אור ברסלב

יכין יבמות· רבי ישראל ליפשיץ

פרק טז

פרק טו

סעיף א

לא תנשא
לשוק, מדיצא בלא בנים. ואע"ג דרוב נשים מתעברות ויולדות. עכ"פ מדהיתה כשיצא בחזקת איסור לשוק, סמוך מעוט דמפלת לחזקה, ואיתרע לה רובא. ואע"ג דרק ר"מ ס"ל סמוך. על כל פנים הכא דאיכא נמי מיעוטא דמיעוטא שאין מתעברות כלל, ובתרי מיעוטי כ"ע מודו דאמרינן סמוך וכו':

סעיף ב

עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה
כשצרתה מעוברת לא מהני חליצה לזו, וגם לא הותרה לשוק עד שתלד צרתה ולד של קיימא. ואת"ל תמתין ט' חדשים ותחלוץ ותנשא לשוק ממ"נ. דאי נתעברה, כבר ילדה, ואי לא הא חלצה. י"ל שמא יודע אחר חליצה שילדה צרתה, וצריכה הכרזה שכשירה לכהונה, ומי שלא שמע ההכרזה ויראה שנשואה לכהן, יאמר שחלוצה כשירה לכהן' מיהו בהיתה בל"ז פסולה לכהן, באמת תוכל לעשות כן [ססקנ"ו] ואף על גב דאיכא ס"ס שמא לא ילדה צרתה ושמא לא תנשא לכהן. ועוד דהו"ל למגזר דאפילו יתברר שחלצה שלא לצורך תאסרה לכהן ואז תו ליכא למיחש למידי אפ"ה כיון דסוף כל סוף יתברר הדבר לא רצו להתירה בחליצה מיד:

סעיף ג

היתה לה חמות
ומת בעלה בלי בנים ואחים:

סעיף ד

אינה חוששת
לשמא נולד לה יבם, דאיכא ספק ספיקא, ספק הפילה ספק ילדה נקיבה, והו"ל זכרים מיעוטא דמיעוטא. דאפילו ר"מ לא חייש לה:

סעיף ה

יצתה מלאה
מעוברת:

סעיף ו

חוששת
דמדוודאי נתעברה, הו"ל כחזקת חי דלא חיישינן שמא מת [כפ"ג דגיטין מ"ג] ה"נ לא חיישינן שמא הפילה. או י"ל דביצאה מעוברת איתרע חזקתה לשוק, ואדרבה הוחזקה טפי לייבום:

סעיף ז

שתי יבמות
נשי ב' אחין:

סעיף ח

וזו אסורה מפני בעלה של זו
דאין יבמה מעידה לחברתה, ושמא חי הוא וזקוקה לו [פט"ו מ"ז]:

סעיף ט

לזו עדים
לרמב"ם אפילו עד אחד, ולרא"ש צריך ב' עדים למיתת יבם [קנ"ח]:

סעיף י

את שיש לה עדים אסורה
דשמא יבמה חי ואסורה לשוק:

סעיף יא

ואת שאין לה עדים מותרת
דאמיתת בעלה היא עצמה נאמנת. ואמיתת יבם הרי עדים:

סעיף יב

לזו בנים ולזו אין בנים
ואין להם עדים:

סעיף יג

נתיבמו
מב' יבמין שהיו כאן:

סעיף יד

ומתו היבמין
בלי בנים:

סעיף טו

אסורות להנשא
לשוק, דשמא ב' יבמין שבמדה"י חיים. מיהו בנתגרשו או נתאלמנו והיו להו בנים, מותרות לשוק, דמדנאסרה כבר לבעל יבמתה, תו לא מקלקלה לה:

סעיף טז

הותרו לכל אדם
דמדנשאת הצרה, לא תקלקל את עצמה:

סעיף יז

אין מעידין
בטביעת עין של הגוף. לאשה שמת בעלה, רק בטביעת עין דפרצוף וכו':

סעיף יח

אלא על פרצוף פנים עם החוטם
היינו הפדחת והלחיים וחוטם, ואין משגיחין בעין ופה:

סעיף יט

אף על פי שיש סימנין בגופו
סימן שאינו מובהק, כקטן או ארוך. לבן או אדום, או רושם בגופו. אבל סימן מובהק כחסר או יתר אבר או צואר עקום, או רושם במקום ידוע בגוף מהני אף בלי פרצוף, ואפילו לא מצאו רק אבר שהנשמה תלוייה בו שבו הסימן מובהק מהני, ודוקא באומדנא דמוכח שממנו הוא [י"ז ל"ב]:

סעיף כ

ובכליו
אפילו סימן מובהק, דחיישינן לשאלה. מיהו בראוהו שטבע במים שאין להם סוף בבגדים אלו, ומצאוהו אחר כך באותן הבגדים, מהני סימן מובהק בבגדים לי"א [י"ז ל"ב]:

סעיף כא

ואפילו ראוהו מגוייד
מחותך, ואפילו במקום שאינו יכול לחיות, שמא נחתך בסכין מלובן, שמתדבק ומתרפא:

סעיף כב

וצלוב
תלוי:

סעיף כג

והחיה אוכלת בו
דדוקא במקום שאין נפשו יוצאה, אבל במקום שנפשו יוצאה מהני:

סעיף כד

אין מעידין אלא עד שלשה ימים
דאחר ג"י הפנים משתנים. ובספק ג"י, יש מתירין ויש אוסרים. מיהו במת ונקרש בחורף, אפילי אחר ג"י מעידין עליו, וכ"כ בנהרג והושלך מיד למים, אם ראוהו תוך שעה משהועלה מהמים, וכשנטבע לא היה מכה בפניו [וי"א בכל מקום בגופו], אז אפילו אחר ג"י מעידין אט"ע של פרצוף, ואי שהה משהועלה קודם שראוהו, אפילו תוך ג"י אין מעידין, ובספק אם ראוהו תוך שעה משהועלה, אזלינן לחומרא [שם כ"ו]:

סעיף כה

לא כל האדם
אדם שמן מסריח גם תוך ג' ימים:

סעיף כו

ולא כל המקום
וכ"כ במקום חם:

סעיף כז

ולא כל השעות
וכ"כ בקיץ:

סעיף כח

נפל למים בין שיש להן סוף
שנראה כל גדותיו סביב כאחת. ובנפל לחור שבגליד שעל הנהר שסתום מכל צד, דינו כיש להן סוף וסגי בשהה שם אצל החור ג' שעות וראה שלא עלה, והוא השיעור כדי שתצא נפשו [ב"ש שם סקצ"ה], ונ"ל דסגי בשנהר סתום עד כדי הלוך ג' שעות, מהחור לכל צד, אף שמשם ולהלן הוא לגמרי פתוח, והוא י' מיל, דהיינו כ' אלף אמה לכל צד, והוא פרסה אשכנזית בקירוב שהיא כ"ד אלף אמה:

סעיף כט

ועלה לאחר שלשה ימים
ס"ל אפילו יש להן סוף אסור:

סעיף ל

וירד מושכו אחריו ושהו בכדי שתצא נפשם
ג' שעות [כבתו של נחוניא חופר שיחין]:

סעיף לא

והשיאו נשותיהם
דס"ל דבמים שיל"ס סגי בהכי, והכי קיי"ל [שם]:ר

סעיף לב

אמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא
לאחר י"ב חודש, דמדנטרף אינו חי יב"ח:

סעיף לג

מן הארכובה ולמטה לא תנשא
וכל זה בהיה הרגל קשור כששלשלוהו, אבל בנפל למים, והשליכו מצודה והעלו רגל, אפילו מארכובה ולמעלה, לא מהני, רק ביש בו סי' מובהק [כסימן י"ט]:

סעיף לד

אפילו שמע מן הנשים אומרות מת איש פלוני
אפילו לא התכוונו להעיד:

סעיף לה

דיו רבי יהודה אומר אפילו שמע מן התינוקות אומרים הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני
והוא שיאמרו שעכשו באו מהספד של פלוני, ויספרו ענייני ההספד, מי היה שם ומי הספיד וכדומה, דאם לא כן דלמא בשחוק אמרו כן:

סעיף לו

בין שהוא מתכוין
לעדות:

סעיף לז

ולאור הלבנה
אפילו ראהו העד שמת לאור הלבנה:

סעיף לח

ומשיאין על פי בת קול
נראה לי שהוא הנקרא בל"א [עכא], ור"ל אף שלא שמעו הקול עצמו, רק ההברה היוצא מהקול כמדבר ביער או בעמק, ששומע הד הרים, כאילו המלות נשמעות בכפל:

סעיף לט

והשיאו את אשתו
דאמרינן הלך לו המדבר ולא חיישינן שמא א' מה' הנשים היה המדבר, או עכומ"ז, דאין מחזיקין כך אם אין ידוע החשש [עי' רמב"ם פי"ג מגירושין הכ"ג, ודו"ק] דהרי לא חיישינן שמא שד הוא, ומטעמא דאמרן:

סעיף מ

ושוב מעשה בצלמון
שם מקום:

סעיף מא

בן איש פלוני
וממקום פלוני:

סעיף מב

ונומיתי
נאומתי, ורצונו לומר אמרתי:

סעיף מג

לו כן הדברים
שכל חביריו חלוקים עליו:

סעיף מד

אמר לי אמור להם משמי אתם יודעים שהמדינה משובשת בגייסות
ואיני יכול לילך להעיד לפניהם:

סעיף מה

שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא רבן גמליאל
ל"ג הזקן, דרבן גמליאל זה היה בן ר' שמעון בן גמליאל הנהרג בזמן החורבן, ונכד רבן גמליאל הזקן:

סעיף מו

מפי שפחה
והכי קיי"ל [שם]:

סעיף מז

ולא על פי קרובים
וקיי"ל דאפילו ע"פ קרובים:

סעיף מח

ובחזרתם אמרו לפונדקית
גויה:

סעיף מט

אמרו לו ולא תהא כהנת כפונדקית
ר"ל והרי אתה לא האמנת גם לכהנת, שאמרת שאין אשה נאמנת, וכי תהיה גרועה יותר מפונדקית גויה שנאמנת:

סעיף נ

אמר להם לכשתהא פונדקית נאמנת
שגם היא אינה נאמנת:

סעיף נא

הפונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו
[רייזע טאשע]:

סעיף נב

וספר תורה שהיו בידו
ובמסיחה לפי תומה האמינוה: נשלמה מסכת יבמות

סוף הספר

תוכן העניינים

יכין יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה