אור ברסלב

יכין זבים· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ב

פרק א

סעיף א

הכל מיטמאין בזיבה
לאתויי בן יום א':

סעיף ב

סריס אדם
שנסתרס מאדם:

סעיף ג

סריס חמה
שנולד סריס. וסימניו כתבתי לעיל ספ"ה דנדה:

סעיף ד

ובלובן
ר"ל בזוב:

סעיף ה

וטומאתן בספק
ואין שורפין ע"י תרומה. מיהו בראה אודם ולובן כא'. שורפין על מגעו תרומה ממ"נ. ואפ"ה אין חייבים על ביאת מקדש. דמזכר ועד נקבה תשלחו. וודאים משמע:

סעיף ו

בשבעה דרכים בודקין את הזב
דבראה באונס דינו כקרי:

סעיף ז

עד שלא נזקק לזיבה
ר"ל בעוד שלא היה צריך ז"נ. דבראייה ב' בודקין ולא ראייה ג'. מיהו ראייה א' אפילו באונס. טמא טומאת ערב כקרי. ומצטרפת לראייה ב' שלא היתה באונס:

סעיף ח

במאכל
באכל הרבה או אכל דברים המביאין לזיבה כחלב ביצה וכדומה. ואפילו מעט:

סעיף ט

במשתה
ברבוי שתייה או יין ישן:

סעיף י

ובמשא
כבדה:

סעיף יא

ובמראה
שראה אשה אף שלא הרהר. וי"א שנפחד מדבר שראה:

סעיף יב

הרהר עד שלא ראה
אשה. דבחדא סגי:

סעיף יג

ושתה כל משקה
אפילו אינו מדברים המחממין. אפ"ה אינו זב לדברי ר"ע. רק כשלא אכל ועמל כלל:

סעיף יד

אמרו לו אין כאן זבין מעתה
דמלתא דלא שכיח הוא בכה"ג:

סעיף טו

אין אחריות זבים עליכם
ומי יכריחנו שיהיו זבים:

סעיף טז

משנזקק לזיבה
ר"ל משראה ראייה ב' שלא באונס:

סעיף יז

אין בודקין אותו
דראייה ג' אפילו באונס מחייב קרבן. וכ"כ ראייה שתוך ז"נ. אפילו באונס סותר:

סעיף יח

ושכבת זרעו
חדא קתני ספיקו שע"י ש"ז. דראייה ב' שראה אחר שראה ש"ז. אמ"ט בזוב. דתלינן שע"י הש"ז בא הזוב. ובראייה ג' גם בכה"ג מטמא:

סעיף יט

שרגלים לדבר
דאינו מחמת ש"ז. מדראה כבר ב"פ:

סעיף כ

בודקין אותו
דכשהיא באונס אמ"צ לג' לקרבן. אבל מצטרף לב'. למשכב ומושב שאח"כ. ושתטמא הטיפה במשא. וצריך ז"נ ומים חיים. כשיהיה השנייה שלא באונס:

סעיף כא

בשניה בודקין אותו
לכל הדברים הנ"ל ולקרבן כשיראה ראייה ג':

סעיף כב

מעת לעת
בראייה ב' מיירי. וכ"כ במראה והרהור תולין בהן מע"לע ולאינך שבמ"ב תולין בהן כל זמן שמצטער:

סעיף כג

רבי יוסי אומר יומו
ולא מעל"ע:

סעיף כד

עכו"ם שראה קרי ונתגייר
וראה זיבה תוך מעל"ע מקרי:

סעיף כה

מיד הוא מיטמא בזיבה
ואין תולין אותה בקרי. ואף שכבר ראה זוב בגיותו. והו"ל זו ראייה ב'. אפ"ה מדנתגייר. ראייתו שמקודם כליתא. והו"ל השתא כראייה א'. דמטמא באונס:

סעיף כו

הרואה דם
דמטמא למפרע כפ"ח דנדה:

סעיף כז

והמקשה
וכ"כ המקשה. ור"ל דדם קישוי לידה שבי"א ימי זיבה. אמ"ט בזוב. מיהו בנחה מחבליה בין קשוי ללידה. מטמא בזוב. שיעור הלמפרע ושיעור הנייחות מעת וכו':

סעיף כח

והמכה את עבדו
שאמרה תורה יום וכו' ור"ל יום שהוא כיומים. ולכן שיעורו מעל"ע:

סעיף כט

הרי הוא כברייתו
ר"ל עד אז הו"ל כבשר מת בעין ומטמא. ואח"כ הו"ל כמעוכל. וי"ג והוא כברויתו. ר"ל דוקא בבלעו שלם. אבל בלעסו. אף תוך זמן זה הוה ליה כמעוכל:

סעיף ל

הזב
ה"ה זבה נדה יולדת מצורע:

סעיף לא

מטמא את המשכב
ה"ה מושב:

סעיף לב

לטמא בגדים
אדם שנטמא במשכב כזה. מטמא בגדים וכלים שנגע קודם שפירש מטומאה. חוץ מאדם וכ"ח:

סעיף לג

נתלה
זב בכף מאזנים ומושבות בכף שנייה. כרע מושב ונתלה הזב. נעשה המושב מדרס. והו"ל אה"ט. אבל בכרע זב הו"ל רק משא זב שאינו רק ראשון:

סעיף לד

והמשכב
שנטמא ע"י ה' דרכי' הנ"ל:

סעיף לה

נתלה
ר"ל שכרע הכף שבו הטהור. ונתלה משכב שבכף ב'. נטמא. אבל הסיט משכב לאדם טהור. כך היה נ"ל [משבת דפ"ג ב' ותוספ' פ"ה דזבים]. דכל טומאות המסיטות לטהרה טהור. ובתוספתא קאמר אין לך דבר שאין בו רוח חיים שמטמא בהיסט. ש"מ כדברינו. וכ"כ רב"א. ומה אעשה שהרמב"ם פ"ז ממשכב ה"ב והר"ש והר"ב כאן לא כתבו כן. ע"כ ס"ל לפמ"ש הש"ס שבת הנ"ל. זב כלל נמי משכב ומושב. כך נ"ל:

סעיף לו

במגע
ר"ל או נגע או נשא למשכב המושב הנ"ל:

תוכן העניינים

יכין זבים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה