יכין ביכורים· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ב
סעיף א
וחומש
זר שאכלן במזיד חייב מיתה בידי שמים ובשוגג משלם קרן לבעלים וחומש לכל כהן שירצה:
סעיף ב
ואסורים לזרים
אפי' חצי שיעור:
סעיף ג
והם נכסי כהן
יכול לקנות בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה:
סעיף ד
ועולין באחד ומאה
בנתערב אחד במאה חולין בטל:
סעיף ה
וטעונין רחיצת ידים
דסתם ידים שניות הן ושני פוסל לתרומה ובכורים נמי אקרי תרומה ולהכי אסור ליגע בהן בלי נט"י:
סעיף ו
והערב שמש
טמא שטבל אינו אוכלן בלי הע"ש אחר טבילה:
סעיף ז
מה שאין כן במעשר
ר"ל מעשר שני דשרי לזרים ואסור לקנות בדמי מע"ש עבדים וקרקעות ובהמה טמאה ובטל ברוב כשהמע"ש חוץ לירושלים ואינו טעון נט"י והע"ש דקיי"ל טבל ועלה אוכל במעשר שני [וכ"כ כל מעשר שנזכר בפרק זה ר"ל מע"ש דשאר מעשרות פשיטא דדינו כחולין]:
סעיף ח
טעונים הבאת מקום
לירושלים:
סעיף ט
וטעונים ודוי
בכורים כשמביאן לבהמ"ק אומר פרשת ארמי אובד וגו' ומעשר כשמבערו בשנת ד' וז' בשמיטה אומר פרשת בערתי הקודש וגו'. ואע"ג דכולל התם נמי תרומה כדקאמרי' [מע"ש פ"ה מ"י] נתתיו ללוי זו תרומה ותמ"ע עכ"פ כשאין לו רק תרומה אינו מתודה משא"כ כשאין לו רק מעשר מתודה:
סעיף י
ואסורין לאונן
ביום מיתה אפי' לאחר קבורה [ר"ב פ"ג הוריות מ"ה] הוא אונן דאו' והאוכל אז מע"ש בירושלים לוקה [רמב"ם פ"ג ממע"ש] ועל בכורים חייב אז מכות מרדות [רמב"ם פ"ג מבכורים] אבל אנינות לילה של אחר יום המיתה. וכ"כ הימים שנשתהה בין יום מיתה לקבורה. אנינות מד"ס:
סעיף יא
רבי שמעון מתיר
בכורים לאונן:
סעיף יב
וחייבין בביעור
לבערן מהעולם אחר שנת ג"ו בשמיטה:
סעיף יג
ור"ש פוטר
דבכורים כתרומה דא"צ לבערן מהעולם אלא נותנין לכהן ודיו:
סעיף יד
ואסורין כל שהן מלאכול בירושלם
אסורין כמו אוסרין ור"ל בכורים ומע"ש כל שהוא שנתערבו במינן בירושלים אינן בטלים דמדאפשר לאכלן שם בלי טרחא הו"ל כדשיל"מ משא"כ חוץ לירושלים בכורים בטלים בק"א ומע"ש בטל ברוב [רמב"ם פ"י ממע"ש הי"ד ופ"ד מבכורים הט"ו]. [ולהר"ש אפי' חוץ לירושלים אינן בטלים. והא דתנן במ"א דבכורים בטלים בק"א היינו בנתערב בחולין דלענין זרים לא הוה כדשיל"מ ומדהותר זרות הותר נמי מחיצה. משא"כ הכא מיירי בנתערב בתרומה דליכא רק איסור מחיצות הו"ל כדשיל"מ להעלותן ולאכלן והא דקתני מלאכלן בירושלים ר"ל מלאכלן אלא בירושלים]:
סעיף טו
וגדוליהן אסורים מלאכול בירושלם
בזרען בירושלים אסור לאכלן בתורת חולין מדיש לו מתירין [להר"ש ה"נ מיירי אפי' חוץ לירושלים ואסור מלאכלן אלא בירושלים]. והא דתנן פרק ט' דתרומה מ"ד דגדולי בכורים ומע"ש מותרים היינו בזרען חוץ לירושלים או דהתם אתי' אליבא דר"ש דהכא ואף דהתם נמי תנן דגדולי תרומה תרומה ובמתני' הכא מסיק משא"כ בתרומה התם מי"ח דבר שגזרו כפ"ק דשבת. ומתניתין דהכא קודם גזירה נשנית:
סעיף טז
אף לזרים ולבהמה
אכולהו קאי בין שנתערבו בחולין או שזרען דלא תימא דוקא לאכלן חוץ לירושלים אסור אבל לענין לאכול הבכורים לזרים ומע"ש לבהמה נתבטלו קמ"ל דאף לזה לא נתבטלו. [ולהר"ש הנ"ל סימן י"ד דמתני' בנתערב בתרומה מיירי אם כן אי אפשר דנימא דלשתרי לזרים. קאי אף לזרים וכו' אמלתא דר' שמעון והכי קאמר אף לזרים ולבהמה ר' שמעון מתיר. וכן מפורש בירושלמי דר' שמעון לדבריהם דרבנן קאמר ר"ל דה"פ דר' שמעון קאמר לרבנן כמו דמודיתו לי בנתערב בכורים בחולין דבטל בק"א ומותר לזרים וכמו כן מודיתו במעשר דבטל ברוב ומותר לבהמה כ"כ בטלו לענין קליטות מחיצות. ולפי זה מצינן למימר דהא דתנן בפרק ט' דמעשר דגדולי תרומה ובכורים מותרים אפי' כרבנן אתי' דהתם לענין היתר לזרים. אבל על כל פנים צריך לאכלן בירושלים וזהו תירוץ ריש לקיש בירושלמי]:
סעיף יז
ר' שמעון מתיר
אגדולין לבד פליג:
סעיף יח
מה שאין כן בתרומה
שכל הדינין הללו אין נוהגין בה:
סעיף יט
שהתרומה והמעשר אוסרין את הגורן
אסור לאכול מתבואה עד שיפריש תרומה ומעשר משא"כ בכורים:
סעיף כ
ויש להם שיעור
מעשר שיעורו מדאוריי' ותרומה שיעורו מדרבנן א' ממ' לעין יפה וא' מנ' לבינוני וא' מס' לעין רעה וכולן יש להן אסמכתא מדאו' [כרש"י חולין קל"ז] אבל בכורים א' מס' מד"ס אין לה אסמכתא:
סעיף כא
ונוהגים בכל הפירות
מד"ס. ומדאורייתא רק בדגן תירוש ויצהר. ובכורים רק מז' מינין:
סעיף כב
בפני הבית ושלא בפני הבית
היינו רק מדרבנן ובכורים רק בפני הבית:
סעיף כג
ובסקריקון
מפורשים פ"א סי' ז' ח' ט'.
סעיף כד
שהבכורי' נקנין במחובר לקרקע
כפ"ג מ"א אדם יורד לשדהו וכו' קושר גמי וכו':
סעיף כה
וחייב באחריותם
עד שיביאן להר הבית [כפ"א מ"ט]:
סעיף כו
וטעונים קרבן
להביא עמהן שלמים:
סעיף כז
ושיר
משיגיעו לעזרה מתחילין הלוים לשורר ארוממך ד' כי דליתני וגו':
סעיף כח
ותנופה
כפ"ג מ"ו:
סעיף כט
ולינה
ביום שהביא בכוריו לן בירושלים בליל שלאחריו והא דלא חשיב הכא ההפוכין ממשנה ג' שישנן בבכורים ולא בתרומה ומעשר היינו מדכולן הן בשלילות ולא בעי למחשב בכל חד רק מה שניכר בו ההפרש מחביריו ודו"ק:
סעיף ל
נטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף כבכורים
דהא דתרומה אינה נטלת מטהור אטמא ה"ט דמתירא שמא יגעו אהדדי ופריש שלא מהמוקף וה"ט לא שייך בתמ"ע ובכורים דא"צ בהן מוקף מדאו'. מיהו תמ"ע צריך מוקף מד"ס [כתו' גיטין ד"ל ע"ב ד"ה וכי]. ואף דבכורים מחוברים אפ"ה שייך בהן טומאה כשנגמר כ"צ [כפסחים דל"ג א' וחולין דקכ"ו ב' וסנהדרין דט"ו א' ופ"ב דתרומות ז'] ודלא כרמב"ם הכא:
סעיף לא
אתרוג שוה לאילן
למיזל בתר חנטה:
סעיף לב
שוה לאילן בערלה
דאף דמונין שני ערלה משעה שנקלט [וכלעיל ערלה פ"א סי' ד'] עכ"פ בחנט בג' אף שנלקט בד' אסור וכ"כ הנחנט בד' ונלקט בה' צריך פדיון:
סעיף לג
ובשביעית
דבחנט בו' אף שנלקט בז' מותר [מיהו פטור ממעשר] ובחנט בז' אף שנלקט בח' דינו כשביעית:
סעיף לד
ולירק בדרך אחד
מדרגילין להשקותו כירקות משא"כ אילנות ותבואה גדלים רק על מי גשמים. והא דאין דינו לכל כירקות שאני אינך דאפקינהו קרא:
סעיף לה
שבשעת לקיטתו עשורו
דבנלקט בשנת א' ב' ד' ה' בשמטה מעשר ראשון ומע"ש ובנלקט בג' ו' מע"ר ומעשר עני ובנלקט בז' פטור ממעשרות כשביעית:
סעיף לו
דם מהלכי שתים
ר"ל אדם ותנא מהלכי שתים למכלל נמי אדני שדה כפ"ח דכלאים כרבינו יעב"ץ זצוק"ל:
סעיף לז
ודם השרץ אין חייבין עליו
ר"ל שוה דם מה"ש לדם השרץ דבאכלו לא לקי משום דם אבל משום שרץ לקי אבל בדם אדם ליכא לאו כלל:
סעיף לח
כוי
י"א איל הבר געמזע בל"א וי"א שור הבר ביפעל בל"א וי"א הנולד מתיש הבא על צביה:
סעיף לט
כיצד שוה לחיה דמו טעון כסוי כדם חיה
מיהו אינו מברך דס' הוא:
סעיף מ
ואין שוחטין אותו ביום טוב
אינו ענין לשוה לחיה וכו' רק ה"ק מדטעון כסוי מס' אינו נשחט ביו"ט דאפר כירה מוכן לוודאי ולא לספק:
סעיף מא
וחלבו
בנתנבל או מת:
סעיף מב
מטמא בטומאת נבלה בחיה
דחלב נבילת בהמה טהורה טהור:
סעיף מג
ואין פודין בו פטר חמור
דבבהמה פודה אבל זה ספק הוא:
סעיף מד
ואין חייבין עליו כרת
לענין קרבן וה"ה דלא לקי. וגם זה אינו ענין שוה לבהמה. אלא הכי קאמר אף על גב דלעניין איסור שוה לבהמה אפילו הכי באכלו פטור:
סעיף מה
ואינו נלקח בכסף מעשר לאכול בירושלם
דאין לוקחין בהמה רק לשלמים וזה ס' הוא:
סעיף מו
רבי אליעזר פוטר שהמוציא מחברו עליו הראיה
ושמא חי' הוא ופטור:
סעיף מז
ועם הבהמה
בין למשוך עמם או להרביעם יחד:
סעיף מח
הכותב חיתו
או בהמתו. וי"א אפי' בכתב לו שתיהן:
סעיף מט
ובהמתו לבנו
ונ"ל דרבותא קמ"ל אע"ג דדעתו של אדם קרובה אצל בנו [כב"ב דקמ"ב ב'] וכ"ש לאחר ות"ל כי כוונתי בזה לע"ר אאמ"ו הגאון זצוק"ל:
סעיף נ
אם אמר הריני נזיר שזה חיה או בהמה
ר"ל או שאמר הריני נזיר שזה בהמה וה"ה באמר הריני נזיר שזה חיה ובהמה או שאמר שזה לא חיה ולא בהמה בכולן הוא נזיר מספק:
סעיף נא
ולבהמה
כיצד טעון וכו':
סעיף נב
ומשום אבר מן החי כזה וכזה
תנא ושייר טובא דדמו אסור וטריפתו אסור ואמה"ח שלו אסור ועוד טובא הכל כזה וכזה: