יכהן פאר על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי חנוך צבי הכהן לוין
פרק ב · הלכה ח
יש שם ארבעה חוליים אחרים וכו' לפי שאינה מן המובחר והכתוב אומר מבחר נדריך וכו' ואם הקריבן יראה לי שהורצה. פשוט דטעם הרמב"ם ז"ל דאינו מעכב משום דלא שינה עליו הכתוב לעכב. ועיין במנחות (ס"ד) גבי שחט כחושה ואח"כ שחט שמינה דפירש"י ז"ל דצריך להביא שמינה משום דכתיב הקריבהו נא לפחתך. ולכאורה למה לא יליף רש"י ז"ל מקרא דמבחר נדריך דקרא דהקריבהו הוי רק דברי קבלה אך פשוט דמבחר נדריך קאי רק אקודם השחיטה אבל כשכבר שחט ונמצא כחושה בבני מעיים לא שייכא זה. ולזה מייתי מקרא דדברי קבלה דהקריבהו וגו'. והנה מלשון הרמב"ם ז"ל כאן משמע דלא הוי מום כלל רק דאינו ממבחר נדריך אבל רש"י ז"ל בבכורות (מ"א) פירש דלא הוי מום גמור לשחוט עליו ומשמע דעכ"פ עבר בעשה דתמים וגו'. ועי' בחולין (דף פ') דכל הפסולין שבשור ושה בלא ירצה וא"כ לדעת רש"י ז"ל היה נראה דפסול גם בדיעבד ועיין בבכורות שם גבי שרוע וקלוט ודו"ק.