יכין טבול יום· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ד
סעיף א
או ידים מסואבות
דשניהן שניות הן:
סעיף ב
מפני שהוא
המאכל מעשר שנגע בו:
סעיף ג
והשלישי טהור לחולין
ומעשר אף בטבול לתרומת מעשר דינו כחולין:
סעיף ד
לשה
מותרת ללוש:
סעיף ה
וקוצה לה חלה
אבל אינה קוראה שם:
סעיף ו
או בנחותא
כלים שאין להן בית קבול ואמק"ט. וה"ט כדי שעי"ז תזכר שלא תגע בחלה אחר קריאת שם:
סעיף ז
ומקפת
מקרב החלה שבכלי להעיסה. כדי לתרום ממוקף:
סעיף ח
מפני שהיא שלישי
העיסה שנגעה:
סעיף ט
עריבה שהיה טבולת יום
ואע"ג דכבר שמעינן במ"ב דטבו"י מותר להפריש חלה. סד"א דוקא בטומאת גופה תזכר שלא תגע אחר קריאת שם. ולא בטומאת כלי. קמ"ל:
סעיף י
לגין
כד עץ:
סעיף יא
ומלאהו מן החבית מעשר טבל
חבית שיש בו מעשר הטבול לתרומת מעשר:
סעיף יב
אם אמר הרי זו תרומת מעשר משתחשך
ר"ל לאחר שיהיה ללגין הערב שמש. דאי מקודם. הרי תפסל התרומה מהלגין טבו"י:
סעיף יג
אם אמר
מבעוד יום:
סעיף יד
לא אמר כלום
דאע"ג דמערבין בתרומה. כפ"ג דעירובין מ"א. עכ"פ הערוב צריך שיקנה מבעוד יום. ואז עדיין טבל הוא:
סעיף טו
נשברה החבית הלגין בטבלו
דבעת שיחול שם תרומה אין החבית בעולם:
סעיף טז
מחללין
מעשר שני:
סעיף יז
על פירות ע"ה
פי' א"מ הגאון זצוק"ל דר"ל בראשונה התירו לקנות בדמי מע"ש פירות מע"ה בירושלים דגם לשון חילול שייך במכר. כפ"א דמע"ש. ואין חוששין שמא הוכשרו ונטמאו. מדאיכא ס"ס כהר"ב פ"ב דדמאי מ"ג:
סעיף יח
חזרו לומר אף על מעותיו
ושוב הקילו גם לחלל חוץ לירושלים פירות חבר על מעות ע"ה. שנתן הע"ה לחבר בעד מה שנתחייב לו. ואין חוששין שמא המעות עצמן דמי מעשר שני הן:
סעיף יט
בראשונה היו אומרים היוצא בקולר
שהושם בסד רגלו ויוצא ליהרג:
סעיף כ
הרי אלו יכתבו ויתנו
דאגב מורא שכח לומר תנו:
סעיף כא
אף המפרש
לים:
סעיף כב
והיוצא בשיירא
אפילו יוצא בחברותא למדבר דליכא מורא כל כך:
סעיף כג
ר"ש שזורי אומר אף המסוכן
בחולי:
סעיף כד
הכדומן
מוט ובו ווין הרבה. להעלות על ידו כלי מבור. ונקט לה הכא. משום דר' יהושע פליג עלה. כדפליג אמשנה ב' באשה טבול יום וכו':
סעיף כה
האשקלונים
שנעשין באשקלון:
סעיף כו
המעבר
מזלג להעביר הקשין ממקום למקום:
סעיף כז
והמזרה
כלי לזרות תבואה:
סעיף כח
והמגוב
הוא ג"כ כמזלג לנקות התבואה אחר שזרה אותה:
סעיף כט
הרי אלו טמאין
ר"ל דינן עתה ככלי מתכות:
סעיף ל
ואין לי מה להשיב
דמסתבר דפשוטי כלי עץ נינהו. ומשום שן א' ממתכות. לא יהא דינן ככלי מתכת:
סעיף לא
התורם את הבור
של יין. והשתא הדר למילתא דדמי למשנה ה' דאמדינן דעתי':
סעיף לב
שלום מן השבר ומן השפיכה
דאמרינן מסתמא כך כוונתו:
סעיף לג
אבל לא מן הטומאה
להכי אף בנטמא. תרומתו תרומה:
סעיף לד
נשברה
ונשפך הכן לבור:
סעיף לה
אינה מדמעת
דלא חל עליה שם תרומה:
סעיף לו
עד היכן תשבר
כל זמן שלא נתרחקה מהבור כ"כ שאם תתגלגל תשוב לבור. לא עלתה קרינן בי' משא"כ בנשברה רחוק מהבור:
סעיף לז
ר' יוסי אומר אף מי שהיה בו דעת להתנות
שהוא חכם ויודע שראוי להתנות כך:
סעיף לח
ולא התנה
ששכח:
סעיף לט
מפני שהוא תנאי בית דין
על כל היודע שראוי להתנות. שיהיה כאלו התנה:
סוף הספר