אור ברסלב

יכין כלאים· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ד

פרק ג

סעיף א

קרחת הכרם
מפרש ואזיל:

סעיף ב

ואיזו היא קרחת הכרם כרם שחרב
ונקרחו גפניו:

סעיף ג

מאמצעו
ואפי' אין גפנים רק מב' צדדי הקרחה:

סעיף ד

אם אין שם שש עשרה אמה
כבית הלל דד' אמות שסמוך לגפנים מכאן ומכאן ככרם דמו. דהוה ליה עבודת הכרם. מדצריך כשיעור הזה לעגלות ושוורים לחרישה ובאמצע צריך ד' אמות שיעור שדה מצד זה. וד' אמות שיעור שדה מצד האחר ואם נשאר פחות מח' אמות בינתיים. שדינן פלגא להכי ופלגא להכי ובטלי לגבי כרם. ולבית שמאי צריך טז"א באמצע. ח"א לשיעור שדה להכא ולהכא:

סעיף ה

לא יביא זרע לשם
אפי' מעט באמצע לכתחילה אסור. ובדיעבד אינו מקדש כפ"ז מ"ז:

סעיף ו

היו שם שש עשרה אמה נותנין לה עבודתה
ד' אמות לכל צד:

סעיף ז

איזו היא מחול הכרם בין כרם לגדר
מקום פנוי שבין כרם וכו' עשוי למחולות הנשים כשלהי מסכת תענית:

סעיף ח

היו שם שתים עשרה אמה
כבית הלל. ד' אמות סמוך לכרם הו"ל עבודת הכרם. וד' אמות שסמוך לכותל עשוי לדוושא. לחזק יסודות הכותל. וצריך שישאר ד"א שיעור שדה. וא"צ ט"ז אמות מדרק בצד א' יש שם איסור וכל הנך אמות בת ו' טפחים:

סעיף ט

נותנין לו עבודתו
היינו מרחק ד' אמות:

סעיף י

רבי יהודה אומר אין זה
מחול הכרם שאמרת:

סעיף יא

אלא גדר הכרם
וביש יותר מד"א. זורע המותר:

סעיף יב

ואיזה הוא מחול הכרם
שצריך יב"א:

סעיף יג

בין שני הכרמים
שכרם א' במזרח וכרם א' בדרום. ולת"ק זה נמי כקרחת כרם. אבל מקום שבין ב' כרמים. א' למזרח וא' למערב כעל"פ דהיינו קרחת:

סעיף יד

איזה הוא גדר
מלתא אחריתא קאמרה סתמא דמתני'. איזה גדר שמפסיק. שיכול לסמוך כרם מצד זה וזרעים מצד זה: ול"מ היה נ"ל דה"ק איזהו גדר הכרם דפליגי בה דלת"ק צריך בינו לכרם י"ב אמה. ולר"י סגי בד' אמות. זהו דוקא כשגבוה י"ט אבל בנמוך מזה לכ"ע הו"ל כליתא וסגי בד"א:

סעיף טו

וחריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה
טפחי' דמדאין ההפסק בולט. צריך שיהיה הרוחב טפי. משא"כ עובי גדר סגי בדק כ"ש [וכמ"ד] ובין בחריץ או בגדר כשיש בכל א' שיעור הראיי לו. מותר ליטע כרם סמוך לו מכאן ולזרוע סמוך לההפסק מצד האחר:

סעיף טז

מחיצת הקנים אם אין בין קנה לחבירו שלשה טפחים
דהו"ל כלבוד מהלמ"מ:

סעיף יז

הרי זו כמחיצה
אף בפרוץ מרובה על עומד:

סעיף יח

וגדר שנפרץ
והעומד ד"ט או יותר. משא"כ בקנים מיירי דאין בעומד ג"ט:

סעיף יט

עד עשרה אמות הרי היא כפתח
ואפילו נגד הפתח מותר:

סעיף כ

נפרצו בו פרצות הרבה
פחותות מי' אמות ויתירות מג"ט:

סעיף כא

אם העומד מרובה על הפרוץ
כשנצרף כל העומדים ופרוצים יחד. וה"ה בפרוץ כעומד:

סעיף כב

ואם הפרוץ מרובה על העומד כנגד הפרצה
ובעומד פחות מד"ט ויתר מג"ט. והפרוץ מרובה. אף נגד עומד אסור:

סעיף כג

בש"א כרם
ואסור לזרוע תוך ד"א:

סעיף כד

ובה"א אינו כרם
וא"צ להרחיק רק ו"ט:

סעיף כה

עד שיהו שם שתי שורות
ובכל שורה ג' גפנים או יותר דדוקא באחת יוצאת זנב סגי בה' [כמ"ו]. דאל"כ צריך ב' שורות של ג' ג':

סעיף כו

לפיכך הזורע ארבע אמות שבכרם
ר"ל תוך לד"א של עבודת הכרם שחוץ לכרם:

סעיף כז

בית שמאי אומרים קידש שורה אחת
ואע"ג דהוה ב"ש לקולא וב"ה לחומרא. כבר נשנה בעדיות [פ"ה מ"ב]:

סעיף כח

ובית הלל אומרים קידש שתי שורות
דמה שאסרה תורה הזרע והכרם. שורה א' מקרי כרם:

סעיף כט

ואחת יוצאה זנב
ג' גפנים נטועים בשורה וב' כנגדן כזה וי"א כזה:

סעיף ל

שתים כנגד שתים ואחת בינתים
כזה* וי"א כזה*:

סעיף לא

ואחת באמצע
כזה* וי"א כזה*. ונ"ל דטעמיה דאי כפרושא קמא שאין האלכסוני' שוין. לא שייך לשון בינתיים. אבל לדינא לא פליגי:

סעיף לב

עד שיהו שתים נגד שתים ואחת יוצאה זנב
הא תו ל"ל. ונ"ל דקמ"ל דאפי' יש ג"כ א' בינתיים או באמצע. עכ"פ מדיש ללקט בה ב' כנגד ב' וא' יוצאה זנב הרי זה כרם. כלקמן ריש פ"ה [וכ"מ אח"כ בתוס' חדשים]:

סעיף לג

ושורה אחת בתוך של חבירו
אע"פ שדרך וכו':

סעיף לד

ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע
דרך הרבים זה היינו שביל הרבים שצריך שלא יהיו השורות מרוחקים ח"א. דאל"כ אינן מצטרפי'. ונ"ל דנקט דרך היחיד לרבותא דסד"א דדוקא דרך הרבים אינו מפסיק משו' דלשניהן רשות להלוך בו. אבל דרך היחיד שאין לו חלק בא' מהשורות הו"א דמפסיק קמ"ל:

סעיף לה

וגדר שהוא נמוך מעשרה טפחים
וזרע תוך ד"א של שורה שלו:

סעיף לו

הרי אלו מצטרפות
דאף דאין אדם אוסר מה שאינו שלו. הכא הזרע וגם קצת מהכרם משלו הוא:

סעיף לז

גבוה מעשרח טפחים
ה"ה גבוה רק י"ט ונקט גבוה מי' לרבותא דר"י בעירסן וכו':

סעיף לח

רבי יהודה אומר אם ערסן מלמעלה
שהשכיב ועירב ראשי הגפנים ממעל לגדר. ועירס לשון עריסה:

סעיף לט

הרי אלו מצטרפות
אפי' גבוה יותר מי"ט. וה"ה בחריץ לעיל [מ"ג] והכי קיי"ל:

סעיף מ

הנוטע שתי שורות
של ב' ב' גפנים אפי' אין א' יוצא זנב:

סעיף מא

לא יביא זרע לשם
דחמור תוכן מחוצה להן. דסגי במרחיק ו"ט. וביש ביניהן ח"א חוץ ממקום הגפנים. מרחיק אמה בת ו"ט מכאן ומכאן וזורע את המותר:

סעיף מב

היו שלש
ג' שורות של ב' ב':

סעיף מג

אם אין בין שורה לחברתה
ר"ל בין השורה של ב' זו לשורה של ב' שבצדה. א"נ דר"ל בין שורות החיצונית [כל זה מהר"ש]:

סעיף מד

לא יביא זרע לשם
קמ"ל הכא אף דע"י מרחק השורות זמ"ז. לפי' בתרא הנ"ל קמ"ל הך בבא לאשמעינן דדוקא באיתנהו לכל הג' שורות צריך מרחק בין ב' החיצונות ט"ז אמה. הא בחרבה האמצעית סגי בשמרחיק מכל שורה ו' טפחים. ודלא כראב"י דפליג ובלבד שיהיה שמונה אמות בין ב' השורות הנשארים. ולפי' קמא קמ"ל בהך בבא. אף דלא גרע מב' שורות של ג' ג' [לעיל מ"ה] סד"א התם יש בין כל גפן לגפן שבצדו מרחק שוה. אבל הכא ע"י גודל המרחק שיש בין כל שורה של ב' לשורה ב' שבצדה. ניכר שהן ג' שורות של ב' ב'. ולא ב' שורות של ג' ג' [דבכה"ג היה פשוט דהו"ל כרם כסי' כ"ה. ורווח שביניהן כקרחת] אפ"ה גם בג' שורות. רווח שביניהן כקרחת. מיהו באין שם רק ב' שורות של ב' ב' אז אם יש מרחק בין שורה לחברתה ח' אמות אפילו מתחילה היו ג' (כחנניא) דינן רק כגפן יחידית דסגי בששה טפחים:

סעיף מה

אפילו חרבה האמצעית
ומכל שכן בחרבה א' מחיצונות. שנשתיירו ב' שורות ביחד:

סעיף מו

שאילו מתחלה נטען
ר"ל רק ב' שורות:

סעיף מז

הנוטע את כרמו על שש עשרה אמה שש עשרה אמה
ר"ל כל שורה רחוקה מחברתה טז"א:

סעיף מח

מותר להביא זרע לשם
בריחוק ששה טפחים משורה. מיהו דוקא בנטען מתחילה ב' שורות של ג'. לכולי עלמא סגי במרחק כל שורה מחברתה ט"ז אמות. הא קרחת שבכרם. שיש כרם מכאן ומכאן. וגם מתחלה הי' במקום הקרחת גפני כרם. צריך לבית שמאי מרחק ארבעה ועשרים אמות. כריש פרקן:

סעיף מט

אמר ר' יהודה מעשה בצלמון באחד שנטע את כרמו על שש עשרה שש עשרה אמה והיה הופך שער
ר"ל ראשי הענפים:

סעיף נ

שתי שורות לצד אחת
אלו כלפי אלו:

סעיף נא

וזורע את הניר
המקום הפנוי שמצד זה וזה. זרע בריחוק ו"ט מהשורה:

סעיף נב

ובשנה אחרת היה הופך את השער למקום אחר וזורע את הבור
ר"ל הקרקע שלא היתה זרועה אשתקד:

סעיף נג

רבי מאיר ורבי שמעון אומרים אף הנוטע את כרמו על שמונה שמונה אמות מותר
ולא בעינן ט"ז אמות רק בהיה מתחלה כרם וחרב ולא בהיה מתחלה כך:

תוכן העניינים

יכין כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה