יכין בבא בתרא· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ד
סעיף א
המוכר את הבית לא מכר היציע
חדר שבעובי הכותל:
סעיף ב
ואף על פי שהיא פתוחה לתוכו
ר"ל אף שהיציע פתוח להבית. מיהו באין היציע רחב ד' אמות, אף שאינו פתוח לבית הוה כבית [רי"ד]:
סעיף ג
ולא את החדר שלפנים ממנו
אף שפתוח להבית. ואף דכ"ש הוא מיציע. קא משמע לן חדר, אף שמצר לו מצרים חוץ להחדר. וי"א דחדר דינו כיציע לענין רוחב ד' אמות [שם]:
סעיף ד
בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים
והגג רחב ד' אמות. אבל עלייה שפתוח לבית, הוה כבית [שם]:
סעיף ה
רבי יהודה אומר אם יש לו צורת פתח
מבית להגג:
סעיף ו
אינו מכור
ולא קיי"ל כן:
סעיף ז
ולא את הדות
בור בחפירה, ודות בנוי כעין בור ע"ג קרקע [עי' פירושינו ר"ה פ"ג סי' ל'], ושניהן עשויין לכנס שם מים, ואין שייכים לבית אפילו הם תוך הבית:
סעיף ח
אף על פי שכתב לו עומקא ורומא
והרי הבור הוא בכלל עמקא ודות *) בכלל רומא:
סעיף ט
וצריך ליקח לו דרך
המוכר צריך ליקח לו דרך להבור והדות מהלוקח, דמוכר בעין יפה מוכר, כדי להרבות דמי המקח. [אבל באמת הוא עצב שהוכרח למכור [כברכות ד"ה א']. גם בל"ז נ"ל דאין קושי' מהך אגדה [ומב"מ דנ"א א'], דדוקא במוכר מה שצריך לעצמו, כלקח טוב נתתי לכם, הוא עצב, אבל מוכר בית. מסתמא א"צ לו, וכל הסוחרים ששים ושמחים כשירבו להן קונים]:
סעיף י
וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך
וקיי"ל כר"ע [שם]:
סעיף יא
שאינו צריך ליקח לו דרך
דתנאי שלא לצורך הי' ולאטפויי דרך קאתי:
סעיף יב
מכרן לאחר
שמכר הבור והדות ושייר הבית לעצמו:
סעיף יג
רבי עקיבא אומר אינו צריך ליקח לו דרך
דמוכר בעין יפה מוכר:
סעיף יד
מכר את הדלת
שקבוע בבית בצירים:
סעיף טו
אבל לא את המפתח
[שליססעל], אפילו קבוע בדלת:
סעיף טז
מכר את המכתשת הקבועה
שמחובר בקרקע בטיט:
סעיף יז
מכר את האיצטרובל
כך נקרא בל"י הכן [געשטעלל] בל"א, שמעמידין עליו הרחיים וקבוע בו ב' האבני רחיים, ולהכי מכורים עמו:
סעיף יח
אבל לא את הקלת
אפרכסת, [מיהלען טריכטער] בל"א, שמקבל התבואה לטחון, וי"א שמקבל הקמח הנטחן:
סעיף יט
ולא את התנור ולא את הכירים
שאינן קבועין בארץ.
סעיף כ
הרי כולן מכורין
אבל לא הנך דמשנה א' וב' [שם]:
סעיף כא
ומערות
שפתוחין לחצר או להבתים:
סעיף כב
אבל לא את המטלטלין
כלים ומאכלים המתטלטלין בחצר שאינן קבועין:
סעיף כג
הרי כולן מכורין
חוץ ממאכלים שבתוכן:
סעיף כד
בין כך ובין כך לא מכר לא את המרחץ ולא את בית הבד
לעצור השמן שהיו רגילין לעשותו בחצר, מדהיו צריכין ליתן הזיתים במעטן קודם שיכבשום בבית הבד, והמעטן היה עומד בחצר, אבל הגת שהיו דורכין בו הענבים מיד שנקטפו, להכי העמידו הגת בהשדה סמוך להכרם, להכי נקט תנא גת גבי שדה לקמן במ"ט:
סעיף כה
רבי אליעזר אומר המוכר את החצר לא מכר אלא אוירה של חצר
דאפילו הבתים לא מכר, רק רווח הפנוי שבחצר:
סעיף כו
מכר את הים
הוא עריבה של אבן שטוחנים בה הזיתים:
סעיף כז
ואת הממל
האבן העליון שטוחנין עמו:
סעיף כח
ואת הבתולות
ב' עמודים מבתולות שקמה, שעומדין א' מכאן וא' מכאן לגת, ובכל א' חור זה כנגד זה, שבהן תחובין בריחים, ועל הבריחים מונח הקורה שכובשין בה הזיתים.
סעיף כט
אבל לא מכר את העכירין
נסרין שמשימין על הזיתים ממש תחת הקורה הנ"ל, לכבוש השמן:
סעיף ל
ואת הגלגל
[שרויבע], שכשיסבבוה יכבידו הקורה הנ"ל על הנסרין לכבוש הזיתים:
סעיף לא
ואת הקורה
שכובשין בה הנסרים על הזיתים:
סעיף לב
מכר את הקורה
ואין הלכה כר"א:
סעיף לג
לא מכר את הנסרים
דפין שמניחין עליהן הבגדים:
סעיף לד
ואת הספסלים
שיושבין עליהן במרחץ להזיע:
סעיף לה
ואת הוילאות
שמתנגבין בהן:
סעיף לו
בין כך וכין כך לא מכר לא את המגורות של מים
כלים גדולים שכונסין בהן מים צוננים הנצרכים במרחץ:
סעיף לז
ולא את אוצרות של עצים
לחמם המרחץ:
סעיף לח
בית הבדין ובית השלחין
גנות ופרדסים ונקראו בית השלחין מדרגיל להשקותן [עי' ריש מ"ק]* וכמ"ד והשקית ברגליך כגן הירק ומדצריך להשקותן תמיד, ורגיל לעשותן אחורי ביתו תוך העיר, לפיכך נכללו בכלל העיר, מה שאין כן בית הבעל בכלל שאר שדות העיר נחשבים שהן חוץ לעיר ואפילו הן תוך העיר:
סעיף לט
המוכר את העיר מכר אה הסנטר
כך נקרא בלשון יון שומר העיר [וועכטער] בל"א:
סעיף מ
שהם לצורכה
הסדורות לגדר סביב לה:
סעיף מא
שהם לצורכו
לסמוך בהן הגפנים והיינו כשמכר לו כרם*):
סעיף מב
ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע
אף שהגיע להקצר [רט"ו]:
סעיף מג
ואת מחיצת הקנים
קנים שגדלים בשדה, הרבה מקלח א':
סעיף מד
שהיא פחותה מבית רובע
שמקום גדילת הקנים אינה בית רובע הקב, דהיינו שאינה עשרה אמות וחומש מרובע:
סעיף מה
ואת השומרה
סוכת השומר:
סעיף מו
שאינה עשויה בטיט
גירס' ר"ח העשוייה בטיט בכותליה, אף שאינה מחוברת בקרקע, והכי קיי"ל [שם]:
סעיף מז
ואת החרוב
[באקסהארנבוים].
סעיף מח
שאינו מורכב
שעדיין בחור ורך:
סעיף מט
ואת בתולת השקמה
עץ תאנה יערי, שעדיין הוא בבחרותו, שאז יניחוהו לגדל בגובה, דבזקנותו קוצצין כל שנה ראשו וענפיו, כדי שיתרבה כת גדולו בעביו, ונקראו אז סדן השקמה:
סעיף נ
אבל לא מכר לא את האבנים שאינן לצורכה
אף שהוכן לכך:
סעיף נא
ולא את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע
אף שצריכה עדיין להתייבש בשדה:
סעיף נב
ולא את השומרה שהיא עשויה בטיט
לגי' ר"ח הנ"ל גרסי' הכא אינה עשוייה בטיט:
סעיף נג
וצריך ליקח לו דרך
מוכר מלוקח כדי לילך אצל אלו מטעם שבסימן ט':
סעיף נד
אבל בנותן מתנה נותן את כולם
וכן כל הנך דאמרינן לעיל שאינן בכלל שדה, כסדן ושקמה, ובור ודות וכדומה, דבמתנה לכ"ע נותן בעין יפה נותן, ודוקא כל מה שבתוכה [שם ו']:
סעיף נה
זכו בכולם
אפילו בור ודות ושובך שבשדה:
סעיף נו
המחזיק בנכסי הגר
שמת בלי יורש שנכסיו הפקר:
סעיף נז
הקדיש את כולם
דמקדיש בעין יפה מקדיש:
סעיף נח
ואת סדן השקמה
ס"ל מקדיש בעין רעה מקדיש, ואפילו חרוב אף שיונק מקרקע הקדש, לא הקדישו, רק לדבריהן דרבנן קאמר דאפילו לדידהו לא הקדיש עם השדה רק החרוב והשקמה, שיונקין משדה הקדש, ולא מילי אחרינהו שבמשנה ח':