ג]. או מיירי בבא עליה ואח"כ בגרה [כרפ"ד] דג"כ קנסה לעצמה ולא לאביה:
סעיף יג
וכל המתחייב בנפשו אין משלם ממון
אפילו בשוגג, אבל בכרת ומלקות, רק במזיד והתראה פטור מתשלומין, ומה"ט צריך לכולה מתניתין, אע"ג דכולה כבר מדיוקא דרישא שמעינן לה, אלא משום דמשנה א' רק בלא התרו בו, והכא בין בהתרו או לא התרו בו, וגיורת דנקט היינו לאשמועינן דיוקא דסתמא דכל שמסופק אם היא בת ג' הוה כוודאי אינה בת ג' ופטור:
סעיף יד
ולא יהיה אסון ענוש יענש
לשלם דמי וולדות לבעל, הא אם יש אסון באשה, שהרגה, פטור ממון. ותנא ושייר ברישא בחייבי לאוין אלמנה לכה"ג, ותנא ושייר דסיפא בחויבי מיתות אשת אביו וכלתו, ואע"ג דהיכא דתנא "אלו" לא תנא ושייר. הכא דתני נמי בסיפא ואלו, גם בכה"ג תני ושייר [עי' פ"ק דקידושין]:
סעיף טו
נערה שנתארסה ונתגרשה
דבלא נתגרשה חייב מיתה ואין לה קנס:
סעיף טז
וקנסה לעצמה
אבל צער ובושת ופגם משלם לאביה:
סעיף יז
שנותן את הצער
מה שאין כן מפותה אין לה צער:
סעיף יח
והמפתה אינו נותן את הצער
קמ"ל אפילו היה לה צער:
סעיף יט
האונס נותן מיד
[אע"פ שכונסה]:
סעיף כ
והמפתה לכשיוציא
ר"ל כשלא יכנס:
סעיף כא
האונס שותה בעציצו
בכלי מאוס שבחר בו, דאף שמאוסה מוכרח לנשאה:
[ר"ל שלא ישאנה:]
סעיף כב
נמצא בה דבר ערוה
שזנתה אחר שכנסה:
סעיף כג
ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו
ולא דחי העשה להלא תעשה. דכיון דתליא ברצונה מלמדין אותה שתאמר מחלתי לו, או דעשה כי הך דתליא ברצונה, אפילו מחילה א"צ:
סעיף כד
יתומה שנתארסה ונתגרשה
הכי קאמר היתומה או הנתארסת ונתגרשה, דאלו קנסן לעצמן [כמ"ג]:
סעיף כה
המפתה פטור
דמחלה:
סעיף כו
הכל לפי המבייש
לפי קלות המבייש, בשתו מרובה [ח"מ ת"כ]:
סעיף כז
והמתבייש
דלפי חשיבותו בשתו מרובה:
סעיף כח
וכמה היא יפה
כמה יתן אדם בעד שפחה בתולה לעבדו שאוהבו וכמה יתן לו בעד בעולה:
סעיף כט
קנס שוה בכל אדם
נ' כסף:
סעיף ל
כל מקום שיש מכר
לאב בבתו, דהיינו בקטנותה:
סעיף לא
אין קנס
הבועלה אין צריך לשלם קנס:
סעיף לב
וכל מקום שיש קנס
דהיינו בנערותה:
סעיף לג
ואין לה קנס
וקיימא לן כחכמים דיש קנס לקטנה כל שהיא למעלה מג' שנים ויום א':
סעיף לד
נערה
בת י"ב שנים ויום א' שהביאה ב' שערות, היא נערה ו' חדשים, ואח"כ היא בוגרת [פירוש המלה בל"א [האאריגע]. דתרגום איש שעיר גבר בגר (כי"ד רל"ד ס"א) ע"ש הכ' שדיך נכונו ושערך צמח יחזקאל ט"ז ז']:
סעיף לה
משלם בושת ופגם על פי עצמו
קא משמע לן דבשתקה לא חיישינן לכבוד משפחתה כשנחזיק הלעז עליה שנתפתית, וכ"ש באומר אנסתי דמהמנין ליה, דלא פגם לה כל כך כמו בפתיתי:
סעיף לו
ואינו משלם קנס
דמודה בקנס פטור:
סעיף לז
ותשלומי ארבעה וחמשה
קמ"ל אף דגם הקרן כלול בד' וה', אפ"ה פטור מהקנס:
סעיף לח
המית שורי את פלוני
ואני חייב כופר, וקמ"ל כופרא ממונא:
סעיף לט
או שורו של פלוני
ושורי היה מועד:
סעיף מ
המית שורי עבדו של פלוני
ואני חייב ל' סלע, וקמ"ל דג"כ קנס הוה:
סעיף מא
אינו משלם על פי עצמו
וה"ה במשלם פחות ממה שהזיק, כתם שנגח, דמשלם חצי נזק קנס. ולא תני כל המשלם כמה שהזיק. דאתי למעוטי חצי נזק צרורות דהו"ל ממון. וזה הכלל, לאתויי מוציא ש"ר, והיוצא בשן ועין: