יכין יומא· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ז
סעיף א
בא לו כהן גדול
לעזרת נשים:
סעיף ב
לקרות
פרשת היום:
סעיף ג
אם רצה לקרות בבגדי בוץ
בגדי לבן שעבד בהן:
סעיף ד
קורא
קמ"ל אף דרשאי לקרות באצטלי' הנ"ל אפ"ה רשאי גם לקרות בבגדי קודש ולא הוה כמועל בהן [כיומא ס"ח ב']:
סעיף ה
ואם לא קורא באצטלית לבן
חלוק לבן:
סעיף ו
משלו חזן הכנסת
המשגיח לשמש הצבור בביה"כ שבהר הבית:
סעיף ז
נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת
הוא ראש הצבור שם, לצוות מי יעבר לפני תיבה, בביה"כ שבהר הבית לפני שער המזרח [ועי' מ"ש תענית פ"ב סי' נ"ו] והוא מצוה מי פורס שמע, מי יפטיר וכדומה:
סעיף ח
וראש הכנסת נותנו לסגן
הוא הממונה תחת כה"ג, שאם ימצא פסול בכה"ג ישמש סגן תחתיו, ונותנין זל"ז הס"ת, משום יקרא דכה"ג להראות ששררות רבות תחתיו:
סעיף ט
וכהן גדול עומד
מכלל שהיה יושב, דבעזרת נשים מותר לישב משא"כ בעזרה אין ישיבה רק למלכי בית דוד:
סעיף י
ומקבל וקורא עומד וקורא אחרי מות
עד סוף פרשת יו"כ:
סעיף יא
ואך בעשור
שבפרשת אמור:
סעיף יב
וגולל ספר תורה
ר"ל סוגרו:
סעיף יג
ומניחו בחיקו
היינו תחת זרועו והוא עומד:
סעיף יד
ואומר יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן
שלא יחשבו שחסר פרשה בס"ת, כשיראו שיקרא פרשה שלישית בעל פה:
סעיף טו
ובעשור שבחומש הפקודים
ר"ל שבספר במדבר:
סעיף טז
קורא על פה
דדוקא אחרי מות ואך בעשור שסמוכין הם, גולל בצבור, אבל בעשור שבחומש הפקודים, אין זה כבוד הציבור שימתינו עד שיגלל לשם. וס"ת אחר א"א להביא, דחד גברא בתרי ספרא איכא פגמא לס"ת ראשונה, ורק בהפסיק אחר ביניהם שרי [מג"א ססקמ"ד] ומכאן ראיה לתוס' ב"ק שהביא המג"א [סי' מ"ט] דבא"א באופן אחר מותר לקרות בע"פ דברים שבכתב]:
סעיף יז
ומברך עליה שמנה ברכות
ואלו הן, על וכו':
סעיף יח
על התורה
א' לאחריה מלבד א' לפניה, כמו שמברכין בביה"כ. הרי א' ואע"ג דהיו ב' ברכות חשיב להו כחד, דלא חשיב תנא רק מה שמברך כה"ג יותר מאחר הקורא אחר קריאתו בתורה, דאחר שהיה קורא בזמן המשנה מברך לאחריה רק ברכה א', דהפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה [כמגילה כ"א ב']:
סעיף יט
ועל ההודאה
רצה, ומודים עד הטוב שמך, הרי ג':
סעיף כ
ועל מחילת העון
סלח לנו אבינו וכו', וחותם מלך מוחל וסולח וכו', הרי ד':
סעיף כא
ועל המקדש בפני עצמו
שיתקיים המקדש. וחותם בא"י שוכן בציון, הרי ה':
סעיף כב
ועל ישראל בפני עצמן
שיצליח הקב"ה לכללות האומה ותתנשא מלכותם, וחותם בא"י הבוחר בישראל, הרי ו':
סעיף כג
ברמב"ם [פ"ג מיו"כ] ל"ג לה, וכן בש"ס:
סעיף כד
שתתקבל עבודתם ויתברכו וחותם בא"י מקדש הכהנים. הרי ז':
סעיף כה
ר"ל שיושיע הקב"ה לכל יחיד מצרותיו, וחותם בא"י שומע תפלה, הרי ח':
סעיף כו
לפי הך גי' דגרס ועל הכהנים ועל ישראל ועל שאר התפלה גרסינן נמי ועל ירושלים. ועל ישראל ושאר תפלה, לחדא חשיב להו [ונ"ל דכל הברכות שנזכרו במשנתינו שנוסחתן מורגלת וידוע לכל, א"צ תנא לומר אצל מלות "בפני עצמן" רק בשאין ידוע נוסחתן, מפרש תנא וקאמר בפני עצמן, שלא נטעה למכלל תרי בחד, כדכללינן לחד גרס' ועל ישראל ועל שאר התפלה]:
סעיף כז
ולא מפני שאינו רשאי
דסד"א דאסור לעזוב ראיית עבודה א' לילך לראות אחרת, דאין מעבירין על מצות ברוב עם הדרת מלך, קמ"ל דמדלא עסיק במצוה רק בראייה ולא במעשה שרי:
סעיף כח
אם בבגדי בוץ קורא קדש ידיו ורגליו
דאם היה קורא באיצטלית שלו, כבר קידש כשפשט הבוץ ולא היה צריך עתה רק טבילה וקידוש בי:
סעיף כט
הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו ויצא
נ"ל דמשום דהכיור היה עומד בין האולם למזבח ושם היה מקדש ידיו ורגליו, שייך גביה לומר השתא, שיצא השתא לצפונו של מזבח שהוא רחוק טפי מההיכל ואע"ג דכה"ג קידש היום בקיתון זהב [כלעיל פ"ד מ"ה] ואפילו הכי מסתמא הי' מקדש במקום הכיור כמו שאמרה תורה ונתת הכיור בין אה"מ ובין המזבח:
סעיף ל
ועשה את אילו ואת איל העם
בהא כ"ע מודו דכשיצא וגמר עבודת היום בטבילה ב' הדר עביד בטבילה שלישית זו אילו ואיל העם ומקריב אז ג"כ אימורי פר ושעיר הנשרפין [דשייר להו במתני']. ורק במוספין פליגי ר"א ור"ע כלקמן:
סעיף לא
דברי רבי אליעזר
מתני' לאו מתקנתא היא, דבאמת ס"ל לר"א, דכל המוספין דהיינו כבשים ופר העולה ושעיר החטאת כולן קרבין בטבילה חמישית קודם תמיד שבין הערבים:
סעיף לב
ופר העולה
ר"ל הז' כבשי מוסף ופר העולה של מוסף קרבין בטבילה ראשונה, אחר תמיד השחר, אבל ושעיר וכו':
סעיף לג
ושעיר הנעשה בחוץ
הוא שעיר החטאת של מוסף שזורק את דמו על מזבח החיצון, אבל שעיר החטאת של ב' השעירים שהוגרל עליהן וזורק דמו לפנים נקרא מה"ט פנימי:
סעיף לד
היו קרבין עם תמיד של בין הערבים
לאו דוקא שיקריב שעיר המוסף בטבילה ה' עם תמיד הערבים ממש, רק ר"ל לאפוקי שיקריבו כשאר המוספים אחר תמיד השחר מיד, אלא יקריבום אחר עבודת היום, דהיינו סמוך לתמיד הערבים, דר"ע ס"ל שמקריב השעיר בטבילה ג' קודם אילו ואיל העם נמצא סדר העבודה כך הוא: לר"א בטבילה ראשונה מקריב תמיד השחר בבגדי זהב. ובטבילה שנייה עבודת היום בבגדי לבן ובטבילה ג' אילו ואיל העם ואימורי פר ושעיר הנשרפין בבגדי זהב. ובטבילה ד' הוצאת כף ומחתה בבגדי לבן, ובטבילה ה' כל המוספין ותמיד הערביים קטורת ונרות הכל בבגדי זהב. ולר"ע בטבילה א' תמיד השחר וז' כבשי מוסף ופר העולה של מוסף. ובטבילה ב' עבודת היום, ובטבילה ג' שעיר חטאת המוסף ואילו ואיל העם ואימורי פר ושעיר הנשרפין. ובטבילה ד' הוצאת כף ומחתה, ובטבילה ה' תמיד הערביים וקטורת והטבת נרות [כך פי' רש"י אמנם לתוס' גם באימורי הנשרפין פליגי דלר"א מקריב להו בטבילה ג' אחר אילו ואיל העם, ולר"ע מקריב להו בטבילה ה' קודם תמיד הערביים, ולרמב"ם שכיר המוסף ואילים ואימורי הנשרפין ותמיד הערביים, הכל קרבין בטכילה ג', ואח"כ טבילה ד' להוצאת כף ומחתה. ובטבילה ה' א"צ רק לקטורת והטבת נרות]:
סעיף לה
ונכנס להקטיר קטורת של בין הערבים
אחר שמקריב התמיד בחוץ [ולרמב"ם שהבאנו לעיל מתני' כמשמעה דלהכי לא תני הכא תמיד הערביים מדכבר תנא ליה סוף משנה ג']:
סעיף לו
ולהטיב את הנרות
ר"ל להדליקן:
סעיף לז
ויום טוב
ר"ל משתה ויו"ט:
סעיף לח
בכתונת
וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:
סעיף לט
ומכנסים
וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:
סעיף מ
ומצנפת
וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:
סעיף מא
ואבנט
וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:
סעיף מב
חשן
וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:
סעיף מג
ואפוד
וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:
סעיף מד
ומעיל
וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:
סעיף מה
וציץ
וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:
סעיף מו
באלו נשאלין באורים ותומים
דכהן המשוח למלחמה לומר לעם אל ירך לבבכם וגו' הוא הנשאל ג"כ באורים ותומים [אב"י וכתב הרמב"ם בפי' המשנה והכהן הנשאל היה נביא שמדבר ברוה"ק ושכינה שורה עליו] דהיינו שלובש ח' בגדי כהונה ככה"ג, אשר בין כפלי החושן מונחים האורים ותומים [עי' בקופת הרוכלין]. ואחר שלבשן, עומד ופניו כלפי ארון, והשואל אותו, פניו לאחורי הכהן [אב"י כ"כ הרמב"ם בפי' המשנה ובחבורו הלכות כלי המקדש פ"י הלי"א, ולרש"י וכפי פשטות מהגמ' השואל פניו כלפי הכהן], ושואל לכהן בלחש, "האעשה דבר זה או לא". והכהן מביט באבני החושן שעל לבו, ורואה שם אותיות בולטות ונוצצות, וברוח הקודש שלובשתו צופה ומצרף את האותיות כפי הראוי לתשובת השאלה ששאלוהו, ומשיב להשואל:
סעיף מז
ולבית דין
ר"ל או לסנהדרין:
סעיף מח
ולמי שהצבור צריך בו
ר"ל או לאדם שהצבור צריך לו, שהוא שר צבא ישראל כיואב בן צרויה [כך נ"ל כוונות הש"ס בסוף פרקן, במה דקאמר הש"ס למי שהצבור צריך לו, דהיינו משוח מלחמה. [אב"י וכתבתי בגי' ש"ס שלי שלהכי אמרה הגמ' בדיוק, זה משוח מלחמה דהכהן הנשאל נקרא כהן המשיח]. דאם משוח מלחמה ממש, הרי הוא הכהן הנשאל, כמ"ש שם דע"ג א']: