פרק כה
ויכון בצדק כסאו. (כה. ה)
הנה תיבת "צדק", היא כינוי לתורה, (חולין פט.). וידוע דבזכות לימוד התורה זוכים לגאולה. כדאיתא בגמרא (בבא בתרא ח.) "והם תכו לרגלך" (דברים לג. ג). תני רב יוסף, אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. "ישא מדברותיך" (שם). לישא וליתן בדבורותיו של מקום. אדנביאי דכתיב: "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים" (הושע ח. י) אמר עולא, פסוק זה בלשון ארמית נאמר. אי תנו כולהו (אם תנו כולם - וכן רובן יהיו שונין ועוסקים בתורה כשיגלו בעמים. רש"י). עתה אקבצם. (עתה אקבצם - בקרוב אקבצם. רש"י). עיין שם. וזהו "ויכון בצדק כסאו", דהיינו שבזכות התורה הנקראת צדק, יזכה "כסאו" שהכסא של הקב"ה יהיה שלם וזוכים לגאולה וכאמור.
אי נמי הנה תיבת "צדק", היא כינוי לצדקה (בבא בתרא י.). וידוע דבזכות הצדקה זוכים לגאולה כדאיתא בגמרא (בבא בתרא י.) תניא, רבי יהודה אומר, גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנאמר: "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות" (ישעיה נו. א). עיין שם. וזהו "ויכון בצדק כסאו", דהיינו שבזכות הצדקה הנקראת צדק, יזכה "כסאו" יזכה "כסאו" שהכסא של הקב"ה יהיה שלם וזוכים לגאולה וכאמור.
תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבר על אפניו. (כה. יא)
הנה תיבת תפוחים היא כינוי לתורה. כמו שכתב הרב כרוב ממשח ז"ל (מערכת תורה אות צד). וכן תיבת זהב היא כינוי לתורה, (שם אות קמו, משם המדרש בראשית רבה טז. ד). רק נקדים מה דאיתא באוצר המדרשים (עמוד 168) שלשה קולות משמחין את הלב קול כספים וקול תורה וקול גשמים. עיין שם. וראה עוד בירושלמי תרומות (פרק ח הלכה ח) מעשה ברבי יוחנן שגזלו ממנו ממון אנשים ממקום קניה. נכנס רבי יוחנן לבית המדרש, והיה רבי שמעון בן לקיש שואלו הלכות ולא השיב לו. שאל לו ולא השיב לו. אמר לו: מה זה שאין אתה משיב לי כעת? אמר לו: כל האברים תלויים בלב והלב תלוי בכיס. וכיון שנטלו ממני מעותי אין דעתי מיושבת עלי וכו' עיין שם. וראה עוד למורנו הגאון רבי שלמה דאנה ז"ל בספרו שלמי תודה בחידושיו פרשת נשא שהביא מה שכתב הרב כנסת הגדולה ז"ל, (סימן רמ"ו בהגהות בית יוסף) משם מהרי"ל שכשהיה רבינו תם (מבעלי התוס' ונכדו של רש"י), לומד היה מניח לפניו כיס של זהובים כדי שיהיה לבו שמח ורחב לעסוק בתורה עיין שם. וזהו רמז הכתוב: "תפוחי זהב", זה התורה "במשכיות כסף", רמז שעל ידי הכסף, הוא זוכה "דבר דבר על אפניו" דהיינו לזכות להבין את התורה וכאמור.
מוכיח חכם על אוזן שומעת. (כה. יב).
אפשר לרמוז בזה מה שאמרו חז"ל בגמרא (יבמות סה:) ואמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון, כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. והרי הוא כמבואר.
אי נמי אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה דאיתא בגמרא (ערכין טז:) אמר רבי טרפון, תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה. אם יאמר לו טול קיסם מבין שיניך, יאמר לו טול קורה מבין עיניך. עיין שם. וידוע גם שהומכיח צריך להוכיח את זולתו בחכמה שלא יתבייש, ושלא יפגע. וזהו "מוכיח חכם" שעל המוכיח להיות חכם.
אי נמי אפשר לפרש על פי מה שפירשו משם רבינו משה אלשיך ז"ל, על הכתוב "אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך" (משלי ט. ח). היינו שהמוכיח אל יאמר לו איזה לץ אתה... שעל ידי כך וישנאך. אלא יאמר לו חכם אתה ואין דרך זו מתאימה לך ועל ידי כך ויאהבך ישמע הדברים ויקבל על עצמו לשוב בתשובה. וזהו "מוכיח חכם" ובעבור זה, יהיו הדברים "על אוזן שומעת", וכאמור. (פירוש זה "מפי השמועה מב"ת").
אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים. (כה. כא)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, אם אפשר ובעיני ה' יוכשר, שהוא כנגד היצר הרע, והנה ידוע מה שאמרו חז"ל בגמרא (סוכה נב.) על פסוק: "רק רע כל היום" (בראשית ו. ה). אמר רבי שמעון בן לקיש, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר: "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו" (תהלים לז. לב). ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו אינו יכול לו שנאמר: "ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו" (שם לז. לג). תנא דבי רבי ישמעאל, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ אם אבן הוא נימוח דכתיב: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה. א). וכתיב: "אבנים שחקו מים" (איוב יד. יט). אם ברזל הוא מתפוצץ דכתיב: "הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע" (ירמיה כג. כט). עיין שם. וראה עוד בגמרא (קידושין ל:) כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל, בני! בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר: "הלא אם תטיב שאת" (בראשית ד. ז). ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו. שנאמר: "לפתח חטאת רובץ" (שם). ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך. שנאמר: ואליך תשוקתו. ואם אתה רוצה אתה מושל בו. שנאמר: ואתה תמשול בו עיין שם. וכן איתא באבות דרבי נתן (פרק טז משנה ג) יצר הרע אין לו תקנה אלא בדברי תורה עיין שם. וכן אמרו בזוהר (מקץ צא.) דאין לך דבר (שבכחו) לשבר היצר הרע אלא התורה עיין שם. והנה ידוע דלחם הוא כינוי לתורה כמו שאמרו חז"ל בגמרא (חגיגה יד.)… לחם, אלו בעלי תלמוד. שנאמר: "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי" (משלי ט. ה). עיין שם. וראה עוד בגמרא (תענית ז.) אמר רבי חנינא בר אידי, למה נמשלו דברי תורה למים? דכתיב: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה. א). לומר לך, מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה עיין שם. וזהו רמז הכתוב: "אם רעב שונאך" היינו היצר הרע שהוא השונא של האדם, "האכילהו לחם", דהיינו שיעסוק בתורה הרמוזה בתיבת "לחם", ואם צמא , היצר הרע "השקהו מים", שהוא גם רמז לתורה וכאמור. ואפשר לפרש בדרך דרש ורמז, הכפל, שהזכיר גם לחם וגם מים שהם כינוי לתורה? בהקדים מה דאיתא בגמרא (ברכות ה.) אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש, לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר: "רגזו ואל תחטאו" (תהלים ד. ה). אם נצחו מוטב, ואם לאו, יעסוק בתורה שנאמר: "אמרו בלבבכם" (שם). אם נצחו מוטב, ואם לאו, יקרא קריאת שמע. שנאמר: "על משכבכם" (שם). אם נצחו מוטב, ואם לאו, יזכור לו יום המיתה. שנאמר: ודומו סלה" (שם). עיין שם. ודקדקו המפרשים ז"ל, דאם יום המיתה הוא דבר המכריע להכניע היצר למה מתחילה לא יזכור לו יום המיתה ונראה לי לומר, כיון דעדיף שיקיים המצוות מתוך שמחה, וכדכתיב בפרשת התוכחה (דברים כח- מה. מז) "ובאו עליך כל הקללות וגו' תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל". וכדכתיב: "עבדו את ה' בשמחה" (תהלים ק. ב). ולכן מתחילה יעסוק בתורה כי פיקודי ה' ישרים משמחי לב. ואם לא נצחו וכו' יזכור לו לבסוף יום המיתה, היינו שיקיים המצוות מיראה. וראה עוד בהקדמתי לספרי הקטן "חסדי דוד" מה שהארכתי בזה בסייעתא דשמיא. ולכן אמר "לחם" שהוא כינוי לתורה, רמז שיעסוק בתורה מתוך שמחה, ואם לאו אמר "מים" שהוא כינוי לתורה, שהוא רמז לקריאת שמע, שהוא דימוי, שהרי בלי מים אין אדם יכול לחיות. ודו"ק. ושוב ראיתי כעת סמוך להדפסה בגמרא (סוכה נב.) שדרשו רז"ל פסוק זה על יצר הרע. עיין שם.
אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים. כי גחלים אתה חתה על ראשו וה' ישלם לך. (כה. כא- כב)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, אם אפשר ובעיני ה' יוכשר, שהוא כנגד היצר הרע, והתיקון ליצר הרע הוא לימוד התורה, וכנ"ל בדיבור הקודם, וסמיך ליה: "כי גחלים אתה חתה על ראשו", והטעם הוא כי הרי היצר הרע עשוי מאש, וגם התורה נמשלה לאש (תענית ז.). והמשיך "וה' ישלם לך", דהיינו שנאמן הוא בעל מלאכתך הקב"ה שישלם לך שכר פעולתך, על שנצחת את היצר הרע. (אבות פרק ב משנה יד, ושם משנה טז).