אור ברסלב

יכין בבא בתרא· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ג

פרק ב

סעיף א

חזקת הבתים
דכל המביא עדים שקרקע זו שלו הוא, אין אחר יוכל להחזיק בה בלי שטר, אם לא שיביא עדים שהשתמש בה ג' שנים באין מוחה, דעד ג' שנים מזדהר אינש בשטריה, טפי לא, ואפילו מודה המחזיק שלא היה לו שטר מעולם, שקנה השדה בלא שטר, עכ"פ נאמן אחר ג' שנים במגו דטען שהיה לו שטר ואבד, משא"כ תוך ג' שנים מדלית לי' מגו, קרקע בחזקת בעליה עומדת:

סעיף ב

והשובכות
[טויבענשלאג]:

סעיף ג

ובית הבדין
לעצור השמן:

סעיף ד

ובית השלחין
שדה יבישה שצריך להשקותה. ומדיש לה מעין להשקותה היא עושה פירות תדיר:

סעיף ה

והעבדים
אף דקיימא לן גודרות [ר"ל צאן וה"ה כל בעל חי] אין להן חזקה [קל"א]. י"א דהיינו רק שאינן כמטלטלין שכשמוחזק בהן אף שיש לאחר עדים שהיו שלו, נאמן המחזיק לומר לקחתי [קל"ג], אבל בגודרות לא מהני חזקתו, דשמא מאליו נכנס לרשות המחזיק, אבל בהחזיק ג' שנים. גם בגודרות מהני. והכי קיי"ל [ש"ך ח"מ קל"ה סק"ב]:

סעיף ו

וכל שהוא עושה פירות תדיר חזקתן שלש שנים מיום ליום
ר"ל רצופות [ח"מ וקמ"א]:

סעיף ז

שדה הבעל
המסתפק בגשמים, ועושה פירות רק פ"א בשנה, וה"ה שדה אילן:

סעיף ח

ואינה מיום ליום
ומה היא חזקתה. ר' ישמעאל וכו':

סעיף ט

דבי ישמעאל אומר שלשה חדשים בראשונה
ר"ל בסוף שנה ראשונה, אם זרע ואסף התבואה בהן, דבפחות מג' חדשים אין שום תבואה גדילה:

סעיף י

ושלשה באחרונה
בתחלת שנה אחרונה, בזרע ואסף בהן:

סעיף יא

הרי שמנה עשר חדש
קמ"ל מניינא, למימרא דבעינן ג' תבואות רצופין, אז הוה חזקה:

סעיף יב

חדש בראשונה
אם זרע ולקט בו ירקות, או שחת לבהמה שגדילין תוך חודש:

סעיף יג

אמר רבי ישמעאל במה דברים אמורים בשדה לבן
ר"ל שדה תבואה, שכל פירותיה נלקטין בפעם א':

סעיף יד

אבל בשדה אילן
של מיני אילנות הרבה, שכל מין אילן יש לו פרק אחר ללקיטתו:

סעיף טו

כנס את תבואתו
תבואת הכרם:

סעיף טז

מסק את זיתיו
ר"ל קצר זיתיו:

סעיף יז

כנס את קייצו
שכינס לביתו תאני' שנתייבשו בשדה, אחר שלקטן:

סעיף יח

הרי אלו שלש שנים
אע"ג שכל הג' היו בשנה א'. וקיי"ל דבשדה בעל ואילן צריך ג' תבואות ממין א', וי"א דצריכות ג' שנים רצופות [קמ"א]:

סעיף יט

שלש ארצות לחזקה
דקיי"ל דמחאה בפני שנים מבטלת החזקה, אפילו שלא בפני המערער, דהם יאמרו הדבר לאחרים, ואחרים לאחרים עד שישמע להמחזיק, ולפיכך הים לו להזהר בשטרו, להכי תאמר הכא דג' ארצות בא"י חלוקות זו מזו לעניין חזקה:

סעיף כ

היה
בעל הקרקע:

סעיף כא

והחזיק בגליל
ר"ל דאז החזיק אחר בקרקע שלו ג' שנים בגליל. והא דנקט יהודה וגליל דוקא, ולא קאמר היה באחד והחזיק באחרת. קמ"ל דיהודה וגליל לעולם אין שיירות מצוייות מזה לזה, משא"כ מעבר הירדן להן, דוקא בשעת מלחמה אין שיירות מצוייות מזל"ז:

סעיף כב

אינה חזקה
דמדאין שיירות מצוייות מזו לזו, אף דחזקה יש לה קול, וודאי נשמע להמערער עכ"פ המחאה אין לה קול [תוס' כתובות די"ז ב'], ולהכי הו"ל להמחזיק להיות נזהר בשטרו, דשמא מחה הלה והוא לא שמע, מדאין שיירות מצוייות:

סעיף כג

עד שיהא עמו במדינה
אחת:

סעיף כד

אלא כדי שיהא באספמיא
[שפאניען], והיה מהלך שנה מא"י בימי התנאים:

סעיף כה

ויחזיק שנה
דבמוחזק שנה יצא הקול לכל:

סעיף כו

ויבא לשנה אחרת
דס"ל לר"י דטעם חזקה ג' שנים, לא משום שטר [כלעיל סי' א'], רק משום דלא שתיק אינש רגע למי שמשתמש בקרקעו, ולפיכך אפילו אין שיירות מצוייות, בג' שנים ודאי נודע לו והוה חזקה אבל בשהיה עמו בסמוך לו משערין הזמן לפי מה שיוכל להוודע לו שהחזיק זה ע"י השיירות המצוייות. וקיי"ל כת"ק, דאפילו החזיק בפני המערער צריך שלש שנים, ובאין שיירות מצוייות אפילו בטפי מג"ש אינה חזקה [קמ"ג]:

סעיף כז

כל חזקה שאין עמה טענה
שאינו טוען שקנה הקרקע או שנתנה לו:

סעיף כח

אינה חזקה
ולא פתחינן לי' שמא שטר היה לך ואבדתו:

סעיף כט

והבא משום ירושה
שהחזיק ג' שנים וטוען שירשה מאביו:

סעיף ל

אינו צריך טענה
א"צ לברר איך באה ליד אביו, אבל צריך ראיה שדר בה אביו יום א'. וה"ה לוקח או בע"ח שגבאה בחובו, א"צ טענה [קמ"ו ט']:

סעיף לא

האומנין
שבנו או תקנו הקרקע ג' שנים:

סעיף לב

והשותפים
בקרקע שאין בה דין חלוקה [כלעיל פ"א מ"ו], והחזיק בכולה, או שיש בה דין חלוקה ואכל חציה ג' שנים:

סעיף לג

והאריסין
שהיה כבר אריס בשדה זו לאבותיו של בעל השדה, ליתן לבעלים מחצה. שליש, או רביע, והשאר לאריס, והתנו שאין יכול לסלקו לאריס:

סעיף לד

והאפוטרופין
בין שמנהו ב"ד או אבי היתומים, על נכסי יתומים, או שמנהו אדם על נכסיו, בין שהוא אפטרופס על שדה שהחזיק, או שהוא אפטרופס על נכסים אחרים של אותו שהחזיק, או שהוא אפטרופס על השדה עצמה, לא מהני חזקתו [קמ"ט כ"ט]:

סעיף לה

אין להם חזקה
וה"ה במטלטלין, שדינן שאפילו יש לו עדים שהן שלו, אפ"ה אם אחר מוחזק בהן והן דברים שאינן עשויין להשאיל או להשכיר, נאמן לומר ממך קניתים, עכ"פ באומן שניתן לו החפץ לתקן, אינו נאמן לומר שקנה חפץ זה וכ"כ שותף אינו נאמן לומר שקנה דבר של שותפות, וכ"כ אפטרופס [קע"ט], אבל כולן כשיש להן מגו דהחזרתי, או לא נתת לי מעולם, או לא הייתי שותף ואפטרופס שלך מעולם, אז נאמנים לומר לקוח הוא בידי:

סעיף לו

אין לאיש חזקה בנכסי אשתו
באכל פירות נכסי מלוג שלה, דהיינו מה שירשה מאביה, ואפילו כתב לה בעודה ארוסה, דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן, אפ"ה אין דרך האשה לדקדק עמו כשאעפ"כ יאכלן, ולפיכך אין אכילתו חזקה. מיהו בעשה מעשה בגוף הקרקע יש לו חזקה. ובנכסי צאן ברזל שלה, לא שייך כלל חזקה דבל"ז כתובים עליו [עי' כתובות פ"ו]:

סעיף לז

ולא לאשה חזקה בנכסי בעלה
ואפילו ייחד לה קרקע אחרת למזונותיה, אפ"ה אין דרכו להקפיד כשתאכל גם זאת:

סעיף לח

ולא לבן בנכסי האב
כשסמוכין על שולחן א', וה"ה אב ובתו או שאר קרובים כשסמוכין על שולחן א', אין מקפידין זה על זה [שם]:

סעיף לט

במה דברים אמורים
דבאחר צריך חזקה ג' שנים, ובאומן וחביריו הנ"ל לא מהני חזקה:

סעיף מ

במחזיק
שחבירו מערער עליו וטוען שמחזיק שלא כדין:

סעיף מא

אבל בנותן מתנה
שמודה שנתנה לו וא"ל לך חזק וקני, וכ"ש במכר, רק שרוצה לחזור בו:

סעיף מב

והאחין שחלקו
והחזיק אחד מהאחין בשלו, נקנה לחבירו חליפיו [ר"ג ס"י]:

סעיף מג

והמחזיק בנכסי הגר
שמת הגר בלי יורשים, שכל נכסיו הפקר:

סעיף מד

נעל
שהעמיד דלת או עשה מנעל, או שהיה הפתח פתוח ונעלו וחזר ופתחו, וי"א שצריך לנעול במפתח [קצ"ב]:

סעיף מה

וגדר
אפילו היה כבר גדר והשלימו הוא לגובה י' וי"א דאפילו לפחות מי' [שם]:

סעיף מו

ופרץ
ואפילו היה שם פרצה שאפשר לכנס בה בדוחק, והרחיבה קצת שיכנסו בה ברווח [שם]:

סעיף מז

כל שהוא
כל שהועיל קצת במה שעשה:

סעיף מח

הרי זו חזקה
דכל אלו הג' בכלל חזקה הן שקרקע נקנה בה, וכ"ש בכסף ושטר. מיהו איש שמכר לאשתו בעד מעות שאינן ידועין לו, לא מהני חזקתה, דמצי למימר, לגלויי אם יש לך מעות מכרתי לך [אה"ע פ"ה ט'], ואיש שקנה מאשתו נכסי צאן ברזל, או שדה שכתב לה אפותיקי על ק' ור' שלה, או שקנה ממנה שדה שמיוחד לה בכתובתה תחת נדוניא שהכניסה, לא מהני חזקתו, דיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי [ח"מ קנ"א]:

סעיף מט

משלמין לו את הכל
דמי הקרקע שרצו להפסידו, מלבד הקרקע עצמו שיטול מהמחזיק:

סעיף נ

ושנים בשלישית
שהיה על כל שנה כת אחרת, ואפ"ה לא הוה חצי דבר, מדראו כל מה שיכולין לראות באותה שעה, ואח"כ הוזמו:

סעיף נא

משלשין ביניהם
ישלמו כל כת שליש דמי הקרקע. ונ"ל דמיירי בבאו כל הכתות בבת אחת דאל"כ מצו ב' כתות הראשונים לומר, לחייבו תשלומי פירות שאכל באנו, ועי' דוגמת זה [ב"ק דף כ"א]:

סעיף נב

ואחד מצטרף עמהם
לכל שנה היה אח אחד מעיד, וא' נכרי מצטרף להעיד עם כולן:

סעיף נג

הרי אלו שלש עדיות
דמאי דאסהיד האי לא אסהיד האי, ולכן עדותן כשירה:

סעיף נד

והן עדות אחת להזמה
דבהוזמו משלשין ביניהן דהג' אחין משלמין החצי והאחד משלם החצי, גם אינן נזומין עד שיוזמו כולן:

סעיף נה

וכירים
המתטלטלין:

סעיף נו

ורחים
רחיים דיד:

סעיף נז

אינה חזקה
בחצר של שני שותפין מיירי, דלא קפדי אהדדי, אבל בקפדי, אף דבגוף הקרקע לא מהני חזקתו כלעיל סימן ל"ב. אפ"ה בתשמיש כי האי מחזיק, [ולהרמב"ם בשותף א"צ ג' שנים], וכ"כ אחר שהחזיק בתשמיש זה בחצר חבירו ג"ש, מהני חזקתו אם טוען שמכרה או נתנה לו [ק"מ ט"ו]:

סעיף נח

או גבוה שלשה
שלא יתפזר:

סעיף נט

הרי זו חזקה
דבכל הני אפילו שותף קפיד [שם]:

סעיף ס

המרזב
[ריננע] קטנה, נוטריקון מר זב, מר ר"ל טפה, כמו שכתוב מר מדלי, ור"נ טפות גשמים שזב על ידו שם מהגג, שתולין אותה פעמים בקצה זה ופעמים בקצה האחר של הצנור הגדול ההולך ע"פ כל שפת הגג:

סעיף סא

ויש למקומו חזקה
שאם בעל החצר שהמים זוחלין לתוכו רוצה לעוקרו לגמרי אחר שהחזיק זה בה, אינו יכול [וי"א דצריך עכ"פ חזקה ג' שנים וטענה], אבל יוכל לתלותו לצד אחר תוך חצירו כשירצה להשתמש במקומו שבתחלה [קנ"ג]:

סעיף סב

המזחילה
הוא הצינור הגדול הנ"ל:

סעיף סג

יש לה חזקה
במקומה. מדקבוע הוא:

סעיף סד

סולם המצרי
שאין לו ד' שליבות, ואינו קבוע, להכי איט מקפיד עליו. מיהו בקבעו במסמר, יש בו חזקה [שם]:

סעיף סה

ולצורי
שיש לו ד' שליבות או יותר:

סעיף סו

חלון המצרית
קטן שאין ראש אדם נכנס לתוכו:

סעיף סז

אין לה חזקה
ויכול בעל החצר לבנות כנגדו ולסתמו:

סעיף סח

ולצורית
שהוא גדול:

סעיף סט

יש לה חזקה
ודוקא בעשוי לאויר, אבל בעשוי לאורה, אפילו קטן מאד יש לו חזקה, ותלוי בדעת הדיין אם עשוי לזה או לזה. וי"א דצריך נמי מלבן סביב, דאל"כ לא חשוב חלון [קנ"ד י"א]:

סעיף ע

איזו היא חלון המצרית
להכי שאל רק בחלון איזהו וכו', משום דרק בו פליג ר"י:

סעיף עא

כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה
והוא ג"כ תוך הבית למעלה מד' אמות, אבל בחדא לטיבותא יש לו חזקה [שם]:

סעיף עב

רבי יהודה אומר אם יש לה מלבן
[איינפאססונג וגעזימס] כעין מסגרת סביב להחלון:

סעיף עג

הזיז
כעין לוח או אבן היוצא מכותל לאויר חצר חבירו, ועשוי לתשמיש לבני עליי' להניח או לתלות בו שום דבר:

סעיף עד

עד טפח
ה"ה יותר:

סעיף עה

יש לו חזקה ויכול למחות
כשירצה בעל העלייה להוציאו, יכול בעל החצר למחות בו:

סעיף עו

ואין יכול למחות
כשאין מזיק לו השתא, משום דהיזק ראייה ליכא' מדאינו ראוי לעמוד עליו ולראות, רק לתלות או להניח שם דבר, ובאותו רגע יוכל בעל החצר לראות שלא יציץ לחצירו, ולפיכך מצי בעל הזיז לומר לבעל החצר כשתצטרך למקומו תקוצצו, דהרי אין בו חזקה, א"כ אין אתה מפסיד כלום בהוצאתו, אבל שאר מילי אע"ג שאין לו חזקה יכול למחות כשמזיק לו השתא. וקיי"ל דבכל גוונא יוכל בעל החצר לעכב על בעל הזיז, ויש לו חזקה, וי"א דקיי"ל דבזיז פחות מטפח אין בו חזקה [קנ"ג א']:

סעיף עז

לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין
ר"ל אפילו לחצר שמשותף בה, דחיישינן להיזק ראייה באופן שאין חבירו נזהר ממנו [קנ"ד ג']:

סעיף עח

לקח בית בחצר אחרת
וכותלו סמוך לחצר שמשותף בה:

סעיף עט

לא יפתחנה לחצר השותפין
מדמרבה עליהן דריסת רגל מדיורי אותו בית:

סעיף פ

תוכן העניינים

יכין בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה