אור ברסלב

יוסף לקח - משלי

פרק כט

פרק כח

איש תוכחות מקשה עורף פתע ישבר ואין מרפא. (כט. א)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, שבא לרמוז שעל המוכיח קודם להוכיח ולתקן עצמו, ואחר כך לתקן אחרים, כי אם לא, יענו לו קודם תקן עצמך, ואז ישבר ואז ישבר ואין מרפא, להחזירם בתשובה. וכמו שאמרו רז"ל בגמרא (בבא בתרא ס.) על פסוק: "התקוששו וקושו" (צפניה ב. א). אמר ריש לקיש, קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים עיין שם. וראה שם בגמרא (בבא בתרא) מעשה ברבי ינאי שהיה לו אילן שנוטה לרשות הרבים, והיה שם אדם אחד שהיה לו גם כן אילן שנטה לרשות הרבים, והעוברים ושבים מיחו בו שיקצץ את הענפים הנוטים לרשות הרבים, כי הם מזיקים לגמל ולרוכבו. בא אותו אדם לדין לפני רבי ינאי, אמר לו רבי ינאי: לך מאיתי ובא למחר. (כי ידע רבי ינאי שיש לו גם כן אילן כזה, ורצה לתקן עצמו קודם שיפסוק לו בדין), בלילה שלח רבי ינאי לקצוץ את הענפים שלו. למחרת בא אליו אותו האיש לדין, ורבי ינאי אמר לו שלפי הדין הוא צריך לקצוץ את הענפים המזיקים לרשות הרבים, אמר לו אותו אדם: והרי גם לרב יש אילן כזה שענפיו נוטים לרשות הרבים, השיב לו רבי ינאי, לך ראה אם מהאילן שלי נקצץ, אזי גם אתה תקצוץ, ואם שלי עדיין לא נקצץ, גם אתה לא תקצוץ. והסבירה שם הגמרא, שמה שקצץ רבי ינאי את הענפים רק עכשיו ולא קודם, מפני שחשב שיש נחת רוח לפני רשות הרבים שיושבים בצל ענפיו, אבל כעת שנודע לו שבני רשות הרבים מצטערים מזה שלח וקצץ, וזה הסיבה שרבי ינאי לא פסק לו תיכף שיקצוץ, כי אמרו חכמים: קשוט עצמך, ואחר כך קשוט אחרים וכאמור. וראה עוד בגמרא (ערכין טז:) אמר רבי טרפון, תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה. אם יאמר לו טול קיסם מבין שיניך, יאמר לו טול קורה מבין עיניך. עיין שם.

ברבות צדיקים ישמח העם. (כט. ב)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה דאיתא בגמרא (סנהדרין צז:) אמר רב, כלו כל הקיצין, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים. וכן מבואר במדרש תנחומא (בחקתי סוף אות ג) דעל ידי תשובה נגאלין. וראה עוד במדרש תהלים (מזמור מה אות ג) דבר אחר [למנצח על שושנים]. זהו שאמר הכתוב אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה (הושע יד. ו), הפסוק הזה נאמר לעולם הבא, כשם שאין הטל הזה מזיק לכל ברייה, כך הצדיקים לעתיד לבא עתידין לשבוע מזיו השכינה ואינן ניזוקים, שנאמר שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח (תהלים טז. יא), אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אימתי אתה גואלנו, אמר להם כשתרדו לירידה התחתונה [אותה שעה אני גואל אתכם, שנאמר ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו וגו' ועלו מן הארץ (הושע ב. ב), אמרו בני קרח בירידה התחתונה אנו], כמה דאת אמר כי שחה לעפר נפשנו (תהלים מד. כו), מהו כתיב אחריו, קומה עזרתה לנו (שם שם תהלים מד. כז), אמר להם הקב"ה הכל מכם, כשם שהשושנה הזו פורחת ולבה למעלה, אף אתם כשתעשו תשובה לפני, יהא לבבכם מכוון למעלה כשושנה הזו, אותה שעה אביא הגואל, שנאמר אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה, כשיפרח כשושנה, לכך נאמר למנצח על שושנים. עיין שם. וזהו ברבות צדיקים "ישמח" אותיות משיח. רמז שאם יעשו תשובה יהיו צדיקים ויבא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה. (כט. ד)

אפשר לרמוז בזה מה דאיתא במסכת אבות (פרק א משנה יח) רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלשה דברים העולם עומד, על הדין וכו', והמשיך "ואיש תרומות יהרסנה" אפשר לפרש שבא לרמוז שגם אם ח"ו אדם נגזר דינו למיתה, על ידי תרומות וצדקות יכול לדחות את הדין והמשפט ולזכות לאריכות ימים. וכדאיתא בגמרא (בבא בתרא יא.) תניא, אמרו עליו על בנימין הצדיק, שהיה ממונה על קופה של צדקה. פעם אחת באתה אשה לפניו בשני בצורת, אמרה לו: רבי, פרנסני! אמר לה: העבודה! (לשון שבועה) אין בקופה של צדקה כלום. אמרה לו: רבי! אם אין אתה מפרנסני, הרי אשה ושבעת בניה מתים. עמד ופרנסה משלו. לימים חלה ונטה למות. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! אתה אמרת (מתורתך למדנו לפיכך נברא האדם יחידי לומר לך, רש"י). כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. ובנימין הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות הללו?! מיד, קרעו לו גזר דינו. תנא, הוסיפו לו על שנותיו כ"ב שנים. עיין שם.

איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק ואין נחת. (כט. ט)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה דאיתא בגמרא (סוטה ג.) ריש לקיש אמר, אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות עיין שם. ובעלי המוסר ז"ל, חקרו, דלפי דברי ריש לקיש, אדם יכול לפטור עצמו מן יום הדין שיטען שוטה הייתי בזמן עשיית החטא. ושוטה פטור? ותירצו, שאדם נידון על מה שהביא עצמו לידי שטות, ולא ניסה להתגבר על יצרו שלא יביאו לידי שטות. והרי הרבה פעמים הוא אדם בריא בדעתו. עד כאן. וזהו רמז הכתוב: "איש חכם נשפט את איש אויל", רמז שגם אם הוא מתנהג כאיש אויל, הוא נשפט בשמים מצד "איש חכם", שהרבה פעמים הוא התנהג כאיש חכם, וזה מחייב אותו על מה שהוא חשא ונעשה "איש אויל", וזהו "ורגז", דהיינו שהוא חטא, על דרך מה דאיתא בגמרא (ברכות כט:) אמר לו אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא, לא תרתח ולא תחטי. (לא תכעוס שמתוך הכעס אתה בא לידי חטא. רש"י). עיין שם. וזהו "ושחק", שנדמה לו כשהוא חוטא יכול לפטור עצמו כיון שנכנסה בו רוח שטות, לזה אמר "ואין נחת", שלא יהיה לו נחת מתירוץ זה. וכאמור.

שבט ותוכחת יתן חכמה. (כט. טו)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, שבא לרמוז שעל ידי שבט התוכחת שרבו נותן לו הוא זוכה לחכמת התורה, וכדאיתא בגמרא (ברכות סג:) אמרי דבי רבי ינאי: מאי דכתיב: "כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב" (משלי ל. לג). במי אתה מוצא חמאה של תורה - במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה. ומיץ אף יוציא דם - כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק - זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור. ומיץ אפים יוציא ריב, כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק - זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות. דתנן, רבי ישמעאל אומר: הרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן, שהן כמעין נובע. עיין שם.

ברבות רשעים ירבה פשע וצדיקים במפלתם יראו. (כט. טז)

אפשר לפרש בדרך דרש, בהקדים מה דאיתא בזוהר חדש (בראשית כב.) ר' תנחום פתח בהאי קרא: "הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק" (ישעיה נז. א). תמן תנינן כשהקב"ה מסתכל בעולם ורואה שאין בני אדם זכאין ורשעים הרבה פורחים בעולם אזי עושה דין בעולם. והיינו שהקב"ה לוקח את הצדיק מפני שיש הרבה חוטאים, והוא מכפר על הדור, וזהו רמז הכתוב: "ברבות רשעים ירבה פשע וצדיקים במפלתם יראו" דהיינו שמפני הרעה נאסף הצדיק, והרשעים רואים במפלת הצדיקים רחמנא ליצלן. וכאמור.

יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך. (כט. יז)

אפשר לפרש בהקדים מה דאיתא במדרש תנחומא פרשת שמות (סימן א)... כיוצא בו ואוהבו שחרו מוסר זה יעקב שלמדו יצחק אביו תורה ויסרו בבית תלמוד דכתיב ויעקב איש תם יושב אהלים (בראשית כה. ה). ולמד מה שלמד אביו ואחר כך פירש מאבותיו, ונטמן בבית עבר ללמוד תורה לפיכך זכה לירש ארץ ישראל דכתיב וישב יעקב בארץ מגורי אביו (בראשית לז. א) אף יעקב אבינו ייסר את בניו ורדה אותם ולמדם דרכיו וארחותיו שלא היה בהם פסולת מנין ממה שקראו בענין ואלה שמות בני ישראל וגו' ראובן שמעון השון כולן הכתוב ליעקב הוי ואוהבו שחרו מוסר, כיוצא בו ואוהבו שחרו מוסר זו בת שבע הצדקת שיסרה את שלמה בנה דכתיב: דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו, (משלי לא. א). אמר רבי יוסי בר חנניה מהו משא אשר יסרתו אמו מלמד שכפתו בת שבע על העמוד ומכה אותו בשבט ומיסרתו ומה היתה אומרת לו מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי מה ברי אמרה לו הכל יודעין שאביך ירא שמים, עכשיו אם תצא לתרבות רעה יאמרו שאתה ברי ואני גרמתי לך, ומה בר בטני כל נשי אביך כיון שמתעברות אינן רואין פני המלך, ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא לי בן מלובן ומזורז, ומה בר נדרי כל נשי אביך היו נודרות ואומרות יהא לי בן הגון למלכות, ואני נדרתי יהא לי בן חכם ממולא בתורה והגון לנביאות ומכה אותו ומיסרתו ואומרת אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין, מה לך אצל מלכים שותין יין ומשתכרין ואומרים למואל למה אל ולרוזנים אי שכר מי שרזי עולם גלוים לו ישתה יין וישתכר ולפי שייסרתו לפיכך ויחכם מכל האדם (מלכים א' ה. יא), תניא רשב"י אומר את מוצא שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל ולא נתן אותם אלא על ידי יסורין, התורה וארץ ישראל והעוה"ב, תורה דכתיב: אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, (תהלים צד. יב). ארץ ישראל, דכתיב:

וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך (דברים ח. ה). מה כתיב אחריו כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה, העולם הבא דכתיב: כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר, (משלי ו. כג). וכל המייסר את בנו מוסיף הבן אהבה על אביו והוא מכבדו דכתיב: יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך הוי ואוהבו שחרו מוסר(משלי כט. יט). עד כאן. ואפשר לענ"ד לפרש לפי זה ויתן מעדנים לנפשך, לעולם הבא, בזכות שאומר ברכו את ה' המבורך, וכן בעבור שהוא אומר קדיש ולומד תורה, ועיני צדיק תחזינה במסכת כלה רבתי (פ"כ), מעשה ברבי עקיבא שראה אדם אחד שהיה ערום ושחור כפחם, והיה טוען על ראשו מטען עשרה טעונים, והיה רץ כמרוצת הסוס. גזר עליו רבי עקיבא והעמידו, ואמר לאותו האיש, למה אתה עושה עבודה קשה כזאת, אם עבד אתה ואדונך עושה לך כך אני אפדה אותך מידו, ואם עני אתה אני מעשיר אותך. אמר לו, בבקשה ממך אל תעכבני שמא ירגזו עתה הממונים עלי. א"ל, מה זו ומה מעשיך. א"ל, אותו האיש מת הוא וכל יום ויום שולחים אותי לחטוב עצים ושורפים אותי בהם. א"ל, בני, מה היתה מלאכתך בעולם שבאת ממנו. א"ל, גבאי המס הייתי והייתי מראשי העם ונושא פנים לעשירים והורג עניים. א"ל, כלום שמעת מן הממונים עליך אם יש לך תקנה. א"ל, בבקשה ממך אל תעכבני שמא ירגזו עלי בעלי פורעניות, שאותו האיש אין לו תקנה, אלא ששמעתי מהם דבר שאינו יכול להיות, שאלמלא היה לו לזה בן שהוא עומד בקהל ואומר "ברכו" או "יתגדל" ועונים אחריו "יהא שמיה רבא מברך" מיד מתירים אותו מן הפורענות, ואותו האיש לא הניח בן בעולם ועזב אשתו מעוברת ואיני יודע אם תלד זכר מי מלמדו. אותה שעה קיבל עליו רבי עקיבא לילך ולחפש אם הוליד בן כדי שילמדו תורה ויעמידו לפני הציבור. מצא רבי עקיבא את בנו של האיש כשעודנו ערל ולא נימול, נטלו רבי עקיבא ומל אותו, והושיבו לפניו ללמדו תורה, ולא היה מקבל תורה, עד שישב עליו רבי עקיבא בתענית ארבעים יום והתפלל עליו, עד שיצאה בת קול ואמרה לרבי עקיבא שנתקבלה תפלתו, ואז הלך ולימדו תורה וקריאת שמע ותפלה וברכת המזון, והעמידו בתוך הקהל ואמר קדיש וברכו את ה' המבורך, וענו הקהל אחריו, באותה שעה התירו את המת ופטרוהו מן הפורענות, ובא לרבי עקיבא בחלום ואמר לו, רבי, תנוח דעתך בגן עדן כשם שהנחת את דעתי והצלתני מדינה של גיהנם. וראה עוד בתנא דבי אליהו זוטא (פרק יז) ושם איתא: אמר רבי יוחנן בן זכאי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי אדם אחד שהוא היה מלקט עצים ודברתי עמו ולא החזיר לי דבר ואחר כך היה בא אלי אמר לי רבי מת אני ולא חי ואמרתי לו אם מת אתה עצים הללו למה לך ואמר לי רבי האזין לי מה שאומר לך דבר אחד כשהייתי חי אני וחבירי היינו עוסקין בעבירה בפלטרין שלי וכשבאנו לכאן גזרו עלינו גזר דין של שריפה כשאני מלקט עצים שורפין את חבירי וכשהוא מלקט עצים אז שורפין אותי. ואמרתי לו דינכם עד מתי ואמר לי כשבאתי לכאן הנחתי את אשתי מעוברת ויודע אני שזכר היא מעוברת לכן בבקשה ממך הוי זהיר בו משעה שיהיה נולד עד שיהיה בן חמש שנים הוליך אותו לבית רבו למקרא כי בשעה שהוא יאמר ברכו את ה' המבורך אז יהיו מעלין אותי מדינה של גיהנם עד כאן. והרי הוא כמבואר.

אי נמי יש לפרש כעין זה, ויתן מעדנים לנפשך, דהיינו מאחר שהנחת בן צדיק הרי שזה יעשה לך ממנו נחת רוח לעולם הבא. ושוב ראיתי בביאור הגר"א ז"ל, שכתב, וזה לשונו: יסר וגו' כאשר הבן הוא רשע אז ידאג האב ולא ינוח אבל כאשר ייסר בנו אז יהיה מנוחה לו ולא עוד שגם יתן מעדנים וגו' ועוד יניחך מן הגיהנם ויתן מעדנים לנפשך בגן עדן כמו מעשה דרבי עקיבא שלמד תורה עם בן רשע והצילו מן הגיהנם ועוד שהביאו לגן עדן. ועוד יסר וגו' כי אפילו צדיק אם לו בן רשע אזי נוטלין אותו מגן עדן לגיהנם למען יראה יסורי בנו וזהו יסר בנך ויניחך במקומך וגם הוא יתן וגו'. עכ"ל. שש אנכי שנתכוונתי לדעת גדול.

אי נמי יש לפרש כעין זה, ויתן מעדנים לנפשך, היינו שיחדש חידושים בתורה יתן עטרות לאביו בעולם הבא, כמו שכתב הגאון רבי יעקב חיים סופר ז"ל בספרו כף החיים (סימן רצ אות י) שכתב, כשהאדם מחדש דברי תורה בעולם הזה ביום השבת מעטרין לאביו כמה עטרות בעולם הבא. ועוד כתב שם ומי שאינו יודע לחדש דברי תורה ילמוד דברים חדשים שעדיין לא למד. עיין שם. והרי הוא כמבואר.

ושומר תורה אשרהו. (כט. יח)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, על פי מה דאיתא בגמרא (יומא פו.) על פסוק: "ואהבת את ה' אלהיך" (דברים ו. ה). שיהא שם שמים מתאהב על ידך. שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות. מה הבריות אומרות עליו? אשרי אביו שלמדו תורה. אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה! פלוני שלמדו תורה, ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו! עליו הכתוב אומר: "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיה מט. יג). עיין שם. וזהו "ושומר תורה אשרהו", שמי שרואים אותו שהוא שומר תורה שהוא מתנהג בדרך התורה והמצוות זוכה שהבריות אומרים עליו: אשרי אביו שלמדו תורה. וכו' וכאמור.

אי נמי אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, "ושומר תורה אשרהו", דהיינו כשאדם ישמור את התורה הקדושה ויקיים מה שכתוב בה יהיה מאושר ושמח.

ובעל חמה רב פשע. (כט. כב)

ובעל חמה רב פשע סופי תיבות עם הכולל גמטריא גיהנם. רמז להא דאיתא בגמרא (נדרים כב.) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו. עיין שם.

אפשר לפרש בדרך דרש, "בעל חמה רב פשע", שבא לרמוז שאדם הכועס, הוא יכול לשכוח את תלמודו ולבא לידי טעות בהלכה ולעשות חטא ח"ו, וראה בגמרא (פסחים סו:) ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם הוא - חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא - נבואתו מסתלקת ממנו. אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו - ממשה. דכתיב ויקצף משה על פקודי החיל וגו' (במדבר לא. יד). וכתיב: "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה ה' את משה וגו'" (במדבר לא. כא). מכלל דמשה איעלם מיניה. אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו - מאלישע, דכתיב: "לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נשא אם אביט אליך ואם אראך וגו'" (מלכים ב' ג. יד). וכתיב: "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' וגו'". (מלכים ב' ג. טו). עיין שם. וראה עוד בילקוט שמעוני תהלים (רמז תרמט) רשע כגובה אפו בל ידרוש, אין אלהים כל מזמותיו אמר רבה בר רב הונא כל הכועס, אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו. ר' ירמיהו מדפתי אמר אף משכח למודו, ומוסיף טפשות, שנאמר כי כעס בחיק כסילים ינוח, וכתיב וכסיל יפרוש אולת. עיין שם.

איתא בגמרא (נדרים כב:) כל הכועס... רב נחמן בר יצחק אמר: בידוע שעונותיו מרובין מזכיותיו, שנאמר: "ובעל חימה רב פשע". (משלי כט. כב). עיין שם. ואפשר לפרש עוד שבא לרמוז שגם אם האדם צדיק יכול להגיע על ידי הכעס להרבה עברות רחמנא ליצלן. וכמו שאמרו חז"ל בגמרא (גיטין ו: ז.): אמר רב חסדא, לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו. שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה והפילה כמה רבבות מישראל. ועוד אמרו (שם): אמר רב יהודה אמר רב, כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו סוף הוא בא לידי שלש עבירות: גילוי עריות, ושפיכות דמים, וחילול שבת. (פעמים שמדלקת נר או מבשלת משחשיכה מפני אימתו והוא אינו יודע. רש"י). עיין שם. ומגנות מידת הכעס, ראה להגאון רבי יעקב חיים סופר ז"ל, בספרו כף החיים (סימן קע אות ל) שכתב בשם רבינו האר"י ז"ל, שהיה מקפיד בעוון הכעס יותר מכל שאר עבירות, ואפילו כשהוא כועס בשביל מצוה, ונתן לזה טעם: כי הרי כל העבירות אינם פוגמים אלא כל עבירה ועבירה פוגמת באבר אחד, אבל מדת הכעס, פוגמת כל הנשמה כולה ומחלפת אותה לגמרי ונכנסת במקומה נפש מצד הקליפה עיין שם. וראה עוד לרבינו יהודה החסיד ז"ל בספר חסידים (סימן פג) שכתב, אל תבהל ברוחך, לכעוס. איש חסיד צוה לבנו בפטירתו כשם שכבדתני בחיי כך תכבדני לאחר מותי, וקיים מצוותי ותלין כעסך לילה אחת. ועצור ברוחך שלא תדבר כלל בשעת הכעס. וראה עוד בספר חסידים הנזכר, (סימן תרנה) שכתב מעשה בבן שכבד את אביו ביותר אמר לו האב תכבדני בחייך תכבדני במותי. אני מצוך שתלים כעסך לילה אחד ועצור הרוחך שלא תדבר לאחר פטירת אביו החל לו למדינת הים והניח אשתו מעוברת והוא לא ידע. והתעכב בדרך ימים ושנים וכשחזר בעיר בא בלילה ועלה לחדר שאשתו היתה שוכבת שם ושמע קול של בחור שהיה עמה בחדר, שלף חרבו ורצה להרוג את שניהם, וזכר את מצות אביו והשיבה לתערה, שמע שאמרה לאותו בחור בנה שאצלה שכבר יש שנים רבות שהלך אביך מאצלי אילו היה יודע שנולד לו בן כבר הגיע להשיא לך אשה. כששמע זה הדבר אמר פתחי לי אחותי רעייתי, ברוך ה' שעצר כעסי, וברוך אבי שציוני לעצור כעסי בלילה אחת שלא הרגתי אותך ואת בני, ושמחו שמחה גדולה ועשו משתה לכל העם הנמצאים שם ושמחו הרבה מאד, "ישמע חכם ויוסף לקח"!

ומספרים על הרב הקדוש רבי חויתה שלי זצ"ל, (מח"ס "מעשה חושב"), שפעם אחת רבה אשה עם רעייתו משום מה, וביום שבת כשיצא רבינו מבית הכנסת אחרי תפילת שחרית, קפצה האשה מולו וחירפתו וגידפתו ונשכה לו בכתיפו וקרעה חולצתו. וחלק מהצבור רצו לגרשה ולקרעה לגזרים, והוא אמר להם: "חלילה לכם מנגוע בה, כי עונותי הטו אלה, ואם איני ראוי לכך לא היו גוזרים עלי מן השמים". (דרוש בתחילת ספרו מעשה חושב)

ומסופר על הרב הקדוש רבי מנחם מנשה זצ"ל (מח"ס "אהבת חיים" ב"ח) שפעם בעת לכתו ברחוב עבר כנגדו אדם מסויים שחברת "אהבת חיים" שהקים רבינו היתה לצנינים בעיניו, הלה בראותו את רבינו זעק לעברו "עדיין אתה חי"?.. ולא הסתפק בכך עד שירק בפניו הקדושות של רבינו. רבינו בראותו את אשר עשה לא הראה לו שום סימן של שמץ כעס והקפדה, אולם השיה לו בעדינות: אמנם ירקת בפני על הלחי האחד מצד זה, אך מה עם הלחי שבצד השני? שם עדיין לא ירקת... (חכם מנחם מנשה, וראה עוד שם פרק ט הרבה סיפורים בזה על רבינו הנזכר).

ומסופר על הגאון רבי צדקה חוצין זצ"ל, שפעם הוזמן לעשות ברית מילה ביום שבת בשכונה מרוחקת, מהלך כשעה מביתו. שעה לפני הזמן המיועד החל רבינו לפסוע לכיוון מקום הברית יחד עם שמשו, בהגיעם, התברר שהמשפחה הזמינה משום מה מוהל אחר, והלה כבר מיהר וסיים את מלאכתו, ולא נותר להם אלא לשוב חזרה על עקבותיהם. המשמש כעס ורצה לגעור באבי הבן על חוסר הדרך ארץ, להטריח תלמיד חכם זקן דרך כה ארוכה לחינם. אולם רבינו השתיקו, ואמר לו: אל תכעס, הרווחנו היום שתי מצוות במקום מצוה אחת, א. החושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה כאילו עשאה (ברכות ו.). ב. היה לי לכעוס ולא כעסתי, ואם כן גם בזה קיימתי מצוה. עד כדי כך הגיע אורך רוחו והעברתו על מידותיו. (ארי עלה מבבל).

ומסופר על הגאון רבי מנחם מנדל מלובביץ זצ"ל, שבשעה שהיה מישהו מקניטו, והיה חושש שמא יגיע לידי כעס ח"ו, היה מבקש שיגישו לו את השולחן ערוך, שיעיין תחילה ויראה את הדין, אם על ענין כגון זה מותר לו לבוא לידי כעס. ובנתיים היה כעסו פג ועבר. (אוצר פתגמים ושיחות).

ועוד מספרים בענין זה חסידים: האדמו"ר הקדוש רבי יצחק מוורקה זצ"ל, רכש לעצמו מעיל מיוחד, שקרא לו "מעיל הרוגז". וכאשר חש שהוא מאבד את שלוות רוחו ועלול להתרגז על מישהו או על משהו, מיהר ללבוש את "מעיל הרוגז" המיוחד. ותוך כדי המעשה פג הכעס מלבו... (פרפראות לתורה)

וכה היה אומר: הרב הקדוש רבי פנחס מקוריץ זצ"ל, "שנים רבות נאבקתי עם הכעס, עד שניצחתיו ושמתיו בכיסי. לכשאצטרך לו אוציאנו. אבל כועס אני עליו ואיני רוצה להוציאו לעולמים..." והחי יתן אל ליבו! והשם יתברך יעזרנו על דבר כבוד שמו אמן ואמן.

וראיתי לנכון לסיים במעשה נורא על הגאון המקובל רבי יהודה פתיה זצ"ל, (מח"ס "מנחת יהודה"), כי בליל ראש השנה עלה רבינו ואשתו לגג ביתם לסעוד את סעודת החג. (רגילים היו אנשי בגדד בערבים החמים לאכול על גג ביתם), ובעת הכנת השלחן נשפך לרבנית היין שהיה מוכן לקידוש, הצטערה הרבנית בחשבה כי סימן רע לכל השנה, וכן על כי אין בידם יין לקידוש היום. הרגיעה רבינו, כי אין בכך שום סימן רע, ובאשר לקידוש אפשר לקדש על הפת. נטל רבינו ידיו לקדש על הפת. וכשהגביה את ידיו אחר הנטילה כדין, פגעו ידיו במנורת השמן המשתלשלת מהקיר ונשפך השמן על בגדיו הלבנים, קיבל רבינו את הדבר בשלוה והסב לשלחנו לאכול כרגיל. בהגיע עת הגשת המרק, נתקלה הרבנית בגלל החשכה שהשתררה בעקבות כיבוי הנרות על ידי שפיכת השמן - והפילה את סיר המרק. ניחם אותה רבינו, אסף את הקציצות שנותרו לפליטה והניחן על השלחן, פתאום באה חתולה וחטפה את הקציצות. פתח רבינו את פיו ואמר: כמה יש ליזהר מלכעוס בראש השנה מלבד גודל האיסור שיש תמיד בכעס, כדי שיהיה לסימן טוב לכל השנה. והנה בשרשרת המקרים שבאו עלינו הלילה, נתנסתי משמים בנסיון הכעס, ותודה להשם יתברך שעמדתי בנסיון ולא הקפדתי... (ילקוט שבע) והחי יתן אל ליבו!

תוכן העניינים

יוסף לקח - משלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה