אור ברסלב

יכין בבא קמא· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ח

פרק ז

סעיף א

החובל בחברו חייב עליו משום חמשה דברים
ואם אין בהחבלה רק א' או ב', ישלם רק אותן:

סעיף ב

בנזק
מה שנפחת הניזק בדמיו ע"י החבלה, דהא דכתיב עין תחת עין, אין ר"ל עין ממש, דהא כתיב ולא תקחו כופר לנפש רוצח, ומדלא כתיב לאשר הוא רשע למות, דכולל כל הכאות [וגם כל חייבי מיתות]. ש"מ למעוטי בדכוותה אתא, דהיינו לרוצח לא תקח כופר, אבל לחובל תקח כופר והא דכתיב עין בעין, דמי עין הוא, והא דכתיב כאשר יתן מום כן יעשה בו, היינו בדין שמים, דכך ראוי לו כשלא יפייס להנחבל [רמב"ם פ"ג מחובל]:

סעיף ג

בשבת
מה שנשבת ממלאכתו בחליו:

סעיף ד

רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר בשוק
כעבד כנעני שנמכר בפעם אחת לעולם [אבל לא ישומו כאילו הנחבל ימכור א"ע. דחדא שהוא ישראל שאינו נמכר רק לשש שנים, ואין לומר ישמוהו תמיד כאילו תמיד ימכר א"ע לשש שש שנים, יעלה להון רב, ותו דלפעמים מפני חשיבותו, לא ימכר א"ע בעד כל הון]:

סעיף ה

ושמין כמה היה יפה
קודם שנחבל:

סעיף ו

כואו
ר"ל אפילו רק כואו שלא פצע בו:

סעיף ז

אומדין כמה אדם כיוצא בזה
דלפי עינוגו צערו רב:

סעיף ח

רוצה ליטול להיות מצטער כך
אין ר"ל דישומו כמה רוצה ליטול להצטער, דיש שלא ירצה בעד כל הון, אלא ר"ל כמה רוצה שיטלו ממנו שלא להצטער כך, אם נתחייב למלכות בצער זה:

סעיף ט

עלו בו צמחים
אבעבועות, אפילו נולדו אח"כ מחמת ההכאה:

סעיף י

פטור
ואפילו עלו במקום המכה לא מצי למימר לולא שהיו שם ההכאה לא עלו, דעכ"פ ע"י ד"א עלו. מיהו זה דוקא רק כשעבר אדברי הרופא:

סעיף יא

שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו
שבהן יוכל לעשות מלאכה גדולה, וכשיבריא עכ"פ חזי לשמור קשואין, וע"י חליו השתא אי אפשר גם לזה. מיהו בהוא נוקב מרגליות, ושבר רגלו, דכשיבריא יחזור למלאכתו ישלם השבת שבחליו כפי הפסדו שע"י חליו:

סעיף יב

בשת
י"א שאינו רק במקום רואין. והמבייש בדברים, פטור, אבל אין לו חלעה"ב עד שיפייסו [ח"מ ת"כ]:

סעיף יג

הכל לפי המבייש
דהנבזה המבייש בושתו מרובה [ולר"ן ורש"י בינוני שבייש בושתו מרובה, ורק בבעילה, מבוזה שבעל בושתו מרובה, כפ"ג דכתובות מ"ז]:

סעיף יד

והמתבייש
דנכבד שנתבייש בושתו מרובה:

סעיף טו

המבייש את הערום
ר"ל ערום קצת, שהערימו יותר:

סעיף טז

המבייש את הסומא
שלא ראה הבושת אבל הרגישו:

סעיף יז

והמבייש את הישן
והרגיש אחר שהקיץ, אף שבשעה שביישו לא ידע:

סעיף יח

חייב
אבל אין דמי בשתם מרובה כל כך כאילו איננו ערום או סומא או ישן:

סעיף יט

אינו חייב על הבשת עד שיהא מתכוין
ואפילו רק נתכוון להזיק ולא לבייש חייב בבושת. מיהו בזה"ז שאין לנו ב"ד סמוכין, אין דנין רק נזקי אש, בור, שן, רגל, שכיח, ממון, חסרון כיס [כח"מ א'. ושפ"ט, וססת"י. וסי' א'ב' ש'ר' ש'מ'ח'], ולפיכך נזקי אדם באדם שאינו מצוי, אין שמין ומגבין לו, רק אי תפס לא מפקינן מניה, אבל ינדו למזיק עד שיפייס לניזק [שם]:

סעיף כ

ופטור מדמי ולדות
[עי' לעיל פ"ג מ"י]:

סעיף כא

המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהם חבורה
דרק בחבלן חייב מיתה:

סעיף כב

וחובל בחבירו ביום הכפורים
אפילו במזיד, שחייב מלקות שפוטר מתשלומין, אפ"ה בחובל בחבירו בפירוש רבתה תורה שישלם:

סעיף כג

אבל משלמין לאחר זמן
דמתחלה בני תשלומין היו, רק שאין להן לשלם משא"כ ברישא בחשו"ק:

סעיף כד

חייבין לשלם
מיהו ביש לאשה נכסי מלוג, תמכרם בטובת הנאה, שכשימות בעל בחייה יטלם הקונה, יתשלם לזה [ח"מ תכ"ד]. ואי"ל בל"ז הרי תוכל למכור הכתובה בטובת הנאה. י"ל דכתובה ודאי שט"ח הוא, והרי קיי"ל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחל, וכל לגבי בעלה ודאי מחלה, ואטרוחי ב"ד בכדי ל"ל. משא"כ זכות שלה בנ"מ, לא מחשב כשט"ח]:

סעיף כה

והחובל בחברו בשבת
אף ששגג בהאיסור, חייבי מיתות שוגגין פטורים מתשלומין, דאף שמקלקל, והמקלקל בשבת פטור מסקילה, עכ"פ מתקן הוא ליצרו:

סעיף כו

התוקע לחבירו
שהכהו באגרופו נגד אזנו, וי"א דר"ל שתקע לו ממש באזנו [ועי' רש"י קדושין י"א ב']:

סעיף כז

סטרו
שהכה בפס ידו על לחיו, בושתו מרובה טפי:

סעיף כח

לאחר ידו
שהכהו באחורי ידו על לחיו, שבשתו יותר מרובה:

סעיף כט

צרם
משך:

סעיף ל

רקק והגיע בו רוקו
וברקק בבגדו פטור:

סעיף לא

זה הכלל הכל לפי כבודו
ר"ל כל אלו השומות שנזכרו במשנה, הן רק למכובד מאד, וזה בשביל צער ובושת, ושאר הג' ישלם לפי מה שהן:

סעיף לב

אמר רבי עקיבא אפילו עניים שבישראל רואין אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב
דלכולן שמין בשוה כלעיל, וקיי"ל כת"ק [ת"כ]:

סעיף לג

ונתן לו זמן
דלבושת שאינה של חבלה, וכ"כ לצער של כואו בשפוד, יהבינן זמן, מדבשניהן לא חסרו ממונא, משא"כ לבושת וצער של חבלה, ולשאר ג' דברים דחסריה ממונא, לא יהבינן זמן [ת"כ סכ"ז]:

סעיף לד

שמרה
המתין לה:

סעיף לה

עומדת על פתח חצרה ושכר את הכד בפניה ובו כאיסר שמן
שמן בכאיסור:

סעיף לו

גלתה את ראשה והיתה מטפחת
ר"ל אספה השמן בטפח שלה:

סעיף לז

ומנחת ידה על ראשה
לסוך ראשה בשמן, דכך דרכם לבריאות:

סעיף לח

רבי לזו אני נותן ארבע מאות זוז
שזלזלה בעצמה כל כך, שבעד הרווחת איסור גלתה ראשה בר"ה:

סעיף לט

החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי
דעבר משום בל תשחית [כך נ"ל דלמאי דמסיק הש"ס דמצער עצמו נקרא חוטא, א"כ אין חילוק בין גוף למלבוש לענין בל תשחית דאי משום וכפר עליו, לא ס"ד שיהיה חייב ומאי קמל"ן דפטור, וכקושי' תוס' ד"ה החובל]:

סעיף מ

פטור
מעונש ב"ד דכל שאין קוצץ אילן אין בל תשחית רק מד"ס [רמב"ם פ"ו ממלכים]:

סעיף מא

אחרים שחבלו בו חייבין
וכ"ש בושת דרשאי לכתחילה לבייש א"ע ודאי אחרים חייבים:

סעיף מב

פטור
די"ל לטובתי עשיתי והרי גם באילן אינו חייב רק בשקוצצו דרך השחתה להפסיד לאדם [ומתורץ קושית תוס' ד"ה החובל]:

סעיף מג

אחרים שקצצו את נטיעותיו חייבים
כשלא התרו בו למלקות, שאינו לוקה, משא"כ בחובל בחבירו בפירוש רבתה תורה שישלם אפילו התרו בו למלקות משלם ואינו לוקה [ככתובות דל"ב ב'] ונקט נמי נטיעה דלא נימא רק חובל חייב מדצערו בגופו, משא"כ בושת ולהכי נקט דאפילו נטיעות דפחות מבושת אפ"ה אחר חייב:

סעיף מד

אין נמחל לו
הבושת:

סעיף מה

ועתה השב אשת וגומר
ויתפלל בעדך, וכי ס"ד שיתפלל בעדו, אם לא יבקש אבימלך ממנו:

סעיף מו

ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך וגומר
ואי"ל דלמא אברהם מלתא יתירתא עביד [כיומא כ"ח ב']. א"כ הו"ל נמי לאשמעינן דמחל לו [כמ"ד ויעתר לו ה' ותהר רבקה]. אע"כ דמחילה מחוייב היה, רק קרא קמ"ל דלא די שמחל לו, אלא שהתפלל ג"כ בעדו:

סעיף מז

חייב
דצערה דגופא לא מחיל אינש:

סעיף מח

על מנת לפטור חייב
מטעם הנ"ל, דלשחוק בעלמא אמר כן. וי"א דבכה"ג פטור, רק דמתני' מיירי בשואלו החובל, ע"מ לפטור. והוא השיבו הן, אמרינן דהתכוון לבתמיה [תכ"א. ואילה"ק ללישנא קמא רישא ל"ל דהוא כ"ש מסיפא. נ"ל דקמ"ל רישא דאף שלא אמר ע"מ לפטור, ל"א דאידך סבר ודאי לצורך קאמר, שהעלה בשרו נימא [בראנד בל"א], ולהכי א"צ לומר ע"מ לפטור, דהרי לטובתו נתכוון, קמ"ל. מיהו בשאר צער שאינו בחסרון אבר נמי לא מחל אינש, כמוכח מכד וטלית דנקט בסיפא, והא דנקט חסרון אברים. נ"ל דקמ"ל דאפילו בהנהו רגיל לומר כן בשחוק, ואינו חושש שמא חבירו יבין כן לאמת]:

סעיף מט

על מנת לפטור
אפילו א"ל בדרך שאלה ע"מ לפטור. והשיבו לאו, אפילו הכי פטור:

סעיף נ

פטור
ודוקא בדאתא לידי בתורת שמירה, ולהכי בלא אמר ע"מ לפטור, חייב. אבל בלא אתא לידי' בתורת שמירה, אפילו לא א"ל ע"מ לפטור, פטור:

סעיף נא

חייב
השליח. אפילו א"ל ע"מ שאני משלם, אין שליח לעבירה [ש"פ]:

תוכן העניינים

יכין בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה