אור ברסלב

יכין בבא בתרא· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ב

פרק א

סעיף א

לא יחפור אדם בור
עגול:

סעיף ב

ולא שיח
חפירה בעומק, וארוך וקצר:

סעיף ג

ולא מערה
מקורה. וה"ה חריצין ונעיצין [עי' ב"ק פ"ה]:

סעיף ד

ולא אמת המים
[פלוס [בראבען], אף דעדיף מנברכת, דהרי מים חיים בתוכה, אפ"ה צריך הרחקה:

סעיף ה

ולא נברכת כובסין
חפירה מרובעת לשרות שם בגדים לכביסה. וקמ"ל דאף דאין מצויין בה תמיד מים כבאמת המים, אפ"ה צריך להרחיק [ואף דאמה ונברכת כ"ש הן משיח ובור וכו'. י"ל דקמ"ל בור ושיח וכו' אף דעמוקי' טפי. סגי בהרחקת ג"ט, וקמ"ל הנהו דאף דאינן עמוקים כ"כ, אפ"ה צריך ג"ט להרחיק] :

סעיף ו

אלא אם כן הרחיק מכותל חבירו שלשה טפחים
ר"ל מכותל בורו, וכותל הבור ג"כ ג' טפחים, נמצא מחלל בור לחלל בור מרחק ו' טפחים. ואפילו אין לחבירו בור, צריך להרחיק מקצה גבולו ג' טפחים, דשמא יעשה גם חבירו בור ונ"ל דנקט מכותל חבירו דאפילו יש שם כותל מצי למימר שמא יסתור כותלו ויחפור שם גם הוא בור ולהכי צריך להרחיק:

סעיף ז

וסד בסיד
את כותל הבור, שלא יתלחלח קרקע חבירו ממימיו:

סעיף ח

מרחיקין את הגפת
פסולת הזיתים שנעצרו [עהלדריזען] בל"א:

סעיף ט

ואת הסלעים
אבנים, משום שמרפים ומרטיבין הכותל בזיעתן:

סעיף י

וסד בסיד
להכי לא כלל הך בבא ברישא, דהכא סד כותל חבירו ורק בסיד מועט, מדיש רק זיעה מועטת, ועוד דבהני בסד לחוד סגי:

סעיף יא

מרהיקין את הזרעים
ר"ל לזרוע שם, מדמרטיבין הכותל אף שלא ישקום:

סעיף יב

ואת המחרישה
אף שחורש רק סביב האילנות, החרישה מרפה יסוד הכותל:

סעיף יג

ואת מי רגלים
שכשמשתין ממסמס לבינים שאינן שרופים שבכותל. מיהו בשרופים דינן ככותל אבנים, שמרחיק ממנה רק טפח:

סעיף יד

ומרחיקין את הרחים
קטנה של יד, שמניד הכותל, וברחיים גדולה צריך טפי, וכן כל מלאכה שיש בה הקשה. ואפילו נבנה כותל החצר אחר שבנה המזיק כל הנהו, אפ"ה צריך המזיק להרחיק [קנ"ה ז' וט"ו]:

סעיף טו

שלשה מן השכב
הוא אבן התחתון של הרחיים:

סעיף טז

שהן ארבעה מן הרכב
הוא אבן העליון, שהתחתון רחב ממנו טפח לכל צד סביב, ונקט שכב שממנו יכול למדוד מכוון. ואע"ג שהוא בעצמו אינו מזיק, דמינח נייח, ונקט רכב, מדהוא המזיק בנדנודו:

סעיף יז

ואת התנור
ירחיק מהכותל:

סעיף יח

שלשה מן הכליא
הוא בסיס התנור:

סעיף יט

שהן ארבעה מן השפה
שפת התנור, והבסיס בולט טפח סביב לתנור. מיהו כותל התנור בכלל הד' טפחים [שם ח']. ונקט כליא שממנו יכול למוד מכוון בצמצום, ונקט תו שפה מדשם האש, ומשם יש לחוש לנזק:

סעיף כ

אלא אם כן יש על גביו גובה ארבע אמות
רווח מפי התנור עד התקרה, שלא ידליק לתקרה ויוזקו השכנים:

סעיף כא

צריך שיהא תחתיו מעזיבה
טיח טיט ואבנים:

סעיף כב

שלשה טפחים
שלא ידליק לתקרת העליי' וע"ג צריך ד' אמות:

סעיף כג

ובכירה טפח
למעזיבה, מדאין היסיק' גדול כבתנור:

סעיף כד

ואם הזיק משלם מה שהזיק
אף שהרחיק כדינו:

סעיף כה

אלא שאם הזיק פטור מלשלם
וקיי"ל כת"ק [שם]:

סעיף כו

תחת אוצרו של חבירו
שחמימותן מזיק לפירות שבאוצר:

סעיף כז

ולא רפת בקר
להכי לא כלליה תנא בהדי חנות. דהתם טעמא משום חום, והכא משום ריח:

סעיף כח

באמת
ר"ל הלכה פסוקה בלי גימגום הוא:

סעיף כט

ביין התירו
בכל הנך דלעיל מותר לעשותן תחת אוצר יין של חבירו שהחום משביח ליין שבא"י:

סעיף ל

אבל לא רפת בקר
דהריח קשה ליין:

סעיף לא

חנות שבחצר
ר"ל הבא לעשות חנות בחצר:

סעיף לב

ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין
רק עושה וכו':

סעיף לג

ולא מקול הרחים
מדכבר החזיק. ודוקא בקול קטן, אבל בקול שיש בו נדנוד קרקע, אפילו החזיק כמה שנים לא מהני [קנ"ה ל"ו], וי"א דבקול קטן אפילו לא החזיק שרי [קנ"ו]:

סעיף לד

ולא מקול התינוקות
שלומדי תורה אפילו לא החזיק, וה"ה כל קול מילי דמצוה [שם]:

סעיף לה

מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו
כעין ד:

סעיף לו

לא יסמוך לו כותל אחד
שיהיו ג' הכותלים כעין ת :

סעיף לז

אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות
שיהי' המקום שבין ב' הכותלים רחב לדריסת בני ר"ה, דדריסתן מועלת לחזק יסוד הכותל. ודוקא בעיר חדשה שאינה עומדת עדיין ס' שנה [ולרתוי"ט, שאדם זוכר מתי נבנת] אבל ישנה, כבר נדושו היסודות היטב. וכ"כ כותל שאין ארכה ד' אמות א"צ לחזקה:

סעיף לח

והחלונות
ר"ל בבא לבנות כותל נגד חלונות חבירו. צריך להרחיק מהן בהמשך, מלמעלן וכו':

סעיף לט

מלמעלן
אם ראש הכותל גבוה מהחלונות, צריך שיהיה גבוה מהחלונות ד' אמות:

סעיף מ

ומלמטן
דאם הכותל נמוך מהחלונות, צריך שיהיה ראש הכותל נמוך מהחלונות ד' אמות. וזה, משום היזק ראייה, שלא יעמיד עליה ויציץ לתוך חלון חבירו:

סעיף מא

ומכנגדן
אם הכותל עובר כנגד החלון, צריך להרחיקה מהחלון ד' אמות שלא יאפיל אורו:

סעיף מב

ארבע אמות
וכל זה, משום דהחזיק זה בחלונו כדינו, וכלקמן, ולהכי כל הרוצה לפתוח חלון למקום שאינו מזיק עדיין לחבירו, יכול חבירו למחות בו, דשמא יבנה הוא אח"כ סמוך להחלון, ויטעון שקנה החזקה זאת ממנו לפתוח חלון לחצירו, מיהו אף שיכול למחות, אם לא מיחה, אין שתיקתו מחילה, מדאין מזיקו עדיין [קנ"ד ט"ז]. אבל בפתח חלון לחצר חבירו, הוה שתיקתו מחילה לגבי היזק ראייה [שם ז'], ודוקא בעשה מעשה שפתח חלון, אבל חצר השותפין, אף שהיה כמה שנים בלי מחיצה ביניהן, יכול לכופו לעשותה השתא [שם ח']:

סעיף מג

מרחיקין את הסולם מן השובך
של חבירו.

סעיף מד

כדי שלא תקפוץ הנמיה
[מארדער] שטורף היונים אע"ג שיש ביניהן כותל צריך להרחיק מהכותל ד' אמות, ואפילו לר' יוסי במשנה י' דס"ל על הניזק להרחיק א"ע, הכא שאני דזימנן כמעט שהעמיד הסולם תקפוץ הנמיי' ולהכי חשבינן ליה כמזיקו בידים:

סעיף מה

ואת הכותל מן המזחילה
שרוצה לבנות כותל נגד אורך המזחילה [דאכרעננע בל"א]:

סעיף מו

כדי שיהא זוקף את הסולם
לעלות לתקן מזחילתו שהחזיק בה [קנ"ה]:

סעיף מז

מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה
דאוכלין זרעונים הנשטחות בחצרות להתיבש מיהו ביש נ' אמה שרי אפילו אינן שלו דשאני הכא מסיפא דאינו מצוי חוץ לעיר זרעונים שטוחים:

סעיף מח

ולא יעשה אדם שובך בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח
שלא יפסידו שדות אחרים:

סעיף מט

רבי יהודה אומר בית ארבעת כורין
ר"ל כור לכל רוח סביב בעיגול. והיא 6/7 273 אמות מרובע בקירוב:

סעיף נ

מלא שגר היונה
ר"ל כך מרוצת פריחתן בפעם א'. ולת"ק כיון דבחמשים אמות מלו כרסייהו, לא אכלי טפי:

סעיף נא

ואם לקחו
כשכבר בנוי כך:

סעיף נב

אפילו בית רובע
ר"ל אפילו אינו מרוחק משדה חבירו רק י' אמות וחומש:

סעיף נג

הרי הוא בחזקתו
דטענינן ללוקח לומר דהמוכר עשאו ברשות, ואפילו נפל חוזר ובונהו מה"ט [שם]:

סעיף נד

ניפול
ר"ל גוזל קטן ורך:

סעיף נה

הנמצא בתוך חמשים אמה
משובך:

סעיף נו

הרי הוא של מוצאו
דמעוברי דרכים נפל ואין בו סימן:

סעיף נז

נמצא בין שני שובכות
תוך נ' לשניהן:

סעיף נח

קרוב לזה שלו
וכולה מתני' לא שייכא הכא רק באלו מציאות [ב"מ], רק נקט' הכא מדדמי לדלעיל בשיעור נ' אמה. מיהו אם יוני שובך א' מרובין מבחבירו, רוב וקרוב רוב עדיף [ר"ס ח']. ואי"ל בל"ז ניחש לרובא דעלמא, דהרי היכא דליכא חזקת ממון וודאי, הולכין גם בממון אחר הרוב. י"ל דמיירי בנמצא בשביל של כרמים, או בכל מקום מוגבל. כעיר שרובא ישראל, וא"כ כל מקום שיש רובא דאית' קמן ורובא דליתא קמן*), דאיתא קמן עדיף [כך נ"ל]:

סעיף נט

עשרים וחמש אמה
מפני נוי העיר, ובארץ ישראל מיירי:

סעיף ס

ובחרוב
[באקסהארנבום] שפריו דומה לקרן עז, והאוכל מפריו נתרפא מחולי הנקרא זאדברעננען בל"א, ולכן נקרא גם כן זאדשאטענבוים בל"א:

סעיף סא

ובשקמה
עץ תאנה יערי ובל"א נקרא [זיקעמארעס]:

סעיף סב

חמשים אמה
דענפיהן מרובין:

סעיף סג

אבא שאול אומר כל אילן סרק חמשים אמה
דמגנה יופי העיר.

סעיף סד

ואינו נותן דמים
כל יושב העיר פטור מלשלם דמי האילן:

סעיף סה

קוצץ ונותן דמים
כל יושב העיר משלם להיזיקו של זה:

סעיף סו

קוצץ ואינו נותן דמים
דבני העיר נקראים מוחזקים, מדעכ"פ צריך לקצוץ, אח"כ אמרי' המוציא מחבירו עליו הראיה:

סעיף סז

מרחיקין גודן קבוע
שזורין שם תבואה הרבה:

סעיף סח

חמשים אמה
שלא יזיק המוץ לבני העיר:

סעיף סט

לא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח
שלא יזיק המוץ לנטיעות וניר של חבירו, והיינו דמסיים ומרחיק וכו':

סעיף ע

כדי שלא יזיק
ר"ל במתני' דלעיל, הוא משום נוי העיר ואין בידן למחול לנוול עיר ארץ ישראל, מה שאין כן הכא ה"ט משום היזקו ובידו למחול:

סעיף עא

ואת הבורסקי
בית לעיבוד עורות:

סעיף עב

מן העיד חמשים אמה
משום ריח רע:

סעיף עג

אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר
דרוח מזרחית חמה ואינה מזקת כל כך. ומדלא קאמר נמי כן בנבילות וקברות ש"מ בנבילות ובקברות שרי. דנבילות מדלא קביע שלבסוף יסחבוה כלבים וחיות, ובקברות מדאתקבר וגם בשניהן אינו מסריח רק עד שיכלה הבשר. אבל לכאורה תמוה דכשיש כאן ב' עיירות א' במזרח וא' במערב יהיה הרווח שביניהן מותר לעיר המערבי ואסור למזרחי ואיך תחשב הרווח זה חמה לזו וצוננת לזו. וי"ל דעיר המערבי מה"ט שרי לעשות בורסקי בהרווח שבין ב' העיירות מדאין לה לחוש לריח רע שיובא לעירה ע"י שום רוח דאי רוח מזרח, הרי אינו נושבת בחוזק, ואי משום רוח מערבית הרי אינו נושא הריח לעירם, אלא אדרבה ישאוהו להלן דחוק מעירם, ואם באמת יש עיר אחרת במזרח בסמוך שם שאפשר שיגיע לשם הריח, באמת אסור לעיר המערבי לעשות שם בורסקי, אבל במערב העיר אסור לעשות בורסקי, אפילו אין עיר אחרת סמוך לשם, דנהי דאין להן לתוש לרוח מזרחי אפילו אם היה חזק, דהרי הוא נושב ממזרח למערב, וירחיק הריח מהעיר, עכ"פ כשישיב רוח מערבי החזק יביא הריח להעיר:

סעיף עד

רבי עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה
דמתפללין לאותה צד, דשכינה במערב. [ואף דמלא כל ארץ כבודו. אפ"ה כמו שיש חילוק בין כח הנשמה שבלב לכחה שבשאר אברים. כ"כ מבשרי אחזה אלהי, דאין קדושת אלהותו ית' והשגחתו בכל מקום בשוה, תדע וכי ס"ד שתהיה השראת שכינתו ית' ח"ו במקום הטינופת והטומאה שוה כבמקום הטהרה והקדושה. וגם מתנ"ך מוכח שאין השגחה מהקב"ה שוה בכל אדם, ובכל זמן, ובכל מקום, דהחילוק שבין אדם לאדם מבואר, דכתיב עיני ה' אל צדיקים וברשעים כ' והסתרתי פני מהם, והחילוק שבזמן נזכר ג"כ בכתוב, בעת רצון עניתיך, והחילוק שבמקום ג"כ מבואר בכתוב, דכתיב והיה עיני ולבי שם כל הימים. ואמרי' בספרי, כתוב א' אומר הנה עיני ה' משוטטות בכל הארץ, וכתוב א' אומר והיה עיני ולבי שם כל הימים. כביכול אין עיני ולבי אלא שם. והארכתי בזה הרבה בדרשותי. ואין כאן המקום להאריך, אבל עכ"פ שמעינן מהנ"ל שיש לומר שרוח א' מסוגל להשראת שכינתו ית' יותר ממקומות אחריה. וחז"ל גלו לנו שהוא צד מערב, כדאמרי' בש"ס הכא. אמנם תמיהני מאוד האיך אפשר לומר שיהיה מערב אסור ומזרח מותר. הגע בעצמך כשיהיו ב' עיירות זה אחורי זה, הראשון במזרח והשני במערב יהיה א"כ הרווח שביניהן אסור לבני עיר שבמזרח משום דהרווח להם במערב. ולהעיר שבמערב יהיה אותו רווח בעצמו מותר לבורסקי, משום דהרווח ההוא להם במזרח עירם, וא"כ יש לתמוה ג"כ, אם שכינה במערב לעיר שבמזרח, איך יהיו בני עיר שבמערב מותרים להעמיד שם בורסקי. וראיתי לרבעתו"ס כאן [ד"ה וצבא] שהקשו וז"ל וא"ת בלילה נמי למזרח משתחוים. וי"ל דאין לנו ללמוד רק ממה שאנו רואין עכ"ל. א"כ יש לישב קצת קושיתינו, דאף דהרווח שבין ב' העיירות, הוא מערב לזאת ומזרח לזאת, עכ"פ דנינן לכל עיר כפי מה שנראה להן. ואותן שנראה להן אותו הרווח כמזרח מותר, וכמערב אסור. ועדיין לא נחה דעתי דהרי כל כדור הארץ עגול הוא, ואין שם נקודה שנכנהו מזרח ולא יהיה גם כן מערב, דבעלות לשם השמש הוא מזרח, ובהתעלמה משם נקרא מערב. ואיך א"כ נוכל לומר שכינה במערב. ולכן נלפע"ד דשכינה במערב דבר נעלם ונשגב משכל אנושי, ואנן רק ניחש לשמא הכא ובברכות [דס"א ב'], כדחיישי לשמא באף מי רגלים יפין לה [כרט"ז בא"ח קל"ב סק"ב ע"ש]. ולא קיי"ל כר"ע:

סעיף עה

מרחיקין את המשרה
ר"ל לשרות פשתן:

סעיף עו

ואת הכרישין
לזרוע [קרעססע]:

סעיף עז

ואת החרדל
ר"ל לזרוע [זענף]:

סעיף עח

מן הדבורים
בכוורתם, בכולן ירחיק נ' אמה, מדמזיקין זל"ז:

סעיף עט

רבי יוסי מתיר בחרדל
דמצי א"ל הרי גם אני ניזק, שדבוריך אוכלין ומפסידין חרדלי. וקיי"ל דבכולן די בשירחיק ג' טפחים כדי שלא יהיה ההיזק רק ע"י גירי דיליה [קנ"ה ל"א]:

סעיף פ

תוכן העניינים

יכין בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה