פרק ל
כל אמרת אלוה צרופה מגן הוא לחוסים בו. (ל. ה)
אלוה צרופה ראשי תיבות גמטריא אמן. רמז שבזכות עניית אמן קורעין לו גזר דינו, וכדאיתא בגמרא (שבת קיט:) אמר רבי יהושע בן לוי: כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו - קורעין לו גזר דינו, שנאמר: "בפרע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'" (שופטים ה. ב). מאי טעמא בפרע פרעות - משום דברכו ה'. רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה - מוחלין לו, כתיב הכא בפרע פרעות וכתיב התם: "כי פרע הוא" (שמות לב. כה). עיין שם. ועוד יש לרמוז אלוה צרופה מגן ראשי תיבות גמטריא ענוה. רמז שבזכות הענוה הקב"ה מציל אותנו מיד השונאים. וראה במסכת כלה רבתי (פרק י) וכל מי שדעתו שפלה הקדוש ברוך הוא מצילו מן הפורענות שבעולם. שנאמר: "כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים" (ישעיה נז. טו). עיין שם. וראה עוד בגמרא (חולין ה:) כתיב: "אדם ובהמה תושיע ה'" (תהלים לו. ז). ואמר רב יהודה אמר רב, אלו בני אדם שהן ערומין בדעת (כאדם הראשון. רש"י). ומשימין עצמן כבהמה (דכאי רוח. רש"י). עיין שם. ועוד יש לרמוז אמרת אלוה צרופה סופי תיבות גמטריא שוקד. ובא לרמוז מה שאמרו חז"ל במדרש (בראשית רבה סה. כ) בזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו. וראה עוד במדרש תנחומא פרשת לך לך (סימן יא) ..., אמר ליה הקב"ה אתה עסקת בתורתי חייך שאני מגן לך כשם שהמגן אוחז החרב אפילו זורקים בו חצים ואבנים המגן מקבלם כך אני מגן לך ולא לך בלבד אלא אף לבניך אם יהיו עוסקין בתורתי כשם שעסקת אתה כך אני נעשה להם כמגן שנאמר אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו (שמואל ב' כב. לא) לכך נאמר מגן להולכי תם. ועוד אמרו חז"ל במדרש (רבה פתיחתא דאיכה אות ב) אימתי העובדי כוכבים גוזרים גזירה וגזירתם מצלחת? בשעה שישראל משליכין דברי תורה לארץ עיין שם. וראה עוד בגמרא (מכות י.) א"ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב: "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים" (תהלים קכב. ב). מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה. עיין שם. וראה עוד במדרש תנחומא פרשת משפטים (סימן יח)... א"ל הקב"ה הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך ולכל מי ששמר את התורה כיוצא בך, אמר רבי שמעון בן לקיש, כתיב באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה (תהלים צא. ד). א"ל צנה נעשה לך ולכל מי ששמר את התורה כיוצא בך צנה וסוחרה אמתו, לפיכך לשמרך בדין הוא שישמרך, עיין שם.
ודרך גבר בעלמה. (ל. יט)
אפשר לפרש, בדרך דרש ורמז, הנה תיבת "דרך" היא כינוי לתורה, כמו שכתב הרב כרוב ממשח ז"ל (מערכת תורה אות ט). והנה נקדים מה דאיתא בגמרא (בבא מציעא כג:) שתלמידי חכמים משנים במסכת, וכו' וכתב רש"י ז"ל, וזה לשונו: במסכת - יש בידך מסכת פלוני סדורה בגירסא או לאו, ואף על גב שסדורה היא לו - יאמר לו לאו, ומדת ענוה היא. עכ"ל, וזהו "בעלמה" שיעלים זאת מעיני הבריות, שהוא יודע את המסכת ששואלים אותו כדי לבחון אותו, וזה ממדת ענוה וכאמור.
אי נמי אפשר לפרש כיוצא בזה, הנה תיבת "גבר" נוטריקון גומלי חסדים ביישנים רחמנים. והמשיך "בעלמה", יובן לפי מה שאמרו חז"ל שיש לו לאדם להזהר שלא יספר המצוות והמעשים טובים שעשה. וזהו "בעלמה" שיעלים זאת מעיני הבריות, ועיין בתלמוד ירושלמי (חגיגה ב. ב) ושם מסופר: חסיד אחד נתגלה לו חזיון מהשמים. הנה לנגד עיניו האשה מרים בת עלי בצלים, אשר נפטרה מכבר, והיא נענשת בעונש כבד: אזנה תלויה בציר פתחו של הגיהנם. שאל אותה החסיד: על מה ולמה מענישים אותך? השיבה לו: מפני שבימי חיי הייתי נוהגת לצום תעניות שונות, ופרסמתי את הדבר בקרב מכירותי. הוסיף החסיד ושאל: ועד מתי ימשך עונשך הנורא? השיבה לו: עד אשר יבוא במקומי חכם פלוני, אז אזכה להשתחרר, ואילו הוא ייתלה על ציר הפתח באותה צורה שנתליתי אני, על אשר הבטיח שיעשה דבר מצוה ולא קיים את דבריו עיין שם. וראה עוד לרש"י (סוכה מט:) ד"ה הוצאת המת והכנסת כלה, שכתב, וזה לשונו:... אם צריך לבזבז להוצאת מת עני או להכנסת כלה ענייה - יעשה בצנעא, ולא לימא קמי מאן דלא ידע דעבדי [כן], וכן מפרש בשאלתות דרב אחא. עיין שם.
אי נמי יש לפרש בדרך דרש, הנה ידוע שיש לאדם המחפש אשה, לראות שיש לה מידות טובות שהיא גומלת חסדים, וכמו שכתב מעלת מורי ורבי הרב החסיד שבכהונה רבי נסים הכהן ז"ל בהקדמתו לקונטרס ממלכת כהנים הנדפס בסוף שו"ת מעשה נסים ח"ב, וזה לשונו הצריך לנו כאן:... "והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני" (בראשית כד. יד). וכתב רש"י ז"ל, אותה הוכחת לעבדך ליצחק, ראויה היא לו שהיא גומלת חסדים וראויה ליכנס בביתו של אברהם ובה אדע, לשון תחינה הודיעני בה שעשית חסד עם אדוני ואם כן יאמר ידעתי כי באמת אותה הוכחת לעבדך ליצחק ואינו נקשר יפה. והטעם שביקש אליעזר רק תנאי זה, שהיא בעלת חסד, ולא חיפש דבר אחר, אפשר כי ידע שאברהם אבינו עליו השלום, הוא בבחינת "חסד" וכדכתיב: "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" (מיכה ז. כ). ולכן התנה תנאי זה של חסד ולא תנאי אחר, כי רק בעל חסד ראוי להדבק בזרעו של אברהם אבינו עליו השלום וכאמור. עכ"ד. ויש להמליץ על זה מה שאמרו חז"ל בגמרא (תענית כד.) כלה שעיניה יפות אין כל גופה צריכה בדיקה עיין שם. והיינו שעיניה יפות, ולא צרה באורחים, כמו שאמרו חז"ל בגמרא (בבא מציעא פז.). אז אינה צריכה בדיקה, כיון שהיא בעלת מידות טובות שיש לה מידת החסד, אינה צריכה בדיקה, כי זה לאות ולסימן שהיא אשה כשרה וכאמור. וזהו רמז הכתוב: "ודרך גבר בעלמה", רמז שבעלמה היא הכלה צריך לחפש שיש לה דרך של "גבר" הוא נוטריקון גומלי חסדים ביישנים רחמנים. שאלו הסימנים של עם ישראל: הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים (יבמות עט.). וכאמור.
ארבעה הם קטני ארץ והמה חכמים מחוכמים. (ל. כד)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, מה שהם זוכים להיות חכמים מחוכמים, זה בזכות שהם "קטני ארץ", שמחזיקים במידת הענוה, על דרך מה דאיתא בגמרא (ערובין יג.) כל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו וכל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו עיין שם. וכן איתא בזוהר הקדוש (א קכב:) מאן דאיהו זעיר {קטן בעיניו} איהו רב {הוא גדול}. ומאן דאיהו רב איהו זעיר עיין שם. וראה עוד במדרש (ויקרא רבה א. ה) וכן הלל אומר, השפלתי היא הגבהתי. הגבהתי היא השפלתי.
כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב. (ל. לג)
ומיץ אפים יוציא ריב ראשי תיבות מאיר. וכן ראשי תיבות גמטריא מורה. (וא"ו של תיבת ומיץ היא וא"ו החיבור). ועוד יש לרמוז ריב אותיות רבי. ויובן הרמז, בהקדים מה שדרשו על פסוק זה: בגמרא (ברכות סג:) אמרי דבי רבי ינאי: מאי דכתיב: "כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב" (משלי ל. לג). במי אתה מוצא חמאה של תורה - במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה. ומיץ אף יוציא דם - כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק - זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור. ומיץ אפים יוציא ריב, כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק - זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות. דתנן, רבי ישמעאל אומר: הרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן, שהן כמעין נובע. עיין שם. והיינו שעל ידי המוסר שמקבל מרבו הוא יאיר את עיני החכמים ויהיה רב ומורה הוראות בישראל וכאמור. ולא אמנע מלכתוב כאן סיפור ששמעתי מחכם אחד נר"ו (שאני מכירו), כשהיה לומד בישיבה הקדושה... יע"א, אחד מרבותיו נר"ו, כעס עליו בחנם (לשיטתו), והוא כעס על זה, ורצה לעזוב את הישיבה, ולחזור הביתה. אולם אחד מרבותיו נר"ו, ששמע על כך ושאל אותו מדוע הוא רוצה לעזוב את הישיבה, ושמע שאחד מרבותיו נר"ו כעס עליו. הביא לפני מסכת ברכות וקרא לפני את הגמרא הנזכרת לעיל, ואותו תלמיד בס"ד, התיישב בדעתו וחזר ללמוד ביתר שאת וביתר עוז, וזכה לכתרה של תורה. "ישמע חכם ויוסף לקח"!