אור ברסלב

יכין יומא· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ה

פרק ד

סעיף א

הוציאו לו
ר"ל הביאו לו לכה"ג מלשכת הכלים את וכו':

סעיף ב

את הכף
[לעפפעל] זהב:

סעיף ג

ואת המחתה
מלאה קטורת:

סעיף ד

וחפן
מהקטורת:

סעיף ה

מלא חפניו
מלוא פיסת ב' ידיו:

סעיף ו

וכך היתה מדתה
הכף היה כמדת חפניו ממש, דבפנים מחזיר הקטורת מהכף לחפניו ומקטיר:

סעיף ז

נטל את המחתה
של גחלים:

סעיף ח

ואת הכף בשמאלו
אף שקטורת שבכף חשיב טפי ממחתה לוקח המחתה בימינו, דמרובה וכבדה טפי, ואפילו ר' ישמעאל כוה"ג, שחפינתו טפי משיעור הגחלים. אפ"ה צריך מחתה בימין, מדהיא חמה [ובהא מתורץ רש"י דמ"ו א' ד"ה אפילו, דהוא לכאורה דלא כש"ס יע"ש], ואף דהולכה בשמאל פסולה, זהו בדם אבל בקטורת אינו רק מדרבנן ובלא אפשר לא גזרו:

סעיף ט

וביניהן אמה
שבבית ראשון היה בין היכל לק"ק כותל גבוה ל' אמה, כגובה ההיכל ועובי הכותל אמה, ובבית שני עשו ע"פ הנביא גובה ההיכל עד תקרת ההיכל שהיא רצפת העלייה, מ' אמה ומדאי אפשר לעמוד כותל דק כזה בגובה מ', היו צריכין לעשות פרוכת בין ההיכל לק"ק, כמו במשכן ונסתפקו אם קדושת הכותל כלפנים, וא"כ ראוי לתלות הפרוכת לחוץ מאותה אמה, או דקדושתה כלחוץ, וראוי לתלות הפרוכת לפנים מהאמה, לכן עשו ב' פרוכת, א' לפנים מעובי האמה, וא' לחוץ מהאמה:

סעיף י

ר' יוסי אומר לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד
ס"ל דעובי אותה אמה כלפנים:

סעיף יא

החיצונה היתה פרופה
[אנגעהאקט]:

סעיף יב

מן הדרום
ת"ק קאמר לה, ור"ל שהפרוכת שהיה על כל פני המערב, מכותל צפון עד דרום, כנפה התחתון שבדרום נאחזת בקרס זהב לאחוריו ונכפל לצד חוץ, שיהיה עומד פתוח שם:

סעיף יג

והפנימית מן הצפון
ולא פרפו גם הפנימי לצד דרום שלא יזונו הכהנים שבהיכל עיניהן מק"ק:

סעיף יד

מהלך ביניהן
נכנס בפריפת הדרום ומהלך בין הפרוכת:

סעיף טו

עד שמגיע לצפון
ר"ל עד פריפת הצפון:

סעיף טז

מהלך לשמאלו עם הפרוכת
וימינו לצד הארון:

סעיף יז

עד שהוא מגיע לארון
ר"ל מקום ארון, דבבית שני מיירי, ושם לא היה ארון:

סעיף יח

נותן את המחתה בין שני הבדים
כבין הבדים:

סעיף יט

ונתמלא כל הבית כולו עשן
ר"ל המתין בק"ק עד שנתמלא הבית עשן:

סעיף כ

יצא ובא לו בדרך בית כניסתו
ר"ל הולך לאחוריו ופניו לארון:

סעיף כא

ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון
ר"ל בק"ק מקום הרוחניות אינו מהראוי שישהה להתפלל על גופניות, רק בהיכל התפלל בקצרה, על שיויי מזג השנה, שהוא סבה לבריאות. ואח"כ שיתקיים מלכותם ושררותם של ישראל, ואח"כ על פרנסתם והצלחתם. ואח"כ על המטר שלא יחסר:

סעיף כב

שלא להבעית את ישראל
שיחשבו שמת' דבלא היה הכוה"ג ראוי, או אם הקטיר כצדוקי' [פ"א וז'] היה נדחף מק"ק מת:

סעיף כג

משניטל הארון
דנבוכדנצר נטלו. וי"א דיאשיה גנזו כשהתנבאו לו שיחריב הבית:

סעיף כד

אבן היתה שם
באמצע ק"ק:

סעיף כה

מימות נביאים ראשונים
דוד ושמואל [כסוטה מ"ח ב']. [ונ"ל דר"ל בימיהם נתגלה האבן ולא שהנביאים הניחוהו דהרי בסיפא אמרינן שנקרא שתיה, ואמרי' בש"ס משום שמשם נברא העולם, ודוחק לומר דר"ל שממקומו נברא העולם]:

סעיף כו

ושתיה היתה נקראת
שממנו הושתת ונתיסד העולם:

סעיף כז

גבוהה מן הארץ שלש אצבעות ועליה היה נותן
המחתה:

סעיף כח

נכנס למקום שנכנס
בק"ק:

סעיף כט

ועמד במקום שעמד
בין הבדים:

סעיף ל

ולא למטה
ר"ל לא שיזה א' למעלה בחוד הכפורת וז' למטה על עוביה, רק על הארץ נופלים כולן ולא נגעו בכפורת:

סעיף לא

אלא כמצליף
ר"ל כמכה בשבט, שכשמרים ידו מתחלה גב ידו למטה, ואח"כ למעלה. ה"נ בהזאה שלמעלה גב ידו למטה, ובז' שלמטה גב ידו למעלה:

סעיף לב

אחת ואחת
דצריך למנות הא' שלמעלה עם כל א' מז' שלמטה, שלא יטעה לצרפם עם ז' שלמטה. ואי"ל נתקן שימנה ח'. יש לומר מצוה להפסיק במניינו בין מניין א' שלמעלה, למניין ז' שלמטה:

סעיף לג

יצא והניחו על כן
[געשטעלל]:

סעיף לד

הביאו לו את השעיר
לבין אולם ולמזבח:

סעיף לה

והניח דם השעיר
רצונו לומר לרבי יהודה שלא היה רק כן א', נטל וכו' אבל לת"ק א"צ ואפשר דלת"ק אינו רשאי לעשות כן, דאם כן היה צריך ליטל דם הפר בשמאל, ואת"ל יחזיר תחלה דם השעיר לשמאל, למה נטריח היום להכה"ג חנם. וגם יש לחוש שע"י הטלטול מיד ליד ישתפך. ואין לדמות זה למקבל המלא ומחזיר הריקן [פסחים פ"ה מ"ו] התם דמדמושיטין לו צריך לקבלו דאין מעבירין על המצות, [ועי' רמג"א קמ"ז סקי"א]:

סעיף לו

שכנגד הארון מבחוץ
כנגד בין הבדים:

סעיף לז

ונתן את המלא בריקן
מערה מזרק המלא לתוך הריקן, שיתערבו הדמים יפה:

סעיף לח

התחיל מחטא ויורד
חטוי לישנא דטהרה הואז דע"י מתנת הדם מטהר המזבח. וזהו דקאמר מחטא ויורד, ר"ל כל מתנה שנותן על קרנות המזבח, היה מושך אצבעו בקרן מלמעלה למטה, דת"ק ס"ל דברגל הוא מקיף, מקרן לקרן [כרש"י], ואי היה מושך באצבעו מלמטה למעלה, היה מלכלך בית יד חלוקו, מדכל א' מהקרנות לפניו הוא מדמסבבו בהלוכו:

סעיף לט

מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון משם היה גומר על מזבח הפנימי
ר"ל המזה דם חטאת חצוני על ד' קרנות מזבח חיצון, מתחיל בקרן דרומית מזרחית, ודם חטאת פנימי זה שנותן על ד' קרנות מזבח הפנימי, שם היה גומר בקרן הנ"ל:

סעיף מ

ר' אליעזר אומר במקומו היה עומד ומחטא
שהולך לקרן צפונית מזרחית, ומשם נותן המתנות לכל הקרנות:

סעיף מא

חוץ מזו שהיתה לפניו שעליה היה נותן מלמעלה למטה
שלא יזוב הדם לבית יד כתנתו:

סעיף מב

הזה על טהרו של מזבח
גלויו של מזבח, שחותה האפר שעל המזבח אילך ואילך, ומזה על גלויו:

סעיף מג

שבע פעמים ושירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון
(עי' פסחים פ"ה סי' מ"ח) :

סעיף מד

ושל מזבח החיצון
ר"ל שירי דם חטאת חצוניות:

סעיף מה

אלו ואלו
שירי חצונית ופנימית:

סעיף מו

מתערבין באמה
הוא נחל שבעזרה. והדם שותת מהיסוד להרצפה ומשם להנחל:

סעיף מז

ויוצאין לנחל קדרון
עמק שאצל מי קדרון:

סעיף מח

ונמכרין לגננין
[גערטנער]:

סעיף מט

לזבל ומועלין בהן
מדרבנן אסורים בהנאה בלא דמים דמדאורייתא מדנעשה מצותן אינן במעילה:

סעיף נ

כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר
כל העבודות שבבגדי לבן בק"ק ובהיכל:

סעיף נא

יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר ואם עד שלא גמר את המתנות שבפנים
בק"ק:

סעיף נב

נשפך הדם
שהזה ממנו קצת הזאות:

סעיף נג

יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחלה בפנים
וצריך ג"כ לחזור ולחפון ולהקטיר קטורת, דקטורת שחפן קודם שחיטת הפר, פסול:

סעיף נד

וכן בהיכל
בנשפך באמצע הזאות שבפרוכת, ישחט פר אחר ויחזור ויזה בפרוכת מה שהזה כבר:

תוכן העניינים

יכין יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה