אור ברסלב

יוסף לקח - משלי

פרק כז

פרק כו

יהללך זר ולא פיך. (כז. ב)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, אימתי "יהללך זר", כאשר "ולא פיך", שאין אתה משבח את עצמך, על דרך מה דאיתא בגמרא (ערובין יג.) כל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו וכל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו עיין שם. וכן איתא בזוהר הקדוש (א קכב:) מאן דאיהו זעיר {קטן בעיניו} איהו רב {הוא גדול}. ומאן דאיהו רב איהו זעיר עיין שם. וראה עוד במדרש (ויקרא רבה א. ה) וכן הלל אומר, השפלתי היא הגבהתי. הגבהתי היא השפלתי.

נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא. (כז. ו)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, נאמנים פצעי אוהב, זה היצר הטוב, "ונעתרות נשיקות שונא", יובן בהקדים מה דאיתא בגמרא (סוכה נב.) ששלמה המלך ע"ה קרא את היצר הרע בשם שונא. עוד נקדים מה דאיתא בגמרא (סוכה נב:) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה, ומעיד עליו לעולם הבא. שנאמר: "מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון" (משלי כט. כא). שכן באטב"ח של רבי חייא קורין לסהדה מנון. עיין שם. ובא לרמוז שיש לאדם להתרחק מן היצר הרע שנראה כמנשק, אולם האמת הוא שונא וכאמור.

שמן וקטרת ישמח לב. (כז. ט)

אפשר לפרש בהקדים מה דאיתא בגמרא (חולין כד:) אמרו עליו על רבי חנינא, שהיה בן שמונים שנה והיה עומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו. אמר רבי חנינא: חמין ושמן שסכתני אמי בילדותי הן עמדו לי בעת זקנותי. עיין שם. עוד נקדים מה שאמרו חז"ל בגמרא (יומא עו:) אמר רבא חמרא וריחני פקחין, עוד נקדים מה שכתב מרן גאון עוזנו הרב יוסף חיים דוד אזולאי ז"ל בספרו מורה באצבע (סימן י אות שכז) שכתב וזה לשונו: רבינו האר"י זצ"ל, אמר: כי לא זכה לכל חכמתו הרמה והנפלאה, כי אם על ידי השמחה הגדולה שהיה שמח בלימוד ובמצוות לאין קץ. עיין שם. עוד נקדים מה שידוע דתיבת "לב" כינוי לתורה, כמו שכתב הרב כרוב ממשח ז"ל (ערך תורה אות קנד). וזהו רמז הכתוב: "שמן וקטרת ישמח" דהיינו על ידי ג' דברים אלו זוכים ל"לב" דהיינו לתורה וכאמור.

חכם בני ושמח. (כז. יא)

אפשר לרמוז בזה מה שכתב מרן גאון עוזנו הרב יוסף חיים דוד אזולאי ז"ל בספרו מורה באצבע (סימן י אות שכז) שכתב וזה לשונו: רבינו האר"י זצ"ל, אמר: כי לא זכה לכל חכמתו הרמה והנפלאה, כי אם על ידי השמחה הגדולה שהיה שמח בלימוד ובמצוות לאין קץ. עיין שם. והרי הוא כמבואר.

ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו. (כז. יז)

איתא בגמרא (תענית ז.) אמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב: "ברזל בברזל יחד", לומר לך: מה ברזל זה, אחד מחדד את חבירו - אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה. עיין שם. עוד איתא במסכת עוקצין (פרק ג משנה יב) אמר רבי יהושע בן לוי, עתיד הקדוש ברוך הוא, להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשרה עולמות, שנאמר: "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" (משלי ח. כא). עיין שם. ויש לרמוז ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו ראשי תיבות גמטריא יש. רמז שעל ידי שילמדו תורה יזכו לש"י עולמות וכאמור.

איתא בגמרא (תענית ז.) אמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב: "ברזל בברזל יחד", לומר לך: מה ברזל זה, אחד מחדד את חבירו - אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה. עיין שם. אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה דאיתא בגמרא (ערובין נד:) תנא, תלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהיה שונה בלחש לאחר ג' שנים שכח תלמודו. ועוד אמרו (בגמרא) שם אמר לו שמואל לרב יהודה: פתח פיך ותקרא, פתח פיך ותשנה, כדי שהתורה תתקיים בידך. שנאמר: "חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא" (משלי ד. כב). אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה עיין שם. וראה עוד במדרש (דברים רבה ח. ד) על פסוק: "כי חיים הם למוצאיהם" (משלי ד. כב). דבר אחר: כי חיים הם למוצאיהם למי שמוציאן מפיו. מעשה בתלמיד אחד של רבי אליעזר בן יעקב שהיה ממהר בכל תלמודו בשעה אחת. פעם אחת חלה ושכח את כל תלמודו. מי גרם לו על ידי שלא היו אומרו מפיו. ונתפלל עליו רבי אליעזר בן יעקב וחזר כל תלמודו עיין שם. וראיתי למעלת מורי ורבי ועטרת ראשי מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר מאזוז נר"ו, בספר "אחרון הגאונים בתוניסיה" (עמוד 276 אות ג) שכתב על הגאון רבי שלמה דאנה זצ"ל, שהיה מצוה לתלמידיו, כי בעת שמעיינים בסוגית הש"ס, "יסבירו הדברים בפיהם בקול רם, כאדם המתווכח עם חברו, כי חיים הם למוצאיהם בפה". הוכחה לאמיתות ההצלחה בדרך זו, אנו רואים מהעובדה, כי יום אחד עבר על יד ביתו של אחד מתלמידיו, ושמע אותו מכין שיעוריו בקול רם, הלך לאביו ובישרו: "מובטחני בבנך, שיהיה תלמיד חכם". ואכן כך היה, זה היה הרב הגאון רבי אליהו גז זצ"ל, אשר ריכוזו והתמסרותו בשיעור לתלמידיו, אין לתאר. עיין שם. עוד נקדים מה שראיתי בספר נוה ציון בהקדמת נכד המחבר ידידנו רבי בנציון סופר הי"ו, וזה לשונו: הכאב הגדול הוא מלחמת אחים. וחז"ל נתנו משל למתכות זהב וברזל שיצאו לטייל בשוק, וראו איך הנפח מכה בפטיש על הברזל והוא מרעיש עולמות. שואל הזהב את הברזל גם בנו מכה הפטיש, אך אנו לא צורחים ומרעישים. צוחק הברזל ועונה, אתה זהב מי מכה בך הברזל שאינו אחיך, אך הברזל מכה בו הפטיש שעשוי ברזל כמוהו, הכאב חזק ביותר לכן אני צורח. ראו איך אחי כמוני מכה אותי...! עיין שם. וזהו רמז הכתוב: ברזל בברזל יחדיו, והיינו שברזל נוגע בברזל משמיע קול, וזהו "יחדיו", לשון חידוד, שעל ידי לימוד תורה בקול יועיל לו לזכור את לימודו וכאמור.

איתא בגמרא (תענית ז.) אמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב: "ברזל בברזל יחד", לומר לך: מה ברזל זה, אחד מחדד את חבירו - אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה. עיין שם. וראה עוד במדרש (בראשית רבה סט. ב) רבי חמא בר חנינא פתח (משלי כז) ברזל בברזל יחד אמר רבי חמא בר חנינא אין סכין מתחדדת אלא בירך של חבירתה, כך אין תלמיד חכם מתחדד אלא בחבירו, עיין שם. ואפשר לענ"ד לפרש מה שסיים הכתוב ואיש יחד פני רעהו", על פי הידוע כי סוד ההצלחה הוא העידוד, והארת פנים, כמו שאמרו חז"ל בגמרא (תענית ח.) רבא אמר, אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל. בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים. עיין שם. וראה עוד בגמרא (ברכות סג:) על פסוק: "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים" (שמות לג. יא). אמר רבי יצחק: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, אני ואתה נסביר פנים בהלכה. איכא דאמרי, כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כשם שאני הסברתי לך פנים - כך אתה הסבר פנים לישראל, והחזר האהל למקומו. עיין שם. וזהו "ואיש יחד פני רעהו" דהיינו להסביר לתלמיד פנים יפות ולהאיר לו פנים, ובזה תזכה לחדד לו לו את לימוד התורה.

אי נמי יש לפרש בדרך דרש ורמז בהקדים מה שאמרו חז"ל בתלמוד ירושלמי שבת (פרק א הלכה ב) כל האומר שמועה מפי אומרה יהא רואה בעל השמועה כאילו הוא עומד כנגדו. עיין שם. וראה עוד בגמרא (הוריות יב.) רב משרשיא אמר לבניו, כשאתם יושבים על יד הרב שלכם, תסתכלו על הפה שלו, כדכתיב: "והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיה ל. כ) ועיני צדיק תחזינה בגמרא (ערובין יג:) שרבי אמר, מה שהוא מחודד יותר מחבריו, כי ראה את רבי מאיר מאחוריו, ואילו ראהו מלפניו, היה מחודד יותר עיין שם. ושוב ראיתי אחר זמן רב, למהרש"א ז"ל בחידושיו (הוריות יב. בחידושי אגדות ד"ה כי בעיתו מיעל ומגמרי וכו'), שכתב, וזה לשונו: הוא מלשון הגמרא כשאתם רוצים ללמוד גמרא מרבכם שהוא פלפול והויות דאביי ורבא גרסו מתני' מקודם דעיקר הגמרא הוא ליישב המשניות בכל דבר שיש להסתפק בה ועל כן גרסו המתני' מקודם כדי שתהיו בקיאין בה ואמר חזו לפומיה דכתיב והיו עיניך רואות וגו'. והכי אמרינן נמי בעירובין שאמר רבי ראיתי את ר"מ מאחוריו וכו' ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדידנא טפי שנאמר והיו עיניך רואות וגו' והוא שהדבור של אדם משתנה ומשתמע לפעמים לתרי אפי אבל מתוך עקימת שפתים וקריצת עינים שבאדם לפעמים יש להבין כוונתו של המדבר וזה שאמר: והיו עיניך רואות לפנים את מוריך המורה לך כונת המדבר ומזה הטעם אמרינן נמי לקמן בסוף פרקין בני ת"ח וכו' בזמן שיש להם דעת לשמוע נכנסים ויושבים לפני אביהם ואחוריהם כלפי העם כדי שיהיו עיניהם רואות מוריהם אבל כשאין להם דעת אמרינן שם שיושבים לפני אביהם ופניהם כלפי העם מפני כבודם דאין לחוש בהם שיראו מוריהם. עיין שם. ועיין עוד למהרש"א ז"ל בחידושיו (בבא קמא קיז. בחידושי אגדות ד"ה א"ל דלו לי), ושם גם כן מבואר, דהאדם מבין יותר בתורה כשרואה פני הרב, כדכתיב: "והיו עיניך רואות את מוריך". עיין שם. וזהו מה שאמר הכתוב: "ואיש יחד פני רעהו", דהיינו שעל ידי ההסתכלות בפנים של הרב המלמדים יזכה ל"יחד" דהיינו להתחדד בלימוד וכאמור.

אי נמי יש לרמוז בזה מה שאמרו חז"ל בגמרא (קידושין ל:) על פסוק: "אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער" (תהלים קכז. ה). מאי את אויבים בשער? אמר רבי חייא בר אבא: אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו, שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה, (נעשו אויבים - מתוך שמקשים זה לזה ואין זה מקבל דברי זה. רש"י). ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר: "את והב בסופה" (במדבר כא. יד). אל תקרי בסופה (ו' שרוקה, פ' קמוצה), אלא בסופה, (ו' בחולם, פ' קמוצה, ה דגושה). (את והב בסופה - הכי דריש לה ספר מלחמות מלחמה שעל ידי ספר אהבה יש בסופה. רש"י). עיין שם. וראה להגאון רבי יאיר חיים בן משה שמשון בכרך ז"ל בשו"ת חוות יאיר (סימן קנב) וזה לשונו הצריך לנו: יפה שאלת כי ודאי אע"פ שנקראו תלמידי חכמים שבבבל חובלים במסכת בבא בתרא לא מצד הריקודים והצעקות גדולות ומרות והכאת כף אל כף כאלו נלחמים זה מול זה (הכי יבינו מ"ש אתא רב פפא שדא ביה נרגא שבא זה על זה בכשיל וכלפות ובקרדומות) או מצד הקנטורים וזלזולים חלילה כי לא על סגנון זה נאמר כי ידברו את אויבים בשער שאב ובנו רב ותלמידו נעשו אויבים רק מצד שהם מתנגדים בסברותיהן ובראיותיהן. עיין שם באורך. ובמקום אחר הארכתי בזה בס"ד. וזהו רמז הכתוב: "ברזל בברזל יחד" דהיינו גם שלומדים אחד עם השני בצורה של אויבים שנלחמים במלחמתה של תורה, אולם בסוף הם "ואיש יחד פני רעהו" דהיינו שנעשים אוהבין זה לזה וכאמור.

ואיש יחד פני סופי תיבות שדי. ויובן בהקדים מה דאיתא בגמרא (תענית ז.) אמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב: "ברזל בברזל יחד", לומר לך: מה ברזל זה, אחד מחדד את חבירו - אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה. עיין שם. ובא לרמוז שלימודו יהיה לשם שמים.

אי נמי יש לרמוז תיבת ואיש נוטריקון וזה יעקב אבינו שמו. ולעיל נרמז ואיש יחד פני סופי תיבות שדי. רמז להא דאיתא במדרש (בראשית רבה סט. ב) רבי חמא בר חנינא פתח (משלי כז) ברזל בברזל יחד אמר רבי חמא בר חנינא אין סכין מתחדדת אלא בירך של חבירתה, כך אין תלמיד חכם מתחדד אלא בחבירו, ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו איש זה יעקב כיון שעמד אבינו יעקב איש יחד פני רעהו שנתייחדה עליו השכינה, והנה ה' נצב עליו. עד כאן. והרי הוא כמבואר.

ידע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים. (כז. כג)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, אם אפשר ובעיני ה' יוכשר, שהוא רומז על הרב מלמד התלמידים שצריך להכיר את פני הצאן, אלו הילדים הקטנים הנקראים "צאן קדושים", והמשיך שית לבך לעדרים, רמז שצריך לדאוג שילמדו בחבורה, וכמו שאמרו חז"ל בגמרא (ברכות סג:) עוד פתח רבי יהודה בכבוד תורה ודרש הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם… הסכת עשו כתות כתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה. וראה עוד בגמרא (תענית ז.) אמר רבה בר בר חנה, למה נמשלו דברי תורה כאש? שנאמר: "הלא כה דברי כאש נאם ה'" (ירמיה כג. כט). לומר לך, מה אש אינו דולק יחידי אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי (בלא חבר שיחדדנו רש"י). ועוד איתא (שם) אמר רב נחמן בר יצחק, למה נמשלו דברי תורה כעץ? שנאמר: "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג. יח). לומר לך, מה עץ קטן מדליק את הגדול (כשמדליק את האור מצית את העצים דקין תחלה. רש"י). אף תלמידי חכמים קטנים מחדדים את הגדולים (ששואלין כל שעה. רש"י). והיינו דאמר רבי חנינא, הרבה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולן עיין שם. וכן אמרו חז"ל במסכת אבות (פרק ו משנה ו) אחד מן הדברים שהתורה נקנית בהם היא בדקדוק חברים. ועוד יש לרמוז ידע תדע ראשי תיבות גמטריא שפל וכן גמטריא קדוש. תדע פני ראשי תיבות גמטריא תלמוד. וכן צאנך שית לבך לעדרים סופי תיבות גמטריא תלמוד. ובא לרמוז שעל ידי הענוה זוכה לקיים התורה. כדאיתא בגמרא (תענית ז.) אמר רבי חנינא בר אידי, למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה. א). לומר לך, מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה עיין שם. וכן אמרו בגמרא (נדרים נה.) על פסוק: "וממדבר מתנה וגו'" (במדבר כא. יח). כיון שעושה אדם עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל ניתנה לו תורה במתנה וכו' עיין שם. וגם בא לרמוז שהתורה מקדשת את האדם.

תוכן העניינים

יוסף לקח - משלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה