אור ברסלב

יכין כלאים· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ג

פרק ב

סעיף א

זורעים בתוכה חמשה זרעונים
אף דבכל דוכתא. מלת זרעונים כולל כל דבר הנזרע. הכא דוקא בירקות מותר לזרוע ה' מינין בערוגה. וכדמסיק במשנה ב'. מדאין זורעין מהן רק מעט מעט:

סעיף ב

ארבעה בארבע רוחות הערוגה
מניח בכל רוח טפח ע"ט בכל זוית פנוי. וזורע ד' טפחים האחרים ברוחב טפח. וכן בכל רוח ורוח ואף שארבע מינים שבארבע רוחות נוגעים זה את זה בקרנות. הרי נגיעה בראש תור מותר. כלעיל פ"ב מ"ז:

סעיף ג

ואחד באמצע
דהיינו צורה זו * ונמצא שיהיה זרוע כ"ד טפחים. שהם ב' שלישים מהל"ו טפחים של כל הערוגה. ובלבד שיהא הירק שבאמצע מובדל כדי יניקה. שהוא טפח ומחצה. מכל מין שברוחות. או שיגע בהן בראש תור. ואע"ג דבפ"ב מ"י אמרינן ירק בירק ו"ט. התם בשדה גדולה. משא"כ הכא בנזרע מעט. במרחיק שיעור יניקה ליכא ערבוב. מיהו טפי מה' מינים. אע"ג שמרחיקין זה מזה שיעור יניקה אסור. מדהו"ל ערבוב. ואסמכוה אקרא. שנאמר כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח צמחה תרי. וזרועיה תרי. ותצמיח חד. הו"ל ה' מינין וה"ה שיכול לזרוע בהיתר כתמונ' זו * ויהיה ג"כ רק ה' מיני'. אבל ירויח שיהיה זרוע כ"ז טפחים [והיינו כש"ס פרק רע"ק בשתירץ שימלא הקרנות]. אלא הא קמ"ל דאפי' בתמונה א' שזכרנו שרי. ולא אמרינן דהזרוע באמצע הו"ל חבוש. מדמוקף רק בד' ראשי תור [ועפ"ב סי' ע"ג]:

סעיף ד

היה לה גבול גבוה טפח
וגם ברחב הגבול טפח:

סעיף ה

זורעין בתוכה שלשה עשר
דמדהשתא הו"ל הערוגה עם הגבול ח' על ח' טפחים. גם כשיזרע בה י"ג מינין ליכא ערבוב:

סעיף ו

שלשה על כל גבול וגבול
דמניח טע"ט שבקרן. וזורע טע"ט ומניח טפח ומחצה וזורע טפח ומניח טפח ומחצה וזורע טפח ומניח טפח שסמוך לקרן. דהו"ל יחד ח' טפחים. וזרוע מהן ג"ט. וכן לכל רוח על הגבולים סביב. דהו"ל יחד י"ב מינין על הגבול. ומכ"ש דמותר למלאות כל הרוח כלעיל סי' ב'. רק דקמ"ל דהכא מדליכא ערבוב מותר גם להרבות במינין. ודוקא בשהגבול גבוה ג"כ טפח. וכדמסיק במשנה ב'. אבל בכל שטח שוה ח' על ח' אסור להרבות טפי מה' זרעונים:

סעיף ז

לא יטע ראש הלפת בתוך הגבול מפני שהוא ממלאהו
אף דמרחיק שיעור יניקה. מדאיכא מינין הרבה מתערבב. משא"כ ברישא דליכא רק ד' מינין שרי:

סעיף ח

רבי יהודה אומר ששה באמצע
גם ברישא פליג דס"ל דבערוגה וע"ז זורעין בה ו' מינין:

סעיף ט

כל מין זרעים אין זורעים בערוגה
ה' מינין:

סעיף י

חרדל ואפונים השופין
באהנען קטנים:

סעיף יא

אפונים הגמלנים
באהנען גדולים:

סעיף יב

מין ירק
ושאר מיני זרעי' וירקות ידועים. רק הזכיר הנך ב'. דסד"א להיפך. להכי קמ"ל דאינו כך:

סעיף יג

גבול שהיה גבוה טפח
וזרע בה י"ג מינין כנ"ל:

סעיף יד

ונתמעט
נעשה נמוך מטפח:

סעיף טו

כשר
וא"צ לעקור מה שזרע כבר. ואסור לזרוע בו להבא עד שיגביהו טפח:

סעיף טז

התלם
פורכע:

סעיף יז

ואמת המים
שיבשו מימיו:

סעיף יח

שהם עמוקים טפח
ורחבן ששה טפחים. ועמוקים לרבותא נקט. אף על גב דאותו שבאמצע נראה כחבוש דאיכא למ"ד בירושלמי דאסור. ואע"ג דלא קיי"ל כן. אפ"ה קמ"ל רבותא גם אליבי':

סעיף יט

אחד מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע
ובלבד שירחיק המינין שיעור יניקה זמ"ז:

סעיף כ

היה ראש תור ירק
קרן זוית מערוגה מחודדת של ירק. וקמ"ל דבירק שנזרע מעט מעט. שרי בראש תור אפי' בשדה גדולה ושדה קטנה ועי' לעיל פ"ב ס"ו:

סעיף כא

נכנס לתוך שדה ירק אחר מותר מפני שהוא נראה כסוף שדהו
וליכא ערבוב כפ"ב מ"ז:

סעיף כב

היתה שדהו זרוע ירק והוא מבקש ליטע בתוכו שורה של ירק אחר
והרחיקן כדינן כפ"ב סי' ע"ו:

סעיף כג

רבי ישמעאל אומר עד שיהא התלם מפולש מראש השדה ועד ראשו
פתוח מב' צדדיו:

סעיף כד

רבי עקיבא אומר
צריך שיהי' התלם הזרוע אורך וכו'. ור' ישמעאל נמי מצריך הכי. רק לר"ע א"צ מפולש. וי"א דבהרחקה פליגי. דלר' ישמעאל צריך שיהיה התלם המפסיקן מפולש. ולרע"ק סגי בשיהיה המרחק במקום א' וע"ו טפחים. ולר"י סגי באורך ו' על רוחב טפח. ואע"ג דלעיל [פ"ב מ"י] כבר תני לה כרע"ק. באמת הו"ל סתם ואח"כ מחלוקת. א"נ התם בשדה גדולה והכא רק בשורה א' שבאמצע שדה ירק פליגי:

סעיף כה

אורך ששה טפחים ורוחב מלואו
רחבו כארכו:

סעיף כו

רבי יהודה אומר רוחב כמלא רוחב הפרסה
ר"ל טפח:

סעיף כז

אסור
אף דהרחיק כדינן. דמדעליה' רחבים נראה כאילו נזרעו במפולת יד. משא"כ ב' שורות וכו' נראה כל א' כשדה שלימה:

סעיף כח

רבי אליעזר מתיר
דס"ל דהב' שורות קשואין אע"ג שאינן סמוכות מצטרפות ומחשבו כשדה קשואין. והרי בכה"ג מותר ליטע באמצע השדה שורה דלועין ושורה פול המצרי. וכלעיל [מ"ג] במרחיקן כדינן [כלעיל פ"ב ע"ו]:

סעיף כט

וחכמים אוסרין
מדאין ב' השורות סמוכים. מיהו בסמוכות שרי לזרוע בצדן. א' של קשואין וא' של דלועין בהרחיקן כדינן לעיל אע"ג דסתר בהא דיוקי דרישא וסיפא אהדדי. דברישא מדויק דבכה"ג אסור. ובסיפא מדויק איפכא והול"ל נעשה דיוק דרישא כמפורש בסיפא ואסור. וכדאמרינן בכל דוכתא. הכא בדרבנן אמרי' דיוקא דרישא לאו דוקא ודיוקא דסיפא דוקא:

סעיף ל

נוטע אדם קישות ודלעת
דעליהן מתפשטי'. וקישות ודלעת לא זו אף זו קתני ועי' ספ"ב. ומכ"ש שאר מינין:

סעיף לא

לתוך גומא אחת
וא"צ הרחק:

סעיף לב

ובלבד שתהא זו נוטה לצד זה וזו נוטה לצד זה ונוטה שער
ענפים:

סעיף לג

שכל מה שאסרו חכמים לא גזרו אלא מפני מראית העין
שיחשוב הרואה שזרען יחד במפולת יד. דהו"ל איסור דאורייתא. אבל בשהטה שער זו לכאן ושער חבירתה לצד אחר. הרי נראה שהקפיד שלא יתערבו בסיפן. ודאי כן הקפיד שלא יתערבו בזריעה. ולכאורה היה נ"ל דוקא בגומא קטנה שזורע בה ב' מינים מועטים. אבל גומא ארוכה כתלם ואמת המים [לעיל מ"ב] כיון שהגדולים שם הרבה לא מהני בה הפיכת שער. דמדרבו חיישינן לעירוב. אולם בש"ע [רצ"ז סל"א] לא חילק בכך. מיהו בירושלמי משמע כדברינו:

סעיף לד

היתה שדהו זרוע בצלים
ה"ה שאר מיני':

סעיף לה

ומבקש ליטע בתוכה שורות של דלועים
ומדצריך לעקור הבצלי' לנטוע במקומן דלועין. חמיר טפי ממתני' דלעיל. ולא סגי בהיתר של ב' שורו':

סעיף לו

רבי ישמעאל אומר עוקר שתי שורות
כל שורה הוא ד' אמו':

סעיף לז

ונוטע שורה אחת
נשתיירו ב' אמות בורות לכל צד:

סעיף לח

ונוטע שתי שורות
ואין צריך רק הפסק תלם כפ"ב סי' ע"ו:

סעיף לט

וחכמים אומרים אם אין בין שורה
של דלועין:

סעיף מ

שתים עשרה אמה לא יקיים את הזרע של בינתיים
זהו ממש דעת ר' ישמעאל. דב' אמות בורות מכאן ומכאן. וח' אמות בצלים באמצע הן י"ב אמות. רק דלחכמים לא בעו בורות רק תלם א' כשאר ירקות. ואעפ"כ מצרכי להרחיק שורה מחברתה י"ב אמה. מדעליהן מתפשטות ביותר ויהיה ערבובי':

סעיף מא

דלעת בירק כירק
וסגי לי' בו' טפחים לכל צד:

סעיף מב

ובתבואה נותנין לה
לדלעת לכל צד:

סעיף מג

בית רובע
הוא י' אמות וב' טפחים ומחצה אורך על רוחב י' אמות:

סעיף מד

נותנין לה לעבודתה ששה טפחים
דשורה דלא מערבא. קילא מדלעת יחידית. מיהו אורך ההפסק צריך י' אמות ומחצה:

סעיף מה

ואם הגדילה
עלי השורה ונכנסו לתוך הו' טפחים:

סעיף מו

רבי יוסי אומר נותנין לה
לשורה דלעת בתבואה:

סעיף מז

אמרו לו התחמיר זו מן הגפן
דכל שאינו כרם. סגי לה בו' טפחים. והרי כלאי כרם חמור מכלאי זרעים לענין אכילה והנאה:

סעיף מח

ולדלעת יחידית נותנין לה בית רובע
ר"ל הרי מודים אתם לי שכשכבר היה גפן נטוע ובא לזרוע בצדה תבואה סגי במרחיק ו"ט. וכשהיה דלעת יחידית נטוע. צריך להרחיק בית רובע. א"כ ה"נ בהיתה התבואה כבר זרוע. ובא ליטע בצדה גפן או דלעת. חמורה דלעת מגפן:

סעיף מט

כל שלשה דלועין לבית סאה לא יביא זרע לתוך בית סאה
דס"ל דדלעת יחידית צריך שליש בית סאה בתבואה. ולא סגי ברובע:

סעיף נ

רבי יוסי בן החוטף אפרתי אמר משום רבי ישמעאל כל שלשה דלועים לבית כור לא יביא זרע לתוך בית כור
דס"ל דדלעת יחידי' צריך שליש בית כור:

תוכן העניינים

יכין כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה