יכין דמאי· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ג
סעיף א
מאכילין את העניים דמאי
אפי' לחברים ואפילו בקביעות. לחכמים דסיפא:
סעיף ב
ואת האכסני' דמאי
אפילו לחיל מלך ישראל שחייב לזונם ומכל שכן שאר אורחים. מיהו בלנו האורחים לכ"ע חייבים. ולהכי פלגינהו לעניים ואורחים בתרי בבי. וטעם דפטור. הוא כדי להקל מצות צדקה והכנסת אורחים. ומשום הכי יודיעם. דברצו יעשרו. ולהכי תני מאכילין ולא העניים אוכלין:
סעיף ג
רבן גמליאל היה מאכיל את פועליו דמאי
ולא הוה מעשה לסתור. דמרישא משמע דוקא בתורת צדקה מותר להאכיל דמאי. דיש לומר דהכא נמי מיירי באין מחוייב להן מזונות. ועניים היו. וקמשמע לן דלא גזרינן אטו בחייב להן מזונות דאז אסור להאכילן:
סעיף ד
גבאי צדקה
שמפרנס בקביעות:
סעיף ה
בית שמאי אומרים נותנין את המעושר לשאינו מעשר
דרק סעודה אחת שרינן ברישא:
סעיף ו
ואת שאינו מעושר למעשר
ונותנין לו טפי כדי לעשר:
סעיף ז
וחכמים אומרים גובין סתם ומחלקין סתם
ר"ל רשאין לעשות כן. וא"ת ולמה לא יעשר כדברי ב"ש. דבהיות טוב אל תקרי רע. י"ל דבשיעשו כן תפסד הצדקה מדצריך ליתן להמעשר טפי כמש"ל. וגם אפשר שיפסיד העני כשלא יהיה כ"כ בקופה ותמחוי ממעושר. מיהו לר' יהודה [פ"ה מ"ה] לא יתנו לעני א' ממעשר ומשאינו מעשר. דשמא יפריש מזה על זה:
סעיף ח
הרוצה לחזום עלי ירק
לחתוך הירק מהקלחים [ת"י ומלק ויחזום]:
סעיף ט
להקל ממשאו לא ישליך עד שיעשר
שמא ימצאהו הע"ה. ומיירי בנאגד כבר דנתחייב במעשר. דבהופקר מקודם פטור ממעשר:
סעיף י
הלוקח ירק מן השוק
מעם הארץ. ונראה לי דהאי לוקח לא לשון קנין רק ר"ל נטל:
סעיף יא
ונמלך להחזיר לא יחזיר עד שיעשר שאינו מחוסר אלא מנין
דמדשומתן ידוע. כבר קנינהו במשיכה או בהגבהה. ומודיע לקונים אותן שעישר שלא יפרישו אחר כך מפטור על החיוב או איפכא. באותן אגודת עצמן שיקנה ממוכר זה. ועיין פרק ה' משנה ז':
סעיף יב
היה עומד ולוקח
שבורר לו אגוד יפה:
סעיף יג
וראה טוען אחר יפה ממנו מותר להחזיר מפני שלא משך
דמשיכתו לא היתה ע"ד לקנות. וקמ"ל אף דמדאורייתא מעות קונית עכ"פ הכא הם אמרו והם אמרו. הם אמרו לעשר דמאי. והם אמרו דבכה"ג לא יהיו מעות קונות:
סעיף יד
המוצא פירות
שהוקבעו למעשר:
סעיף טו
בדרך ונטלן לאוכלן ונמלך להצניע
ר"ל להניחן במקום מוצנע שבהפקר ולא ירצה לאכלן. דלהשליכן אסור [כעירובין דס"ד ב']:
סעיף טז
ואם מתחלה נטלן בשביל שלא יאבדו
ולא נתכוון לזכות בהן:
סעיף יז
כל דבר שאין אדם רשאי למכרן דמאי
כמוכר במדה דקה:
סעיף יח
לא ישלח לחברו דמאי
במתנה במדה דקה ואפילו לחבר:
סעיף יט
רבי יוסי מתיר בודאי ובלבד שיודיענו
אבל בדמאי דקיל. חייש שמא ישכח מלהודיעו. ונראה לי דוקא במתנה דלא שכיח. וגם ודאי נזהר להודיעו כדי שלא להכשילו. אבל במכירה מודה ר"י דאסור כלקמן פ"ה מ"ח:
סעיף כ
המוליך חטים לטוחן כותי
קודם שגזרו עליהן שיהיו כעובדי כוכבים:
סעיף כא
או לטוחן עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית
ולא חשידי לאחלופי:
סעיף כב
לטוחן עובד כוכבים דמאי
דשמא החליפם בתבואת ע"ה שהיה אצלו לטחון. ולראב"ד אין זה החשש דא"כ הו"ל ס"ס. אלא החשש הוא שמא החליפה העובד כוכבים עם שלו וס"ל להראב"ד דמירוח עובד כוכבים אינו פוטר:
סעיף כג
אצל העובד כוכבים כפירותיו
דאף דחשיד להחליפן בשלו הרי פירות עובד כוכבי' פטירי. דיש קנין לעובד כוכבי' להפקיע ממעשר:
סעיף כד
ר"ש אומר דמאי
דשמא גם הע"ה הפקיד אצלו והחליפן בהם:
סעיף כה
הנותן לפונדקית
בעלת אכסניא:
סעיף כו
מעשר את שהוא נותן לה
לבשל ולאפות:
סעיף כז
ואת שהוא נוטל ממנה מפני שחשודה לחלוף
דמורה היתר לאחלופי. מדטרחה בשבילו. או דלטובתו מתכוונת להחליף רע בטוב:
סעיף כח
אמר רבי יוסי אין אנו אחראין לרמאין
לחוש שמא תחליף ותאכל טבל:
סעיף כט
הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה לחלוף את המתקלקל
ובפונדקית לא קתני המתקלקל. דאפילו לא נתקלקל על ידה מחלפת. כדי להרגיל אצלה בנ"א. [ולכאורה יש להוכיח כתוס' דפונדקית ברישא חשידא ליתן לו רע תחת טוב דאל"כ ל"ל תו למתני חמותו. אי תרווייהו חד טעמא נינהו. מיהו לרש"י דבפונדקית נמי חשודה ליתן טוב תחת רע. י"ל דנקט סיפא משום שביעית דבפונדקית נקט מעשר דוקא. דבשביעית אסור כלל ליתן לה. ובחמותו נקט מעשר דוקא. הא שביעית מותר לגמרי]:
סעיף ל
אמר רבי יהודה
טעמא דת"ק קאמר:
סעיף לא
מודה רבי יהודה בנותן לחמותו שביעית שאינה חשודה להחליף
כלומר כשנתן לחמותו בשנת שביעית ספיחי שביעית שמהפקר המותרים [כשביעית פ"ט סי' י וסי' יד] לא חיישינן שהחליפתן במשומר בשביעית. אפילו נתקלקל מה שנתן לה חתנה:
סעיף לב
להאכיל את בתה שביעית
דר"י לטעמיה דשביעית חמיר להו לעם הארץ טפי ממעשר [כבכורות ד"ל ע"א]: