יכין בבא קמא· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ט
סעיף א
הגוזל
ה"ה גנב [ח"מ שנ"ד]. ונ"ל דנקט גזלן לרבותא דת"ק דר"ש [רכ"מ ה"ח] דס"ל דרק גניבה מיאש אבל לא גזילה להכי נקט גזלן דאע"ג דלא מיאש אפ"ה קנה מיהו אנן קי"ל [ח"מ שס"ח] בגזלן ישראל הוה יאוש ובגזלן עכו"ם לא מיאש אבל גניבה לעולם מיאש:
סעיף ב
משלם כשעת הגזלה
דהיינו דמי עצים וצמר ולא דמי הכלים. ודוקא בגזל עצים שאינן משופין ועשאן כלים או צמר שאינו טווי ועשאן בגדים, שהן שינוי שאינו חוזר לברייתו וקנינהו. אבל עצים משופין, או צמר טווי, ועשאן כלים או בגדים, שינוי החוזר לברייחו הוא כשינתק הנסרים או יסתר חוטי התפירה, ולא קנה [ח"מ ש"ס ו']. אבל שבח מיהו קנה, וצריך להחזיר להגזלן השבח. וי"א דאף שינוי גרוע כזו עם יאוש קונה. [שס"א]:
סעיף ג
דמי רחל העומדת ליגזז
הפרה והרחל חוזרים בעינא, דבגופן אין שום שינוי, רק מה ששוין השתא פחות משויין בשעת גזילה, ישלם לבעלים, והולד והצמר קנה [כך נ"ל פי' נ"י]. ונ"ל דקמ"ל הך בבא, דאף מעשה קטנה כזאת שעשה בהשינוי שסעד הולד כשנולד, או שגזז הצמר, קנאן ולא הוה כגוזל דקל מחובר וקצצו דלא קנה [כב"ק צ"ו א']. דהתם לא נשתנה שמו, משא"כ הכא. מיהו לרא"ש גם פרה ורחל עצמן קנה בשינוי זה:
סעיף ד
רחל ונטענה אצלו וגזזה
ה"ה בלא ילדה ולא גזזה עדיין, השבח דגזלן הוה:
סעיף ה
משלם כשעת הגזלה
וקמ"ל הך בבא דאף עיבור וטעינה, שהן שינוי דממילא, אפ"ה קנה הולד והצמר. וי"א דשינוי רק אחר יאוש קנה [שס"ב ח'], א"כ קמ"ל אף דיאוש לחוד לא קנה [כשס"א], אפ"ה עם שינוי דממילא קנה. מיהו לרא"ש הנ"ל סי' ג'. טובא קמ"ל דאף דהפרה היא השתא סריקא כמו שגזלה, אפ"ה קנה גם הפרה גופה [כך נ"ל]:
סעיף ו
זה הכלל
לאתויי גנב טלה או עגל ונעשו איל ושור וטבחן או מכרן, פטור מד' וה', דשלו טבח ומכר:
סעיף ז
משלם כשעת הגזלה
קמ"ל הך בבא דאפילו לענין הפסד הגזלן נמי משלם כשעת הגזילה:
סעיף ח
בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך
דכקרקע דמי שעומדת תמיד ברשות בעלים, והכי קיי"ל [שס"ג]:
סעיף ט
פירות והרקיבו
כולן, דהו"ל שינוי הניכר, אבל מקצתן, כהיזק שאינו ניכר הוא [שם] וקמ"ל הך בבא אף שאינו שנוי דממילא, כהנך דרישא, אפ"ה א"ל הרי שלך לפניך:
סעיף י
יין והחמיץ
דשינוי הניכר הוא ע"י טעמו וריחו:
סעיף יא
מטבע ונפסל
במדינה זו, אך יוצא במקום אחר, דא"ל לך והוציאם שם, והו"ל כהיזק שאינו ניכר:
סעיף יב
בהמה ונעבדה בה עבירה
שנרבעה או נעבדה כע"ז בע"א, דאי בב' עדים היינו יוצא לסקל בסיפא [כך נ"ל כוונת רש"י. אמנם ל"מ י"ל דרישא מיירי בב' עדים, וסיפא בכבר נידן בב"ד]:
סעיף יג
או שנפסלה מעל גבי המזבח
ע"י מום שאינו ניכר, כגון דוק שבעין [מיהו דוקא בבהמה קדושה כבר, דאל"כ אפילו במום גמור פטור מההיזק, דכל בהמות לאו למזבח קיימי [כב"ק דצ"ח ותוס' שם] וקמ"ל כל הני אף שכולן ע"י אדם אפ"ה א"ל הרי שלך לפניך:
סעיף יד
או שהיתה יוצאת ליסקל
וס"ל גומרין דין השור שלא בפניו, דאל"כ יאמר לגזלן הפסדתו בידים שהבאתו לב"ד. ואע"ג שנגח אדם בהיותו אצל הגנב, אין הגנב חייב מדלא שמרו כראוי מדרק גרמא בעלמא הוא [ועי' פ"י מ"ה]:
סעיף טו
אומר לו הרי שלך לפניך
דכל אלו שינוי שאינו ניכר, ולא דמי למטבע שנפסל בכל מקום. דהתם ע"י הצורה שנפסל ניכר הפסדה:
סעיף טז
נתן לאומנין לתקן וקילקלו
שנתן להם נסרים, לעשות כלי ועשאוה ושברוה:
סעיף יז
חייבין לשלם
דמי הכלי, דאין אומן קונה בשבח כלי, והאומן ש"ש הוא [וי"א דקיי"ל אומן קונה בשבח כלי [ש"ו]:
סעיף יח
נתן לחרש שידה
[שעזע] שבעגלה:
סעיף יט
תיבה ומגדל
[שראנק]:
סעיף כ
לתקן
לקבוע בהן מסמר וכדומה:
סעיף כא
חייב לשלם
תנא סיפא לגלויי דרישא מיירי בעשה האומן הכלי ושברה, ואפ"ה חייב:
סעיף כב
או שהזיק
ר"ל שהזיקן וקמ"ל אף דכך מצוי צריך לזהר:
סעיף כג
ואם מחמת המכה
מדהכה בכח יותר מהראוי:
סעיף כד
הנותן צמר לצבע והקדיחתו יורה
נשרפה בה, ע"י שהרתיחו יותר מהראוי:
סעיף כה
נותן לו
האומן לבעה"ב:
סעיף כו
צבעו כאור
מכוער, בפסולת הצבע, ואם הקלקול מדלא קלט יפה, פטור, דדלמא הצמר גרם:
סעיף כז
אם השבח יותר על היציאה
שהצמר היה יפה דינר, והצובע הוציא דינר, והשתא שוה ג' דינרין:
סעיף כח
נותן לו
להאומן:
סעיף כט
את היציאה
דינר שהוציא:
סעיף ל
ואם היציאה יתירה על השבח
שהצובע הוציא ג' דינרין והשבח רק ב':
סעיף לא
נותן לו את השבח
ב' דינרין, ולא שכר שלם, ואם שכרו פחות מהוצאתו, לא יתן לו רק שכר שקצב לו:
סעיף לב
דמי צמרו
דקנאה בשינוי כגזלן:
סעיף לג
נותן לו את השבח
מטעם קנס והכי קיי"ל [שם]:
סעיף לד
הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו
שלא גזלו, ועתה רוצה לשוב. ומיירי שנשבע לו מעצמו, דב"ד אין נשבעין עד שיודה בפרוטה ויכפור ב' מעה כסף [ח"מ פ"ח], ואף דהיסת נשבעין אפילו אפרוטה [פ"ח ו'] הרי לא נתקנה עדיין בזמן המשנה:
סעיף לה
יוליכנו אחריו אפילו למדי
שרחוק מאד, וגם הכסף אין נחשב שם כלום [כישעיה י"ג פי"ז], אפ"ה יחזיר לו לשם, אבל בלא נשבע, א"צ לחזור אחריו, רק יודיעו שרוצה להחזירה לכשיבוא אליו [שס"ז]:
סעיף לו
ולא לשלוחו
של נגזל, אא"כ עשאו שליח בעדים, דאל"כ הרי אחריות הדרך על הגזלן, וגם אינו מתכפר עד שיגיע ליד הנגזל:
סעיף לז
אבל נותן לשליח בית דין
שעשאוהו ב"ד שליח להוליכו לנגזל וזה מתקנת השבים:
סעיף לח
ואם מת
הנגזל:
סעיף לט
יחזיר ליורשיו
קמ"ל דאפילו ליורשים יחזיר למדי:
סעיף מ
נתן לו
גזלן לנגזל:
סעיף מא
מחל לו
נגזל לגזלן:
סעיף מב
אינו צריך לילך אחריו
אף דכבר שמעינן לה מדיוקא דרישא. קמ"ל הכא דיוקא, דעכ"פ לכשיבוא הנגזל ישיבנו לו, אף דבשאר פחות משוה פרוטה א"צ להשיב [כח"מ ש"ס ב'], הכא שאני שהיה תחלה פרוטה [כח"מ ש"ס ד']:
סעיף מג
נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש
שבועה ב' שנתנו לו ואח"כ הודה, ה"ה בלא נתן גם הקרן, וחוזר ונשבע על שניהן שמוסיף חומש לקרן לשבועה א' וחומש לקרן לשבועה ב' וחומש להחומש שכפר השתא:
סעיף מד
ה"ז משלם חומש על חומש
חומש של חומש ויחזירם אפילו למדי:
סעיף מה
עד שיתמעט הקרן פחות משוה פרוטה
ר"ל דחומש שנשבע עליו נחשב שוב כקרן, ולהכי בחזר ונשבע שוב על חומש ב' והודה, חייב שוב גם עליו חומש ואשם, וכן לעולם:
סעיף מו
וכן בפקדון
בכפר ונשבע והודה:
סעיף מז
בפקדון או בתשומת יד
הלואה:
סעיף מח
או בגזל או עשק את עמיתו
כל ממון שבא לידו בהיתר כהלואה או שכירות, וכשתבעו הנותן, כבשו באלמות, נקרא עושק [ח"מ שנ"ט ח']:
סעיף מט
משלם קרן
דאין חומש ואשם רק בהודה:
סעיף נ
והעדים מעידין אותו שגנבו
לעיל נקט שאכלו לרבותא, דאף שאינו בעולם אפ"ה פטור מכפל מדלא טען שנגנב, והכא נקט גנבו לרבותא, אף שהוא בעין אצלו, אפ"ה חייב כפל:
סעיף נא
משלם תשלומי כפל
אבל ד' וה' אין חיובו מפורש רק בגנב ממש ואפ"ה חייב גם שומר בד' וה' מדהוקש לגנב [ב"ק ק"ו ב']. מיהו בשלח בו יד קודם שנשבע, פטור גם מכפל, דמששלח בו יד כשלו היא [ב"ק ק"ז ב']:
סעיף נב
הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם
אבל כפל לא דמודה בקנס פטור, אבל חומש כפרה הוא:
סעיף נג
הגוזל את אביו ונשבע לו
דבלא נשבע א"צ הבן להחזיר כשמת:
סעיף נד
ומת
והגזילה בעין, דבאינו בעין אין מצות השבה בהמגיע לחלקו:
סעיף נה
הרי זה משלם קרן וחומש לבניו
של גזלן:
סעיף נו
או לאחיו
אם אין בנים לגזלן [ובח"מ שס"ז ה' כתוב בהיפך שנותן לאחיו של גזלן, ובאין אחים נותן לבניו]. מיהו אחר שנתן לאחיו הכל, חוזר ומחשב עמהן כמה מגיע לחלקו כי כל עיקר טעם נתינתו להם הוא רק כדי לקיים מצות והשיב את הגזילה, וי"א שאינו נוטל כלום מהגזילה [שם]:
סעיף נז
ואם אינו רוצה
נ"ל דלדיעה ראשונה הנ"ל ר"ל שאינו רוצה לדקדק ולעשות מצוה מהמובחר:
סעיף נח
או שאין לו
שהוא עני, וי"א דר"ל שאין לו אחים ובנים:
סעיף נט
לוה
מאחרים:
סעיף ס
ובעלי חוב באים ונפרעים
חובם מהגזילה, ואומר להם כשמשלם זה גזלתי מאבא. וי"א דבאין אחים לגזלן ישיבם לשאר קרובי אביו [שם]:
סעיף סא
אם מת יירשנו
דאז אינה של אביו:
סעיף סב
בחייו ובמותו אם מת לא יירשנו
אבל עכ"פ הנכסים שלו הן, רק שאינו רשאי ליהנות מהן:
סעיף סג
ויחזיר לבניו או לאחיו
נ"ל דלהכי נקט יחזיר והרי לא נטל. מדחוזר חלילה לכל הקרוב קרוב קודם. מיהו לא יתן להן בידים, דאז יחזיקו לו טובה, וימעול בקונם [כ"כ הר"ן]:
סעיף סד
ואם אין לו
עי"ל סי' נ"ח. וי"א ה"ה אינו רוצה:
סעיף סה
לוה ובעלי חוב באים ונפרעים
דהרי אפילו בחייו שרי בכה"ג באין לו מה יאכל [כפ"ד דנדרים מ"ח], ואף דהתם לי"א אסור לשלם רק חוב שאין המודר חייב לפרוע למלוה. התם המדיר חי ולהכי מדמחוייב לפרוע שוב להנודר, א"כ מהניהו, אבל הכא כשיגבו מהנכסים, לא מחשב נהנה מהנכסים:
סעיף סו
ואם אין לאיש גואל
וזה אפשר רק בגר, דהרי כל ישראל יש לו קרוב במשפחתו:
סעיף סז
להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן
ר"ל הקרן והחומש שחייב להשיבם, קנאם ה', ויתנן לכהן:
סעיף סח
מלבד איל הכפורים
היינו אשם גזילות שמביא:
סעיף סט
היה
הגוזל את הגר:
סעיף ע
מעלה את הכסף ואת האשם ומת
הגזלן:
סעיף עא
הכסף ינתן לבניו
של גזלן, דגם הגזלן כבר זכה בהן משמת הגר, רק שהיה חייב להשיבם כדי שיתכפר, ומדמת א"צ תו כפרה:
סעיף עב
והאשם ירעה עד שיסתאב
שיפול בו מום, מדמת בעליו, דקיי"ל כל שבחטאת מתה, באשם ירעה:
סעיף עג
וימכר ויפלו דמיו לנדבה
לעולות קיץ המזבח:
סעיף עד
הכסף לאנשי משמר
שיחלקום לכהנים שבאותה שבוע במשמרתם בביהמ"ק:
סעיף עה
ומת
קודם שהביא הקרבן:
סעיף עו
אין היורשים יכולין להוציא מידם
של כהנים, דהכסף כבר כפר מחצה:
סעיף עז
נתן הכסף ליהויריב
כך שם משמר הראשון של הכ"ד משמרות שבביהמ"ק:
סעיף עח
ואשם לידעיה
הוא משמר הב', שיקריבוהו הן בשבוע שבמשמרתן:
סעיף עט
אם קיים האשם
בשעה שנתן הכסף: