יכין זבים· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ד
סעיף א
רבי יהושע אומר נדה שישבה עם הטהורה
וה"ה זב עם הטהור:
סעיף ב
במטה
במטה מחגרת:
סעיף ג
כפה שבראשה
ר"ל אפילו צעיף שבראש הטהורה:
סעיף ד
ישבה בספינה
קטנה:
סעיף ה
כלים שבראש הנס שבספינה
אפילו שבראש הנס שהן בגובה:
סעיף ו
עריבה מלאה בגדים
ר"ל נדה וטהורה שנטלו עריבה וכו':
סעיף ז
בזמן שמשאן כבד טמאין
אף דכבר שמעינן לה לעיל פ"ג מ"ב. קמ"ל הכא דאפילו בנשים שחלשות הן. אפילו הכי צריך משא כבד:
סעיף ח
זב שהקיש על כצוצרא
נסר הבולט מעלייה:
סעיף ט
ונפל ככר של תרומה
ע"י כח הקשתו נפל הככר מהכצוצר:
סעיף י
טהור
דמדכח כצוצר יפה. לא נפל מהסיטו רק מהרעדה:
סעיף יא
הקיש על המריש
קורה שראשי קורות הבית מונחים עליה:
סעיף יב
על
או או:
סעיף יג
המלבן
רבוע של קורות קבועות בארץ או על הגג ול"נ רבוע של חלון או פתח:
סעיף יד
על הצנור
מרזב:
סעיף טו
אעפ"י שהוא עשוי בחבלים
מחובר לכותל בחבל ולא במסמרות. ואין כחו יפה:
סעיף טז
על התנור ועל הים
תיבה קבוע ברחיים לקבל הקמח:
סעיף יז
ועל אצטרובל
מושב קבוע לרחיים:
סעיף יח
ועל חמור של רחים של יד
מושב לרחיים דיד:
סעיף יט
ועל סאה
מדה גדולה. מחובר בקרקע:
סעיף כ
של רחים של זיתים
כולן בהקיש זב עליהן ונפל ככר. טהור. דכחן יפה:
סעיף כא
ר' יוסי אומר אף על קורת הבלנין
הוא המושב. שהמחמם המרחץ יושב עליו:
סעיף כב
על הנגר
יתד שבאסקופה לסגור הדלת:
סעיף כג
על המנעול
מסגר:
סעיף כד
על המשוט
רודער:
סעיף כה
ועל הקלת
דף של עץ שסביב אבן הרחיים:
סעיף כו
ועל סוכה
ענף:
סעיף כז
שכחה רע
אף שהוא על אילן וכו':
סעיף כח
טמאין
דמדאין כחן יפה הקישן חשוב היסט:
סעיף כט
רבי נחמיה ור"ש מטהרין באלו
אמרינן בש"ס [עירובין לה"א] בהתנדנדו בכח ראשון של זב. כעל"פ דטמאים. ובהתנדנדו ע"י כח כחו. דכעל"פ דטהורים. כי פליגי בהרעדה בלי נדנוד. שנעשה ע"י כח ראשון:
סעיף ל
או על ה' פונדיות
כיסין ארוכין:
סעיף לא
לארכן
ר"ל ששכב ארכו לארכן:
סעיף לב
טמאין
דעל כל א' נשען רובו. פעם על זה פעם על זה:
סעיף לג
לרחבן
ר"ל ששכב ארכו לרחבן:
סעיף לד
טהורין
דאמ"ט להיות משכו"מ רק ע"י רובו. ואל"כ אינו רק ראשון. מדעכ"פ נגעו בזב:
סעיף לה
ישן
לרחבן:
סעיף לו
ספק שנתהפך עליהן
לארכן:
סעיף לז
טמאין
ול"א כל הטומאות כשעת מציאתן כטהרות פ"ה מ"ז. י"ל דמיירי שיש קצת הוכחה שכך הוא ?שהתהלך:
סעיף לח
היה מוטל על ו' כסיות
לשון רבים של כסא:
סעיף לט
אין טמא
מדרס:
סעיף מ
אלא זה שתחת הגוף
שרובו נשען עליו. והשאר מגע זב:
סעיף מא
רש"א אם רחוקין זה מזה טהורין
ממדרס. אבל בקרובים פעמים נסמך על רגל א' וברחוקים דנסמך על שניהן יחד אזלי לטעמייהו פ"י דשבת מ"ה בלא יכול אחד להוציאו והוציאו שניהן. דלר"ש פטורים ולחכמים חייב. רב"א:
סעיף מב
עשר טליות
לשון רבים של טלית:
סעיף מג
טהורין
ממדרס. דאינן רק עליונו של זב דאינו רק ראשון כפתיחה סי' כ"ב:
סעיף מד
טמאין
מדרס. דהו"ל תחתון של זב כפתיחה סי' כ"ג:
סעיף מה
ר' שמעון אומר ביחידי
בהיה בכף שנייה שכרעה רק כלי אחד הראוי למשכב:
סעיף מו
ובמרובין
יש משכבות רבות בכף שנייה:
סעיף מז
שאין אחד נושא את רובו
של זב. ואזלי לטעמייהו במ"ד:
סעיף מח
ואוכלין ומשקין בכף שניה טמאין
כולן נעשין ראשון בין כרע הוא או הן כפתיחה סי' כ"ב כ"ג:
סעיף מט
ובמת
ה"ה נבלה:
סעיף נ
הכל טהור
בין משכב ומושב בין אוכלין ומשקין בכף ב'. בין כרע הוא או הן. טהורים דכל הטומאות המסיטות או נסוטות. או נושאות. או נשואות. ע"י כל דבר שאינו אדם. אינן מיטמאין בלא נגעו. חוץ מבזב. דבהסיט הוא למשכבות. הו"ל עליונו של זב. ובהסיטוהו. הו"ל כתחתון של זב. אבל שאר דברים דלא חזו למשכב. בין הסיטן או הסיטוהו נעשו ראשון:
סעיף נא
חוץ מן האדם
דבהסיט הוא לנבילה או מת הו"ל כנושא אותן. ובהסיטוהו הו"ל כאילו נשאוהו דטהור בלא נגען:
סעיף נב
חומר במת מבזב
רב"א ל"ג לד' מלות אלו. ולפע"ד זה דרישא קאי נמי אחומר במת מבזב. מעיקרא כייל להו. והדר מפרש לב' החומרות. שהזב עושה וכו' וחומר במת וכו':
סעיף נג
שהזב עושה משכב ומושב מתחתיו
אף שלא ננע:
סעיף נד
לטמא אדם ולטמא בגדים
שהנטמא במשכו"מ מטמא בגדים או כלים שנגע בהן קודם שפירש מהטומאה:
סעיף נה
ועל גביו
של זב:
סעיף נו
מדף
ר"ל אינו רק מד"ס דעליונו של זב אינו רק ראשון. לטמא רק אוכומ"ש ולא אדם וכלים:
סעיף נז
מה שאין המת מטמא
דאע"ג דטומאת מת בוקעת למעלה ולמטה. וכלים שהאהילו על המת. או שהמת האהיל עליהן נעשין אבי אבות כפתיחה סי' ח'. עכ"פ בהיתה תקרת האהל מפסקת בין מת לכלים. בין שהיו הכלים למעלה או למטה. אף שהיתה התקרה דקה. ומה שלמטה נכפף ע"י הדבר שממעל לתקרה. אפ"ה הכלים טהורים משא"כ בזב בכה"ג דין עליון ותחתון של זב יש להן:
סעיף נח
מה שאין הזב מטמא
הא דלא חשיב נמי דכלי הנטמא במת נעשה אבי אבות. דעכ"פ אין חומר באבי אבות מבאב. בגוף הטומאה בעצמה. כך נ"ל:
סעיף נט
היה יושב
הזב:
סעיף ס
מפני שאינה יכולה לעמוד על שלש
וכיון דכל א' אינו יכול. הו"ל כעשה כ"א כולו כפ"י דשבת. ור"ש דמטהר לטעמי' שם וכנ"ל סי' מ"א:
סעיף סא
היה רוכב על גבי בהמה
דוקא בעומדת אבל במהלכת כולן טמאות. דמדנעקר כל שעה רגל א' ונסמכת על ג'. ואינה יכולה לעמוד על ב':
סעיף סב
מפני שהיא יכולה לעמוד על שלשה
והו"ל כל אחד כמסייע שאין בו ממש:
סעיף סג
ר' יוסי אומר הסוס מטמא ברגליו
ובעומדת טלית שתחת ידיו טהור:
סעיף סד
והחמור בידיו
מש"ה תחת רגליו טהור:
סעיף סה
ישב על קורת בית הבד
שמונח על העקל. ועקל הוא סל שמניחים בו הזיתים שנעצרו:
סעיף סו
טמאין
דוקא במשתמשים הכלים ישיבה עם מלאכתן. דאל"כ אמ"ט מדרס כפ"כ דכלים. כך נל"פ:
סעיף סז
על המכבש
פרעססע לבגדים:
סעיף סח
טהורין
מדאינו מכביד על הבגדים. ומיירי בישב שלא כנגד הבגדים. דאל"כ אפילו אינו מכביד עליהן. טמאים מדרס. דהו"ל כרצוצים מחמת אבן מסמא:
סעיף סט
ר' נחמיה מטמא
דס"ל דמכביד קצת: