אור ברסלב

יכין ביכורים· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ג

פרק ב

סעיף א

ורואה תאנה שבכרה
ואפי' סמדר או פגים דבשעת הפרשה אין צריך נגמר פרי. והא דלא נקיט להו תנא דרך חשיבותן כמו שנזכרים בקרא ארץ וגו' גפן תאנה ורמון ה"ט מדבעי למנקט להו דרך בכירותם דתאנה ממהרת להתבשל מקודם וכדכתיב התאנה חנטה פגיה ואחר כך הגפן והרמון בסוף מדקליפתו קשה מתבשל באיחור זמן מאד.

סעיף ב

אשכול שביכר רמון שביכר קושרו בגמי
מעט באסט לסימן.

סעיף ג

ורבי שמעון אומר אף על פי כן חוזר וקורא אותם בכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע
דלא הוקדש בקריאת שם רק בתלוש:

סעיף ד

כל העיירות שבמעמד
כל ישראל נחלקים לכ"ד מעמדות וכנגדן היו עשרים וארבעה משמרות כהונה ולויה ומכל מעמד היו דרין איזה אנשים מהן בירושלים בקביעות להיות שלוחין לאחיהן כשיגיע זמנן לעמוד על הקרבת התמידין ומוספין ובכל שבוע ושבוע משמר א' מכהונה ולויה חצי' עולה לירושלים לעבודה וחציו השני הולכין ליריחו שהיא סמוכה לירושלים כדי לתקן ולשלוח משם מזון לחצי המשמר שעלה לירושלים [כן משמע ממתני' רפ"ד דתענית ומברייתא שם דכ"ז א' ומפרש"י במתני' ולא זכיתי להבין דברי הרמב"ם רפ"ו מהל' כלי המקדש ודברי הר"ב רפ"ד דתענית ההולך בעקבותיו יע"ש] ואנשי המעמד מתכנסין בעריהן ומתענין ד' ימים בשבוע ומתפללין שיקובל קרבנות ישראל כפ"ד דתענית:

סעיף ה

מתכנסות לעיר של מעמד
להעיר שהי' דר שם ראש המעמד לעלות יחד דברוב עם הדרת מלך:

סעיף ו

ולא היו נכנסין לבתים
שלא יתטמאו באהל הטומאה מפני רבוי ודוחק האורחים [כך נ"ל ודו"ק]:

סעיף ז

ולמשכים
ר"ל כשהאיר השחר:

סעיף ח

קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלהינו
ובדרך היו משוררים שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. ול"מ היה נ"ל שבדרך היו משוררים כל ט"ו שיר המעלות ושם המזמורים האלו מעידים למה שנתקנו אלא שבכל יום התחילו עם שמחתי באומרים לתשובה על דברי הממונה שאמר קומו וכו' וכשהגיעו לירושלים עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים בהר הבית הללו אל בקדשו וכו' ומסיימים בעזרה כל הנשמה תהלל יה וגו' והתחילו הלוים בשיר:

סעיף ט

והרחוקים מביאים גרוגרות וצמוקים
ר"ל תאנים וענבים יבשים:

סעיף י

והשור
המיוחד לשלמים:

סעיף יא

וקרניו מצופות זהב ועטרת של זית בראשו
הוא המובחר שבאילנות שבא"י ועלהו רענן תמיד גם לגלויי דבכורים מז' מינין הן:

סעיף יב

החליל
פלעטהע. ולפע"ד נקרא הכאה ע"ש הקשת האצבעות על נקבי החליל:

סעיף יג

מכה לפניהם
בלכתם בדרך ולא הלכו רק ב' חלקי היום:

סעיף יד

הגיעו קרוב לירושלם שלחו לפניהם
שלוחים להודיע ביאתם:

סעיף טו

ועטרו את בכוריהם
אם היו הפירות יבשים מניחים רטובים למעלה ותמיד מניחים המובחרים ביותר למעלה מפני זה אלי ואנוהו:

סעיף טז

הפחות
שרי הכהנים:

סעיף יז

הסגנים
שרי הלוים:

סעיף יח

והגזברים
גבאי אוצר בית ה':

סעיף יט

לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים
כל ישראל נכבדים ובני מלכים רק אם באו הרבה יוצאין לקראתם הרבה ואם מעט מעט:

סעיף כ

וכל בעלי אומניות שבירושלם עומדים לפניהם
כשעוברין לפניהן. אע"ג דאין בעלי אומניות חייבים לעמוד מפני ת"ח בשעת מלאכתן הכא חביבה מצוה בשעתה וכ"כ חייבין לעמוד בפני נושאי המטה או בפני נושאי תינוק למול:

סעיף כא

אפילו אגריפס המלך
מלך בבית שני בעל נפש ושררה רבה:

סעיף כב

הגוזלות שעל גבי הסלים
שהיו תולין סביב לסלים ולא ע"ג שלא יטנפום:

סעיף כג

ומה שבידם נותנים לכהנים
הגוזלות שבידם וי"א דאבכורים קאי וכן נ"ל דאי גוזלות שבידם כיון דאינן עולות הו"ל חולין בעזרה:

סעיף כד

מוריד הסל מעל כתפו
להניפן והיינו לר"י אבל לת"ק א"צ תנופה כלל [סוכה דל"ז ב'] :

סעיף כה

ואוחזו בשפתותיו
שפת הסל:

סעיף כו

וכהן מניח ידו תחתיו ומניפו
מוליך ומביא מעלה ומוריד:

סעיף כז

ומניחו בצד המזבח
הישראל מניחו אצל קרן מערבית דרומית דמזבח:

סעיף כח

והשתחוה
בפישוט ידים ורגלים נגד ההיכל:

סעיף כט

בראשונה כל מי שיודע לקרות
בלשון הקודש:

סעיף ל

נמנעו מלהביא
מפני הבושה:

סעיף לא

העשירים מביאים בכוריהם בקלתות
סלים:

סעיף לב

והעניים מביאין אותם בסלי נצרים
ענפים:

סעיף לג

של ערבה
וויידען:

סעיף לד

קלופה
שכך נאה יותר:

סעיף לה

והסלים והבכורים ניתנין לכהנים
והעשירים מחזירין הקלתות לבתיהן:

סעיף לו

ר"ש בן ננס אומר מעטרין את הבכורים חוץ משבעת המינים
ר"ל אפי' בפריש ואתרוגין וה"ה בפירות ח"ל:

סעיף לז

הבכורים
התאנה או אשכול שבכרה:

סעיף לח

ותוספת הבכורים
מה שמוסיף עליהן בשעת הפרשה משאר תאנים וענבים:

סעיף לט

ועיטור הבכורים
הפירות היפים שנותן למעלה להדר הבכורים:

סעיף מ

מין במינו
ר"ל אינו מוסיף רק מאותו מין שביכר:

סעיף מא

מין בשאינו מינו
דרשאי להדר תאנים בענבים וה"ה איפכא:

סעיף מב

ופטורה מן הדמאי
בקבלן הכהן מע"ה אינן חייבין במעשר:

סעיף מג

ועטור הבכורים חייב בדמאי
ולאכלן בטומאה יש ספק:

סעיף מד

ואם אינה באה מן הארץ
ר"ל בבואו מעבר הירדן שמביאין משם בכורים [כפ"א מ"י]:

סעיף מה

והאשה בכתובתה
לגבות מהן בחייו כשתתגרש:

סעיף מו

כספר תורה
ר"ל גם ס"ת שוה לבכורים כדינין הנ"ל. וי"א דקאי על שהוא קונה דגם ס"ת מותר לקנות בבכורים וקמ"ל דאף דלא אפשר תו למיתא לידי אכילה דהרי אסור למכור ס"ת כ"א לפדיון שבויים ולישא אשה ולת"ת וסימנך פאת [י"ד סי' ע"ר]:

סעיף מז

ורבי יהודה אומר אין נותנים אותם
הבכורים:

סעיף מח

אלא לחבר בטובה
ר"ל דכהן המקבלן יחזיק טובה [דאנק זאגען] לבעלים שנתנם לו דברשות הבעלים ליתנן לכל כהן שירצה אפי' אינו ממשמר אותו השבוע ולהכי הוה ליה כשאר קדשי הגבול שאין נתנין רק לחבר המחזיק בתורת ד' [כחולין דק"ל ע"ב] ור"י לשיטתי' אזיל דסבירא ליה הכי [ספ"ד דחלה]:

סעיף מט

וחכמים
פליגי עלי' דר"י בתרתי:

סעיף נ

אומרים נותנין אותם לאנשי משמר
ואין ברשות הבעלים ליתנן לכהן שירצה:

סעיף נא

והם מחלקין ביניהם כקדשי המקדש
ר"ל כשאר קדשי מזבח דנתנין גם לע"ה דהואיל והכניסום למקדש מזדהר בהו הע"ה לאכלן בטהרה:

סוף הספר

תוכן העניינים

יכין ביכורים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה