אור ברסלב

יכין טבול יום· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ב

פרק א

סעיף א

משקה טבול יום
ר"ל רוקו. מי רגליו. דמעתו. דם פצעו. וחלב אשה:

סעיף ב

כמשקין שהוא נוגע בהן
כמשקין של תרומה שנגע. שנעשו שלישי:

סעיף ג

אלו ואלו
שמגופו ושנגע בהן:

סעיף ד

אינן מטמאין
דאינן מטמאין רק פוסלין לקודש:

סעיף ה

ושאר כל הטמאין בין קלין
שרץ:

סעיף ו

בין חמורין
זב:

סעיף ז

שהוא אב הטומאה
ר"ל חוץ ממעיינות הזב. אבל במת לא גזרו רק על דמו ולא על שאר מעיינותיו מדבדילי מיניה [כחולין דפ"ח]. (עיין פתיחה סי' כ"ו):

סעיף ח

ונגע בה טבול יום
במשקין שבה:

סעיף ט

המשקין פסולין
דטבו"י שני. ומשקה שלישי. דכל הפוסל תרומה עושה למשקין תחלה חוץ מטבול יום:

סעיף י

והקדרה טהורה
דמשקין שנגע טבול יום אפי' לאוכלי תרומה אמ"ט. וכ"ש כלי:

סעיף יא

ואם היו ידיו מסואבות הכל טמא
דמשקה שנטמא מידים מטמא לכלי. ולרמב"ם דס"ל דמשקה שמידים נמי אמ"ט כלי. קאי מלת הכל אחולין ותרומה:

סעיף יב

שספק ט"י פוסל את התרומה
בס' נגע בתרומה או לא. כפ"ב דידים מ"ד:

סעיף יג

המקפה
תבשיל עב כדייסא:

סעיף יד

והשום והשמן של חולין
נתונים בו:

סעיף טו

פסל את כולם
אפילו לא נגע רק במקצת השום והשמן שבה. אפ"ה נפסל הכל. דשום ושמן בטל לגבי מקפה. והוה כאילו כולו תרומה:

סעיף טז

לא פסל אלא מקום מגעו
דאין העיקר נגרר אחר הטפל. שתהיה המקפה כשום ושמן. ולהכי לא פסל אלא מקום מגע. דמקפה חולין מפסקת. ואף דמקפה ע"כ נעשה על טהרת תרומה. טבול יום אמ"ט לחולין על טהרת תרומה. כתוספתא רב"א:

סעיף יז

ואם היה השום מרובה
יותר ממקפה:

סעיף יח

הולכין אחר הרוב
בין ברישא בין בסיפא:

סעיף יט

א"ר יהודה אימתי
אזלינן בתר רוב דשום:

סעיף כ

בזמן שהן גוש בקערה
שמונח בתבשיל שלם. שלא נידך עדיין:

סעיף כא

אבל אם היה מפוזר במדוכה
ר"ל שנידך השום במדוכה. עם המרק:

סעיף כב

טהור
ר"ל אע"ג דהשום רובא לא פסל אלא מקום מגע בלבד. דלא הוי חבור. אע"ג שעדיין יש שם גוש. עכ"פ הוא רוצה בפזורו. וכפי' ר"ב ספ"ט דטהרות דמשתקע יתד לפזר. כמפוזר דמי. כ"כ א"מ הגאון זצוק"ל:

סעיף כג

ושאר כל הנדוכין שדכן במשקין
נמי כך דינן דבנגע טבו"י בשעה שנדוך. לא פסל רק מקום מגעו. ובגוש וקערה ורובא נפסל הכל:

סעיף כד

ודכן שלא במשקין והן גוש בקערה
ר"ל אע"ג שהן גוש בקערה:

סעיף כה

הדי אלו כעגול של דבלה
דאינו חבור ולא פסל רק מקום מגעו:

סעיף כו

המקפה והחמיטה
מיקראנע שתוך המקפה:

סעיף כז

ואם חיבץ
שטרפן יחד:

סעיף כח

בשר הקדש שקרם עליו הקיפה
המרק נקרש סביבו [עיין טהרות פ"א מ"ד]:

סעיף כט

חתיכות מותרות
דאינן חבור:

סעיף ל

ר"י בן נורי אומר שניהם חבור זה לזה
אפילו נגע בקיפה:

סעיף לא

וכן בקטניות שקרמו ע"ג פרוסות
של לחם. נמי דינן כך:

סעיף לב

מעשה קדרה בקטניות
ר"ל קטניות שנתמעכו ע"י בשול:

סעיף לג

הרי אלו ימנו
דאותו שנוגע בשרץ הו"ל ראשון. והסמוך לו ב' וכו':

סעיף לד

חבית
של יין תרומה פתוח:

סעיף לה

ששקעה לתוך בור של יין
של חולין. וצף יין החולין ע"פ החבית:

סעיף לו

מן השפה ולפנים
שהושיט הטבול יום ידו לחלל החבית:

סעיף לז

חבור
ונפסל היין שבחבית. אף דמתחלה לא היתה החבית מלאה לגמרי. והושיט עתה ידו רק כגד היין שנתמלא לחבית בבור. אפ"ה כולהו חבור. וק"ל אף דיין שבחבית לא מחשב דמוע. דחולין שנתערב בחבית מעט הוא. עכ"פ מדצף היין שבבור ע"פ החבית. הרי נתערב הכל ודמוע אמק"ט מטבו"י כלקמן פ"ג מ"ד. ונ"ל דאע"ג דצף למעלה. כיון דדופני החבית מפסיק לא מחשב דמוע [וכמכות ד"ד ע"א]. מיהו יותר מסתבר כרב"א דבחבית ריקן שנפל לבור מיירי ונתמלא מתרומה:

סעיף לח

אינו חבור
והיין שבחבית טהור:

סעיף לט

ר"י בן נורי אומר אפילו על גבה רום קומה
מיין שבבור:

סעיף מ

ונגע בו טבול יום
כנגד הנקב:

סעיף מא

טמאה
תמה רתוי"ט דהול"ל פסולה. ולפעד"נ דר"ל כולה חבור כפ"א מ"ב:

סעיף מב

רבי יהודה אומר מפיה ומשוליה טמאה
משום דבנגע בנקב שנגד פיה. הכל בסיס למה שלמעלה. וכ"כ בנגע נגד נקב שבשוליה הכל נמשך דרך שם:

סעיף מג

מן הצדדין מכאן ומכאן טהורה
לא פסל רק מקום מגעו. והוא בטל בק"א:

סעיף מד

ונגע טבול יום בקלוח
ובטבו"י ניצק אינו חבור אף למה שלמטה. ולא נפסל רק מה שבקלוח:

סעיף מה

יעלה באחת ומאה
ודוקא במגע טבו"י דקליש טומאתו. ניצק אינו חבור אף למה שלמטה. אבל שאר משקין טמאין שנגעו בטהורים. דוקא למעלה אין נצוק חבור. אבל למטה. אם הטהורים בני קבול טומאה נינהו לא נתבטלו וכפ"ד דמכשירין. ונטמא הכל:

סעיף מו

בעבוע שבחבית
חבית חרס שכשנשרף בכבשן העלה בעבוע חלול באמצע דפנו:

סעיף מז

בין מבפנים בין מבחוץ
ר"ל שנתנקב דופן הבעבוע שלצד פנים ודופנו שלצד חוץ. והמשקה שמילא את הבעבוע מבצבץ ויוצא דרך נקב החיצון. ומיירי שאין בנקב כשיעור לטהר החבית:

סעיף מח

ובין מלמעלן בין מלמטן זה כנגד זה טמא באב הטומאה
בנגע נגד נקב חיצון. נטמא כל המשקין שבחבית. ולרבותא דסיפא נקט אב. וה"ה טבו"י:

סעיף מט

וטמא באהל המת
אם מונחת שם. אף דמוקף צמ"פ למעלה. אינו מציל:

סעיף נ

הפנימי
אם נקב פנימי:

סעיף נא

וטמא באוהל המת
דטומאה נכנסת דרך הנקבים משא"כ בנגע אב הטומאה בנקב החיצון. כיון דנקב פנימי. למעלה. מלמטה לצד מעלה בכל טומאה לא אמרינן נצוק חבור:

תוכן העניינים

יכין טבול יום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה