אור ברסלב

יוסף לקח - משלי

פרק כח

פרק כז

אנשי רע לא יבינו משפט ומבקשי ה' יבינו כל. (כח. ה)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה שידוע שמי שיש במוחו הרהורים רעים רחמנא ליצלן, אינו יכול להבין את התורה. וזהו "אנשי רע לא יבינו משפט", דהיינו אנשים שיש להם הרהורי עברה רחמנא ליצלן לא יבינו משפט, דהיינו להבין את התורה שהיא נקראת משפט, כמו שכתב הרב כרוב ממשח ז"ל, (מערכת תורה אות פז) מהזוהר הקדוש (בחקתי קיג.) שהתורה נקראת משפט. עיין שם. והמשיך "ומבקשי ה' יבינו כל", אפשר לרמוז בזה מה שאמרו חז"ל בגמרא (נדה ע:) מה יעשה אדם ויחכם? אמר להן: ירבה בישיבה וימעט בסחורה. אמרו: הרבה עשו כן ולא הועיל להם. אלא יבקשו ממי שהחכמה שלו. שנאמר: "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה" (משלי ב. ו). עיין שם. וזהו רמז הכתוב: "ומבקשי ה' יבינו כל", דהיינו מי שמבקש החכמה מהשי"ת יבין הכל בס"ד וכאמור.

מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו. (כח. ח)

אפשר לרמוז בזה מה דאיתא בגמרא (תמורה טז.) אתה אומר: "רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה'" (משלי כט. יג). בשעה שעני הולך אצל בעל הבית ואומר פרנסני! אם מפרנסו מוטב, ואם לאו, "עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה'" (שם כב. ב). מי שעשהו עשיר לזה עושה אותו עני עני לזה עושה אותו עשיר. וראה עוד במדרש (ויקרא רבה לד. יג) "ועניים מרודים תביא בית", אלו הם עניים שירדו מכבודם ומנכסיהם. מי גרם להם שיהיו עניים? על ידי שלא פשטו ידיהם לעניים, ועל ידי שלא עשו רצון אביהם שבשמים. עיין שם. וזהו רמז הכתוב: "מרבה הונו בנשך ותרבית", דהיינו אדם שעושה עושר ולא ביושר, ואינו נותן צדקה, סופו יהיה "לחונן דלים יקבצנו", שיעבור כספו לעניים וכאמור.

מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. (כח. טו)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה שאמרו חז"ל במסכת אבות (פרק ב משנה ה) ולא עם הארץ חסיד.

ותמימים ינחלו טוב. (כח. י)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה שפירש רש"י ז"ל (עבודה זרה ו:) תמים היינו עניו עיין שם. עוד נקדים מה שידוע דתיבת טוב הוא כינוי לתורה (ברכות ה.). ובא לרמוז שעל ידי הענוה זוכה לתורה כדאיתא בגמרא (תענית ז.). והרי הוא כמבואר.

הולך תמים יושע. (כח. יח)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה שפירש רש"י ז"ל (עבודה זרה ו:) תמים היינו עניו עיין שם. והמשיך יושע רמז שעל ידי הענוה זוכים לגאולה. וכדאיתא בגמרא (סנהדרין צח.) אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח. וראה עוד בילקוט שמעוני (ישעיה תצט) שנו רבותינו: בשעה שהמלך המשיח בא, עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר: ענוים הגיע זמן גאולתכם עיין שם. וכן יש לרמוז תמים יוושע ראשי תיבות גמטריא שפל. וכן גמטריא שוקד. ובא לרמוז שבזכות לימוד התורה זוכים לגאולה, כדאיתא בגמרא (בבא בתרא ח.) "והם תכו לרגלך" (דברים לג. ג). תני רב יוסף, אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. "ישא מדברותיך" (שם). לישא וליתן בדבורותיו של מקום. אדנביאי דכתיב: "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים" (הושע ח. י) אמר עולא, פסוק זה בלשון ארמית נאמר. אי תנו כולהו (אם תנו כולם - וכן רובן יהיו שונין ועוסקים בתורה כשיגלו בעמים. רש"י). עתה אקבצם. (עתה אקבצם - בקרוב אקבצם. רש"י). עיין שם

איש אמונות רב ברכות. (כח. כ)

אפשר לרמוז בזה סיפור שראיתי בספר מוסר, באדם אחד שפתח חנות מסחר, וקודם שהתחיל לעבוד בה, הלך לרב לבקש ממנו עצה להצלחה וברכה: והרב אמר לו: הברכה היא: א, ב, ג, ד, והוא לא הבין כוונת הרב, והסביר לו הרב: שזה נוטריקון א-ב אמונה ברכה, דהיינו שאם יהיה נושא ונותן באמונה יזכה לברכה. ג-ד, נוטריקון גזל דלות, דהיינו שאם הוא לא ישמור עצמו ח"ו מגזל, סופו שיהיה לו דלות רחמנא ליצלן. וזהו רמז הכתוב: "איש אמונות רב ברכות", דהיינו שמי שמתנהג במשאו באמת ובאמונה, זוכה להרבה ברכות. וכאמור.

איש אמונות רב סופי תיבות שבת. והמשיך ברכות. רמז להא דאיתא בגמרא (מנחות מג:) תניא, היה רבי מאיר אומר: חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך" (דברים י. יב). (מה ה' אלהיך וגו' - קרי ביה מאה. רש"י). רב חייא בריה דרב אויא בשבתא וביומי טבי (בשבתות וימים טובים - דלא מצלו י"ח. רש"י). טרח וממלי להו (טרח וממלא להו - למאה ברכות. רש"י). באיספרמקי ומגדי. (באספרמקי ומגדי - אספרמקי בשמים ומגדי מיני מגדים שטעונים ברכה. רש"י). עד כאן. וטעמו של דבר, איתא במדרש (במדבר רבה יח כא) שבכל יום היו מתים מישראל מאה אנשים בא דוד ותקן להם מאה ברכות כיון שתקנם נתעצרה המגפה. עיין שם. וראה למרן ז"ל בשולחן ערוך אורח חיים (סימן מו סעיף ג) חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות, לפחות. ועיין בשולחן ערוך אורח חיים (סימן רפד סעיף ג) שכתב, צריך לכוין לברכות הקוראים בתורה ולברכות המפטיר ויענה אחריהם אמן, ויעלו לו להשלים מנין מאה ברכות שחיסר מנינם בשבת. ובשולחן ערוך אורח חיים (סימן רצ סעיף א) כתב, ירבה בפירות ומגדים ומיני ריח, כדי להשלים מנין מאה ברכות. עכ"ל.

כתב רש"י ז"ל, איש אמונות - הנותן מעשרותיו באמונה שאין עד בדבר אלא הקב"ה רואה ומרבה לו ברכה. עד כאן. ויש להזכיר כאן המעשה שהובא בעלון בנתיבי החיים (ויחי תשס"ט) שותפו של הקב"ה, והא לך תוארו: מעשה שהיה בכפר אחד סמוך לעיירה מז'בוז' עיירתו של הרב הקדוש רבי ישראל מאפטא זצ"ל, חי לו יהודי אחד, מוזג, והיהודי הזה היה יהודי פשוט אבל עם כל היותו פשוט היה פועל ישועות, כל מי שפנה אליו בשאלת פרנסה, רפואת הגוף וכל בקשה אחרת היה ונענה מיד, הדבר היה לפלא ואחדים מאלה שהצטופפו אצל הצדיק הרב מאפטא סיפרו לו על אותו מוזג ועל הישועות שהוא עושה ולא ידעו במה כוחו הגדול, שמא צדיק נסתר הוא אחד מלו' הצדיקים או חלילה כוחו בא לו מהסטרא אחרא רחמנא ליצלן, החליט הרב הקדוש מאפטא לתהות על קנקנו של אותו מוזג יהודי, ולדעת אם כוחו בא לו מצדקותו המרובה או מהסטרא אחרא. התחפש הרב והגיע לכפרו של אותו מוזג יהודי ובא אל ביתו, היה אצלו שלשה ימים ולא ראה כל דבר משונה, ההיפך הכל היה כשורה, יהודי שלם וירא שמים, שומר מצוות כהלכה, רק דבר אחד היה תמוה בעיניו שכל היום היה מוכר את המשקה ויושב ליד הקופה ולא זז משם מהבוקר עד הערב, אין הוא מרשה לאיש מבני משפחתו להחליף אותו משך כל היום אפילו לא לרגע, זה נראה תמוה מאוד בעיני הרב. ניסה להבין ולא הצליח, עקב אחריו בלילה, אמר שמא עושה הוא מצוות בלילה בחשאי ולא היא, היה נוהג לעבוד ללכת לישון ובבוקר קם מתפלל ויושב כל היום למכור ולא זז מהקופה, ראה שהיהודי תמים הוא ובכל זאת מנין לו ליהודי פשוט שכזה כוח לפעול פעולות, אמר אשאל אותו, שאל וענה לו היהודי כי אין הוא עושה דבר, אמר לו אני הרב מאפטא ואני מצווה עליך לגלות לי, ענה לו המוזג: מצווה לשמוע דברי חכמים, כיון ששאלת הסיפור ארוך אבל אביא אותו בקיצור לפניך, דע לך אמר אותו מוזג, אני כל ימי חיי, מאז ומתמיד בטחתי בה' ועל כל דבר ודבר הרבתי לעשות צדקה ואפילו שהגיעו לי ולבני ביתי מים עד נפש, הרבתי לפזר את ממוני לצדקה והנה אין לנו כבר מה לאכול ולאחר זמן רב דחקו בי בני הבית שאצא לעיר הגדולה לחפש שותף לעסק שיביא קצת כסף כחלקו בשותפות וננצל, בני ביתי בוכים ואני יצאתי את ביתי והנה בדרך בין השדות והגנים נתמלאתי שמחה ונשאתי תפילתי לבורא עולם והסברתי לו שהנה בני ביתי שלחו אותי למצוא שותף, אבל מה לי שותף בשר ודם שהיום כאן ומחר איננו, אנא אלוהי היה אתה שותף לי, שלח לי מברכותיך ומהיום והלאה נתחלק שנינו חצי לי חצי לך. כשסיימתי תפילתי מצאתי מטבע של כסף בכיסי קניתי בה שני בקבוקי משקה ומכרתים ברווח והתחלתי לראות ברכה רבה וגדולה בעסקי, והנה עשיתי לי שתי תיבות אחת לי ולבני ביתי ואחת לקדוש ברוך הוא השותף שלי, ומאז אני עומד כל הזמן ודואג לחלק את ההכנסות בדיוק חצי חצי ביני ובין שותפי, אינני סומך על איש שמא חס וחלילה יטעה, את כסף הקודש אשר לשם אני דואג לחלק לעניים, תלמידי חכמים ואנשי מעשה, זאת עבודתי לשם יתברך, סיים המוזג את דבריו. הרב הצדיק מאפטא שמע את דבריו ולא אמר דבר, נטל ממנו דברי פרידה וחזר למקומו, בשובו אמר לחסידיו: למה אתם מתפלאים על כוחו של האיש, הרי נאמר בשולחן ערוך "שותף, מה שעשה עשה" ומפני שהוא שותפו של הקדוש ברוך הוא באמת, ובאמונה ובתמים, על כן הוא פועל ישועות בארץ, עד כאן.

נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואונו. (כח. כב)

אפשר לרמוז בזה מה דאיתא במסכת דרך ארץ זוטא (פרק ז) אם עשית צדקה תזכה לממון. ואם זכית לממון עשה ממנו צדקה בעוד שהוא בידך קנה ממנו העולם הזה ותנחול העולם הבא. ואם אין אתה עושה ממנו צדקה יעוף פתאום שנאמר: "התעיף עיניך בו ואיננו" (משלי כג. ה). עיין שם. וזהו רמז הכתוב: "נבהל להון איש רע עין", היינו מי שנבהל לאסוף הון ולא נותן צדקה, וחושב שיתעשר מזה שהכל שמור אצלו, סופו יהיה שהכל יעלם לו, רחמנא ליצלן. וזהו: "ולא ידע כי חסר יבואונו" וכאמור.

אי נמי יש לרמוז תיבת "עין" אותיות עני. דהיינו מי שהוא נבהל להון, והוא רע לעני, שלא נותן לו צדקה, בסוף עונשו הוא "חסר יבואנו", כדאיתא בגמרא (תמורה טז.) אתה אומר: "(איש) רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה'" (משלי כט. יג). בשעה שעני הולך אצל בעל הבית ואומר פרנסני! אם מפרנסו מוטב, ואם לאו, "עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה'" (שם כב. ב). מי שעשהו עשיר לזה עושה אותו עני עני לזה עושה אותו עשיר. וראה עוד במדרש (ויקרא רבה לד. יג) "ועניים מרודים תביא בית", אלו הם עניים שירדו מכבודם ומנכסיהם. מי גרם להם שיהיו עניים? על ידי שלא פשטו ידיהם לעניים, ועל ידי שלא עשו רצון אביהם שבשמים.

בוטח בלבו הוא כסיל והולך בחכמה הוא ימלט. (כח. כו).

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, אם אפשר ובעיני ה' יוכשר, בהקדים מה שפירשתי בסייעתא דשמיא, בספרי הקטן מתוק לחכי, את הפסוק: "והיה בשומעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה. לא יאבה ה' סלוח לו". (דברים כט. יח-יט) והא לך תוארו: אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, אם אפשר ובעיני ה' יוכשר, שפסוק זה רומז על מה שיש איזה אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, ה' יחזירם בתשובה שלמה אמן. וכשאתה שואל אותם מדוע אין להם כיפה על הראש? ומדוע אינם לובשים טלית קטן? הם משיבים: אין צורך, אל תדאג, ברוך ה', יש לנו לב טוב… העיקר שאנחנו לא גונבים, לא רוצחים חס ושלום, ויש שמוסיפים והלואי כולם היו כמונו. ועל זה אומר הפסוק: והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה. לא יאבה ה' סלוח לו. וזוהי טעות חמורה, ומשל למה הדבר דומה, לחייל שהמפקד רוצה לתת לו לבוש וכובע הנהוג אצלם. האם הוא יעיז לומר למפקד אין צורך, אל תדאג, ברוך ה', יש לנו לב טוב …הלא ודאי עונשו יהיה שילך למחבוש כיון שהוא מפר את פקודת המפקד שהוא רק בשר ודם, ומה יענה ביום פקודה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא?!. ועיני צדיק תחזינה בגמרא (ברכות כח:) וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל לבכות אמרו לו תלמידיו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מפני מה אתה בוכה אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון אף על פי כן הייתי בוכה ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה אמרו לו רבינו ברכנו אמר להם יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם אמרו לו תלמידיו עד כאן אמר להם ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם בשעת פטירתו עיין שם.

ואכן באמת לבוש של כיפה וטלית קטן שילבש אדם יחייב אותו להתנהג יותר ביראת שמים. וראה בתלמוד ירושלמי ברכות (פרק ב הלכה ג) תפילין מפני מה לא החזיקו בהם? (להניחם במשך כל היום. יפה מראה). מפני הרמאים. מעשה באדם אחד שביקש להפקיד מעותיו אצל אדם נאמן, מצא אדם אחד שיושב בבית המדרש ומעוטר בטלית ומוכתר בתפילין, והפקיד מעותיו בידו, לאחר מכן תבע מעותיו, והלה כפר בכל, באומרו: איני מכירך, לא היו דברים מעולם. אמר לו המפקיד, לא לך האמנתי והפקדתי, אלא לתפילין שעל ראשך. עיין שם. הראית לדעת כמה אנשים עלולים לטעות במי ששומר תורה ומצוות ולתת בו אימון יותר משאר האנשים. וזה מחייב אותו להתחזק יותר שלא יבואו לידי טעות בו. והטעות של האנשים המתנהגים כך, כי הם מרגישים שהם בגדר "סור מרע" - שאינם גונבים ואינם הורגים וכו', וחושבים שזה מספיק, וראיתי לנכון להעתיק כאן סיפור מוסרי בזה עם מוסר נוקב! הובא בספר משמחי לב למעלת ידידנו הגאון רבי שמעון חירארי שליט"א, (מערכת י אות כד) והא לך תוארו: מעשה ברב גדול שבא לבקר בעיר אחת לראות את הטעון תיקון, ולעשות בדק הבית, להשיב לב אבות על בנים, ולב בנים לאביהם שבשמים, ומידי כניסתו לעיר ראה אחד מתושבי העיר, וישאלהו לאמר בני, מה המצב בעיר, ומה שלום תושביה? אמר לו רבי תודה לאל, אנשי העיר כולם צדיקים, אין בהם חס ושלום מי שרוצח או מי שנואף או מי שגונב הכל בסדר גמור. הרב נענע בראשו ואמר לו תודה, ועבר הלאה. וירא עוד אדם אחד עובר אורח, הקדים לו שלום, וזה החזיר לו שלום. וישאלהו בני ספר לי מה המצב בעיר, ומה מצב אנשי מקומה, אמר לו רבי ברוך השם, הכל בסדר גמור, אין מי שמעיד בחברו עדות שקר, אין מי שמתאוה וחומד דברים של חבירו. אין מי שמכה את חבירו, זכה מקומינו שיש בו אנשים כאלה, אלו היו כך המקומות מהסוג הזה, היה כבר משיח מקדם קדמתה.

הרב הודה לו, ונפרד ממנו בשלום. הרב הבין שהמצב הוא בבחינת סור מרע, אבל לועשה טוב, עדיין לא הגיע, ולהיות הם לא מודעים לחסרונם, קשה להם מאד לשוב בתשובה ולהיות גם עושים טוב, ואחרי מחשבה נזכר שמידי כניסתו העירה ראה מחוץ לעיר נבלת חמור, אמר הרב בלבו מדוע בא למראה עיניו את נבלת החמור, הלא כל דבר שבא מול העינים של האדם, אינו בדרך מקרה אלא בהשגחה העליונה, ואם כן הוי אומר שיש איזה צורך בראיה הזו אבל לא ידע מה הצורך בזה, ולבו אומר לו שאכן סוף דבר ידע את המטרה, ובצפיה שהקב"ה ביומו יתן שכרו לדעת את המטרה בזה. כעת ששמע את דברי אנשי העיר הבין למפרע את המטרה, מיד אמר לשמש שלו, לך בני תקנה כמה מטרים בד שחור עבה לכסות את החמור הנזכר. ותשוב העירה ותכריז בקול רם, רבותי אחי ורעי, יש מת מצוה מחוץ לעיר,וישנו רב גדול שעומד להספידו, וכפי שידוע מת מצוה (כמעט) קודם לכל המצוות שבתורה, שקודם גם לקריאת המגילה וכמו שפסק מרן בשולחנו הטהור (אורח חיים סימן תרפז סעיף ב) יעין שם. השמש עשה ככל הדברים אשר דבר אליו הרב הגדול, ואשריכים ישראל נאספו כל העם מסביב להשתתף בהספדו של מת מצוה, ויעש הרב הספד גדול ומר, ואמר רבותי אם ברצונכם לדעת את טיבו ומעלתו של הנפטר הזה, שמעוני ותחי נפשכם, הנפטר הזה מעולם לא דבר לשון הרע ורכילות, שהדבר הזה חמור מעבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים, ולא רק לשון הרע לא דבר אלא כל החיים שלו היה בתענית דיבור, לא היה מדבר שום דבר כעולם, נעלב ואינו עולב, שומע חרפתו ואינו משיב, ולא רק זה , אלא יותר מזה אני אומר לכם, כמה פעמים קבל מכות נמרצות, והוא קבל זה בדומיה, אף פעם לא הגיב. כל החיים שלו התנהג בפרישות שלא אכל מעולם בשר, לא בשר בהמה חיה ועוף, ולא דגים.

זאת ועוד אחרת במצות פריה ורביה נהג כאשתו מקבלת הריון, לא נגע בה ולא פגע בה יותר, עד אחרי שתלד, וזה בהסכמת בת זוגו, עניו מכל הנבראים אשר על פני האדמה… הרב התחיל לדבר בשבחו דברים נפלאים עד שכל העם געו בבכיה, מרוב הבכיה והיללה הוצרך הרב להפסיק את דרשתו, כי מאנו להתנחם, מעיניהם נוזלות דמעות בחיל, צעקות למכביר שיצאו מקרב לבם ומשרשיו. כשנרגעו הרוחות אמר להם הרב אולי רצונכם לראות את פני הנפטר הלזה, ויאמר למשרתו נא הרים מקצת את הסדין שיראו הקהל הקדוש והנכבד את פני הנפטר הזה. המשרת עשה כדברי הרב, והנה כל הקהל נדהמים בראותם גופת חמור לפניהם, התחילו פניהם משתנים, וכל הקהל התחילו לחשוב מחשבות, אין זה אלא גלגול של איזה חסיד שהכיר הרב ברוח קדשו, וגעו שנית בבכיה אוי לנו מיום הדין אןי לנו מיום התוכחה, מה נענה כי יפקוד אל ומה נשיבנו, אם חסיד גדול כזה הוצרך לבוא בגלגול, מה יהיה אתנו אנחנו שלא הגענו לקרסולו. הרב אמר להם רבותי נקל לי לדעת מחשבותיכם בעת הזאת, כאלו אתם חושבים שאני בעל רוח הקודש, ויודע בטיב הגלגולים וידעתי מי הנפטר הלזה, לא, לא, אחי ורעי לא מינה ולא מקצתה, אין לי עסק בנסתרות, וכבר נאמר: "הנסתרות לה' אלהינו" (דברים כט. כח). אלא פשוט מאד גם אני רק מה שעיני רואות אני יודע, וזה בעל חי פשוטו כמשמעו, אלא בכניסתי לעיר שאלתי את אנשי המקום שיחיו מה נשמע במקום הזה, ואמרו לי שאינם רוצחים, לא מעידים עדות שקר וכדומה, אז הבנתי שכאן מסתפקים במועט דהיינו בסור מרע, אבל עדיין לא נכנסו בגדר ועשה טוב, לזה באתי להסביר להקהל הקדוש הזה, שכל המדות שאמרו נמצאים כולם גם בבהמה הזו, וכל המעלות שאמרתי כאן נמצאו בבהמה הזו, אבל לא זוהי הדרך לבני אדם. עיין שם וינעם לך. ושוב הראני מעלת ידיד נפשי רב אחאי הגאון הגדול רבי אהרן הכהן שליט"א, לרבינו יונה גירונדי ז"ל, בספרו שערי תשובה (שער שלישי אות יד) שכתב, וזה לשונו: ויש אנשים רבים בהמון העם חושבים, כי אין עיקר האבדון והפסד הנפש זולתי בעבירות שיש בהן מעשה, וכי אין אבדן נפש אל האיש אשר הוא טהור מחטוא במעשה, ובדרך העבירות לא הלך, וחדל מעשות מצות ומעשים טובים. על כן אנו חייבים להודיע תועי רוח בינה, כי אמרו זכרונם לברכה (ירושלמי חגיגה פרק א הלכה ז) ויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על עון בטול תורה. ואמרו (ספרי דברים עקב): כשם ששכר תלמוד תורה גדול מכל המצוות, כך עונש המבטל גדול מכל העבירות, ואמרו בגמרא (סנהדרין צט.) "כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר" (במדבר טו. לא). נאמר על מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק. וכבר זכרנו לך כל אלה בשער התורה. הרחמן יחזירנו בתשובה שלמה לעבודתו יתברך, ונעשה רצונו כרצונו אמן. עד כאן. והנה ידוע שחכמה היא כינוי לתורה, וזהו רמז הכתוב: "בוטח בלבו הוא כסיל", היינו מי שבוטח בלבו שהוא טוב וזה מספיק לו, ואינו מקיים את המצוות והתורה, הוא כסיל, אולם, "והולך בחכמה הוא ימלט", דהיינו מי שהולך בחכמה, שהיא התורה שמקיים אותה, הוא ימלט. וינצל מדינה של גיהנם. וכאמור.

נותן לרש אין מחסור ומעלים עיניו רב מארות. (כח. כז).

אפשר לרמוז בזה מה שכתב מרן ז"ל בשולחנו הטהור יורה דעה (סימן רמז סעיף ב) לעולם אין אדם מעני מן הצדקה ולא דבר רע ולא היזק מתגלגל על ידה שנאמר: "והיה מעשה הצדקה שלום" (ישעיה לב. יז). עיין שם. וזהו "נותן לרש אין מחסור", דהיינו שאין לו שום היזק מהצדקה שנותן, והמשיך, "ומעלים עיניו רב מארות", רמז להא דאיתא במסכת דרך ארץ זוטא (פרק ז) אם עשית צדקה תזכה לממון. ואם זכית לממון עשה ממנו צדקה בעוד שהוא בידך קנה ממנו העולם הזה ותנחול העולם הבא. ואם אין אתה עושה ממנו צדקה יעוף פתאום שנאמר: "התעיף עיניך בו ואיננו" (משלי כג. ה). עיין שם.

בקום רשע יסתר אדם ובאבדם ירבו צדיקים. (כח. כח)

אפשר לפרש הטעם שבאבוד הרשעים ירבו הצדיקים, כיון שיראו עונש הרשעים, וזה יגרום להם להתעורר בתשובה ולהיות צדיקים עושים רצון ה' יתברך. ושוב ראיתי להרב לוי בן גרשון (הרלב"ג) ז"ל, שכתב, וזה לשונו: בקום רשע - בהיות שררה וממשלה לרשעים יסתר במה שהוא אדם והוא האיש הטוב וזה לשתי סבות האחת כי כל האנשים הטובים יברחו להמלט מן הרשעים והשניה כי מפני מה שיראו האנשים מהצלחת הרשע יהיה נבחר להם הרשע מהצדק מצורף לזה כי הרשע המושל בהם ינהיגם בהנהגתו ובאבוד הרשעים אז ירבו צדיקים בארץ לב' סבות הא' כשיאבדו אל המושלים ישובו אשר ברחו מהם והשני כי באבוד הרשעים אי זה שיהיו יוכר לאנשים מום הרשע ויחזיקו מפני זה בצדק. עכ"ל. וראה עוד להרב מצודות דוד ז"ל, שכתב, בקום - בעת יקומו הרשעים אז יסתר כל אדם שאינו מהם כי יפחדו מהם ובעת יאבדו הרשעים אז ירבו הצדיקים כי יתאספו העירה ממקום מחבואם. וראה עוד להרב מלבי"ם ז"ל, בחלק באור הענין, שכתב, בקום רשעים - עת יקומו רשעים - למשול, אז מי שהוא אדם יסתר - כי אז יכפרו בהשגחה, ויעזבו דרך ה' וידמו כבהמות, ואדם הצדיק יצטרך להסתיר את עצמו מפני המלעיגים והרודפים, אבל באבדם - אחר כך יכירו הכל השגחת ה' וענשו ועל ידי כך ירבו צדיקים עכ"ל. והוא קרוב מאד למה שפירשתי, שש אנכי שנתכוונתי לדעת קדוש.

תוכן העניינים

יוסף לקח - משלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה