יכין יבמות· רבי ישראל ליפשיץ
פרק טו
סעיף א
שלום בינו לבינה
דאם קטטה ביניהן, י"ל דמתכוונת לאסור א"ע עליו:
סעיף ב
ושלום בעולם
ר"ל מסתמא אמרינן שיש שלום בינו לבינה, וגם שיש שלום בעולם, הא בידוע שיש מלחמה בעולם, שמא באומדנא אמרה שנהרג, מדנהרגו רבים, או מדשהה לבוא, או מדראתה פצעו וסברה שוודאי ימות בה:
סעיף ג
תנשא
דמדמיתראת שתתקלקל אח"כ [כפ"י מ"א], דייקא ומנסבה. מיהו, באמרה התירוני אף שתבעה ג"כ כתובה, נאמנת על שתיהן, אבל בהקדימה תביעת כתובה להתירוני, נאמנת להנשא ולא לכתובה, ובתבעה כתובה ול"א התירוני אינה נאמנת כלל. רק דבנשאת מעצמה מקבלת כתובה. וי"א דכל שהזכירה כתובה, אין מתירין אותה [י"ז סמ"ג ומ"ד]:
סעיף ד
תתיבם
ונכנס היבם לנחלה על פיה:
סעיף ה
שלום בינו לבינה ומלחמה בעולם
מלחמה לאו דוקא, רק כל מקום שיש שם בהילות, שא"א שתדייק היטב שמת, אז אפילו אמרה קברתיו לא מהני, שמא משקרת בזה להחזיק מה שאמרה בדדמי [וי"א דקברתיו מהני]. ובע"א שאמר מת במלחמה בנשאת לא תצא [וי"ח], ובאמר קברתיו מהני אפילו לכתחילה, וקברתיו לאו דוקא, רק שראהו אחר שמת והכירו היטב ביישוב הדעת, ובב' עדים כשרים לא אמרינן דאמרו בדדמי, ואפילו באמר ע"א בשם שני עדים, מהני אפילו בלא קברנוהו. ודוקא באמרה מת במלחמה ממש, אבל באמרה מת סמוך לשדה המלחמה, נאמנת. וכל זה בידוע מלחמה, אבל באינו ידוע, והיא אומרת שמת במלחמה, מדאית לה מגו מהני בדיעבד ולא לכתחלה, וי"א דגם בדיעבד לא מהני [שם מ"ח מ"ה ג']:
סעיף ו
קטטה בינו לבינה
קטטה, היינו שאמרה בפניו גרשתני בפני ב' עדים, והעדים הכחישוה, אז אפילו קברתיו לא מהני, ואפילו איכא נמי ע"א שמת, מדאיכא קטטה חיישינן ששכרתו. מיהו בדיעבד מהני ע"א [שם מ"ח], וי"א דלהכי נקט "בינו לבינה", ולא ביניהם, דקמ"ל כרמב"ם דאפילו הרגיל הוא הקטטה, דינה כהרגילה היא:
סעיף ז
אמרו לו אחת זו ואחת זו תנשא
וקיי"ל כת"ק:
סעיף ח
בית הלל אומרים לא שמענו אלא בבאה מן הקציר
שאז בימי קציר חטין שהוא בשלהי קיץ דקשה בחמימות יותר מקיץ [כיומא דכ"ט א'] שכיח שימות מנחשים או מחמת שקודחתו אז וה"ה בכל עת קיץ שהאויר חם:
סעיף ט
ובאותה מדינה
שב"ד שם יראה לשקר:
סעיף י
ובמעשה שהיה
שבאה לב"ד ואמרה שמת בנשיכת נחש כשקצר חיטין, ומצאו חכמים כדבריה, לכן לא התירו רק דוגמתו:
סעיף יא
אמרו להן בית הלל מצינו שאין האחים נכנסים לנחלה על פיה
דצריך ב' עדים:
סעיף יב
אמרו להם בית שמאי והלא מספר כתובתה
מנוסח שטר כתובתה:
סעיף יג
נלמוד שהוא כותב לה שאם תנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי
והרי התירוה להנשא:
סעיף יד
הכל נאמנים להעידה חוץ מחמותה
ואפילו שאינה אם המת רק אם היבם, אבל אם מת הבן ונשאת לאחר נאמנת לומר שמת האחר ואינה נפסלת להעיד מדהיתה פ"א חמותה:
סעיף טו
ובת חמותה
ה"ה בת חמיה:
סעיף טז
וצרתה ויבמתה ובת בעלה
וכן היא אינה נאמנת להן, דמדשונאות זא"ז מתכוונת לקלקלה:
סעיף יז
מה בין גט למיתה
דאעפ"כ נאמנות להביא גטה:
סעיף יח
שהכתב מוכיח
דסמיכתינו אגט, רק שצריכה לומר בפני נכתב וכו':
סעיף יט
עד אומר מת ונשאת
לאו דוקא, דאפילו רק התרנוה להנשא קודם שהוכחש העד:
סעיף כ
ובא אחר ואמר לא מת הרי זו לא תצא
מדכבר האמינו לקמא כב', אין דבריו של א' כנגד ב'. מיהו לכתחילה לא תנשא. משום לזות שפתים. ובבא האוסר מקודם, אפילו נשאת תצא [שם סל"ז]:
סעיף כא
עד אומר מת ושנים אומרי' לא מת
אפילו הב' פסולי עדות, וי"א דבכה"ג ובא עד הכשר המתיר תחלה והתירוה, לא תצא [שם]:
סעיף כב
שנים אומרים מת ועד אומר לא מת אף על פי שלא נשאת תנשא
ואפילו בא הע"א האוסר קודם להב' המתירין ובהיו הב' הראשונים נשים והתירוה, ואח"כ בא עד כשר ואמר לא מת, שריא [שם]:
סעיף כג
אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת
שב' צרות באו ממדה"י, ומכחישות זא"ז במיתתו:
סעיף כד
וזו שאומרת לא מת לא תנשא ולא תטול כתובתה
קמ"ל דאפילו חזרה בה ונותנת אמתלא לדבריה דרק לצעורה לחברתה מכוונה אפ"ה אסורה:
סעיף כה
היתה
הצרה:
סעיף כו
תנשא ותטול כתובתה וחמותה אסורה
אף דהשתא אינה חמותה:
סעיף כז
ער שתהא אסורה לינשא ואסורה לאכול בתרומה
וקתני מ"ו לרבותא דר"ט, דאע"ג דחד דיבור הוא אפ"ה נאמנת רק על עצמה שתנשא, ולא על חברתה אפי' לחומרא ורשאי לאכול תרומה, ותו תני מש"ז לרבותא דרע"ק אע"ג דב' דיבורים נינהו, ואם אינה נאמנת שמת חמיה להתירה להנשא, למה נאמינה לאוסרה בתרומה, קמ"ל:
סעיף כח
ומניח כתובה ביניהן
לאו דוקא, רק מניח בב"ד עד שיתברר:
סעיף כט
עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד
ובכולהו הלכה כר"ע מחבירו, ונקט רישא לרבותא דרע"ק דאע"ג דלא עשה חטא, וגם בשעה שקידש עדין לא חייב כלום, אפ"ה נותן כתובה לכל א' וא'. ונקט בבא דגזל לרבותא דר"ט אע"ג דעשה חטא, ותיכף כשגזל חייב להשיב, אפ"ה סגי במניח גזלה ומסתלק:
סעיף ל
נאמנת
דכשהלכה ג"כ היתה בחזקת היתר לשוק:
סעיף לא
מת בני ואחר בך מת בעלי
ורוצה להתייבם:
סעיף לב
אינה נאמנת
מדמפקיעה א"ע מחזקה הראשונה:
סעיף לג
וחוששים לדבריה
שלא תנשא לשוק עד שתחלוץ:
סעיף לד
נאמנת
ומותרת להתיבם, דכשהלכה ג"כ היתה בחזקת צריכ' ליבם:
סעיף לה
מת בעלי ואחר כך מת בני
ורוצה להנשא לשוק:
סעיף לו
אינה נאמנת
והטעם כסימן ל"ב. ואע"ג דחזקת דייקי ומנסבי מפקיע חזקת אשת איש, מכ"ש חזקה ראשונה שליבם, דליכא רק לאו, לא תהיה אשת המת החוצה. י"ל אפקעתא דיבם שאני, דזמנין דסניא ליה ולא מהימנא במגו דילדה בן ועדיין קיים, דהרי רוב נשים מתעברות ויולדות. י"ל דאפילו היתה טוענת כך לא מהימנא, דסמוך מעוט דמפלת לחזקת צריכה ליבם, ואיתרע לה רובא:
סעיף לז
וחוששים לדבריה
שלא תתייבם:
סעיף לח
וחולצת ולא מתיבמת
ומיירי שהיתה בל"ז פסול לכהונה, דאל"כ לא תנשא ולא תחלוץ ולא תתיבם, שלא תצרוכנה כרוז לכהונה כשאח"כ ובואו עדים ויעידו שאמת אמרה שמת בעלה ואח"כ בנה [אה"ע קנ"ו סי"ב]. אולם הרי"ף והרא"ש השמיטו אוקימתא זו שבש"ס [דקי"ט ב'] כפט"ז סי' ב':
סעיף לט
ניתן לי יבם במדינת הים
שהלכה בחזקת היתר לשוק, ובאה ואמרה ילדה חמותי בן: