יכין טבול יום· רבי ישראל ליפשיץ
פרק א
סעיף א
המכנס חלות
כהן המכנס חלות מהרבה בתים:
סעיף ב
על מנת להפריש
שדעתו להפרידן זמ"ז בביתו:
סעיף ג
ונשכו
נדבקו כל כך. עד שכשיפרידם ישאר קצת מזו בזו:
סעיף ד
בית שמאי אומרים חבור בטבול יום
בנגע טבול יום באחד. נפסלו כולן. דחלה דינה כתרומה. שנפסלת מטבול יום. דהוא שני שעושה שלישי בתרומה:
סעיף ה
ובית הלל אומרים אינו חבור
מדדעתו להפרידן:
סעיף ו
מקרצות
חתיכות בצק. ובתרומה קמיירי. וכן כל הנך דמייתי בפרקין. כולה בתרומה מיירי:
סעיף ז
נושכות זו בזו
או או:
סעיף ח
האופה חמיטה
עוגה קטנה של תרומה:
סעיף ט
עד שלא קרמו בתנור
עד שלא נאפה קרום סביב לחמיטת התחתון אפה זו עליה. דמדאין אש שולט ביניהן. אינו נאפה יפה ועתיד להפרידן:
סעיף י
וקולית
קצף בל"א שוים:
סעיף יא
של מים המחולחלת
שהקצף גבוה וחלול. ואע"ג דבמים לא שייך תרומה ואי משום דנעשו על טהרת תרומה. הרי טבול יום אינו פוסל חולין שעל טהרות תרומה כתוספתא פ"ח. נ"ל כיון דלתרומה ממש בעי לה דינן כתרומה. כנדה פ"י מ"ו [והר"ש גריס קולית שלמים. והקשה הרא"ש על זה מחולין קכ"ה ע"ב. דבאמת מוח שבו אינו חבור ועיין שם]:
סעיף יב
ורתיחת גריסין של פול ראשונה
שאז עדיין המים שברתיחות. צלולים הן. משא"כ ברתיחה שנייה. כבר נמוחו הגריסין. והמרק עב וחשיב חבור לגריסין:
סעיף יג
ר' יהודה אומר אף של אורז
בכולהו פליגי ב"ש וב"ה וכדמסיק. ותמהו רבותינו. למה לא כייל הכל. בפלוגתא דגבי חלות ברישא. ורב"א רצה לתרץ דפלוגתא דסיפא איירי אפילו אין דעתו להפרידם. וק"ל א"כ מ"ט דב"ה. ולפעד"נ למאי דאמרינן [נדה דמ"ז] דאף דתרומה בזה"ז דאורייתא. חלה בזה"ז דרבנן. דבביאת כולכם תלוי. משום הכי פלגינהו לרישא מסיפא. דרישא איירי בדרבנן וסיפא בדאורייתא. ורישא קמ"ל רבותא אליבא דב"ש. וסיפא דמיירי בתרומה קמ"ל רבותא אליבייהו דב"ה. דאף דכייל נמי בסיפא כמה דברים שתרומתן מד"ס. עכ"פ שם תרומה. דררא דאורייתא נינהו:
סעיף יד
ומודים בשאר כל הטומאות
שנגעו בהנך דלעיל. דהוה חבור. דרק טבו"י קליש טומאה דידי' מדטבל:
סעיף טו
בין קלות בין חמורות
קלות ר"ל ולד הטומאה. וחמורות אה"ט:
סעיף טז
משקדמו בתנור
דמדנקרם כבר כח האש שולט ביניהן שתאפה יפה. וא"צ להפרידן:
סעיף יז
וקולית של מים שאינה מחולחלת
שאין הקצף גבוה. רק נמוך:
סעיף יח
ורתיחת יין ישן ושל שמן לעולם
אפילו חדש:
סעיף יט
רבי יהודה אומר אף של טופח
מין קטנית:
סעיף כ
טמאים
ר"ל הו"ל חבור:
סעיף כא
מסמר שאחר הככר
ר"ל בצק הבולט מהככר לסימן. ולרמב"ם הוא הבקוע שבלחם מאפי':
סעיף כב
וגרגר מלח קטן
הדבוק בככר:
סעיף כג
וחרחור
מקום השרוף בלחם:
סעיף כד
פחות מכאצבע
מעובי אצבע:
סעיף כה
רבי יוסי אומר כל שהוא נאכל עליו
י"ג עליו ור"ל עמו:
סעיף כו
הצרור שבככר
אבן שבו. לסימן:
סעיף כז
וגרגר מלח גדול והתורמוס
מין באהנע שמדבקין בככר לסי':
סעיף כח
והחרחור יתר מכאצבע
והוא הדין בעובי אצבע. דא"א לצמצם דאף למאי דקיי"ל בידי אדם אפשר לצמצם עכ"פ לחם ספוגיי הו"ל ככלי חרס דאית ביה גומות וא"א לצמצם [כבכורות די"ז ע"ב] כך נ"ל:
סעיף כט
ר' יוסי אומר כל שאינו נאכל עמו טהורים באב הטומאה
אינן חבור אפילו הן פחות מאצבע. ודלא כת"ק דמחלק בכהאי גוונא
סעיף ל
בזמן שאינן קלופים
דמדלא חזי קליפתן לאדם. אינו חבור. ואף דמכל זרע זרוע דרשינן. כמו שמוציא לזריעה בקליפתו. הכא קליפה חיצונה לא חזי כלל:
סעיף לא
והאלום
מיני זרעים הן. ואשאינן קלופים קאי:
סעיף לב
רבי יהודה אומר אף אפונים שחורים
באהנען שחורים ג"כ לא חזי בקליפתן דנראו כזבובים בקערה [כשבת דע"ו ע"ב] נ"ל:
סעיף לג
טהורים באב הטומאה
ר"ל אינן חבור. וכתוספתא:
סעיף לד
הקצח
קיממעל:
סעיף לה
והשמשום
ליינזאאמען:
סעיף לו
והפלפל
פפעפפער אלו התבלין אם שם אותן בקדרה: