אור ברסלב

יכין דמאי· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ב

פרק א

סעיף א

ואלו דברים מתעשרין דמאי בכל מקום
אפילו מכזיב ולהלן. דחזקתן מארץ ישראל באו וחייבים במעשרות מד"ס:

סעיף ב

הדבילה והתמרים והחרובים האורז והכמון
קיממעל:

סעיף ג

האורז שבחוצה לארץ כל המשתמש ממנו
אפילו בארץ ישראל ומהאי טעמא לא נקט סתם פטור:

סעיף ד

פטור
דאורז שמחו"ל ניכר הוא דשל א"י לבן ביותר. משא"כ אורז שבחו"ל סביב א"י. אדום הוא וכ"כ בירושלמי. משא"כ שאר מינין שבאו לא"י אתו לאחלופי:

סעיף ה

המקבל עליו להיות נאמן
ולא יהיו פירותיו דמאי:

סעיף ו

מעשר את שהוא אוכל ואת שהוא מוכר
משדהו:

סעיף ז

ואת שהוא לוקח
אפילו ע"מ למכור:

סעיף ח

ואינו מתארח אצל עם הארץ
שיתעכב כאורח בביתו דחשדינן ליה שיבא לאכול אצלו. ובבאו עדים שקבל בפני ג'. ושהתנהג בכל אלו ל' יום סגי:

סעיף ט

ר' יהודה אומר אף המתארח אצל עם הארץ
ואומר שלא אכל אצלו. או שאכל ועישר מה שאכל:

סעיף י

אמרו לו על עצמו אינו נאמן
נ"ל דה"ק הרי גם על עצמו. ר"ל מה שאוכל או מוכר בביתו. אמרי' דאינו נאמן עדיין עד שיביא עדים שעישר הכל. והיאך נאמינו על של אחרים. ר"ל על הע"ה שהתארח אצלו. שהוא ודאי אינו מעשר. והיאך נאמין לזה כשיאמר שעישר מה שאכל. והרי רגלים לדבר שאכל מה שאינו מעושר:

סעיף יא

כיצד יהא נאמן על של אחרים
דבכל דוכתא אשכחן דנאמן טפי על של עצמו מעל של אחרים [כחגיגה פ"ג מ"ה ומכשירין פ"ו מ"ג]:

סעיף יב

המקבל עליו להיות חבר
נ"ל דחבר נקרא אדם שרשאין הפרושים להתחבר אליו מדנזהר לענין טהרות. שלא יהיו בגדיו ומאכליו בחזקת טומאה. ואפילו ת"ח א"נ על זה עד שיקבל וירגיל א"ע ל"י. מיהו א"צ הת"ח לקבל בפני ג':

סעיף יג

אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש
דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י. מיהו אנן קי"ל דמותר:

סעיף יד

ואינו לוקח ממנו לח
משא"כ יבש נאמן ע"ה שלא הוכשר. אבל א"נ שלא נטמא דאינו בקי בזה. ולאאמ"ו הגאון זצוק"ל נאמן שלא הוכשר מס"ס. ולהכי א"נ אטומאה במגו. מדא"נ דלא הוכשר רק מס"ס ולא מצ"ע. עכלה"ט:

סעיף טו

ואינו מתארח אצל עם הארץ
אפילו אצל ע"ה שכבר קבל להיות נאמן על מעשרות. שמא יתטמא אצלו:

סעיף טז

ולא מארחו אצלו בכסותו
דבגדו כמדרס לפרושים. שמא ישבה עליהן נדה ומטמא בהיסט. משא"כ מע"ה גופיה דאינו מטמא רק במגע. יכול להזהר:

סעיף יז

ר' יהודה אומר אף לא יגדל בהמה דקה
דאסור לגדלן בא"י שמא ירעו בשדות אחרים:

סעיף יח

ולא יהא פרוץ בנדרים
לנדור הרבה שמא יעבור:

סעיף יט

ובשחוק
דמרגיל לזנות דשחוק וקלות ראש מרגילין לערוה:

סעיף כ

ולא יהא מטמא למתים
ר"ל אינו חושש להטמא למתים אף באין צורך:

סעיף כא

אמרו לו לא באו אלו לכלל
דמה נוגע זה לטהרות ור"י סבר מתוך שמתנהג בפרישות באלו. מחזקינן ליה נמי שיזהר לענין טהרות ג"כ:

סעיף כב

הנחתומים
נחתום חבר שקנה דמאי:

סעיף כג

לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה
והלוקח ממנו יפריש מעשר שני. משום דהשוטרים מכריחין לנחתומים למכור בזול. ונ"ל דלא הרויח הנחתום רק שא"צ להפריש מע"ש. אבל עכ"פ צריך לקרוא שם למעשר ראשון ולמעשר עני בשנתו. וכלקמן [פ"ד מ"ג] דהרי לא מפסיד מידי בשיקרא שם. מיהו במוכר לע"ה חייב בכל:

סעיף כד

החנונים אינן רשאין למכור את הדמאי
מדמשתכר הרבה. חייבוהו גם במע"ש:

סעיף כה

כל המשפיעין במדה גסה
שמוכרים הרבה ביחד:

סעיף כו

רשאין למכור את הדמאי
מדדרכם לתת מדה גדושה ואינן מרויחים הרבה:

סעיף כז

אלו הן המשפיעין במדה גסה כגון הסיטונות
סוחר גדול בלח:

סעיף כח

ומוכרי תבואה
סוחר גדול ביבש:

סעיף כט

רבי מאיר אומר את
דבר שדרכו וכו':

סעיף ל

שדרכו להמדד בגסה ומדדו בדקה טפלה דקה לגסה
ופטור:

סעיף לא

את שדרכו להמדד בדקה ומדד בגסה טפלה גסה לדקה
וחייב לעשר:

סעיף לב

ובלח דינר
מה ששוה דינר ודינר ו' מעין [ומעה וזוז שוין] ומעה כסף משקל ט"ז שעורים:

סעיף לג

ר' יוסי אומר סלי תאנים וסלי ענבים וקופות
פאססער מלאות ירק:

סעיף לד

של ירק כל זמן שהוא מוכרן אכסרה
לפי האומד:

תוכן העניינים

יכין דמאי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה