פרק כד
בחכמה יבנה בית. (כד. ג)
ראיתי להרב אליהו לאלו עטיה ז"ל בספרו מנחת אליהו שכתב, לפרש עפמ"ש ז"ל {ראה בזוהר הקדוש (פרשת תרומה קסא. קסא:) עיין שם}. דהתורה היא כלי אומנותו של הקב"ה שהיה מסתכל בה ובורא את העולם. וזהו שאמר בחכמה שהיא התורה יבנה בית שהוא העולם. עכ"ד. ויש לרמוז עוד שצריך שאדם יבנה את ביתו הנקראת אשה, על פי דרכי התורה, אי נמי בא לרמוז שידור ליד רבנים לומדי תורה. ובזכות זה גם זוכה לעושר, וכדאיתא בזוהר הקדוש (פרשת בא לח:) רב חסדא הוה דיוריה בקדמיתא ביני קפוטקאי והוה דחיקא ליה שעתא ומרעין רדפין אבתרוי, נטל ושוי מדוריה בין מארי תריסין דצורי וסליק וזכה לכמה טבין לכמה עותרא לכמה אורייתא ואמר כל האי זכינא על דעאלית בין אינון דקודשא בריך הוא אשגח לאוטבא להו.
בחכמה יבנה בית סופי תיבות גמטריא שפל. כי על ידי שמשפיל עצמו ובולם עצמו בשעת מריבה, מקיים את העולם וכדאיתא בגמרא (חולין פט.) על פסוק: "תולה ארץ על בלימה" (איוב כו. ז). שהעולם מתקיים על מי שבולם פיו בשעת פיו בשעת מריבה. וכן בחכמה יבנה בית סופי תיבות גמטריא שוקד.
בחכמה יבנה בית סופי תיבות גמטריא שפל. והנה ידוע דתיבת בית הוא כינוי לאשה, ובא לרמוז להא דאיתא בגמרא (יבמות סג.): "נחית דרגא ונסיב איתתא". (לא תיקח אשה חשובה ממך שלא תתקבל עליה. רש"י). עיין שם. וראיתי למעלת ידידנו הגאון רבי משה סאקס שליט"א בספרו "מתנת משה" (דף רסה.) שכתב משם האדמו"ר מספינקא, הגאון רבי שמואל צבי הורוויץ שליט"א, הטעם שאמרו חז"ל שהחתן ירד מדרגה? דהפשט הוא דכל אדם מחזיק עצמו קצת יותר ממה שהוא באמת, ממילא קשה להשיג זיווגו, ואם הוא ינחות דרגא, זה באמת מדרגתו ומשיג זיווגו. והוא עצמו תרץ, דכל חתן צריך לירד קצת ממעלתו הגדולה אף שהוא דבוק בהשם יתברך, וזה רצון השם יתברך לכבד אשתו ולנהוג כדרך בני אדם, והיינו נחות, ולנהוג בנחת. והנה החתן צריך ליזהר לנחות אבל לא הרבה כי הרי הוא הבעל הבית והוא כמו מלך אבל הכלה הוי כמו תיבת כולה, דהיינו שצריכה להיות כולה לבעלה, ואיזה אשה כשרה העושה רצון בעלה (תנא דבי אליהו פרק ט) עד כאן לשונו.
גבר חכם בעז (כד. ה).
גבר חכם בעז סופי תיבות רמז. להא דאיתא במדרש משלי (כב. טו) דאמר מתלא לחכימא ברמיזא. ועוד יש לרמוז גבר חכם בעז סופי תיבות זמר. רמז שעל ידי שלומד בנגינה יזכור את תלמודו, וזהו "בעוז", בתורה הנקראת עוז. וכדאיתא במדרש (שיר השירים רבה ב. ג) ואין עוז אלא תורה שנאמר: "ה' עוז לעמו יתן" (תהלים כט. יא). עיין שם. וראה בגמרא (מגילה לב) ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן, כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר: "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים" (יחזקאל כ. כה). עיין שם. וראה עוד שם (במגילה לב) מה שכתבו בעלי התוספות ז"ל, על דברי הגמרא הנזכרים,"כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה", וזה לשונם: והשונה בלא זמרה. שהיו רגילין לשנות המשניות בזמרה לפי שהיו שונין אותן על פה ועל ידי כך היו נזכרים יותר עד כאן לשונם. וכן שמעתי מאבינו מורנו הרב מאיר הכהן שליט"א, ששמע מרבו המובהק זקני הגאון מרביץ תורה בישראל לעדרים הרב דוד דידו הכהן זצוק"ל וזיע"א, שהיה מורה לתלמידיו לחזור על לימודם בקול נעימה כדי שיעזור להם לזכור לימודם עד כאן. ואפשר לפרש עוד "גבר חכם בעז", עז לשון עזות, רמז שהחכם צריך שיהיה לו עזות דקדושה, ובא לרמוז שצריך להרים ראש בעשיית מצוות. על דרך הכתוב: "ויגבה לבו בדרכי ה'". (דברי הימים ב' יז. ו). וכמו שכתב הרמ"א ז"ל בשולחן ערוך אורח חיים (סימן א סעיף א) ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השם יתברך. ומטעם זה אמרו חז"ל בגמרא בגמרא (סוטה ה.) א"ר חייא בר אשי, אמר רב, תלמיד חכם, צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית. (אחד משמונה בשמינית - משקל קטן הוא והיינו עוכלא כלומר צריך שיהיה בו מעט גאוה שלא יהו קלי הראש מסתוללין בו ויהא דבריו מתקבלין עליהן בעל כרחם. רש"י). עיין שם. וראה עוד להרה"ג רבי כמייס מאזוז ז"ל בספרו כמוס עמדי בחידושיו למשלי (דף כ"ז ע"ג) על פסוק זה, שפירש, וזה לשונו: אפשר לפרש על פי מה שכתבו רז"ל, ולא הבישן למד (אבות פרק ב משנה ה). ועיין גם כן למרן ז"ל בשולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה מה שכתב בזה, וזה שאמר "גבר חכם" רצונו לומר אימתי האדם גבר בחכמה ויזכה להיות חכם גדול כמעין המתגבר הוא על ידי בעוז שיהיה עז כנמר ולא יתבייש בלימודו משום אדם דרך משל שהוא לא הבין איזה דבר ואיזה ענין ועושה עצמו כאילו הבין מצד שמתבייש מרבו ומחבריו שמלעיגים עליו ומשחקים עליו במה שהם הבינו והוא לא הבין אלא יאמר לרבו רבי דעתי קצרה היא וללמוד אני צריך, ועל ידי זה יזכה להיות חכם גדול בתורה יותר מחבריו. וכמו שאני ראיתי בעיני בחוש הראות כשהיינו לומדים אצל מורי ורבי ועטרת ראשי רבי דידו הכהן זצוק"ל, בתלמיד אחד שהיתה דעתו קצרה ביותר משאר התלמידים וקשה ההבנה ולא היה מתבייש מזה ותמיד היה אומר לרבי בזה הלשון: רבי! דעתי קצרה היא! וללמוד אני צריך! ולבסוף נעשה חכם גדול. וכעת הוא דיין ומורה צדק בעיר אחת וממנו ילמדו ויעשו כל התלמידים שבזמננו כדי שיהיו כמוהו ואל יהיה להם בושה כלל הן בענין הלימוד הן בענין עבודת ה' כמו שהאריכו בזה כל ספרי בעלי המוסר ז"ל. עכ"ל. ודברי פי חכם חן ושפתיים ישק!
אי נמי יש לפרש "גבר חכם בעוז", בהקדים מה דאיתא במדרש (שיר השירים רבה א. כג) אין עוז אלא תורה. וכדכתיב: "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" (תהלים כט. יא). ובא לרמוז כיצד אדם מגיע לחכמה זה בזכות לימוד התורה, וכמו שאמר דוד הע"ה, "תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי" (תהלים יט. ח).
כי בתחבולות תעשה לך מלחמה ותשועה ברוב יועץ. (כד. ו)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, אם אפשר ובעיני ה' יוכשר, שהוא כנגד היצר הרע, והנה ידוע מה שכתבו בעלי המוסר ז"ל, שצריך אדם לעשות מידי יום ביומו חשבון נפש, כיצד התנהג במה נכשל חלילה, ויעלה הדברים על הכתב, וכל יום יתקן עצמו. ויש לרמוז כי בתחבולות תעשה ראשי תיבות כתב. רמז שיכתוב כל מעשיו שעשה, ויראה מה יש לו לתקן את עצמו. ועוד יש לרמוז כי בתחבולות סופי תיבות גמטריא שפל. רמז שיהיה עניו, וכך יכניע את יצרו הרע וכמו שהובא (בספרי הדרוש) שהעניו אין יצר הרע שולט בו. ועוד יש לרמוז כי בתחבולות סופי תיבות גמטריא שוקד, רמז שעל ידי השקידה בתורה יוכל לנצח את יצרו. כמו שעיני צדיק תחזינה בגמרא (סוכה נב.) על פסוק: "רק רע כל היום" (בראשית ו. ה). אמר רבי שמעון בן לקיש, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר: "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו" (תהלים לז. לב). ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו אינו יכול לו שנאמר: "ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו" (שם לז. לג). תנא דבי רבי ישמעאל, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ אם אבן הוא נימוח דכתיב: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה. א). וכתיב: "אבנים שחקו מים" (איוב יד. יט). אם ברזל הוא מתפוצץ דכתיב: "הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע" (ירמיה כג. כט). עיין שם. וראה עוד בגמרא (קידושין ל:) כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל, בני! בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר: "הלא אם תטיב שאת" (בראשית ד. ז). ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו. שנאמר: "לפתח חטאת רובץ" (שם). ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך. שנאמר: ואליך תשוקתו. ואם אתה רוצה אתה מושל בו. שנאמר: ואתה תמשול בו עיין שם. וכן איתא באבות דרבי נתן (פרק טז משנה ג) יצר הרע אין לו תקנה אלא בדברי תורה עיין שם. וכן אמרו בזוהר (מקץ צא.) דאין לך דבר (שבכחו) לשבר היצר הרע אלא התורה עיין שם.
איתא בגמרא (סנהדרין מב.) "כי בתחבלות תעשה לך מלחמה". אמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: במי אתה מוצא מלחמתה של תורה - במי שיש בידו חבילות של משנה, קרי רב יוסף אנפשיה: "ורב - תבואות בכח שור" (משלי יד. ד) עיין שם. ואפשר לפרש לפי זה מה שהמשיך הכתוב: "ותשועה ברוב יועץ", היינו שיבקש מתלמיד חכם שייעץ לו האם מה שהוא כתב במלחמתה של תורה האם הוא נכון וראוי, הן מצד אם הדברים נכונים וראויים לכתיבה, הן מצד הסגנון, וכך יזכה לישועה, ואולי יש להעמיס זה בדברי חז"ל בגמרא (תענית ז.) אמר רבה בר בר חנה, למה נמשלו דברי תורה כאש שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' לומר לך מה אש אינו דולק יחידי אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי. וכן אמרו בגמרא (שם כג.) אמר רבא, היינו דאמרי אינשי או חברותא או מיתותא. עיין שם. והיינו כשלומד עם תלמיד חכם אחר, הוא יבדוק האם הדברים נכונים וכנ"ל. וכן הייתי נוהג תמיד להרצות חידושים שהייתי מסתפק בהם למעלת מורי ורבי ועטרת ראשי הגאון החסיד שבכהונה רבי נסים הכהן זצ"ל, והיה מקשיב לי בסבלנות רבתי ומעודד אותי הרבה בכתיבת החידושים. ויבדלו לחיים טובים ארוכים ומתוקנים מעלת מורי ורבי הגאון הגדול הרב רחמים מאזוז נר"ו, ורב אחאי הגאון הגדול הרב אהרן הכהן נר"ו, ומעלת ידידנו הגאון הגדול הרב דוד קקון נר"ו ועוד. זכרה להם אלוקי לטובה. וראה עוד בענין הדרכה לכתיבת חידושי תורה בספרי הקטן שו"ת וישב יוסף ח"א (סימן א) ושם ח"ב (סימן א) מה שהארכתי בס"ד מפי ספרים וסופרים. עיין שם ותרוה נחת.
התרפית ביום צרה צר כוחכה. (כד. י)
איתא בגמרא (ברכות סג.) אמר רבי טבי אמר רבי יאשיה כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה. שנאמר: "התרפית ביום צרה צר כחכה" (משלי כד. י). אמר רב אמי בר מתנה אמר שמואל, ואפילו מצוה אחת. שנאמר: "התרפית" (שם). מכל מקום. וראיתי למעלת ידידנו הגאון רבי שמעון חירארי שליט"א בספרו ישמח לבי שכתב, וקצת יש לשאול, היכן מצאנו רמוזים תורה או מצוה, ועיין לקמן (פסוק טז) שהצל"ח הקשה קושיא כזו עיין שם. ובדרך רמז אפשר לומר, "התרפית" גמטריא התורה- תלמוד עם הכולל. ותיבת ביום ראשי תיבות ואפילו מרפה במצוה יחידה לרמוז להאמור.
איתא בגמרא (ברכות סג.) אמר רבי טבי אמר רבי יאשיה כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה. שנאמר: "התרפית ביום צרה צר כחכה" (משלי כד. י). עיין שם. ואפשר לפרש עוד "התרפית" דהיינו שאדם מרפה עצמו מדברי תורה, עונשו הוא "ביום צרה", דהיינו שהצרה מגיע אליו. וכדאיתא במדרש תנחומא בשלח (סימן כה) אחרים אומרים: אין רפידים אלא שרפו ידיהם מן התורה. ולפיכך עמלק בא עליהם, וכן את מוצא שאין השונא בא אלא על ידי רפיון ידים מן התורה. שנאמר: "ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורת ה' וכל ישראל עמו" (דברי הימים ב' יב. א). ומה ענשו? עלה שישק מלך מצרים על ירושלים, "ויקח את אוצרות בית ה', ואת אוצרות בית המלך ואת הכל לקח ויקח את כל מגני הזהב אשר עשה שלמה" (מלכים א' יד. כו).
הצל לקוחים למות. (כד. יא)
הצל לקוחים למות ראשי תיבות גמטריא מכה. וכן ראשי תיבות גמטריא שם אדנו"ת. ובא לרמוז משהמכה שאדם מקבל מהשי"ת היא להצילו מן המות, וכמו שאמרו חז"ל בגמרא (נדה לא.) דרש רב יוסף, מאי דכתיב: "אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני" (ישעיה יב. א). במה הכתוב מדבר, בשני בני אדם שיצאו לסחורה, ישב לו קוץ לאחד מהן התחיל מחרף ומגדף, לימים שמע שטבעה ספינתו של חברו. התחיל מודה ומשבח. לכך נאמר: "ישוב אפך ותנחמני". עיין שם. נמצינו למדין מכאן שלפעמים ה' עושה רעה לאדם שהיא לטובתו. וראה עוד בגמרא (ברכות ס.) כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד. וראה עוד בגמרא (תענית כא.) במעשה של נחום איש גמזו עיין שם. וראה עוד בגמרא (פסחים קיח.) אמר רב חסדא, מאי דכתיב: "הודו לה' כי טוב" (תהלים קלו. א). הודו לה' - שיאבה (בטובתו. בטובה שהשפיע לו והכי משמע כי טוב כי לעולם חסדו. חובתו של אדם בטובתו, חסד הוא עושה לעולם בכי טוב כלומר בטוב שנותן לו, רש"י), עשיר בשורו, ואת עני בשיו, (מפסידו ממון ומכפר על גופו, רש"י). יתום בביצתו, אלמנה בתרנגולתה עיין שם. ועוד יש לרמוז הצל לקוחים למות ראשי תיבות הלל. והיינו שיהיה עניו כהלל ולא יהיה קפדן בתוך ביתו. ובא לרמוז שהעניו ניצול מן המיתה, וראה בגמרא (חגיגה ד:) מעשה שמלאך המות היה מצוי אצל רב ביבי בר אביי. ופעם אמר מלאך המות לשלוחו: לך והבא לי האשה ששמה מרים, שהיא מקלעת שער של הנשים. הלך והביא לו האשה ששמה מרים שהיא מגדלת התינוקות. אמר לו: הלא אמרתי לך להביא לי אשה את מרים שמקלעת שער הנשים. אמר לו: אם כן שטעיתי, אחזירנה ותחיה. אמר לו המלאך: הואיל והבאת אותה תהיה למנין... ושם אמרו ששנות מרים מגדלת התינוקות הנותרים שהיה לה עוד זמן לחיות נותנים לתלמיד חכם שמעביר על מידותיו דהיינו עניו עיין שם. וראה עוד בגמרא (סנהדרין יד.) אמר רבי אלעזר, לעולם הוי קבל וקיים. והיינו שיהיה עניו ויחיה כמו שכתב רש"י שם. וראה עוד במסכת דרך ארץ (פרק ז הלכה טו) אהוב את הענוה, כדי שיתמלאו ימיך. ויש לרמוז הצל לקוחים למות ראשי תיבות הלל. רמז מי שהוא עניו כהלל הזקן ניצול מן המיתה. וכנ"ל.
הצל לקוחים למות ראשי תיבות הלל. רמז שיש לו לאדם שניצול מן המיתה לקרא הלל - דהיינו נשמת כל חי, להודות להשי"ת שניצול מן המיתה, וראה להרב פתחי תשובה ז"ל יורה דעה (סימן ריז ס"ק טז) שכתב, וזה לשונו: וכתב בסולת בלולה מדברי הזוהר ושל"ה מי שנעשה לו נס טוב וראוי שבו ביום יתבודד בכל שנה להודות ולשמוח ולספר קצת מהנס והביאו במחזיק ברכה וכן אני ראיתי בשיטת ר"ה להרמב"ם בסופו ואיתא שם שהרמב"ם קיבל עליו להתבודד ביום הצרה בכל שנה וביום שלאחריו לשמוח ולשון זה הביאו בס' חרדים וכיוצא בזה נמצא שעשה הגאון בעל תוי"ט ועוד גדולים כאשר יצאו מצרה לרווחה. עכ"ל. וראה עוד להרב משנה ברורה ז"ל (סימן ריח ס"ק לב) כתבו האחרונים מי שנעשה לו נס יש לו להפריש לצדקה כפי השגת ידו ויחלק ללומדי תורה ויאמר הריני נותן זה לצדקה ויהי רצון שיהא נחשב במקום תודה שהייתי חייב בזמן המקדש וראוי לומר פרשת תודה. וטוב וראוי לו לתקן איזה צרכי רבים בעיר ובכל שנה ביום הזה יתבודד להודות לה' יתברך ולשמוח ולספר חסדו. עכ"ל. וראה עוד לגאון עוזנו רבינו יוסף חיים ז"ל, בספרו בן איש חי (שנה שניה פרשת תולדות הלכה ג) שכתב, וזה לשונו: שבח זה דנשמת כל חי, הוא יקר ומעולה מאד, וצריך לאומרו בנעימה, והוא מסוגל על כל צרה שאדם עומד בה, שידור נדר לומר אחר הצלתו מהצרה שבח זה של נשמת כל חי ויועיל לו, וכמו שכתוב בשם רבי יהודה החסיד. עכ"ל. וראה עוד להגאון רבי שלמה גאנצפריד ז"ל בספרו קיצור שולחן ערוך (סימן סא סעיף ג) שכתב, וזה לשונו: מי שנעשה לו נס, יש לו להפריש לצדקה ממון כפי השגת ידו, ויחלק ללומדי תורה ויאמר: הריני נותן מעות אלו לצדקה, ויהי רצון שיהא נחשב כאלו הקרבתי תודה (ועיין סדר אמירת קרבן תודה בספר חיי אדם סוף חלק ראשון), וטוב וראוי לו לתקן איזה צרכי רבים בעיר, ובכל שנה ביום הזה יתבודד להודות לה' יתברך שמו ולספר את הנס. ובזכות שמספר את הנס הקב"ה יעשה לו עוד נסים ונפלאות, וכמו שכתב, רבינו אליעזר פאפו ז"ל בספרו פלא יועץ (ערך נפלאות) וזה לשונו:... הזוכר נפלאותיו יתברך בעבור זה ניצול מצרה. ואמרו בשוחר טוב (מזמור ע) לא גאל הקב"ה את ישראל ולא עשה עמהם נסים, אלא בשביל שהיו מזכירין נפלאותיו. אמר דוד, אם כן אני מזכיר ותצילני. עד כאן דברי רז"ל, הביאו בספר דבש לפי (מערכת נ אות ה) עיין שם.
אכל בני דבש כי טוב. (כד. יג)
דבש גמטריא אשה. והנה טוב הוא כינוי לתורה ובא לרמוז לאומרם ז"ל כל השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה. ועוד יש לרמוז "דבש" גמטריא מוסר. והנה טוב הוא כינוי לתורה (ברכות ה.). ובא לרמוז לאומרם ז"ל ראה במדרש (ויקרא רבה ט. ג) דרך ארץ קדמה לתורה.
אכול בני דבש כי טוב ונופת מתוק על חכך. כן דעה חכמה לנפשך. (כד. יג-יד)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, סמיכות הכתובים: שעל ידי מיני מתיקה זוכים לתורה, וכדאיתא במדרש (רות רבה ה. טו) דבר אחר: וייטב לבו שאכל מיני מתיקה אחר המזון שהיא מרגלת לשון לתורה. עיין שם. ועוד נקדים דתיבת חכמה היא כינוי לתורה, כמו שכתב בספר ערכי הכינויים, והרי הוא כמבואר.
ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב. (כד. כה)
איתא בגמרא (תמיד כח.) איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם? יאהב את התוכחות. שכל זמן שתוכחות בעולם נחת רוח באה לעולם, טובה וברכה באין לעולם ורעה מסתלקת מן העולם, שנאמר: "ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב" (משלי כד. כה). עיין שם. ואפשר לפרש בדרך דרש ורמז "ולמוכיחים ינעם", שיש למוכיח להוכיח לזולתו בנעימות, כדי שיתקבלו הדברים ממנו. וכמו ששמעתי פירוש משם רבינו משה אלשיך על הכתוב "אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך" (משלי ט. ח). היינו שהמוכיח אל יאמר לו איזה לץ אתה... שעל ידי כך וישנאך. אלא יאמר לו חכם אתה ואין דרך זו מתאימה לך ועל ידי כך ויאהבך ישמע הדברים ויקבל על עצמו לשוב בתשובה. והדבר בדוק ומנוסה! והמשיך "ועליהם תבוא ברכת טוב", לרמוז שיהיו כולם מברכים אותם על כך שבזכותם טובה וברכה באים לעולם, וגם יברכו אותם שהראו להם את הדרך הנכונה והבן.
ויש לציין כאן המעשה ששמעתי מידידנו היקר ציון הכהן הי"ו, על סבו מוה"ר הגאון רבי דוד הכהן יהונתן ז"ל (מח"ס דברי דוד. ויד דוד). שהיה רבה של זרזיס בתוניסיה. פעם אחת בא מג'רבא לעירו אדם אחד ושמו כ. פ. לגור שם בשכירות. והוא היה איש גברתן ופורק עול ואף הערבים היו מפחדים ממנו. קרה פעם שלא היה בידו לשלם שכירות הבית. ורצה המשכיר להוציאו מהבית. כששמע על כך מוה"ר הנזכר, קרא אליו את אותו אדם ואמר לו: שמעתי שאתה מחפש דירה. והציע לו לגור אצלו בביתו בקומה התחתונה בחינם וכן היה. וכשירד הרב מביתו מהקומה העליונה להתפלל ראה את אותו אדם הולך בגילוי ראש. פנה אליו בנחת ואמר: נראה לי שנפל לכבודו הכובע! התבייש אותו אדם מהרב. וקנה שני כובעים. והתחיל ללכת בכיסוי ראש. כמה ימים אחר כך ירד הרב להתפלל מנחה. כשראהו, אמר לו בחביבות: אם טרם התפללת מנחה יש עכשיו מנין בא ותשלים מנין. והוא נענה להזמנה והלך יחד עם הרב להתפלל מנחה. ויתמהו איש אל אחיו כיצד הגיע אותו אדם לבית הכנסת. וב"ה לאט לאט נתקרב לתורה ולמצוות. ונהפך לאיש כשר וירא שמים. (חן יוסף ח"א). וכן ראיתי מסופר על מוה"ר הראב"ד מקודש הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל, שאם היה בא להוכיח אדם שאינו נוהג כשורה להחזירו בתשובה היה מקבלו בסבר פנים יפות ולא בפנים נזעמים. ומוכיחו בלשון רכה ובפנים צהובות ובדרך זה היו דבריו מתקבלים הרבה ונכנסים ללב שומעיהם. ופעם אחת שמע על איש אחד שלא נהג כשורה שהיה משחק בקלפים, (וידוע החרמות שעשה הגאון הראב"ד מקודש רבי שאול הכהן זצ"ל על דבר זה שגורם להרבה קילקולים בזה). ופנה להרה"ג רבי נסים הכהן זצ"ל (נכדו של מוה"ר הגאון הראב"ד מקודש רבי משה כלפון הכהן זצ"ל), שיפנה לאותו אדם שיבא מאליו כיון שיש לו חברות אליו, וכשפנה אליו הרב ז"ל, מתחילה הוקשה בעיני אותו אדם ללכת מעצמו מצד הבושה וכשביאר לו שטבעו של מוה"ר לקבל כל אדם בסבר פנים יפות הסכים ללכת מעצמו ואחר כך היה משבח את מוה"ר הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן ז"ל ואת מידותיו ודבריו הנעימים. (שמעתי ממעלת מורי ורבי ועטרת ראשי הגאון רבי נסים הכהן זצ"ל. ושוב מצאתי שנדפס סיפור זה בשמו בספר מידות הרחמים שבחי מוהרח"ך ז"ל עמוד פג עיין שם). ושוב ראיתי כעת סמוך להדפסה להרב מצודות דוד ז"ל, שכתב, וזה לשונו: ולמוכיחים - אבל להמוכיחים את הרשע יונעם הדבר לומר לו בתוכחותיהם הלא באמת צדיק אתה רק בדברים אחדים תשגה לזאת הסר ממך גם את אלו. ועליהם - על המוכיחים ההם תבא ברכת טוב כי הטיבו לעשות כי אם יאמרו לו בפה מלא רשע אתה יעיז פניו לומר שהדין עמו אבל בדברים כאלה ימשך לבבו אליו לשמוע בקולו. עכ"ל. שש אנכי שנתכוונתי בעיקר הפירוש לדעת גדול.
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, "ולמוכיחים ינעם", הכוונה שלמוכיח יהיה נעים, שהוא לא יענש כשאינו מוכיח, וכדאיתא בגמרא (שבת נד:) רבי יונתן. כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה - נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו - נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו - נתפס על כל העולם כולו. עיין שם. וראה עוד בגמרא (סוכה כט. כט:) בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים נמסרין למלכות: וכו' ועל שהיה ספק בידם למחות ולא מיחו. וראה בגמרא (סנהדרין כ.) אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נענש אבנר - מפני שהיה לו למחות בשאול ולא מיחה. ע"ש. וראה עוד בגמרא (עבודה זרה יח.)... ועל אשתו להריגה, דלא מיחה ביה. מכאן אמרו: כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה - נענש עליו. וכתב הרמב"ם ז"ל, (פרק ו מהלכות דעות הלכה ז) וזה לשונו: הרואה חבירו שחטא או שהלך בדרך לא טובה מצוה להחזירו למוטב ולהודיעו שהוא חוטא על עצמו במעשיו הרעים שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך, המוכיח את חבירו בין בדברים שבינו לבינו, בין בדברים שבינו לבין המקום, צריך להוכיחו בינו לבין עצמו, וידבר לו בנחת ובלשון רכה ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתו להביאו לחיי העולם הבא, אם קיבל ממנו מוטב ואם לאו יוכיחנו פעם שניה ושלישית, וכן תמיד חייב אדם להוכיחו עד שיכהו החוטא ויאמר לו איני שומע, וכל שאפשר בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפש בעון אלו כיון שאפשר לו למחות בהם עכ"ל.
ירא את ה' בני ומלך. (כד. כא)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה דאיתא במסכת אבות (פרק ג משנה ט) אמר רבי חנינא בן דוסא, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת. ועוד נקדים מה דאיתא בגמרא (גיטין סב.) רבנן איקרי מלכים עיין שם. וזהו רמז הכתוב: "ירא את ה' בני", שתהיה לך יראת שמים, וזה יעזור לך להיות "ומלך" שתהיה תלמיד חכם הנקרא מלך. וכאמור.
אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו. (כד. כט)
ראיתי בספר משה ידבר למרן הראב"ד מקודש הרב משה כלפון הכהן ז"ל (עמוד שפב אות ב) שהביא משם זקנו הגאון רבינו משה הכהן ז"ל, שהקשה, שהרי דוד הע"ה אמר: ואתה ה' חנני והקמני ואשלמה להם. (תהלים מא. יא). והניח בוצריך ישוב. ונראה לתרץ א. לפי פירוש רבינו יונה ז"ל, וזה לשונו: אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו וגו'. גם אם עבר חבירך על המוסר ופרסם על חטאיך אל תעשה לו כן, וכאשר אמרו ז"ל (עבודה זרה נה.) בשביל שוטה אחד שעשה שלא כהוגן לא נאבד אמונתינו. עד כאן. ולפי זה ניחא שכאן הכתוב התכוין שלא יגלה חטאיהם. ובאמת דוד הע"ה לא התכוין לזה. ב. ועוד יש לומר לפי מה שכתב בביאור הגר"א (משלי) וזה לשונו: אל תאמר וגו' אעשה לו כאשר עשה לי וכן אשיב לאיש כפעלו והעניין שאל יאמר האדם שאעשה להקב"ה כאשר עשה לי שהוא ברא יצר הרע ואני אלך אחריו אשיב לאיש כפעלו פועל הוא בהסתר כמ"ש בישעיה באריכות ואמר שם ואת פועל ה' לא יביטו והיינו נגד מה שאמר להשיב לשולחי דבר אמר כאן שאל תאמר שאשיב לו כמו שפעל אותי בחסרון השכל ולהיות עם הארץ כן אני עכשיו שאיני יודע כלום אלא תיגע עצמך בתורה והשם יסייעך וכמ"ש יגעתי ומצאתי. עיין שם. ולפי זה ניחא שזה באמת דוד הע"ה לא התכוין לזה, והוא היה תלמיד חכם גדול. (ועיין ברכות ד. ד:). ג. ועוד יש לומר לפי מה שכתב הרב מאיר לייבוש ברבי יחיאל מיכל ז"ל, בחידושיו לתהלים (בפירושו השני) בחלק ביאור הענין, שכתב, וזה לשונו הצריך לנו כאן: ואתה ה' חנני והקימני - מחליי. וכו', גם יש לפרש שרצונו לומר ואשלמה להם בזאת, רצונו לומר זאת יהיו התשלומין, מה שידעתי כי חפצת בי עד שלא יריע אויבי עלי, זה יהיו התשלומין שאשלם להם, כי בזה יכלו עיניהם לראות בהצלחתי ושידעו בטח שאין ביכלתם להרע לי כי ה' אתי. עד כאן. ולפי זה ניחא, כי דוד הע"ה אכן לא מתכוין לעשות הוא בעצמו דבר, וכאן הכתוב אמר: "אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו", ובאמת הרי אינו עושה.
ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר. (כד. לב)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, ואחזה "אנכי", רמז לתורה הקדושה שמתחילה בדיברה הראשונה אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. והמשיך אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר, רמז לאומרם ז"ל, (ראה ילקוט שמעוני תורה רמז לד), דרך ארץ קדמה לתורה. או אפשר לפרש ואחזה "אנכי", יבואר על פי מה דאיתא בגמרא (שבת קה.) רבי יוחנן דידיה אמר, אנכי נוטריקון אנא נפשי כתיבת יהבית. רבנן אמרי, אמירה נעימה כתיבה יהיבה. וזה רמז לכתיבת חידושי תורה, ובא לרמוז שצריך לכתוב חידושי תורה בדרך ארץ, ולא יזלזל חלילה בדברי רבותינו ז"ל, אלא יכתוב בדרך ארץ וענוה, וזה שהמשיך אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר, וכאמור. ויש לרמוז אשית לבי סופי תיבות גמטריא שפל וכן גמטריא קדוש. רמז שיכתוב חידושי תורה בענוה ובקדושה. וראה עוד בזה בספרי הקטן שו"ת וישב יוסף ח"א (סימן א). ובשו"ת וישב יוסף ח"ב (סימן א) וינעם לך.